טליה קינן

טליה קינן

לידה	1978 (בת 46 בערך) כפר סבא, ישראל
שם לידה	טליה קינן
תחום יצירה	וידאו, קולאז', אנימציה מוזיקה וציור
פרסים והוקרה	פרס האמן הצעיר (2006)

טליה קינן (נולדה בשנת 1978) היא ציירת, אמנית קולאז', מיצבי וידאו ואנימציה, מרצה ומוזיקאית ישראלית.

טליה קינן נולדה בכפר סבא אך גדלה ברעננה, סיימה את תיכון "מור מטרו ווסט" רעננה במגמת מוזיקה ברמה של תשע יחידות. לצד פעילותה בציור ווידאו היא ממשיכה בפעילות מוזיקלית עד היום.

למדה בשנים 1999–2003 לתואר .B.F.A בבצלאל, במחלקה לאמנות ועיצוב, וסיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה. בשנים 2005 - 2003 למדה לתואר M.F.A בבצלאל, תוכנית לימודי המשך באמנות וצילום תל אביב. ב-2003 למדה בבית הספר לאמנות חזותית בניו יורק, ארצות הברית, במסגרת חילופי סטודנטים.

מ-2006 מלמדת קינן במחלקה לאמנות, באקדמיה לאמנות בצלאל בירושלים, ובמדרשה, המכללה האקדמית בית ברל.

קינן עבדה גם כאוצרות לצד אנג'לה קליין ב-2009, בתערוכת הבוגרים של בוגרי המדרשה לאמנות במכללה האקדמית בית ברל.

קינן מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה גיא שרף, מוזיקאי ובוגר בית הספר לתיאטרון חזותי.

את פרסומה קנתה לה קינן בתערוכות שהציגה במבחר רחב של גלריות ומוזיאוניים בישראל ומחוצה לה.

בתחילת עבודתה האמנותית היא עסקה בסוגים השונים של המדיה: פיסול, רישום ווידאו, בכל אחד באופן בנפרד. לאחר מספר שנים החלה לטשטש את הגבולות ולצרף את סוגי המדיה השונים כאופני ביטוי המשלימים אחד את השני ויוצרים מקשה, שהם לדעתה החיים עצמם. תורה שהיא קוראת לה "איך לחיות", ובכך היא מבטלת את המחיצה המלאכותית שקיימת לעיתים בין החיים לאמנות^[1]. בעבודותיה כוללת קינן מכל מה שנקרה בדרכה: תמונות שהושלכו, חול, זכוכית שבורה, חלקי רהיטים ועוד. עבודותיה מצטיינות בצבעוניות מונוכרומטית ובקווים עדינים.

בעבודות הווידאו שלה היא משתמשת באור כבחומר מוחשי, ויוצרת מעין תעתוע שיש בו מתח בין מה שנראה למה שהוא באמת. למשל: בתערוכה שנערכה בבצלאל בשנת 2004 היא הציגה מחרוזת של "אבני חן" שהייתה למעשה חורים שקדחה בקיר ואור השמש חדר מבעדם. עבודת הקידוח האלימה כביכול הביאה לייצורה של מחרוזת עדינה^[2].

המקורות שהשפיעו על טליה קינן בעבודותיה מאופיינים בעלילה סוריאליסטית דוגמת סרטו של דייוויד לינץ', מלהולנד דרייב, ובמקביל גם בסופרים שביצירותיהם מופיע עולם החלום משולב במציאות או שמתקיים בהם חוסר רציפות של המציאות עצמה כמו הסופרים, הארוקי מורקמי ובננה יושימוטו שאת כתיבתם אפשר להגדיר כמעין סוריאליזם יום יומי^[2]. לכן ביצירותיה מתקיימים זה לצד זה, חלום בהקיץ, עולם מסתורי ודמיוני ובה בעת מציאותי וממשי. מהצופה המסתכל בעבודותיה נדרשות יכולת ריכוז והתבוננות מרביים באובייקט, שכן כל הסחת דעת עלולה להוציא את הצופה מהעולם פרי יצירתה. קינן מאפשרת לצופה להשליך על היצירה את תובנתו ועולמו הפנימי^[3].

