יצחק ידידיה פרנקל

הרב יצחק ידידיה פרנקל

לידה	אוקטובר 1913 כ"ו בתשרי ה'תרע"ד האימפריה הרוסית לנצ'יצה, האימפריה הרוסית
פטירה	8 בספטמבר 1986 (בגיל 72) ד' באלול ה'תשמ"ו ישראל תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
מדינה	ישראל
תקופת הפעילות	? – 8 בספטמבר 1986
השתייכות	יהדות אורתודוקסית
תפקידים נוספים	רב ראשי
רבותיו	הרב מנחם זמבה
צאצאים	הרב איסר פרנקל
חתנים	הרב ישראל מאיר לאו

הרב יצחק ידידיה פרנקל (כ"ו בתשרי תרע"ד, אוקטובר 1913 - ד' באלול תשמ"ו, 8 בספטמבר 1986) היה הרב הראשי וראש אבות בתי הדין בתל אביב-יפו.

נולד בלינטשיץ, פולין, לרב אהרון פרנקל, מרבני העיירה, ולימים – רב בית הכנסת "אור תורה" וראש מחלקת הכשרות ברבנות הראשית לתל אביב-יפו, וללאה – בתו של הרב ישראל אליקים (גצל) קניג, מוהל הקהילה היהודית בלינטשיץ.

בגיל 9 החל ללמוד בלינטשיץ בישיבתו של הרב עקיבא אשר גוטפריד תלמידו של בעל האבני נזר מסוכטשוב, ובגיל 13 נשלח ללמוד בוורשה, בהמתיבתא של רבי מנחם זמבה שלמד עימו בחברותא. בוורשה הוסמך לרבנות בגיל 18 על ידי רבו רבי מנחם זמבה מפראגא וכן על ידי רבי שלמה דוד כהנא, על ידי רבי חנוך צבי לוין מבנדין, על ידי האדמו"ר רבי יחזקאל הולשטוק מאוסטרובצה ועל ידי הרב שלום שכנא צ'רניאק רבה של מאצ'יוב, בבואו לוורשה באדר ה'תר"ץ (1930)^[1] הרב יצחק ידידיה פרנקל העיד שכדי לזכות בסמיכה מהרב צ'רניאק נדרש המועמד להפגין ידע נרחב ומעמיק בבחינה עיונית שנמשכה ימים אחדים.^[2] בוורשה פגש הרב פרנקל גם את החפץ חיים שברך אותו בברכת כהנים.

הרב פרנקל היה נוסע כחסיד לחצרו של האדמו"ר ה"אמרי-אמת" מגור, הן בפולין והן לאחר מכן בארץ ישראל. לאחר שנסמך להוראה, הורה האמרי-אמת לכבד אותו בעליה לתורה בשבת בבית המדרש בגור, אף שעדיין היה בחור וזאת למרות שלא היה מקובל שם לתת עליות לבחורים. לאחר הסתלקותו של האמרי אמת היה הרב פרנקל מקורב לבנו האדמו"ר ה"בית-ישראל".

בשנת ה'תרצ"ב (1932), והוא בן 18, נשא לאשה את הרבנית חנה לאה בתו של הרב חיים אלעזר בראנד מחסידי סקרנביץ' בעיירה קרנוז'ה במזוביה-פולין (הוא ואשתו זלדה-רחל לבית פיטעל מגומבין נהרגו עם כל משפחתם בהפצצה גרמנית על קרנוז'ה בג' תשרי ת"ש). לאחר חתונתו התגורר בקרנוז'ה ופתח בה ישיבה לבחורים צעירים. לאחר מכן נבחר לכהן כמו"צ הקהילה החרדית בעיר ריפין בפולין, הקרובה לגבול הגרמני.

בגיל 18, בעת הילוכו ברחובה של העיר דנציג, נקלע לתקרית אנטישמיות מצִידם של שני פולנים ואז החלה להבשיל בליבו ההחלטה לעלות לארץ ישראל. לאחר סיום כהונתו כמו"צ בריפין בשנת ה'תרצ"ד הוא חזר לעירו לינטשיץ והחל במסירת שיעורים לבחורים בבית המדרש בלינטשיץ ובמקביל החל בהכנות לעליה לארץ ישראל לאחר שקיבל את הסכמת רבו האדמו"ר ה"אמרי-אמת" מגור. הוא השיג סרטיפיקט בעזרת האדמו"ר מגור ועלה יחד עם רעייתו חנה לאה ושני ילדיו הגדולים איסר ואריה.

