חץ (מערכת נגד טילים)

חץ
מימין: חץ 2, משמאל: חץ 3
מימין: חץ 2, משמאל: חץ 3
מידע בסיסי
ייעוד טיל נגד טילים בליסטיים
ארץ ייצור ישראלישראל ישראל (ייצור)
ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
יצרן מל"מ, התעשייה האווירית לישראל (ייצור)
בואינג
עלות יחידה 3,000,000 דולר
שימוש ראשון 17 במרץ 2017
תקופת השירות חץ 2: 2000[1] – הווה
משתמשים ישראלישראל ישראל
פלטפורמת שיגור 6 מיכלי שיגור לנושאת,
שיגור אנכי
גרסאות חץ 1 (הוכחה טכנולוגית),
חץ 2 (מבצעי),
חץ 3 (מבצעי),
חץ 4 (בפיתוח),
חץ 5 (בפיתוח)
מאפיינים כלליים
הנעה דלק מוצק, הנעה רקטית דו-שלבית
משקל רשמית - 2800 קילוגרם[2]
טיל יחיד - 1300 קילוגרם
במיכל אטום - 3500 קילוגרם
ממדים
אורך 7 מטר[2]
קוטר חץ 2: בסיס – 60 סנטימטרים[2]
ביצועים
מהירות חץ 2: 9 מאך[2]
טווח

חץ 2: 70 ק"מ[2]

חץ 3: מעל 2,400 ק"מ
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי פגיעה פיזית, ראש נפץ מתקדם
משקל - 150 קילוגרם
מרעום מנגנון קרבה
הנחיה התבייתות אינפרה-אדום, ביות מכ"ם פעיל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טיל חץ-2 במהלך שיגור
משגר טילי חץ-2
סרטון על ניסוי בטיל חץ 2, אוגוסט 2020

מערכת החץ היא מערכת נשק ליירוט טילים בליסטיים אשר פותחה על ידי מפעל מלמ של התעשייה האווירית לישראל בישראל בסיוע מימון אמריקני ובשיתוף עם חברת בואינג האמריקנית. המערכת מפעילה שני סוגי מיירטים, חץ 2 וחץ 3 (ובעתיד גם חץ 4), ומורכבת ממערכת שו"ב וניהול ירי, "אתרוג זהב", מרכז בקרת משגרים, "אגוז חום" ומכ"מים ייחודיים – "אורן ירוק" ו"אורן אדיר". המערכת מבצעית בחיל האוויר הישראלי מחודש מרץ 2000,[1] ומופעלת בצה"ל על ידי יחידת "חרב מגן" הכפופה למערך ההגנה האווירית, המספק לישראל את מערך ההגנה הרב-שכבתית מפני ירי תלול מסלול.

פיתוח וניסויים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילתו של הפרויקט כאשר ארצות הברית החליטה לשתף את ישראל בפרויקט "מלחמת הכוכבים", של הנשיא רונלד רייגן.[3] משרד הביטחון החליט להצטרף לפרויקט לאור הצטיידות מדינות ערב בטילי קרקע-קרקע ארוכי טווח, שאיימו על ישראל.[2] ב־6 במאי 1985[4] נחתם מזכר הבנות בין ממשלות ארצות הברית וישראל. שנה לאחר מכן נקבעה מערכת טיל נגד טילים בליסטיים כמתאימה לחלק הישראלי בתוכנית, כאשר ארצות הברית משתתפת ב־65 אחוז מעלות הפיתוח של הפרויקט.[4] מהצד הישראלי נוהל פיתוח המערכת בידי מנהלת חומה במפא"ת ומהצד האמריקאי בידי ארגון ההגנה מפני טילים בליסטיים (BMDO).[5] בשלב הבא נערכה התחרות בין התעשייה האווירית לישראל לרפאל על פיתוח הטיל להגנה מפני טילים בליסטיים, במסגרת שיתוף הפעולה בין ישראל לארצות הברית בנושא. הצעתו של דב רביב, מנהל מפעל מלמ, גברה על זו של רפאל, והתעשייה האווירית זכתה בחוזה לפיתוחו. ב-29 ביוני 1988,⁩ חתם שר הביטחון יצחק רבין על הסכם ישראלי־אמריקאי לפיתוח טיל ה"חץ".[6]

בשנות ה-90 של המאה ה-20 קודם במקביל לפרויקט "החץ" - פרויקט מואב - שעסק בפיתוח מערכת ליירוט טילי קרקע-קרקע באמצעות כלי טיס בלתי מאוישים, כפתרון חליפי או משלים ל"חץ".[7][8]

חץ 1

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרסה הראשונה של מערכת ה"חץ" נקראה "חץ 1" והיא שימשה לניסוי הטכנולוגיה של הטיל. בתחילת שנות התשעים נערכה ב"חץ 1" סדרת ניסויים[2]:

  • ב־9 באוגוסט 1990: בחינת מערכת הבקרה ואמצעי החישה של מערכת ההנחיה בטיל בזמן מעופו.[9] הניסוי הופסק מספר שניות לאחר השיגור והטיל הושמד בהוראה מהקרקע, בעקבות חשש שיסטה ממסלולו ויפגע במקום מאוכלס. התקלה נבעה מכך שמכ"מי העקיבה שבקרקע לא הצליחו לעקוב אחר מעוף הטיל.
  • ב־25 במרץ 1991: בדיקת מערכות הטיל תוך כדי מעוף. השיגור בוצע מספינה, ותקלה בטיל גרמה להפסקת הניסוי.[10]
  • ב־31 באוקטובר 1991: בחינת יכולת היירוט של החץ, ששוגר מספינה, למול טיל מטרה. התקלה שהכשילה את השיגור השני חזרה שוב.[11] בעקבות כך ולאחר שמנהל מל"מ דב רביב, פוטר, נדחה ניסיון השיגור הרביעי של החץ בשנה.[12] בנוסף משלחת של אנשי צוות פרויקט מלחמת הכוכבים של ארצות־הברית הגיעה לישראל, במטרה לבדוק, לעומק, את הכישלונות והבעיות סביב המשך פיתוחו של הטיל.[13]
  • ב־23 בספטמבר 1992: בדיקת מערכות הטיל בזמן המעוף. המערכות פעלו כמתוכנן, החץ הגיע לנקודה הרצויה בשמיים והטיל הושמד לאחר 45 שניות, כנדרש. הניסוי המוצלח חתם את שלב הבדיקות הראשוניות של המערכת.
  • ב־28 בפברואר 1993: בחינת כושר היירוט של הטיל. החץ חלף קרוב מאוד לטיל המטרה ששוגר מולו, והוכיח את יכולתו של החץ ליירט טק"ק.
  • ב־14 ביולי 1993: בחינת כושר היירוט של הטיל. טיל המטרה שוגר, אך ה״חץ" לא שוגר ליירט אותו בגלל תקלה.[14]
  • ב־14 באוקטובר 1993: בדיקת מערכות. החץ חלף קרוב לטיל המטרה, אך תקלה בראש הקרבי של החץ מנעה אח פיצוץ טיל המטרה.[15]
  • ב־1 במרץ 1994: הטיל לא שוגר עקב נפילת המחשב הקרקעי.
  • ב־12 ביוני 1994: הטיל שוגר כנגד טיל מטרה ויירט אותו בהצלחה.