קינן כורכת בכריכה אחת רישומים של עפרונות שחורים, אובייקטים נייחים, הקרנות וידאו, הבזקי אור חושך וצבע. כל אלה גורמים לתחושה מטלטלת שבין מחנק קלאוסטופובי לעולם רחב אין סופי^[4]. האמנית מבקשת לנטרל את הצופה בעבודותיה מכל ידע מקדים שעשוי להובילו למסקנות חפוזות, ומשתמשת באמצעים אלו למטרותיה ואף מוסיפה להם קול וקצב שמלווים את המכלול^[5]. למשל: בתערוכתה "מרחק הליכה" מופיע נוף מואר וברקע נשמע רעש של מכונית נוסעת. הצופה כלל לא רואה את המכונית והוא נמצא כביכול מצד הדרך; קינן הסבירה: "רציתי ליצור סוג של מקום שפועל בעצמו ושההתרחשות בו לא תלויה במי שמסתכל עליו, אבל שהצופה נעשה שותף לו ברגע שהוא נכנס אליו"^[2].

קינן מאמינה ביכולתה של האמנות לגרום לצופה להקשיב ולחולל בו שינוי ביחסו למציאות."אני מאמינה שתפיסות שונות של המציאות ודרכי ראייה חדשת יכולות לשנות את העולם. לא פעם אמנית או אמן שאני אוהבת גרמו לי להסתכל באופן אחר ויצרו אצלי חוויה שגדלה איתי ושינתה אותי"^[6].

קינן מציינת שתי חוויות שהשפיעו על עבודתה האמנותית. חוויה אחת שפתחה לה אופקים חשים היא הפגישה עם מוזיקת הדרופד (Dhrupad)^[7], שאותה היא משלבת בעבודותיה^[1]. חוויה נוספת הייתה פגישה עם שני אמנים שווייצרים שבאו להציג בארץ. על פגישה זו היא מספרת:

שיטת העבודה שלהם הדהימה אותי. הם הפגישו אותי עם כל מה שהפוך לאווירה ולהתייחסות לאמנות שהכרתי קודם בבצלאל. הם מגיעים למקום בלי לקחת דבר מראש... הם מתייחסים למקום הנתון, לחוויה המקומית ולאינטואיציה שלהם. דרך החיים שלהם וההתייחסות הנדיבה למקום שבו הם פועלים משאירות בסופו של דבר חוויה אצל אנשים, גם כאשר העבודה מפורקת בתום התערוכה^[1].

בנוסף לציורים ועבודות הווידאו שלה, קינן עוסקת גם בשירה ונגינה בגיטרה, והוציאה בשנת 2015 אלבום דיגיטלי בשם "הגבול הוא הים", ביחד עם בן זוגה גיא שרף. ציור העטיפה של האלבום נעשה על ידי קינן^[8]. בנוסף הופיעו קינן ושרף ביחד עם מתן פוקס – קלידים ונבו רומנו – כינור, במופע של מוזיקת רוק פסיכדלי, במועדון הג'אז במצפה רמון^[9].

• 2003 - פרס ע"ש אהוד אלחנני, המחלקה לאמנות, בצלאל האקדמיה לאומנות ועיצוב, ישראל
• 2004 - מלגת אנסלם קיפר לאמן ישראלי צעיר מטעם קרן וולף
• 2004 - פרס שמואל גבעון, גבעון - גלריה לאמנות, תל אביב
• 2005 - מלגת קרן תרבות אמריקה-ישראל
• 2006 - פרס האמן הצעיר על שם שמואל גבע, משרד המדע התרבות והספורט
• 2007 - הפרס לאמנות ישראלית, קרן נתן גוטסדינר, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב
• 2008 - הקרן למצוינות בתרבות אמנית נבחרת^[10].
• 2021 - פרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית^[11]