בחודש שבט ה'תרצ"ה (ינואר 1935), בהגיעו לארץ ישראל קיבל "כתב הסמכה" מהרב הראשי הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאחר שנבחן בו זמנית על ידו ועל ידי הרב שמשון אהרן פולונסקי מטפליק במשך כמה שעות, והחל בחיפוש אחר משרה רבנית המתאימה לו.

הרב פרנקל התיישב בשכונת פלורנטין, והחל למסור שיעורי תורה בתלמוד תורה "סיני". לאחר הגיעו למקום מונה כרב ומורה הוראה בשכונה על ידי הרב משה אביגדור עמיאל, רבה של תל אביב, וכיהן בתפקידי רבנות בעיר תל אביב מאותו היום ועד יום פטירתו. בשנת תרצ"ו הוא כבר חתום על כרוז לחיזוק החינוך התורני עליו חתמו כמאה רבנים מארץ ישראל.

בתל אביב התקרב הרב פרנקל הצעיר אל זקן אדמור"י בית רוז'ין – רבי ישראל מהוסיאטין ומונה על ידו לשמש כמו"צ בחצר.

במסגרת פעילות בארגון "עזרת תורה" סייע רבות לרבנים ובני תורה בתל אביב וסביבתה, וכמו כן לנזקקים רבים.

בתקופת המנדט הבריטי, סייע הרב פרנקל רבות ללוחמי המחתרות. בימי המאבק לאחר הטבעת "אלטלנה" יצא אל ההמונים ליד בית הוועד הפועל של ההסתדרות וקרא להם להימנע משפיכות דמים ומשנאת חינם.

לאחר קום המדינה היה הרב פרנקל חבר בוועדת רבנים שפיקחה על "השירות הדתי", המחלקה שעסקה בענייני הדת בהגנה ובראשית ימי צה"ל.

בשנים ה'תש"ט - ה'תשי"א כיהן כחבר בית הדין הרבני האזורי בתל אביב-יפו.

הרב פרנקל נחשב ל"אב הרוחני" של שכונת פלורנטין. הוא כיהן כרב בית הכנסת "אהבת חסד" בשכונה (ברחוב אברבנאל), ושם הנהיג במוצאי שמחת תורה ה'תש"ג (1942) את מנהג "הקפות שניות", מתוך הזדהות עם הקהילות היהודיות באירופה, שעקב התנתקות התקשורת עם אירופה לא היה ידוע אם הן חוגגות את שמחת התורה, בשל מלחמת העולם השנייה. הרב פרנקל אמר אז שאם קהילות אלו אינן חוגגות כעת - בליל יום טוב שני - את שמחת התורה, הרי שאנו נעשה זאת במקומן.

בשנים של מלחמת העולם השנייה היה הרב פרנקל נציג ארגון הג'וינט האמריקאי אשר העביר דרכו סיוע לבני היישוב בארץ ישראל. כמו כן ייצג הרב פרנקל את שכונות הדרום (פלורנטין מכבי ושפירא) במאבק שניהלו עקב התנכלותה של עיריית יפו הערבית אשר הייתה אחראית מונציפלית עליהן עד קום המדינה. במסגרת פעילות זו נפגש הרב פרנקל עם פקידי ממשל של המנדט הבריטי.

כמו כן הנהיג הרב פרנקל את מנהג "שירת הים" ברוב עם. ציבור גדול היה מלווה את הרב פרנקל בחצות ליל שביעי של פסח מפלורנטין דרך רחוב אלנבי אל חוף ימה של תל אביב, שם הייתה נאמרת על ידו "שירת הים" פסוק בפסוק כאשר הציבור עונה אחריו בשירה. לאחר מכן נערכו ריקודי שמחה במקום.

במסגרת רבנותו בשכונת פלורנטין שימש הרב פרנקל כבורר בסכסוכים שבין תושבי השכונה וביתו היוה מוקד של עזרה סוציאלית לתושבים.

לאחר הקמת מדינת ישראל, כאשר נחטף יוסל'ה שוחמכר, ניסו להגיע לפשרה בין הוריו לסב, על פיה יתמנה הרב פרנקל לאפוטרופוס של יוסל'ה, וידאג לכך שיקבל חינוך דתי. אולם הסב לא הסכים לפשרה והיא לא יצאה אל הפועל.^[3]בהקשר זה נסע הרב פרנקל בשנת ה'תשכ"א (1961) לארצות הברית ונפגש עם האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר, אך בהמשך התנהלות הפרשה הוא פרש מן הטיפול בה כאשר הגיע למסקנה כי לא יוכל לסייע.