חץ 2

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חץ 2

לאחר הוכחת הטכנולוגיה על ידי "חץ 1" נבנה הטיל המבצעי "חץ 2" בו שופרו יכולות רבות, ובהם הטווח, הגובה, זמני התגובה והניידות. גם בו נערכו מספר ניסויים:

  • ב־30 ביולי 1995: בדיקת מערכות הניהוג, הבקרה והשיוט של החץ ללא טיל מטרה.
  • ב־20 בפברואר 1996: ניסוי מוצלח נוסף ללא שיגור טיל מטרה.
  • ב־20 באוגוסט 1996: יירוט מוצלח של טיל המטרה.
  • ב־11 במרץ 1997: יירוט מוצלח נוסף של טיל המטרה.[16]
  • ב־20 באוגוסט 1997: הטיל הושמד בהוראה מהקרקע עקב תקלה במערכת הניהוג של הטיל.[17]
  • ב־14 בספטמבר 1998: החץ שוגר לעבר הדמאה של מטרה שיצר סימולטור מטרות ממוחשב והניסוי הסתיים בהצלחה.
  • ב־1 בנובמבר 1999: ניסוי מערכתי מלא. הטיל שוגר לעבר מטרה שדימתה טיל סקאד, פגע בה והשמידה.
  • ב־14 בספטמבר 2000: החץ פגע והשמיד את טיל המטרה אנקור שחור, ששוגר ממטוס F-15 ודימה טיל סקאד.[18]
  • ב־27 באוגוסט 2001: ניסוי מערכתי מלא בו שוגר החץ לעבר טיל מטרה אנקור שחור, שדימה מעוף של טיל בליסטי. היירוט בוצע בטווח גדול מ־100 ק"מ ובגובה רב יותר מבעבר והחץ יירט את המטרה בהצלחה.
  • ב־5 בינואר 2003: ניסוי מערכתי שלא כלל יירוט. ארבעה טילים שוגרו במטח לעבר ארבע מטרות סימולציה כדי לבחון את ביצועי המיירט בתנאי טיסה מיוחדים ואת יכולת המערכת להתמודד עם רצף של שיגורים.
  • ב־16 בדצמבר 2003: בחינת ביצועים משופרים של המערכת שנתנו כחלק מחוזה השיפור שנחתם עם האמריקאים, בין היתר, יכולת יירוט בגובה רב.[19]
  • ב־29 ביולי 2004: הניסויים היחידים ב"חץ" כנגד טילי סקאד אמיתיים נערכו בארצות הברית. בניסוי הראשון הצליח טיל ה"חץ" ליירט לראשונה טיל סקאד חמוש ששוגר לעברו מלב ים ממרחק של מאות קילומטרים. כל רכיבי המערכת תפקדו בניסוי בצורה מלאה. בניסוי השני, שנערך בקליפורניה בטיל סקאד מדגם מתפצל, הצליח ה"חץ" להבחין בין הראש הקרבי של הטיל לבין גופו, אך תקלה בשלב היירוט הסופי של הטיל מנעה את הצלחת הניסוי. מנהלי הפרויקט טענו שמדובר בליקוי קטן ובר תיקון.
  • ב־2 בדצמבר 2005: ה"חץ" יירט את טיל המטרה אנקור שחור אל מול חופי בסיס פלמחים. הניסוי הוכתר בהצלחה ובדק את יכולות המערכת אל מול איומים הדומים לטיל שיהאב 3 האיראני. הניסוי בוצע בגרסת המערכת החדשה של החץ, "בלוק 3", המשפרת משמעותית את מעטפת הביצועים של הטיל ומאפשרת לו התמודדות טובה יותר אל מול מטחים צפופים של טילים.[20]
  • ב־11 בפברואר 2007 בוצע ניסוי מוצלח נוסף במערכת.[21] מטרות הניסוי היו בחינת הביצועים המשופרים שהוקנו למערכת הכוללים הרחבת מעטפת היירוט. בניסוי זה נבחנה המערכת בתצורה מבצעית משולבת בהשתתפות שתי סוללות מרוחקות גאוגרפית תוך בחינת הפקת הלקחים מהעבר. הטיל המיירט, מסדרת הייצור המשותפת לתעשייה האווירית וחברת בואינג, שוגר בתנאי חשיכה, בתרחיש דמוי מבצעי, לגובה הרב ביותר עד כה. כל מרכיבי מערכת הנשק פעלו בתצורתם המבצעית.[22]
  • ב־26 במרץ 2007 בוצע ניסוי מוצלח נוסף של הטיל, שבו נבדקו מערכות הטיסה בלבד, ולא הופעלו מערכות אחרות (כגון מכ"ם או טיל מטרה) לאחר ששופרו חלק ממערכות הטיל.[23]
  • ב־16 באפריל 2008 בוצע ניסוי סימולציה מוצלח בגרסת בלוק 4 של טיל מסוג "חץ 2", לאחר ששוגר לעברו טיל מטרה מתקדם מסוג "אנקור כחול", טיל המדמה את הטיל "שיהאב 3", ממטוס F-15. בניסוי לקח חלק בפעם הראשונה גם המכ"ם המיועד למערכת החץ 3, "אורן אדיר", שאמור להחליף את "אורן ירוק" ויודע לזהות מטרות רבות בו-זמנית ממרחק של כמעט 1,000 קילומטרים, מרחק כפול מזה של "אורן ירוק".
  • ב־7 באפריל 2009 בוצע ניסוי מוצלח בטיל "חץ 2" בלוק 4 בשטחי הים התיכון, בו יורט טיל מתקדם מסוג "אנקור כחול", ששוגר ממטוס F-15 של חיל האוויר הישראלי ממרחק של קרוב ל־1,000 קילומטרים. בניסוי לקחו גם חלק המכ"ם הישראלי "אורן אדיר" והמכ"ם האמריקאי החדיש, FBX-T - AN/TPY-2, שהוצב בנגב בסוף 2008[דרוש מקור][מפני ש...].
  • ב־ 23 ביולי 2009 בוצע ניסוי בבסיס חיל החלל ונדנברג במערכת. טיל המטרה הגיע מהאוקיינוס השקט, המכ"ם המשופר "אורן אדיר" גילה ורכש את הטיל כנדרש, אך לא שוגר מיירט, כנראה בשל תקלה. בניסוי תורגלה יכולת המערכת לפעול עם מערכות הגילוי ובקרת האש האמריקאיות.[24]
  • ב־22 בפברואר 2011 יירט טיל "חץ 2" משופר טיל מטרה בליסטי שנורה לעברו, בניסוי שנערך בארצות הברית.[25]
  • ב־10 בפברואר 2012 בוצע ניסוי מוצלח נוסף בטיל "חץ 2" בלוק 4, בו נבחן לראשונה שימוש במכ"ם "אורן אדיר" כחלק ממערכת הנשק.[26]
  • ב־3 בספטמבר 2013 נערך ניסוי שבו נורו שני טילי "אנקור" ממרכז הים התיכון למזרחו.[27]
  • ב־9 בספטמבר 2014 נערך ניסוי במסגרתו היה אמור טיל מטיפוס חץ 2 ליירט טיל מטרה מסוג אנקור שחור. היירוט נכשל. מנכ”ל התעשייה האווירית, יוסי וייס התייחס לזה באומרו: "הייתה לנו בעיה מסוימת בניסוי האחרון של ה’חץ 2’, כפי שפורסם, אבל אנחנו ממשיכים על פי התכנון. אין לנו פער טכנולוגי. אנחנו מחכים להחלטת מערכת הביטחון על ניסוי נוסף".[28][29]
  • ב־12 באוגוסט 2020 נערך ניסוי נוסף בטיל חץ 2, שמטרתו לבחון את שדרוג יכולות מערכת היירוט מול השדרוג בדיוק הטילים ארוכי הטווח, בעיקר אלה האיראניים, ומול האיום שהתהוותו התחזקה באותה שנה – טילים בעלי יכולת גרעינית, שטהראן עלולה לזרז את פיתוחם. במסגרת הניסוי, שוגר לעבר שטח ישראל טיל מטרה מסוג "אנקור" ממטוס קרב שחג בלב ים – שזוהה תוך שניות בודדות על ידי מכ"ם החץ, שהעביר את נתוניו לחדר הבקרה. הניסוי בוצע בשיתוף פעולה עם הסוכנות האמריקנית להגנה מפני טילים (MDA).[30]
שיגור חץ 2 בניסוי, אוגוסט 2020

