יהדות אוקראינה

	יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: חוסר פירוט.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

יהדות אוקראינה

בית הכנסת המרכזי בעיר חרסון
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
קייב, דניפרו, חרקוב, אודסה
שפות
רוסית, אוקראינית, יידיש, עברית
דת
יהדות

יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה.

אוקראינה הוקמה כישות מדינית נפרדת בתחילת המאה העשרים, וכללה את החבלים ההיסטוריים גליציה, ווהלין ופודוליה, בהם קמו קהילות יהודיות גדולות. במשך כאלף שנים נחשבו יהודי אוקראינה, בלארוס וליטא כחלק מיהדות פולין, שהייתה, משלהי ימי הביניים ועד השואה, הגדולה בקהילות עם ישראל בתפוצות, עד להשמדת רובם – בערך 4 מיליון יהודים – במלחמת העולם השנייה (למעט היהודים שהיגרו החוצה בתקופות הרבות שלפני המלחמה).

בדומה ליהדות פולין, תרבותם של יהודי אוקראינה הייתה יהודית אורתודוקסית והם דיברו יידיש. חלק ניכר ממגוריהם וחייהם התקיים בשטעטל שבתחום המושב. זאת גם כאשר הפכה אוקראינה לחלק מהאימפריה הרוסית ונקבעו גבולותיה המדיניים של אוקראינה.

יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה במהלך כל ימי הביניים ואחריהם, שהגיעה לשיא במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו, והושמדו לפחות כ-900,000 יהודים באוקראינה.

לפי האומדנים, אוכלוסיית הליבה היהודית במדינה מונה כ-50 אלף איש, וישנם בה עוד כ-150 אלף זכאי חוק השבות.^[1] הקהילות הגדולות ביותר הן בקייב, דניפרו, אודסה וחרקוב.

האזכור הראשון של קייב, בירת אוקראינה בכתבים יהודיים מופיע במכתב קייב מן הגניזה הקהירית. בגניזה נמצא מכתב של סוחרים יהודים, המתוארך למאה התשיעית, ובו נכתב כי אחד הסוחרים נקלע לחובות ונלקח לשבי לעיר קייב. חבריו שלחו איגרות בעברית לקהילות היהודיות כדי לגייס סכום הכסף הנדרש על מנת לפרוע את החוב.

במאה ה-12 הגיעו לאוקראינה יהודים ממרכז אירופה ובמאות ה-15 וה-16 הגיעו אליה יהודים מפולין.

במאה ה-18 הייתה אוקראינה מרכז ההתפשטות תנועת החסידות ברחבי מזרח אירופה. בצפון אוקראינה פעלה בעיקר חסידות צ'רנוביל ובמערב אוקראינה פעלה בעיקר חסידות רוז'ין.

במאה ה-19 עודדה הממשלה הרוסית ששלטה באוקראינה התיישבות של יהודים בחקלאות באזורי דרום אוקראינה, בקרבת הים השחור ומולדובה והוקמו כמה מושבות יהודיות חקלאיות באוקראינה.

יהודים רבים מאוקראינה הצטרפו לתנועות ציוניות למיניהן, ורוב העולים בעלייה השנייה היו יהודים מאוקראינה. ב-1957 נידונו ארבעה יהודים למאסר על "פעילות ציונית", ביניהם ברוך מרדכי וייסמן שיומנו העברי הוברח ופורסם בישראל. ב-1959, ביובל המאה להולדת שלום עליכם, תלו היהודים שלט זיכרון על פתח הבית שבו התגורר הסופר בשעתו; באותה שנה סגרה העירייה את בית-העלמין הישן ליד באבי-יאר אך התירה ליהודים את העברת העצמות לבית-עלמין חדש.^[2]

בקרב התושבים באוקראינה, בעיקר בקרב הכפריים, שררה אנטישמיות חריפה שבעקבותיה חלו פרעות ביהודים. הפרעות הקשות ביותר שערכו ביהודים, היו מלוות במעשי אכזריות נוראים, היו גזירות ת"ח ות"ט בימי מרד חמלניצקי בפולנים. במהלך הפרעות נרצחו בין 40 ל-50 אלף יהודים, וקהילות רבות נפגעו קשות.^[3]

בשנת 1768 נערכו פרעות ביהודים על ידי ההיידמקים, שהיו כנופיות של קוזקים.

החל מסוף המאה התשע עשרה נערכו פוגרומים בהשראת הממשל. ראשיתן ב"סופות בנגב" ב-1881.

