טוחן

ערך זה עוסק במקצוע. אם התכוונתם לאחת מל"ט מלאכות שבת, ראו מלאכת טוחן.

טוחן (או טוחנת) הוא מקצוע, המציין אדם אשר מפעיל טחנת קמח, לטחינת דגנים לקמח; או מטחנה לתבלינים, קפה, מספוא לבעלי חיים וכדומה. לעיתים נקרא אדם "טוחן" גם כאשר המטחנה אינה פועלת יותר בייעודה המקורי. בשפות מסוימות, המונח המציין "טוחן" (מילר) הוא גם שם משפחה נפוץ מאוד: Müller בגרמנית או Miller באנגלית.

הפעלת מטחנות הוא מקצוע עתיק ביותר, שקיים כבר בחברות ציידים-לקטים וטוחנים מילאו תפקיד חשוב בהיסטוריה של החקלאות.

טוחנים עובדים בדרך כלל עם מוצרי מזון גולמיים ובייחוד עם דגנים. תהליך הטחינה מסייע לעיכול קל יותר של מרכיביו התזונתיים ושומר על שלמות השיניים.

כיום, כמעט ולא קיימים טוחנים במובן הקלאסי של המילה בחברות מתועשות, וטחינה נעשית בטחנות קמח או במפעלי מזון גדולים.

בשל חשיבותו ההיסטורית של מקצוע הטוחן בתרבות ובכלכלת העבר, טוחנים מאוזכרים בסיפורי עם רבים, למשל: בחתול במגפיים הטוחן הוריש לבנו הבכור את טחנת הקמח, לבן השני את הפרדות ולצעיר הבנים את החתול. בעוץ לי גוץ לי הטוחן מצהיר כי בתו מסוגלת לטוות קש לזהב. אגדה גרמנית מספרת כי הגמדים ממערות הגמדים עזרו לטוחן בעבודתו וכך הוא התעשר, ומשהעליב את הגמדים עזבוהו והוא הפך לעני מרוד.

סיפורו של הטוחן הוא השני בסיפורי קנטרברי שחיבר הסופר האנגלי בן המאה ה-14, ג'פרי צ'וסר.

אחת הדמויות ברובין הוד הוא מאץ' בן הטוחן.

הגבינה והתולעים: עולמו של טוחן בן המאה השש-עשרה הוא ספר עיון המבוסס על מציאות היסטורית, שכתב ההיסטוריון האיטלקי קרלו גינצבורג.

בתרבות הישראלית מאוזכר טוחן בשירים "בלדה לבת הטוחן" מאת איציק מאנגר^[1], "דמעות הטוחן" מאת מרק ורשבסקי (נוסח עברי: אברהם לוינסון)^[2]. במחזה "הרשלי מאוסטרופולי" מאת יעקב אורלנד, שהועלה ב-1966 בתיאטרון העירוני חיפה, מופיעה דמותה של פרלה, בת הטוחן^[3].

בהלכה מלאכת טוחן היא אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת.

המילה טוחן מהווה פעמים רבות בתנ"ך ביטוי לקיום יחסי מין, כך מפרשים חז"ל את הנאמר על שמשון הגיבור "ויהי טוחן בבית האסורים" (שופטים טז כ"א), וכן את אמירתו של איוב "תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין" (איוב לא, י)^[4].

מדיה וקבצים בנושא טוחן בוויקישיתוף