• 2003 - מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית
• 2004 - "מרחק הליכה", גלריה נגא לאמנות עכשווית, תל אביב.
• 2006 - Art 37 Basel, Art Statements, בזל, שווייץ.
• 2007 - House trip"-“Sonderaustellung” of Art Forum Berlin", ברלין.
• 2008 - פרס גוטסדינר, מוזיאון תל אביב לאמנות.
• 2010 - the mountain and the shivering fact מוזיאון גוך, גרמניה.
• 2011 - גלריה ריקארדו קרספי, מילאנו איטליה
• 2012 - בלתי מובן, גלריה נגא לאמנות עכשווית תל אביב
• 2012 - הביטאט, גלריה נגא לאמנות עכשווית תל אביב
• 2013 – 2014 אשמורת אחרונה מוזיאון פתח תקווה לאמנות
• 2014 - מחשבה על אבן סדנאות האמנים, מוזיאון פתח תקווה לאמנות.

רשימה מפורטת^[12][13]

• 2001 - גלריית "פירמידה", חיפה
• 2002 - "עבודות נבחרות", המחלקה לאמנות בצלאל, תל אביב.
• 2005 - "עזה כמוות האהבה", גלריית בית הספר מנשר, תל אביב, אוצרת: גליה יהב
• 2005 - "כח", תחנת כוח רדינג, תל אביב, אוצר דורון רבינא
• House of World Cultures, "Derams and Trauma" - 2005 ברלין.
• It Will Cost You…"- 2005, גלריית Kathleen Cullen ניו יורק.
• 2005 - תערוכת סיום, לימודי המשך בצלאל בסלמה, תל אביב.
• 2005 - "פנים חדשות", תערוכה קבוצתית, גלריה נגא.
• 2005 - "דמדומים: על יופי סמוי באמנות עכשווית", מוזיאון ישראל, אוצרת: סוזן לנדאו
• 2005 - גלריה נגא, Art Forum, ברלין
• 2006 - Inside-Out: Contemporary Artists from Israel, מוזיאון MARCO ספרד
• 2006 - מוזיאון חיפה, "פאטאמורגנה", אוצרת: תמי כץ פריימן
• 2007 - ביאנלה הרצליה
• 2007 - "על היופי" גלריה חיפה, אוצרת: רותי דירקטור
• 2007 - מוזיאון פתח תקווה תערוכת הזוכים פרס אמן צעיר
• 2008 - NEUES SEHEN Young Israeli Art, ברנן גרמניה
• 2008 - בית מאני אוסף מוזיאון ישראל בתל אביב
• 2008 - "ארט פוקוס" ירושלים
• privet landscape" - 2008" וושינגטון
• 2008 - "התרוקנות" אוסף דורון סבג מוזיאון תל אביב
• 2008 - "להעיר את הנמר" פלורנטין 45
• 2008 - "סימני חיים" בית טיכו ירושלים
• 2008 - "זמן אמת" מוזיאון ישראל ירושלים
• martin asbaek, "present perfect" - 2008 דנמרק
• 2009 - גלריית הקיבוץ "היה אבל במקום אחר" אוצרת: יעל קיני
• 2009 - "לבן מחיוורון" סדנאות האמנים
• 2009 - "זולו" מוזיאון נחום גוטמן, תל אביב אוצרת: טלי טמיר
• 2009 - "זהירות מודבק" אוסף קולאג'ים, מוזיאון תל אביב אוצרת: אירית הדר
• 2010 - "nature and destiny" גלריה riccardo crespi, מילאנו
• 2010 - "אוצרות היומיום" גלריית המדרשה, מכללת בית ברל
• 2011 - מוזיאון ישראל, "על נייר", רישומים והדפסים מאוסף המוזיאון, ירושלים
• 2011 - מוזיאון אשדוד "בדרך לשוםמקום" אוצרת: דר' איה לוריא
• 2011 - גלריית קיבוץ יד מורדכי אוצרת רוית הררי
• la bas" - 2012" מוזיאון la mep, פריז
• 2012 - מוזיאון תל אביב, "המוזיאון מציג את עצמו", אוצרת :אלן גינתון

• עוזי צור, האמת הפנימית של טליה קינן, באתר הארץ, 25 ביולי 2014
• טליה קינן - זוכת פרס גוטסדינר
• טליה קינן, דף שער בספרייה הלאומית