בין 1917 ו-1920, במהלך מלחמת העצמאות של אוקראינה, הייתה אוקראינה לזירת מלחמה בין כמה צבאות שונים, שמרביתם (חוץ מהבולשביקים) ערכו מעשי טבח ביהודים. לפחות 50,000 (100,000 נחשב למספר סביר) יהודים נרצחו, ורבים נאנסו, עונו ונשדדו, במאורעות שנודעו כפרעות פטליורה. פטליורה נרצח אחר כך על ידי שלום שוורצבארד.

ערך מורחב – שואת יהודי אוקראינה

בשנת 1940, שנה לפני מבצע ברברוסה שבו כבשה גרמניה הנאצית את אוקראינה, חיו באוקראינה כ-2.4 מיליון יהודים. למרות שיתוף פעולה בין האוקראינים לגרמנים הצליחו כ-850 אלף, מתוך כ-2.4 מיליון מיהודי המדינה, לברוח מאוקראינה במהלך המלחמה, בעיקר לשטחים אחרים בברית המועצות כמו סיביר, אוזבקיסטן ומדינות נוספות במרכז אסיה שהיו חלק מברית המועצות.

רבים מהיהודים כלל לא נלקחו למחנות השמדה. הם נרצחו על אדמת אוקראינה בהמוניהם, וגופותיהם רוכזו בבורות על ידי יחידות האס-אס ומשתפי פעולה אוקראינים. ראשית היה נמסר שעל היהודים להתכנס במקום מסוים. משם הובלו ברגל למרחק של כמה קילומטרים, עד שהגיעו לאזור ובו גיא טבעי - ושם נורו למוות, לעיתים אפילו מבלי שחפרו בורות קודם לכן. לפי ההערכה, בכל רחבי רוסיה יש בין 2,000 ל-3,000 מקומות הנחשבים "גיא הריגה". כמעט ליד כל כפר שהיו בו יהודים, ניתן לזהות את גיא ההריגה וקבר האחים ביער הסמוך.

המספר המשוער של היהודים שהושמדו על אדמת אוקראינה מגיע ל-900,000. בסוף שנות ה-90 אפשרה הגישה לארכיונים הסובייטיים אומדן מדויק יותר של אוכלוסיית היהודים לפני המלחמה כך שדיטר פוהל העריך כי 1.2 מיליון יהודים נרצחו, והערכות עדכניות יותר אף הגיעו ל-1.6 מיליון.

ערך מורחב – באבי יאר

יהודי קייב הגיעו לבאבי יאר אחרי פרסום הכרזה הבאה: ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב מודעות של פלוגת התעמולה 637 בדפוס הארמייה השישית, בזו הלשון:

על כל (היהודים) המתגוררים בקייב וסביבותיה להתייצב בשעה 8:00 בבוקר יום שני 29 בספטמבר 1941 בפינת הרחובות מלניקובסקי ודוחטורוב (על יד בית הקברות). עליהם לקחת עמם מסמכים, כסף, חפצי ערך, בגדים חמים, לבוש תחתון וכדומה.

כל (יהודי) שלא יבצע הוראה זו ויימצא במקום אחר כלשהו יירה.

כל אזרח שיכנס לדירות שפונו על ידי (היהודים) ויגנוב רכוש יירה.

לפי דוח מס' 101 של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר בבאבי יאר. במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שנתפסו בעיר ובסביבתה.

בשנת 1991 הוצבה אנדרטה לזכר הקורבנות היהודים של באבי יאר. ב־29 בספטמבר 2006 נערך טקס לציון 65 שנה לטבח, ובו נשא תפילת יזכור הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לישראל בשנים 1993–2003. באותו מעמד הוענק גם עיטור הגבורה של הצבא האוקראיני לאנטולי שפירו, רב-סרן יהודי שפיקד על יחידה מהצבא האדום שהשתתפה בשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ.

לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו מרבית הניצולים היהודים לאוקראינה. כמו יתר יהודי ברית המועצות, ההגירה שלהם הוגבלה עד לשנת 1989.

על פי מרכז שמעון ויזנטל אוקראינה "לא ניהלה מעולם חקירה אחת של פושע מלחמה נאצי מקומי, שלא לדבר על תביעה נגד פושע שרצח יהודים בשואה".