הגרסה העדכנית לשנת 2012 של מערכת חץ 2 היא בלוק 4, שלה נוספה היכולת ליירט טילים ורקטות לטווח בינוני.[31]

חץ 3

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חץ 3

ב־2008 החלה ישראל בפיתוח "חץ 3", טיל נגד טילים מעבר לאטמוספירה שנועד ליירט טילים בליסטיים בגובה רב.[32] ב־25 בפברואר 2013 נעשה ניסוי שיגור מוצלח של חץ 3. ה"חץ 3" מבצעי ומשרת במערך ההגנה האווירית של צה"ל. ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון של טיל קרקע-קרקע ששיגרו החות'ים מתימן לעבר העיר אילת.[33]

חץ 4

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – חץ 4

באוגוסט 2017 פורסם כי מפעל מלמ החל בפיתוח חץ 4,[34] ובפברואר 2021 פורסם כי הפיתוח נעשה בשיתוף עם הסוכנות להגנה מפני טילים של ארצות הברית.[35]

חץ 5

[עריכת קוד מקור | עריכה]

תע"א מפתחת במימון עצמי דור מתקדם יותר של טילים – חץ 5.[36]

עלות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם אישור הפרויקט, ביוני 1988, נמסר כי עלות הפיתוח של הטיל תהיה 130 מיליון דולר ושארצות הברית תממן 80% ממנו.[37] לאחר שנתיים של פיתוח נחשף כי העלות הסופית של הפרויקט תגיע לכ-2 מיליארד דולר, כולל שלב הייצור, ונדרש מימון מיידי נוסף של 200 מיליון דולר עבור הפרויקט.[38] במאי 1991 סיכמו מזכיר ההגנה האמריקני דיק צ'ייני ושר הביטחון משה ארנס כי ארצות הברית תממן 72% להמשך שלב הניסויים, בעלות של 300 מיליון דולר.[39] בינואר 1992⁩ החליט צה"ל לערוך בדיקה של כדאיות המשך הפיתוח מול עלותו התופחת.[40] בנובמבר 1992 הנשיא ביל קלינטון החליט להגדיל את המימון לפרויקט מעבר להיקף המקורי שנקבע בתוכנית "מלחמת הכוכבים".[41]

בספטמבר 1993, דווח כי יותר מחצי מיליארד דולר כבר הושקעו בפיתוח החץ, מתוכם מימנה ארצות הברית 478 מיליון דולר.[42] בספטמבר 1998, החוזים המקוריים של התעשייה האווירית עם משרד ההגנה האמריקני וארגון ההגנה מפני טילים בליסטיים (BMDO) בנושא תוכנית הפיתוח של הטיל הסתיימו, בעקבות השיגור המסכם של ה"חץ" שבוצע באותו חודש. סיום החוזים העביר את ניהול הפרויקט באופן בלעדי לידי משרד הביטחון והתעשייה האווירית, ש"מנהלת חומה" ניהלה את המשך ההתקשרות משלה מול משרד ההגנה האמריקני. בשלב זה נמסר שההיקף הכולל של הפרויקט עד אז היה 1.6 מיליארד דולר, כולל תקציב ההצטיידות בשתי סוללות טילים מבצעיות. בנוסף שר ההגנה האמריקני, ויליאם כהן, התחייב להעביר לישראל מימון נוסף של כ-200 מיליון דולר לסיום הפיתוח והמעבר להצטיידות.[5] במקביל החלו מגעים להעברת ייצור הטילים לארצות הברית, במטרה להוזיל את תהליך הייצור במידה משמעותית, וכן לאפשר גישה לטכניקות ייצור מתקדמות יותר מאלה הקיימות בישראל.[43]

