טשביניה
| |||
 | |||
| אחוזת זיילנייבסקי (Zieleniewski) | |||
| מדינה |  פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |  פולין קטן | ||
| ראש העיר | אדם אדמצ'יק | ||
| שטח | 31.3 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 19,134 (31 במרץ 2021) | ||
| קואורדינטות | 50°10′00″N 19°29′00″E / 50.166666666667°N 19.483333333333°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.trzebinia.pl | |||
טשביניה (ביידיש: טשבין, טשעבין) היא עיירה בנפת כשאנוב, מחוז קרקוב, פולין.
תולדות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1847 חוברה טשביניה לקו מסילת-הברזל וינה-קרקוב והפכה לחלק מגליציה. הייתה זו ראשית התפתחותה של טשביניה. במרוצת השנים הוקמו בסביבת טשביניה בית-יציקה לעופרת, מכרות-פחם, בית-חרושת למלט, בית-זיקוק לנפט ועוד.
היהודים בטשביניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשוני היהודים התיישבו בטשביניה בסוף המאה ה-17. בסוף המאה ה-18 ישבו במקום כתריסר משפחות יהודיות. בסוף המאה ה-19, עם פיתוח המכרות והתעשייה בסביבה, גדל היישוב היהודי. פרנסתם של יהודי טשביניה התבססה על המסחר הזעיר ועל המלאכה, ובמקצת על אספקה לתעשיות שבסביבה.
ב-1912 התארגן בטשביניה חוג ציוני. במועדון הציוני בעיירה הייתה ספרייה יהודית גדולה, שיעורי-ערב לעברית ויהדות וכן חוג חובבי תיאטרון. בטשביניה פעלו תנועות נוער ציוניות רבות, בהן "השומר הצעיר", "החלוץ", בית"ר ועוד.
בשנת 1923 מונה הרב דב בריש וידנפלד לרב העיר. הוא הקים בעיר ישיבה בשם "כוכב מיעקב" (על שם אביו). עם פלישת הנאצים לפולין ב-1939 הוא נמלט מפולין ללבוב שהייתה אז בשליטת ברית המועצות. הרב וידנפלד נודע מאז בכינוי "הרב מטשבעין".
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בטשביניה כ-1,500 יהודים. בטשביניה היו בתי כנסת, חברת ביקור חולים, חברה קדישא, חברת תומכי עניים ומוסדות צדקה וסיוע נוספים. בתמיכת ה"ג'וינט" האמריקני שופץ בית-המרחץ והוקמה מרפאה.
בתקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1941 נצטוו היהודים להתרכז בגטו. תחילה היה זה גטו פתוח אך בהדרגה צומצמה היציאה ממנו. ב-29 במאי 1942 (י"ג בסיוון תש"ב) החל גירוש יהודי טשביניה. הגטו הוקף על ידי יחידות אס אס ומשטרה גרמנית ונעשתה במקום סלקציה. הצעירים והבריאים נשלחו לעבודה במפעלים ובמחנות עבודה. הנותרים נשלחו לאושוויץ ונרצחו.
אחרי המלחמה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיהודי טשביניה נותרו אחרי המלחמה כ-270 נפש. רובם עלו לישראל. ניצולים מטשביניה שהגיעו לישראל הביאו רגבים מאדמת בית הקברות היהודי בטשביניה ואפר עצמות הנרצחים ממשרפות אושוויץ-בירקנאו, כדי להטמינם באדמת הארץ. ועד יוצאי טשביניה בישראל, שפעל עוד לפני המלחמה, עסק בעזרה כלכלית ליוצאי העיר שעלו לישראל, וכן בהנצחת הקהילה וזכרם של הקרבנות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של טשביניה- תערוכה מקוונת על קהילת טשביניה באתר יד ושם
- טשביניה (Trzebinia), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- טשביניה באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "טשביניה", באתר השטעטל הווירטואלי
- אימקה הנסן, מרגרטה מרוז ומרטין דין, טשביניה, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 170–172), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
