טיוטה:מיזוג רשויות

מיזוג רשויות הוא מאפיין של כמה צורות ממשל פרלמנטריות שבהן זרועות ממשל שונות מתערבבות, בדרך כלל הרשות המבצעת והרשות המחוקקת. זה מנוגד למודל הפרדת הרשויות ^[1] המקובל בצורות ממשל נשיאותיות, חצי נשיאותיות ודואליסטיות של פרלמנטריות, שבהן החברות ברשות המחוקקת והרשות המבצעת אינה יכולה לחפוף. מיזוג רשויות קיים בדמוקרטיות פרלמנטריות רבות, אם לא ברובן, והדבר נעשה בכוונת מכוון. עם זאת, בכל המדינות הדמוקרטית המודרנית אין לרשות השופטת סמכויות חקיקתיות או ביצועיות. [lower-alpha 1]

השיטה התפתחה לראשונה כתוצאה מהתפתחויות פוליטיות בממלכה המאוחדת לאורך מאות שנים, כאשר סמכויותיו של המונרך הוגבלו על ידי הפרלמנט.^[2] המונח מיזוג רשויות עצמו כנראה נטבע על ידי המומחה החוקתי הבריטי וולטר באגהוט. ^[3]

יתרון אחד של מיזוג רשויות, לדברי התומכים, הוא שקל יותר לממשלה לפעול. אין למעשה שום דרך שייווצר מבוי סתום באופן שלעיתים יכול להתרחש כאשר הרשות המחוקקת והרשות המבצעת מופרדים. ^[4] עם זאת, ניתן להביא את המשבר החוקתי האוסטרלי של 1975 כדוגמה נגדית (לגבי האופי הביצועי הכפול של כמה מערכות פרלמנטריות).

החיסרון של מיזוג רשויות, באופן פרדוקסלי, הוא הכוח שהוא נותן לרשות המבצעת, ולא לרשות המחוקקת. במיזוג רשויות, על ראש הממשלה לקבל אמון של רוב בבית המחוקקים. אם הרוב מורכב מחברי מפלגה משלו, ראש הממשלה יכול להשתמש בתומכים אלה כדי לשלוט בעסקי הרשות המחוקקת, ובכך להגן על הרשות המבצעת ממתן דין וחשבון לרשות המחוקקת ובמקביל להעביר את כל החוקים הראויים לממשלה. מרד על ידי חברי המפלגה של הממשלה עצמה (או, אם הממשלה היא ממשלת קואליציה או מיעוט, על ידי מפלגות תומכות) אפשרי, אבל משמעת מפלגתית, יחד עם נטייה של ציבור בוחרים רבים להצביע נגד ממשלות לא יציבות, מורידות את הסיכוי למרד כזה. לעומת זאת, בפרלמנטים בהם אין לארש הממשלה רוב מחברי מפלגתו, מספיק שמפלגה קטנה בתוך הקואליציה לא תהיה מרוצה מתפקוד הממשלה כדי לערער את יציבות הממשלה.

מדינות רבות הגיבו לכך על ידי הקמת או שמירה על בתי מחוקקים מרובי-מצלמות, שבהן כל הבתים חייבים להעביר חקיקה באותה צורה. הבית האחראי הוא בדרך כלל הבית החזק ביותר והיחיד עם הכוח בפועל לסיים את הממשלה. עם זאת, בתים אחרים יכולים לעיתים קרובות להטיל וטו או לפחות לעכב הצעות חוק שנויות במחלוקת, אולי עד שניתן יהיה לשפוט את ביצועי הממשלה על ידי ציבור הבוחרים . הם גם מספקים פורומים נוספים לחקירה על התנהלות הרשות המבצעת. בנוסף, מאחר שעתידה של הממשלה אינו מונח על כף המאזניים בבתים אחרים, חברי מפלגת השלטון או הקואליציה בבתים אלה יכולים להיות חופשיים יותר להתנגד למדיניות ממשלתית מסוימת שהם אינם מסכימים איתה. גישה שנייה לבלימת הכוח הביצועי היא בחירת הבית האחראי על ידי צורה כלשהי של ייצוג יחסי, כמו במקרים של יפן ושל ישראל. זה לעיתים קרובות, אבל לא בהכרח, מוביל לקואליציות או ממשלות מיעוט. ממשלות אלו זוכות לתמיכת בית המחוקקים כאשר הישרדותן מונחת על כף המאזניים אך פחות שליטה מוחלטת בהליכיו.

מיזוג רשויות נדחה במיוחד על ידי מעצבי החוקה האמריקנית מחשש שהיא תרכז רמה מסוכנת של כוח לגוף אחד. עם זאת, מדינות אחרות דוחות את השיטה הנשיאותית מאותה סיבה, בטענה שהיא מרכזת יותר מדי כוח בידיו של אדם אחד, במיוחד אם ההדחה וההדחה מתפקידם קשים.