בעקבות פיגועי 11 בספטמבר 2001 החליטה ארצות הברית, באמצעות הסוכנות להגנה מפני טילים, להיות שוב מעורבת ישירות בפרויקט ולתקצב אותו. בדצמבר משרד ההגנה האמריקאי אישר תקציב של 330 מיליון דולר להשקעה בשדרוג מערכות ה"חץ" כך שיוכלו להתמודד עם טילים לטווח בינוני מסוג "שיהאב 3", המצוי בידי איראן.[44] בינואר 2002 התעשייה האווירית וחברת בואינג חתמו על הסכם להקמת קו ייצור משותף בארצות הברית של טילי חץ. בין השאר במטרה להאיץ את תהליך ההצטיידות של חיל האוויר הישראלי בטילי חץ, לאפשר את רכישת הטילים באמצעות הסיוע הביטחוני האמריקאי, ובמטרה למכור מערכות טילי חץ למדינות אחרות.[45] לצורך הקמת קו הייצור והמשך הפיתוח אושר תקציב נוסף של כ-460 מיליון דולר לשש שנים.[46]

בין השנים 2006–2012 העבירה ארצות הברית לישראל עוד כ-1.5 מיליארד דולר, לתוכניות הפיתוח השונות להגנה מפני טילים (כולל "חץ 2" ו"חץ 3").[47]

עלות הפרויקט כולו, מתחילת הפיתוח ב-1985 ועד להצטיידות המלאה בשלוש סוללות "חץ 2" מבצעיות עם מלאי טילים ב-2015, מוערכת בכ־10 מיליארד דולר. מדינת ישראל נשאה בכ־20% מהעלות, ויתר הכסף הגיע ממימון אמריקאי. מחיר טיל חץ 2 או חץ 3 בודד הוא כשלושה מיליון דולר.[48]

מבנה המערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למערכת החץ מספר רכיבים המפותחים על ידי תעשיות ישראליות: על המערכת שולטת מערכת שליטה ובקרה וניהול ירי "אתרוג זהב" המפותחת על ידי חברת אלישרא שנחשבת לאחת ממערכות השו"ב המתקדמות בעולם. "אתרוג זהב" מסוגלת להתממשק ולהפעיל מערכות הגנה נגד טילים אחרות, דוגמת ה־MIM-104 פטריוט, וכן מקושרת למטה חיל האוויר הישראלי ולמטה פיקוד העורף. מערכת "אתרוג זהב" מקבלת נתונים ממכ"ם המערכת, "אורן אדיר", המיוצר על ידי אלתא, ויכולה לחשב היכן ינחת טיל האויב, וכך הלוחם בעמדה יכול לתת התרעה מדויקת לפיקוד העורף כדי להזהיר את האזרחים, וכן הלוחם יכול להחליט לא ליירט את הטיל אם הוא ייפול בשטח פתוח. מערכת "אתרוג זהב" מפעילה את מערכת "אגוז חום", המפותחת על ידי מל"מ, הקבלן הראשי האחראי על פיתוח המערכת, ששולטת על המשגרים עצמם. המערכת מורכבת מסוללת טילים ובה מספר משגרים, כאשר בכל משגר יש 6 טילים.[49]

הטיל עצמו בנוי משני שלבים: מאיץ ומיירט. המאיץ תוכנן על ידי התעשייה הצבאית, בעירת הדלק שלו נמשכת מספר שניות, שבמהלכן הוא מפתח מהירות גדולה. המיירט פותח על-ידי התעשייה האווירית, אין לו מנוע והוא נע מכוח המאיץ.[2]

פריסת המערכת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־29 בנובמבר 1998 התקיים טקס המסירה של טיל ה"חץ" הסדרתי הראשון ממנהל מפעל מלמ של התעשייה האווירית לידי יחידת "חרב-מגן" במערך הנ"מ בחיל האוויר הישראלי. ביוני 1999 הודיע מנכ"ל משרד הביטחון, אילן בירן, כי המערכת תהיה מבצעית תוך שישה חודשים, אך תוכל להגן על מרכז הארץ מפני טילים רק החל משנת 2005.[50] במרץ 2000 נפרסה סוללה אחת, מבין שלוש הסוללות המתוכננות, בבסיס חיל האוויר בפלמחים והפכה למבצעית. הקמת הסוללה השנייה, סמוך לקיבוץ עין שמר, נדחתה בגלל התנגדות התושבים מחשש להשפעות הקרינה.[46] היא הוצבה לבסוף בנובמבר 2002.

מערך ההגנה האווירית הציב סוללת "חץ" שלישית במהלך 2012 בסמוך למושב טל שחר שבאזור בית שמש ולכנף 2.[51][52][53]

פעילות מבצעית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־17 במרץ 2017 ביצע טיל חץ 2 את היירוט המבצעי הראשון שלו,[54] כשיירט טיל נ"מ מדגם S-200 שנורה מסוריה לעבר מטוסי חיל האוויר הישראלי שחזרו מתקיפה שם.[55][56]

ב-31 באוקטובר 2023, במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת "חץ 2" מעל הים האדום טיל קרקע-קרקע בליסטי ששוגר על ידי החות'ים מתימן לעבר מדינת ישראל.[57][58][59][60] הטיל ששוגר היה כנראה "חאדר", שיפור של שיהאב-3, לטווח של כ־1,600 ק"מ.[61] ראש הנפץ של המיירט פגע בדיוק בראש הנפץ של טיל המטרה ("ברזל בברזל").[62][63][60] יירוט זה היה היירוט המבצעי הראשון של טיל בליסטי בידי מערכת החץ,[61] וכנראה ביירוט המבצעי של השיגור הארוך ביותר אי פעם.[61]

ב-4 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל, יירטה מערכת ה"חץ 2" רקטת עיאש 250 ששיגר חמאס מרצועת עזה לעבר יישובי דרום הערבה.[64][63]

ב-9 בנובמבר 2023 מערכת "חץ 3" ביצעה יירוט מבצעי ראשון, כאשר יירטה טיל קרקע-קרקע בליסטי ששיגרו החות'ים מתימן לעבר העיר אילת.[33][65]

ב-14 בנובמבר 2023 יירטה מערכת חץ טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[66]

ב-2 בפברואר 2024 יירטה מערכת חץ 2 טיל קרקע-קרקע ששוגר מתימן על ידי החות'ים לעבר העיר אילת.[67]

ב-14 באפריל 2024, באופן תקדימי והיסטורי, פתחה איראן במתקפה גלויה ומכוונת נגד ישראל אשר כללה בין היתר כ-120 טילים בליסטיים אשר שוגרו מאיראן וממדינות חסות שלה.[68] על פי הערכות, כמחצית מהטילים כשלו בשיגורם או נפלו בטרם הגיעו ליעדיהם והיתר יורטו ברובם על ידי מערכת החץ. תשעה טילים לא יורטו ופגעו בשני בסיסים של חיל האוויר בדרום הארץ, וגרמו לנזק קל.[69]