הרב פרנקל נשא עמו תמיד את תודעת השואה, ובכל נאום שנשא העלה את עניין השואה ואת השמדתם של יהודי פולין. בשנת 1950 קרא לקביעת צום מיוחד לזכר השואה, מבלי להסתפק בקביעת עשרה בטבת כ"יום הקדיש הכללי".^[4] בשנת 1963 ביקר בפולין כחבר משלחת ישראל לציון עשרים שנה למרד גטו ורשה. אמירת ה"קדיש", הראשון לאחר החורבן, על יד מצבת הגטו בעת טקס האזכרה, השאירה רושם עז. בביקורו במחנה ההשמדה בטרבלינקה גילה כי עצמות היהודים עדיין פזורות בשטח המחנה ההרוס. הוא אסף את העצמות והביאן לקבורה בבית העלמין נחלת יצחק. על הקבר הקים את האנדרטה הגדולה עליה חרוטה המילה "טרבלינקה". מדי שנה היו מתאספים לידה שרידי הנספים וקרוביהם, ואת טקס האזכרה היה עורך הרב פרנקל. כמו כן יזם את הקמת האנדרטאות לקדושי "באבי יאר" וקהילות אחרות, בבית קברות נחלת יצחק.

הרב פרנקל פעל רבות גם במסגרת "האגודה להשבת נדחי השואה" בעזרה ליתומי - שואה שנשארו בפולין ולא עלו לישראל.

הרב פרנקל היה ידידו הקרוב ואיש סודו של האדמו"ר מגור, רבי שמחה בונים אלתר, ושימש לצידו כחבר נשיאות ישיבת חידושי הרי"ם בתל אביב.

בשנת ה'תשל"ג (1973) נבחר לכהן כרבה האשכנזי של תל אביב יפו, במקומו של הרב שלמה גורן שנבחר לכהן כרב הראשי לישראל, וכיהן בתפקיד זה עד יום פטירתו. הרב פרנקל היה מועמד יחיד לתפקיד וקיבל 84 מתוך 95 קולות, מאחר שצעירי המפד"ל החליטו להימנע בהצבעה.^[5]

במקביל לתפקידו כרבה הראשי של תל אביב יפו מונה הרב גם לתפקיד ראש אבות בתי הדין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב יפו.^[6]

כעשר שנים לפני פטירתו עזב את שכונת פלורנטין ועבר להתגורר בלב תל אביב. מאז היה לו בית כנסת בביתו ברחוב בלפור וכן היה נוהג להתפלל את תפילת שחרית של שבת בבית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל אביב.

בשנות כהונתו כרב ראשי לתל אביב היה הרב פרנקל נושא דרשה מיוחדת בשפת היידיש בבית הכנסת הגדול בתל אביב בלילה הראשון של אמירת הסליחות למנהג האשכנזים. דרשה זו הייתה מיועדת ליהודים בברית המועצות בעידן מסך הברזל. הדרשה שודרה אליהם באמצעות הרדיו ורבים מהם היו מקשיבים לה.

הרב פרנקל היה חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית (1984), וכן קיבל את פרס הרב מימון ופרס הרב טולידאנו לספרות תורנית (תשמ"ב) על ספרו "דרך ישרה".

בשנת חייו האחרונה נבחר כ"אזרח כבוד" של העיר תל אביב. הרב פרנקל נפטר בד' באלול תשמ"ו (8 בספטמבר 1986), ונטמן בבית הקברות נחלת יצחק בתל אביב.

לזכרו ועל שמו הוקמה ישיבת "נתיבות יצחק" בתל אביב. נשיא הישיבה הוא חתנו הרב ישראל מאיר לאו ובראשה עומדים שניים מנכדיו: הרב צבי יהודה לאו והרב משה קירשטיין.

בשנת תשנ"ד הוסב שמו של "רחוב עמק יזרעאל" בשכונת פלורנטין בתל אביב ל"רחוב הרב יצחק ידידיה פרנקל" על פי החלטתה של עיריית תל אביב יפו. בקצה הרחוב במקום בו הוא נפגש עם רחוב אברבנאל שוכן בית הכנסת אהבת חסד אותו ייסד הרב פרנקל.

