יאג'ור
.jpg) | |
| הכפר הערבי יאג'ור מופיע מעל המחצבה, מימין לבית החרושת נשר, צילום מ-1946 | |
| טריטוריה |  המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | מחוז חיפה |
| נפה | נפת חיפה |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 2,720 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | מלחמת העצמאות |
| תאריך נטישה | 25 באפריל 1948 |
| יישובים יורשים | נשר, קיבוץ יגור |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 610 (1945) |
| קואורדינטות | 32°45′31″N 35°03′26″E / 32.7585°N 35.057305555556°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
יאג'ור (בערבית: ياجور), היה כפר ערבי במחוז חיפה, בגבול עמק זבולון והכרמל, כ-8 קילומטרים דרומית-מזרחית לחיפה, בין קיבוץ יגור ליישוב נשר (ההיסטורי), לצד הכביש מחיפה לג'נין ולנצרת במקום בו נמצא כיום הקאנטרי קלאב של נשר מול בית חרושת נשר. הנוסע הבריטי ג'יימס סילק בקינגהאם בעת מסעו בשנת 1816 ליד הכרמל, מזכיר את שם הכפר בספרו "Travels in Palestine" שיצא בשנת 1821.[1]
הכפר היה קטן ולתושביו היו סביב הבתים שדות ומשקי בית. את המים הם קיבלו מבורות מים. מפעל נשר הוקם סמוך לכפר ב-1923, וחלק מהתושבים מצאו בו פרנסה. לאחר שחפר מפעל נשר באר מים באזור מחצבת נשר הישנה מול בית החרושת, התחילו התושבים לקבל את המים מבאר זו.
בין השנים 1908-1907, סייר בכפר אברהרד פון מילינן. בספרו שיצא בשנת 1908 הוא מציין שהכפר מנה 153 תושבים. לא היה בו כול מסגד. אדמות הכפר נרכשו מספר שנים לפני ביקורו על ידי סלים אל-ח'ורי. רק הבתים נשארו בבעלות התושבים. במישור על אדמות הכפר ניטעו עצי תות במטרה לגדל זחלי משי. בקרבת בתי הכפר הוקמו מתקנים לגידול הזחלים. בכפר לא היה קיים מפעל לטווית משי.[2]
על פי מפקד 1931 היו בו 554 מוסלמים אריסים שחיו בבקתות רעועות ועיבדו את אדמת משפחת ח'ורי בסמוך ליישוב.[3]
בשנת 1937 הוטל על הכפר קנס של 50 לא"י בגלל ירי מהכפר על קיבוץ יגור, שפצע תלמיד[4].
על פי סקר הכפרים 1945 שנערך בידי רשויות המנדט היו שטחי אדמותיו 2,720 דונם טורקי והכפר מנה 610 נפשות.[5] מתוך השטח הכולל של אדמות הכפר הוגדרו 1,890 דונם כקרקע ציבורית, כנראה הקדש של הווקף, 486 דונם היו בבעלות יהודית ו-344 דונם בבעלות ערבית.
לאחר כ"ט בנובמבר 1947 החלו תקריות בין תושבי נשר ותושבי יאג'ור. ב-25 באפריל 1948, במהלך מלחמת העצמאות, תושבי הכפר עזבו אותו.[6] בני מוריס מעריך כי נפילת חיפה הערבית והידיעות על יציאת תושביה הן שגרמו לתושבי הכפר להתפנות.[7] הכפר נזנח, וחלק מתושביו התגוררו בשנות ה-50 בפחונים ליד גשר פז ואחרים השתכנו בכפר מנדא[8].
לאחר שהיישוב נזנח, נחרשו האדמות עליהן שכן בידי קיבוץ יגור, והן הפכו לחלק משדות הקיבוץ. מהכפר נשאר כשריד בית קברות קטן ובו מספר קברים ביניהם נטועים עצי זית, וכן מספר רצפות של בתים במעלה ההר. בית קברות זה שוכן בין קו הגבול של הר הכרמל והגדר הדרומית של הקאנטרי קלאב של נשר. שטחי הכפר שייכים היום לקיבוץ יגור ונמצאים על קו הגבול בין שטח השיפוט של העיר נשר ושטח השיפוט של המועצה האזורית זבולון אליה משתייך הקיבוץ.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Travels in Palestine p.114
- ^ אהרון גבע קלינברגר ויוסי בן ארצי, עריכה ההדרה ותרגום, הכרמל של פון מולינן, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים 2013, עמ'202
- ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמוד 2665
- ^ בצפון, דבר, 5 בנובמבר 1937
הקנס נגבה, דבר, 9 בנובמבר 1937 - ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין רממברד
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 589, סעיף 143 ברשימה.
- ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1947–1949, עמ' 133.
- ^ ק. מנחם, נערה מוסלמיה נחטפה ליד גשר „של” בחיפה, דבר, 11 בפברואר 1954