ב-1 באוקטובר 2024, שיגרה איראן כ-180 טילים בליסטיים במתקפה לעבר ישראל. רובם של הטילים יורטו על ידי מערכת החץ אך על פי הערכות של גופי תקשורת זרים וביניהם הוושינגטון פוסט, כמה עשרות טילים הצליחו לחדור ופגעו בכמה בסיסי חיל האוויר וביניהם בסיס נבטים. על פי צה"ל היו נזקים בבסיסים אך אף מטוס לא נפגע.[70]

יעילות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי דב רביב (הנחשב למייסד פרויקט החץ ואבי תוכניות טילי היירוט והמשגרים של מדינת ישראל[71][72]), טיל חץ בודד יכול ליירט טיל בליסטי בודד ב־90% הצלחה.[73] כדי לשפר את סיכויי היירוט, משוגרים שני טילי חץ כנגד טיל בליסטי יחיד, ואם שניהם אינם מצליחים ביירוט, משוגר טיל שלישי. בניסויים האחרונים של המערכת שולבה גם מערכת הפטריוט כשכבת הגנה נמוכה יותר, בתור גיבוי.

הפולמוס סביב הפרויקט

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דגם של טיל החץ, שנמצא ליד הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון
רובה של פסקה זו אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא שקלו לשפר את אמינות הפסקה באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הפסקה בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. (16 בנובמבר 2023)

בתחילת שנות ה־90 של המאה ה־20 שררו חילוקי דעות במערכת הביטחון הישראלית ומחוצה לה אודות נחיצות מערכת החץ. היו שגרסו כי הפרויקט מיותר, בזבזני ולא יעיל, זאת לאחר שנתיים של ניסויים כושלים.[74] בכירי חיל האוויר חששו שהפרויקט יגרע מתקציב ההצטיידות של החיל.[38] היו שהסירו את התנגדותם ב־1991, כאשר מלחמת המפרץ הראתה עד כמה מוחשי איום הטילים על ישראל. בין מובילי ההתנגדות לפרויקט היו אריה סתיו וד"ר ראובן פדהצור, שהטילו ספק באסטרטגיה שמנחה את פיתוח הטיל. כולל העבודה שהיא יתקשה להתמודד עם ראשי טיל מתפצלים, שבעלות נמוכה מאפיינים חדשים תמיד יביסו בקלות מערכות ההגנה. ואף מערכת לא תוכל לספק הגנה הרמטית, ודי באחוזי כישלון קטנים ביירוט לגרום נזק עצום במקרה של טיל גרעיני.[75] בנוסף עלה החשש שפיתוח מערכת הגנה מתקדמת יסכל מצב של השמדה הדדית מובטחת.[76]

אריה סתיו, עורך ביטאון "נתיב", משווה את הקונספציה של טיל החץ למקרה בו אדם נדרש לפגוע בקליע של האקדוחן שמולו במקום לירות באקדוחן עצמו. לטענתו, החץ איננו יכול לסגור ולהגן הרמטית על שמי ישראל, אינו מסוגל להתמודד עם טיל בליסטי עם ראשים מתפצלים, ובזבזני מאוד מכיוון שעל כל שיגור של טיל סקאד, שהוא זול יחסית, צריך יהיה לשגר שני טילי חץ בעלות של 3 מיליון דולר כל אחד. סתיו מוסיף שפיתוח החץ הוביל למרוץ חימוש של טילים מצד מדינות ערב. לטענתו, צריך היה לפתח מערכת אקטיבית הפוגעת במשגרי הטילים מיד עם השיגור על הקרקע, ולא לחכות עד שהטילים הבליסטיים יגיעו לשמי הארץ – פתרון שהיה לדעתו משיג כושר הרתעה גבוה יותר, מסב נזק לאויב במקרה של טילים לא קונבנציונלים, והיה גם זול יותר. סתיו טוען כי העובדה ששום מדינה בעולם (כולל ארצות הברית) לא רכשה את מערכת החץ, מעידה על הבעייתיות של מערכת זו.[77]

ד"ר ראובן פדהצור משווה את פרויקט החץ לפרויקט הלביא השאפתני שבוטל, וטוען שהוא מסוכן אף מבחינה כלכלית וטכנולוגית, ואף מצביע על ליקוי במערכת קבלת ההחלטות במדינת ישראל.[78]

מה שמערער במעט את טענתו הכלכלית, היא העובדה שבשנת 2002 הודו רכשה מספר אמצעי לחימה ובהם המכ"ם "אורן ירוק", שפותח במסגרת החץ, כך שפרויקט זה גם התחיל להניב פירות כלכליים. ב־31 בינואר 2006 חתמה קוריאה הדרומית על קניית 36 טילי חץ ו־3 יחידות של המכ"ם. בספטמבר 2023 נחתמה עסקה מול גרמניה בהיקף של 14 מיליארד ש"ח לאספקת מערכת חץ 3.

בנוסף, התבררה לימים נחיצותה של המערכת עם בואו של האיום האיראני וטיל השיהאב 3 המגיע לטווח של 1,300 ק"מ שלימים אף עלול לשאת ראש נפץ גרעיני. בטווחים אלו האפשרות להשמיד את משגרי השיהאב מוגבלת ביותר, מה שמערער את טענתו של אריה סתיו. על הטענה הכלכלית ניתן להשיב כי יש להשוות לא את מחירו של טיל סקאד, אלא את עלות הנזק שעלול לגרום טיל שכזה בפוגעו באזור מאוכלס.