לרב פרנקל ולרעייתו חנה לאה (נפטרה: ד' בשבט ה'תשנ"ז, 12 בינואר 1997), נולדו ארבעה בנים ובת:

• הרב איסר פרנקל (ה'תרצ"ג, 1933 – י"ז באב ה'תש"ע, 2010) – רב שיכון בבלי בתל אביב. חתנו של הרב עקיבא גרוס.רבה של שכונת בקעה בירושלים.
• הרב יהודה אריה לייב פרנקל (ה'תרצ"ד, 1934 – ד' כסלו ה'תשמ"ה, 1984) – דיין בבית הדין הרבני בפתח תקווה. נפטר יומיים לאחר יום הולדתו החמישים. חתנו של הרב משה לייב ציינוירט מטבריה.
• הרב שמעון מנחם פרנקל (נולד ה'תרצ"ו, 1936) – רב קהילת אנטופול בלב תל אביב, ולשעבר נציב תלונות הציבור של בנק לאומי. חתנו של האדמו"ר רבי יעקב יוסף שלמה הלפרין מוואסלוי.
• יעקב אליהו פרנקל (ה'תרצ"ח, 1937 – ב' אדר א' ה'תשס"ג, 2003). עסק בניהול בית יתומים בשכונת יד אליהו בתל אביב.
• הרבנית חיה איטה (חַיִטָה) לאו (נולדה ה'תרצ"ט, 1939). בעלה הוא הרב ישראל מאיר לאו, לשעבר הרב הראשי לישראל ורב ראשי בערים נתניה ותל אביב-יפו.

מנכדיו

• הרב אברהם פרנקל. ר"מ בבני ברק.
• הרב חיים אלעזר פרנקל. ראש כולל אש קודש פיסצנה בבני ברק.
• הרב אהרון פרנקל. מראשי ישיבת "יגדיל-תורה" של חסידי גור בשכונת בורו פארק, ברוקלין, ניו יורק.
• הרב פנחס פרנקל. רב ודיין, ממונה על ענייני הדת במשרד הבריאות.
• הרב משה חיים לאו. רב שכונה וראש כולל בנתניה.
• הרב דוד ברוך לאו. הרב הראשי לישראל.
• הרב צבי יהודה לאו ראש ישיבת נתיבות יצחק תל אביב ורב קהילת קהל חסידים פתח תקווה.
• הרב יחזקאל פרנקל ר"מ ישיבת הר"ן
• הרב אליקים ישראל פרנקל ר"מ בישיבת שעלבים

מלבד בני משפחתו, על תלמידיו נמנים:

• הרב עובדיה יפעי. רב שכונת הדר יוסף בתל אביב.
• ח"כ הרב אברהם רביץ. יו"ר סיעת יהדות התורה.
• הרב חיים בן סניור. מרבני שכונת רמת אלחנן בבני ברק.
• הרב חיים לנגזם. מרבני צפון תל אביב.

• דרך ישרה (ב' חלקים) - חידושי סוגיות ושו"ת בענייני הלכה שונים. תל אביב. תשמ"א. תשמ"ג.
• דרך ישרה (חלק ג') - בתוך ספר הזיכרון למרן הגרי"י פרנקל. מכון ירושלים תשנ"ב.
• ספר לינטשיץ - תולדות קהילת ורבני לינטשיץ שבפולין. תל אביב תשי"ג.
• שערי הלכה - מערכות חידושי תורה לפי סדר ערכים אלפביתי. תל אביב תשכ"ה.(לא נדפס כספר).
• תעלומות חכמה - אסופת גנזי קדמונים בתוספת הערות. תל אביב. תרצ"ז (לא נדפס כספר).
• חזון למועד - דרשות על המועדים בשפת היידיש. קארנאזיא. תרצ"ב.(בכתב יד-לא נדפס).
• הנוי והנצח - דרשות על התורה והמועדים. נכתבו ונערכו על ידי בנו הרב איסר פרנקל. תל אביב תש"ט (בכתב יד-לא נדפס).
• מעמק הבכא - רשמי ביקור בפולין. תל אביב. תשמ"ג.
• הלכתא לשבתא - תשובות הלכה למעשה מאת הרב י. ידידיה. נדפסו כמדור תורני בעיתונות בשנים תש"י-תשכ"ב (לא נדפסו כספר).
• קובץ תשובות להלכה בענייני אבלות ושמחות - בתוך נתיבי חסד ואמת של חברא קדישא תל אביב-יפו.

• הרב ישראל מאיר לאו, אל תשלח ידך אל הנער, הוצאת ידיעות אחרונות
• יצחק אלפסי, בנתיבי חסד ואמת
• הרב איסר פרנקל, בעקבי הדרך - תולדותיו של הרב, בתוך: ספר הזיכרון למרן הגרי"י פרנקל זצ"ל, הוצאת מכון ירושלים, ה'תשנ"ב

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יצחק ידידיה פרנקל

• יצחק ידידיה פרנקל (1913-1986), דף שער בספרייה הלאומית