לאוסטרליה יש מערכת פרלמנטרית שמקורה בחלקה בווסטמינסטר, שבה הרשות המבצעת מורכבת כולה מחברי הרשות המחוקקת. ^[5] שרי ממשלה נדרשים להיות חברי פרלמנט - אך מערכת המשפט הפדרלית שומרת בקפדנות על עצמאותה משני הענפים האחרים. ^[6]

בקנדה, כמו מדינות פרלמנטריות אחרות המשתמשות במערכת ווסטמינסטר, יש מיזוג בין הרשות המבצעת והרשות המחוקקת, כאשר ראש הממשלה ושאר שרי הקבינט הם חברי פרלמנט. הסנאטור יוג'ין פורסי מקנדה ציין כי "בקנדה, הממשלה ובית הנבחרים לא יכולים להיות מסוכסכים במשך יותר מכמה שבועות בכל פעם. אם הם חלוקים ביניהם בכל עניין בעל חשיבות, אזי, מייד, יש ממשלה חדשה או בית הנבחרים החדש." ^[7] עם זאת, לשני הענפים יש תפקידים נפרדים, ובמקרים מסוימים יכולים להתנגש זה עם זה. כך למשל, ביוני 2021 הנחה יושב ראש בית הנבחרים חבר בשירות הציבורי למלא אחר הוראת בית הנבחרים לשתף מסמכים מסוימים עם בית הנבחרים, ועובד הציבור סירב לעשות זאת. הממשלה הפדרלית הודיעה כי תערער על פסיקת היועמ"ש בבית המשפט הפדרלי. ^[8]

ממשלת דנמרק מסתמכת על אמון הפרלמנט, פולקטינג, להישאר בשלטון. אם יש הצעת אי אמון מוצלחת נגד הממשלה, היא קורסת ואו שתקום ממשלה חדשה או יתקיימו בחירות חדשות. הרשות המבצעת מסתמכת אפוא על הרשות המחוקקת.

הרפובליקה החמישית הצרפתית הנוכחית מספקת דוגמה למיזוג כוחות ממדינה שאינה פועלת לפי שיטת וסטמינסטר. במקום זאת, צרפת פועלת לפי מודל המכונה לחלופין שיטה נשיאותית למחצה או "מערכת נשיאותית-פרלמנטרית מעורבת", הקיימת איפשהו בין דמוקרטיות פרלמנטריות לדמוקרטיות נשיאותיות .

בישראל הממשלה מורכבת מחברי הפרלמנט, הכנסת. ניתן אמנם למנות שרים שאינם חברי כנסת, אך לרוב לא עושים זאת. על פי החוק, ראש הממשלה וסגנו חייבים להיות חברי כנסת^[9]. במסגרת החוק הנורווגי חבר ממשלה יכול להתפטר מן הכנסת, אך לחזור אליה במידה והתפטר מן הממשלה.

השיטה הפרלמנטרית בשוודיה, מאז חוקתה החדשה בשנת 1974, הנהיגה מיזוג סמכויות לפיו עקרון "הריבונות העממית" משמש כאור מנחה של עקרונות השלטון ומהווה את הקו הראשון של החוקה. ^[10]

בריטניה נחשבת למדינה עם מיזוג הכוחות החזק ביותר. עד 2005, הלורד צ'נסלור היה מיזוג מלא של כל הענפים, בהיותו דובר בבית הלורדים, שר בממשלה בראש מחלקת הלורד צ'נסלור וראש מערכת המשפט.

• חוקתיות
• כלכלה חוקתית
• ממשלה מעורבת
• ריבונות פרלמנטרית
• שלטון על פי חוק גבוה יותר
• ממשלה אחראית

שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ 1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

קטגוריה:משפט חוקתי

שיטות ממשל
צורות שלטון
מונרכיה	מונרכיה חוקתית • אוטוקרטיה • מונרכיה פדרלית • מונרכיה מסורתית
רפובליקה	רפובליקה אסלאמית • רפובליקה פדרלית • פדרציה חוקתית • משטר נשיאותי • משטר חצי-נשיאותי • רפובליקה עממית • פדרציה מסורתית
מקור כח
דמוקרטיה	דמוקרטיה ייצוגית • דמוקרטיה פרלמנטרית • דמוקרטיה נשיאותית דמוקרטיה ישירה • סוציאל-דמוקרטיה • דמוקרטיה ליברלית • דמוקרטיה רפובליקנית • דמוקרטיה מסורתית
ריכוז כח	אוטוקרטיה (אבסולוטיזם פוליטי) דיקטטורה • דמוקטטורה • טוטליטריזם אוליגרכיה דיארכיה • משטר צבאי • גרונטוקרטיה • טימוקרטיה • פלוטוקרטיה
שונות	משטר כלאיים • ליברליזם • ליברטריאניזם • דמוקרטיה לא ליברלית • דמוקרטיה חלולה • תאוקרטיה • קורפורטיזם • מריטוקרטיה • טטררכיה
ראו גם בפורטל:מדע המדינה