המערכת לא מספקת הגנה מוחלטת אלא כ־90% הצלחה, לכן המתנגדים טענו שכדאי להשקיע ביכולות מודיעיניות ובתקיפת משגרים במקום בפיתוח המערכת. גם מיעוט הפעמים שהמערכת הייתה בשימוש (שימוש אחד ב־23 השנים הראשונות עד למלחמת חרבות ברזל) מעלה טענה שההשקעה לא הייתה כדאית.[61]

מנהל לשעבר של מפעל מלמ של התעשייה האווירית, דב רביב, טען שהמתנגדים אינם מבינים את מטרת המערכת. לשיטתו מערכת החץ נועדה למנוע התקפת פתע של טילים גרעיניים על ישראל מצד מדינה עוינת שתשיג נשק גרעיני ולא תעמוד בפיתוי לשגר טיל יחיד או מטח של כמה טילים בודדים לעבר ישראל. זאת, על ידי החזקת שתי סוללות בעלות מספר מוגבל של טילים שמתאים (עד כמה שניתן להעריך) ליירוט כמות מקסימלית של טילים שניתן לירות מבלי לחשוף את המערכות לירי. לטענתו, אחרי יירוט מטח הפתע הראשון מסיימת המערכת את תפקידה. טיעון זה בא להתמודד מול הטענה שטיל גרעיני עלול להיות משוגר לאחר שיגורם של כמה עשרות סקאדים (לא גרעיניים), שיביאו ל"בזבוז" כל מאגר טילי החץ.[79]

המצדדים בפרויקט מצביעים – מעבר להשגת ההגנה מפני טילים בליסטיים – על העליונות הטכנולוגית המרשימה של ישראל, שהיא המדינה היחידה בעולם שפיתחה נשק מבצעי מסוג זה. על ההתקדמות הטכנולוגית שהשיגה ישראל בעקבות הפיתוח בטילים, מערכות הנחיה ומכ"מים, ושניתנת ליישום לתחומים נוספים, על המסר המועבר למדינות העוינות לישראל בפיתוח נשק אסטרטגי זה, על מערכת הקשרים שנרקמה עם ארצות הברית ועל כך שמדינות רבות ירצו לקנות מערכות טכנולוגיות בישראל.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גלית חמי וסופי שולמן, להמציא כל בוקר מחדש – סיפורה של החדשנות הישראלית, ידיעות ספרים, 2018, הפרק "כחץ שלוח", עמ' 206–211

