יהודית בירק

יהודית בירק

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	30 בספטמבר 1926 גרייבו, רפובליקת פולין
פטירה	14 בינואר 2013 (בגיל 86)
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	ישראל
מקום קבורה	רחובות
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה	כלת פרס ישראל לחקר החקלאות לשנת 1998
תרומות עיקריות
חקר חלבוני הסויה והתאים הקשורים בהם

יהודית בירק (30 בספטמבר 1926 - 14 בינואר 2013) הייתה ביוכימאית ישראלית. הייתה חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1993, וכלת פרס ישראל לחקר החקלאות לשנת תשנ"ח (1998)^[1].

יהודית בירק נולדה בשנת 1926 בשם "יהודית גרשטנסקי" בגרייבו (Grajewo) אשר בפולין. הייתה בת יחידה ליצחק גרשטנסקי ולפרידה לבית בורוביץ. אביה היה סוחר. אמה נמנתה בין מקימי מוסדות רשת "תרבות" בעיירה, בהם למדה בירק עד עליית המשפחה לארץ ישראל בשנת 1935. הוריה התיישבו בצפון תל אביב, והיא החלה בלימודים בבית החינוך לילדי עובדים. כעבור שנה עברה משפחת גרשטנסקי לבית דירות בבעלות משפחת בירק. את לימודיה התיכוניים היא עשתה בגימנסיה גאולה. בנעוריה עסקה בספורט והייתה חברת קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב.

בתום לימודיה התיכוניים, השתתפה בשנת שירות בקיבוץ אלונים. בשנת 1945 החלה בלימודי ביוכימיה ומיקרוביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. עם פרוץ מלחמת העצמאות נישאה למאיר בירק, בנם של בעלי הבית בו התגוררה בנעוריה. לימים נולדו לזוג שני בנים, פרופסור אוהד בירק ופרופסור יצחק בירק. לאחר נישואיה התגייסה לצה"ל, ושירתה כשנה וחצי בחיל המדע, בו הייתה שותפה לייצור וניסוי בנורי תאורה.

בשנת 1949 שבה ללימודיה, אותם השלימה כעבור שנה, ולאחריהם החלה בדוקטורט במכון וולקני, תחת הנחייתו של אהרן בונדי. בשנת 1953 הוסמכה בירק לדוקטור, והחלה לעבוד בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית ברחובות. בשנת 1955 היא השתלמה באוניברסיטת רטגרס בניו ג'רזי תחת הנחייתו של הפרופסור זלמן וקסמן. שנה אחר כך שבה לישראל, פיתחה את תוכנית הלימודים בביוכימיה ובתזונת בעלי חיים והייתה בין מקימי מחלקת המחקר של הפקולטה לחקלאות. בשנת 1971 הועלתה לדרגת פרופסור מן המניין^[2]. בשנת 1972 הוקם על ידה בית הספר למדעי התזונה^[3].

כחוקרת עמדה מאחורי תגלית מעכב פרוטאזות חדש. בשנת 1962, במהלך שבתון באוניברסיטת ברקלי, היא אפיינה לראשונה את ההורמון ממיס השומנים בטא ליפוטרופין, שהתגלה מאוחר יותר כמשכך כאבים טבעי. בישראל התמקדה עבודתה שנים ארוכות בחקר חלבוני הסויה והתאים הקשורים בהם. מנגנון הפעולה המהווה אב-טיפוס למעכבי פרוטאזות שמצויים בכל זרעי הקטניות נקרא לימים על שמה - Bowman-Birk Inhibitor (אנ'), והאחרון הפך לנושא מחקרה כמנגנון חיסוני מפני סרטן.

במהלך השנים, שימשה כראש המחלקה לביוכימיה חקלאית, דיקן הפקולטה לחקלאות (1977^[4]) ופרו-רקטור האוניברסיטה העברית. כמו כן שימשה כדירקטורית בחברת "טבע", חברת ות"ת, יו"ר הוועדה למינוי פרופסורים במכללות, וחברת חבר הנאמנים במספר אוניברסיטאות ומכללות בארץ ישראל. לאחר פרישתה לגמלאות, שימשה בתפקיד יו"ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית להנדסה ירושלים וחברת הוועד המנהל של המכללה האקדמית תל אביב יפו.

בירק, שהייתה חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים משנת 1993, מונתה בשנת 2006 לעמוד בראש ועדת ההיגוי לשימור ולפיתוח אוספי הטבע האוניברסיטאיים למחקר. בשנת תשנ"ח 1998 הוענק לה פרס ישראל לחקר החקלאות. כמו כן, היא כלת פרס רוטשילד לחקלאות (1977), ובשנת 1978 הוענק לה "אות שנת השלושים לנשים בישראל" מטעם מועצת ארגוני נשים בישראל. בשנת 1999 הוענק לבירק תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון, ובשנת 2000 הוענק לה תואר יקירת העיר רחובות.

בירק נפטרה ב-14 בינואר 2013 ברחובות.

על שמה נקרא רחוב בשכונת ׳המדע׳ בעיר רחובות בה התגוררה, יחד עם רחובות נוספים בשכונה זו שנקראו על שם זוכי פרס ישראל.

• יהודית בירק - כתבה אודות קורות חייה
• יהודית בירק באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
• נורית קירש, יהודית בירק, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• יצחק יעקבי (עיתונאי), אשה במדע, פרופ' יהודית בירק והסויה, דבר, 23 בספטמבר 1970
• עדה כהן, יהודית בירק - מדענית ישראלית, בכותרות העתונות העולמית, מעריב, 30 באפריל 1964
• עופר אדרת, "אישה, אם ומדענית", באתר הארץ, 26 בינואר 2013