טיוטה:הפרעות במרוקו (1954 - 1955)

בשנים 1954 - 1955 התרחשו בערי מרוקו, בעיקר בקזבלנקה, סדרת פרעות כנגד היהודים, כחלק מהמאבק המרוקאי לעצמאות מהשלטון הצרפתי.

תחת הפרוטקטורט הצרפתי, זכתה יהדות מרוקו לשקט יחסי, ולמעט אירועים בודדים לא התרחשו במרוקו אירועי אלימות חריגים. פרעות אוג'דה וג'ראדה ביולי 1948...

במאי - יוני 1954 המאבק לעצמאות תוניסיה עורר גל מהומות כנגד השלטון הצרפתי שם. נרשמו מקרי אלימות כלפי יהודים, בעיקר חטיפת ילדות יהודיות, אך בתוניסיה המאבק לעצמאות שהונהג על ידי תנועת "נאו דסטור" (אנ') ונשא אופי חילוני לאומי בעיקרו, לא התאפיין בנזקים כבדים ליהודים. למרות זאת, האירועים בתוניסיה הגבירו את החשש בקרב היהודים, חשש שהתבטא בהתרבות הבקשות לעלייה לישראל, ואף הגדלת מכסת העולים מטעם רשויות העלייה. המתרחש בתוניסיה אותת ליהודי מרוקו ולעוסקים בהעלאתם ארצה על העתיד הצפוי להם, שכן במרוקו התנועה הלאומית הייתה דתית הרבה יותר, ונוצר חשש של ממש לשלום יהודי המדינה.

האירוע שבישר על תחילתו של גל פרעות ארע בעיירה פטיז'אן (כיום, סידי קאסם) הסמוכה למקנס. במלאות שנה להגלייתו של מלך מרוקו המודח מוחמד, ב-3 באוגוסט 1954, הוכרזה במרוקו שביתת מסחר על ידי תומכי העצמאות המרוקאית. היהודים, שברובם תמכו במשטר הצרפתי ולא בלאומנים המרוקאים, הפרו את השביתה במקומות רבים במדינה (בלחץ הצרפתים). בפטיז'אן ניסה קצין צרפתי להסיר את תמונתו של המלך שהודבקה על חנותו של יהודי - והדבר עורר תגובה אלימה. המון החל להתפרע ולבצע לינץ' בבעל החנות היהודי, שמואל בוסידן. הוא נהרג מפגיעות מוטות ברזל, וגופתו חוללה ונשרפה. הפרעות נמשכו לאורך אותו יום, נשרפו חנויות רבות ונרצחו בצורה אכזרית שישה יהודים^[1] או שבעה^[2] יהודים, בהם שני אבות עם בניהם. גופתיהם של החללים נשרפו. פשטו שמועות לפיהן ילד אולץ לאכול את בשר אביו^[3].

המושל הצרפתי פרנסיס לקוסט (צר') טען שהאירוע לא כוון בדווקא כלפי יהודים, אלא כנגד תומכי השלטון הצרפתי באשר הם, אולם ירון צור מצביע על העובדה שלאחר שהרגו הפורעים את שמואל בוסידן, ששיתף פעולה עם השוטר הצרפתי, הם פנו להרג יהודים ללא אבחנה, שרפו את גופותיהם בפומבי, תוך צהלולי שמחה - דבר המעיד לשיטתו על כך שישנם מניעים אנטישמיים, ואולי גם אנטי-ציוניים לאירועים, לצד מניעים לאומניים וכלכליים.^[4]

השלטונות הצרפתיים ניסו להסתיר את האירוע, אך שמעו יצא והגיע אל יהודי מרוקו, והביא להתגברות גל העלייה לארץ ישראל. [1]

שביתות מסחר הוכרזו כמה פעמים על ידי הלאומנים המרוקאים, וכמה יהודים שפתחו את חנויותיהם בקזבלנקה וברבאט נרצחו.

מעשי אלימות התרחשו בעיר מאז הדחת הסולטן ב-1953, וכוונו כנגד כל תומכי המשטר הצרפתי בכללם ולאו דווקא כנגד יהודים. למעשי הטרור הייתה השלכה כלכלית קשה.

• אבי פיקאר, עולים במשורה: מדיניות העלייה של ישראל כלפי יהודי צפון אפריקה – 1951-1956, 2013, פרק שלישי.
• ירון צור, קהילה קרועה: יהודי מרוקו והלאומיות 1943 - 1954,

• ירון צור, תקרית פטי-ז'אן, קטע מתוך הספר "קהילה קרועה", אתר "מורשת מרוקו".