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טיל החץ

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אמנון ברזילי, רק סוללת חץ אחת מתוך שלוש מבצעית, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2001
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 חץ 2, באתר חיל האוויר הישראלי
  3. ^ דן ארקין, החץ שעורר התעניינות מלחמת הכוכבים עלול לגרום לחידוש מלחמות היהודים, מעריב, 28 ביולי 1988
    שמואל טל, מומחי מלחמת הכוכבים בדקו שמירת הסודיות בפרויקט חץ, חדשות, 28 ביולי 1988
  4. ^ 1 2 טיל החץ ומטוס הלביא, דצמבר 2001, מרכז המחקר והמידע של הכנסת
  5. ^ 1 2 דרור מרום, ‏הסתיימה ההתקשרות בין תע"א למימשל בנושא ה"חץ" - בעקבות שיגורו המסכם, באתר גלובס, 16 בספטמבר 1998
  6. ^ דרורה פרל (וושינגטון), רבין חתם על הסכם ישראלי־ אמריקאי לפיתוח הטיל "חץ", חדשות, 30 ביוני 1988
  7. ^ טיל היירוט "מואב" – בתוך: דן רוזן (ר., ד.), השמדת טילים בליסטיים בשלב השיגור. "נתיב 62", מאי 1998. עמ' 21–26. (פרסום מקורי: נתיב 54–55, ינואר–אפריל 1997. עמ' 158–163)
  8. ^ רן דגוני, דרור מרום ואיתמר לוין, ‏ארה"ב וישראל חתמו על טיוטת הסכם לפיתוח מערכת הגנה נגד טילים שפיתחה רפא"ל, באתר גלובס, 5 בפברואר 1997
  9. ^ מיכל קדם, מיירט טילי אויב בגובה רב, חדשות, 26 במרץ 1991
  10. ^ אלכס פישמן, בשליש הטיסה האחרון התקבלו נתונים משובשים, והטיל הושמד, חדשות, 26 במרץ 1991
    דן ארקין, חץ: כדור אש זינק מהים, מעריב, 26 במרץ 1991
  11. ^ אהרן קליין, אלכס פישמן, ישראל שיגרה שוב את ה"חץ", חדשות, 3 בנובמבר 1991
    דן ארקין, ה'חץ׳ מאכזב: המפעילים איבדו השליטה ופוצצו הטיל באוויר, מעריב, 3 בנובמבר 1991
  12. ^ שרון שדה, השיגור הרביעי של ה"חץ" נדחה, חדשות, 31 בדצמבר 1991
  13. ^ עמנואל רוזן, משלחת אמריקנית באה לבדוק מדוע נכשלו שגורים של החץ, מעריב, 9 בינואר 1992
  14. ^ שרון שדה, נכשל נסיון יירוט באמצעות ה"חץ", חדשות, 15 ביולי 1993
  15. ^ שרון שדה, חקלה בראש הקרבי של החץ מגעה אח פיצוץ טיל המטרה, חדשות, 17 באוקטובר 1993
  16. ^ דרור מרום, ‏הצלחה מלאה בניסוי יירוט בטיל חץ 2, באתר גלובס, 12 במרץ 1997
  17. ^ דרור מרום, ‏כשלון ראשון לטיל "חץ 2" בניסוי יירוט טילים, באתר גלובס, 21 באוגוסט 1997
  18. ^ דרור מרום, ‏בוצע בהצלחה ניסוי מקיף של החץ, באתר גלובס, 14 בספטמבר 2000
  19. ^ יצחק דנון, ‏"חץ" משופר ביצע ניסוי יירוט מוצלח, באתר גלובס, 16 בדצמבר 2003
  20. ^ אורה קורן ויהונתן ליס, החץ יירט בניסוי טיל דמוי "שיהאב 3", באתר הארץ, 3 בדצמבר 2005
  21. ^ סיון גזית והילה פולקה, ‏ניסוי מוצלח לטיל ה"חץ", באתר חיל האוויר הישראלי
  22. ^ עמוס הראל, ניסוי מוצלח לחץ: יירט טיל דמוי שיהאב-3 איראני, באתר הארץ, 10 בפברואר 2007
  23. ^ חנן גרינברג, ניסוי נוסף בטיל החץ - הפעם "בלי מטרה", באתר ynet, 26 במרץ 2007
  24. ^ רון בן ישי, ניסוי החץ 2: לא הוכיחו יכולת מלאה, באתר ynet, 23 ביולי 2009
  25. ^ הודעה רשמית של ה־MDA: סוכנות ההגנה מפני טילים של ארצות הברית, 22 בפברואר 2011
  26. ^ מאי אפרת, "ניסוי מוצלח לגרסה החדשה של 'חץ 2'", באתר חיל האוויר הישראלי
  27. ^ יואב זיתון, התעלומה נפתרה: ישראל ירתה טיל "אנקור", באתר ynet, 3 בספטמבר 2013
  28. ^ עמיר רפפורט, "תהיה שנה טובה לתעשיות הביטחוניות"
  29. ^ יואב זיתון ומתן צורי, התעשייה האווירית ערכה ניסוי ב"חץ 2", באתר ynet, 9 בספטמבר 2014
  30. ^ המטרה - "טיל איראני": צפו בתיעוד ניסוי החץ מהשיגור ועד הפגיעה, באתר ynet, 13 באוגוסט 2020
  31. ^ עמוס הראל, שיפור ניכר בחץ: יגן גם מרקטות לטווח בינוני, באתר הארץ, 5 באוגוסט 2012
  32. ^ אמיר אורן, ישראל וארה"ב הסכימו: חץ-3 יפותח ויתוקצב, באתר הארץ, 6 באוגוסט 2008
  33. ^ 1 2 יואב זיתון, סיון חילאי, מאיר אוחיון, ליאור בן ארי, הירי מתימן לאילת נמשך: מערכת "חץ 3" יירטה טיל, כטב"ם הופל בדרך לישראל, באתר ynet, 9 בנובמבר 2023
  34. ^ שי לוי, ‏מתכוננים לאיום עתידי: ישראל החלה לפתח את ה"חץ 4", באתר ‏מאקו‏, 8 באוגוסט 2017
  35. ^ יניב קובוביץ, משרד הביטחון הודיע על תחילת פיתוחה של מערכת חץ 4 ליירוט טילים בליסטיים, באתר הארץ, 18 בפברואר 2021
  36. ^ יובל אזולאי, העסקה הביטחונית הגדולה בתולדות המדינה: אושרה מכירת חץ 3 לגרמניה בכ-14 מיליארד ש', באתר כלכליסט, 17 באוגוסט 2023
  37. ^ דרורה פרל (וושינגטון), סוכנויות הידיעות, ארה ב תתרום כ־םםו מיליון לפיתוח וייצור הטיל "חץ", ביחד עם ישראל, חדשות, 30 ביוני 1988
  38. ^ 1 2 עמנואל רוזן, בכיר בחל־האוויר: ההשקעה ב"חץ" תחסל את היכולת ההתקפית של ישראל, מעריב, 12 בספטמבר 1990
  39. ^ אהרן קליין, צ"'ניי סיכם עם ארנס: ארה"ב תממן 72 אחוז מפיתוח שלב ב' של החץ, חדשות, 31 במאי 1991
  40. ^ עמנואל רוזן, צה"ל בודק את כדאיות פיתוח ה"חץ", מעריב, 27 בינואר 1992
  41. ^ אלכס פישמן, ממשל קלינטון מגדיל המימון לפיתוח ”חץ", חדשות, 29 בנובמבר 1992
  42. ^ שרון שדה, התרומה האמריקנית: 478 מיליון דולר, חדשות, 20 בספטמבר 1993
  43. ^ דרור מרום, ‏משרד הביטחון מנהל מגעים על העברת ייצור הטיל "חץ" לארה"ב, באתר גלובס, 6 ביוני 2000
  44. ^ נתן גוטמן, ארה"ב אישרה 330 מיליון דולר להשקעה בשדרוג הטיל "חץ", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2001
  45. ^ אמנון ברזילי, נחתם הסכם לייצור משותף של החץ בארה"ב, באתר הארץ, 20 בינואר 2002
  46. ^ 1 2 אמנון ברזילי, התקדמות ועיכוב בפרויקט החץ, באתר הארץ, 14 בינואר 2002
  47. ^ ראובן פדהצור, 431 מיליארד סיבות לא לתקוף, באתר הארץ, 4 באפריל 2012
  48. ^ דין שמואל אלמס, ‏טיל יירוט אחד במיליון דולר: הכסף הגדול מאחורי מערכת קלע דוד, באתר גלובס, 11 במאי 2023
  49. ^ אמיר בוחבוט‏, המטרה זוהתה, הטיל יורט: ניסוי מוצלח במערכת ההגנה "חץ 3", באתר וואלה, 22 בינואר 2019
  50. ^ דרור מרום, ‏בירן: מערכת ה"חץ" תהיה מבצעית בתוך 3–6 חודשים, באתר גלובס, 20 ביוני 1999
  51. ^ שיר אהרון ברם, ‏"השנה: סוללת חץ חדשה תהפוך למבצעית", באתר חיל האוויר הישראלי, 12 בפברואר 2012
  52. ^ גילי כהן, בכיר בצה"ל: ישראל מאיצה את פיתוח ה"חץ 3" - נערכת לאיום גרעיני, באתר הארץ, 3 ביוני 2013
  53. ^ יואב זיתון, האיום הגרעיני: "מאיצים את פיתוח חץ 3", באתר ynet, 3 ביוני 2013
  54. ^ עמוס הראל, תקרית הירי בין ישראל וסוריה: אסד מנסה לשנות את כללי המשחק, באתר הארץ, 17 במרץ 2017
  55. ^ יואב זיתון, רועי קייס, אלישע בן קימון, אליאור לוי ורועי ינובסקי, צה"ל תקף בסוריה נשק אסטרטגי לחיזבאללה, חץ יירט טיל נ"מ ששוגר לעבר המטוסים, באתר ynet, 17 במרץ 2017
  56. ^ Israel’s Arrow scores first operational hit — but against what?, Defense News, 17.3.2017
  57. ^ כתבי חדשות 12, ‏היום ה-25 למלחמה | כלי טיס עוין יורט מעל הים האדום בדרך לאילת, מספר החטופים עלה ל-240, באתר ‏מאקו‏, 31 באוקטובר 2023
  58. ^ מתקפה מתימן על הדרום: טילים שוגרו לעבר ישראל, אחד יורט ע"י מערכת החץ, באתר ynet, 31 באוקטובר 2023
  59. ^ יניב קובוביץ, טיל בליסטי וכטב"מים שוגרו מתימן לישראל ויורטו; מערכת "חץ" הופעלה לראשונה, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2023
  60. ^ 1 2 יואב זיתון, פריסת שיא, ברית אזורית ופגיעה "ברזל בברזל": הגנה אווירית חסרת תקדים, ותרחישי הקיצון, באתר ynet, 5 בנובמבר 2023
  61. ^ 1 2 3 4 אנשיל פפר, הטיל מתימן לישראל: שיגור תקדימי, יירוט תקדימי, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2023
  62. ^ יואב זיתון, פריסת שיא, ברית אזורית ופגיעה "ברזל בברזל": הגנה אווירית חסרת תקדים, ותרחישי הקיצון, באתר ynet, 5 בנובמבר 2023
  63. ^ 1 2 מעיין לזרוב, ‏"חרבות ברזל": שני יירוטים מבצעיים למערכת "חץ״, באתר חיל האוויר הישראלי, 5 בנובמבר 2023
  64. ^ יואב זיתון, מאיר אוחיון, עינב חלבי, חמאס שיגר טיל לטווח 250 ק"מ לעבר הערבה, שיורט על ידי מערכת חץ | תיעוד, באתר ynet, 4 בנובמבר 2023.
  65. ^ טל לב רם, ‏"היסטורי": בתעשייה האווירית מברכים על יירוט הבכורה של "חץ 3", באתר מעריב אונליין, 9 בנובמבר 2023
  66. ^ מאיר אוחיון, צה"ל: מערכת "חץ" יירטה טיל ששוגר לכיוון אילת - ולא חצה לישראל, באתר ynet, 14 בנובמבר 2023,
    אמיר בוחבוט‏, צה"ל: הטיל שנורה לאילת יורט באמצעות מערכת "חץ", באתר וואלה, 14 בנובמבר 2023
  67. ^ יואב זיתון, מערכת "חץ" יירטה טיל קרקע-קרקע ששיגרו החות'ים לעבר אילת, באתר ynet, 2 בפברואר 2024
  68. ^ עדכון דובר צה"ל, 14.04, 7:15, 14 באפריל 2024, אתר האינטרנט של צה"ל
  69. ^ אתר למנויים בלבד מקורות: חצי מהטילים הבליסטיים שאיראן שיגרה כשלו, מטוס נפגע בנבטים, באתר הארץ, 15 באפריל 2024
  70. ^ דיווח אמריקני: מספר הטילים שחדרו את מערך ההגנה במתקפה האיראנית, באתר ישראל היום, 4 באוקטובר 2024
  71. ^ קאם-בק על טיל, באתר גלובס, 30 ביולי 1998.
  72. ^ אסף גלעד, חברת הפאנלים הסולאריים של מייסד פרויקט החץ לפני פירוק, באתר כלכליסט, 30 בספטמבר 2014
  73. ^ דב רביב, האיום הגרעיני על ישראל - והחץ, "אלקטרוניקה", 12 באוקטובר 2004.
  74. ^ נעמי לויצקי, החץ ועונשו - מפקד חיל האוויר יורד למקלט. שר הביטחון, משה ארנס, מחסל חשבונות, חדשות, 28 בספטמבר 1990
  75. ^ עתי"ם, "מערכת החץ לא תוכל להגן על ישראל מפני איום גרעיני, חדשות, 20 בספטמבר 1993
  76. ^ אמנון ברזילי, כבר אי אפשר לבנות על השמדה הדדית מובטחת, באתר הארץ, 25 ביולי 2001
  77. ^ אריה סתיו, טילים בליסטיים איום ומענה, תל אביב: מרכז אריאל למחקרי מדיניות, 1998
  78. ^ ראובן פדהצור, חץ קהה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2007
  79. ^ סיפור מצחיק: ישראל בונה טיל, באתר הארץ, 12 ביולי 2001


הגנה מפני טילים בישראל ישראל
מערך ההגנה הרב-שכבתית של ישראל נגד רקטות וטילים
חץ 4 (בפיתוח) טיל נגד טילים אקסו-אטמוספירי, מיועד לירוט טילים בליסטיים בעלי ראשי קרב מתפצלים בחלל
חץ 3 טיל נגד טילים, מערכת הגנה אקסו-אטמוספירית נגד טילים בליסטיים ובפרט נגד טילים בליסטיים בין-יבשתיים
חץ 2 טיל נגד טילים, מערכת הגנה נגד טילים ארוכי-טווח ובפרט נגד טילים בליסטיים
קלע חד (בפיתוח) טיל נגד טילים, מערכת הגנה נגד טילים היפר-סוניים
קלע דוד טיל נגד טילים, מערכת הגנה נגד רקטות וטילי קרקע-קרקע לטווחים בינוניים-ארוכים ונגד טילי שיוט וכלי טיס
יהלום מערכת טילי MIM-104D פטריוט משופרים נגד מטוסים ונגד רקטות וטילים לטווחים בינוניים
כיפת ברזל טיל נגד טילים, מערכת הגנה נגד רקטות וטילים לטווחים קצרים ובינוניים, וכן נגד מטוסים. התצורה הימית מכונה כיפת מגן.
מגן אור מערכת הגנה מקומית מבוססת נשק לייזר נגד פצצות מרגמה ורקטות קצרות-טווח, ידועה גם כ"קרן ברזל". מערכת דומה, שככל הנראה בעלת יכולות קטנות יותר נקראת "להב אור".
מערכות ההגנה נגד טילים לכלי רכב, כלי טיס וכלי שיט
לכלי טיס לוחמה אלקטרונית • מוץ • נור • מגן רקיע
לכלי שיט לוחמה אלקטרונית • ברק 1 • ברק 8 • ברק MX • כיפת מגן • תותח אוטומטי פלנקס (נוקמני)
לכלי רכב מעיל רוח • חץ דורבן • מעגל איתן • כיפת רחפן
מערכות גילוי והתראה
מכ"מים ומערכות התראה מתקן המכ"ם בדימונה • מכ"ם אורן ירוק • מכ"ם אורן אדיר • מכ"ם ר"ז EL/M-2084‏ • מכ"ם EL/M-2083 • טל שמיים • הילה • צבע אדום
ערכים קשורים
ראו גם מערך ההגנה האווירית של צה"ל • תעשייה ביטחונית בישראל • מנהלת חומה • רפאל מערכות לחימה מתקדמות • התעשייה האווירית לישראל • אלתא מערכות • אמפרסט מערכות • חץ (מערכת נגד טילים)


כלי טיס מתוצרת התעשייה האווירית לישראל
מטוסי קרב נשר • כפיר • נמר • אריה • לביא • F/A-259 סטרייקר
מטוסים צבאיים ערבה • סי-סקאן • צוקית
מטוסים אזרחיים וסטווינד • גאלפסטרים G100 (אסטרה) • גאלפסטרים G200 (גלקסי)
כטב"מים בירד-איי • I-View
כטב"מים טקטיים מוסקיטו • סקאוט • RQ-2 פיוניר • האנטר • סרצ'ר • פנתר • תעתוע • הרון-T
כטב"מים ארוכי טווח הרון 1 • איתן • סופר הרון • הרון 2 • יסעורון ירוק
חימוש משוטט הארפי • הארופ • ברקן ירוק
טילים שביט (משגר לוויינים) • יריחו • להט • נמרוד • ברק 8 • ברק MX • גבריאל • לורה • חץ 2 • חץ 3 • חץ 4 • ג'אמפר • SkySniper • (אנ') Wind Demon
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חץ_(מערכת_נגד_טילים)&oldid=39744431"