ב-1966 דחה הוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה בקשה מטעם יהודי קייב לחדש את פעולת התיאטרון היידי. קייב הוסיפה לשמש מרכז לסופרים ביידיש, רבים מהם יוצאי מחנות מתקופת סטלין, כגון: איציק קיפניס, הירש פוליאנקר, נתן זבארה, אלי שכטמן ויחיאל פאליקמן. באותה השנה נהרו רבבות יהודים מאוקראינה כולה, לדוכן הישראלי בתצוגה חקלאית בין-לאומית בענף הלול, וכעבור שנה בעקבות מלחמת ששת הימים, ניתן ביטוי פומבי לרגשות היהודים, בניסיונות חוזרים להביע את זהותם הלאומית ביום-השנה לטבח באבי-יאר.

ב-1968 נאסר המהנדס היהודי בוריס קוצ'ובייבסקי באשמת "הוצאת דיבה על המשטר הסובייטי", לאחר שביקש היתר יציאה לישראל בשבילו ובשביל אשתו הלא-יהודיה; בקיץ 1970 חתמו עשרה יהודים מקייב על מכתב גלוי שלפיו ויתרו על אזרחותם הסובייטית וביקשו להיות אזרחי מדינת ישראל.^[2]

למרות התנגדות המשטר הסובייטי לפעילות דתית, היו באוקראינה קהילות יהודיות ששמרו על אורח חיים יהודי אורתודוקסי, כולל תפילות וכשרות. בין קהילות אלו ניתן למנות את קהילת קורוסטן וקהילת אוברוץ', שתיהן במחוז ז'יטומיר שבצפון המדינה. בקהילות אלו התקיימה תפילה יומיומית במניין במשך כל שנות השלטון הסובייטי לאחר המלחמה.

מיד לאחר התפרקות ברית המועצות בשנת 1991, סבלה אוקראינה ממשבר כלכלי חריף שהיה גורם חשוב בעליה של מאות אלפים מיהודי אוקראינה למדינת ישראל. רבים מהעולים היו משכילים ובעלי מקצוע בתחומי ההנדסה והרפואה, והתאקלמו היטב במשק הטכנולוגי של מדינת ישראל.

בשנת 1991 הוקם התאחדות הארגונים והקהילות היהודיות של אוקראינה - ארגון גג של יהודי אוקראינה.

בתחילת שנות האלפיים הואטה עליית יהודי אוקראינה. מנגד החל תהליך אינטנסיבי של שיקום וחידוש הקהילות בערים השונות באוקראינה. להתחדשות ולהתחזקות של יהדות אוקראינה. מאז תחילת שנות האלפיים ישנן מספר סיבות ובהן פעילות אינטנסיבית של שליחי חב"ד, בעיקר בקהילות שקשורות מבחינה היסטורית לחסידות חב"ד כמו קייב, דניפרו, מיקולאייב, חרסון וז'יטומיר, סיבה ראשונה, תמיכה של נדבנים וארגונים מיהודי ארצות הברית שמוצאם מאוקראינה, וכן של יהודים אוקראינים שהיגרו בעבר לארצות שונות כמו גרמניה, ישראל וארצות הברית ושבו לאוקראינה, בגלל השיפור במצב הכלכלי, והיו גם תושבים אוקראינים ממוצא יהודי, שהסתירו את זהותם בזמן השלטון הסובייטי, ושבו להתקרב ליהדות לאחר נפילת ברית המועצות.

ישנן הערכות שונות לגבי מספר היהודים, בתלות בשאלת מיהו יהודי. על פי ארגון נתיב, יחידת סמך במשרד ראש הממשלה שאחראית על הקשר בין ישראל ליהודי ברית המועצות לשעבר, אוכלוסיית זכאי חוק השבות באוקראינה נאמדת בכ-170–200 אלף בני אדם.^[1] על פי נתונים אשר הוצגו בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות, פחות מ-20% מכל יהודי רוסיה ואוקראינה חשופים לתוכניות בנושאי יהדות או חינוך.

בכלל השנים 2012 עד 2022 עלו מאוקראינה יותר מ-51 אלף עולים. מתוכם בשנים 2019 עד 2022 עלו כ-13 אלף יהודים שהגיעו לישראל.^[4]

הקהילה הגדולה באוקראינה היא קהילת יהודי קייב שמנוהלת על ידי הרב יונתן בנימין מרקוביץ' ובה מעל לחמישים אלף יהודים, ולצדה שלוש קהילות גדולות יחסית בדניפרו (מנוהלת על ידי הרב שמואל קמינצקי), אודסה וחרקוב שבהן, על פי ההערכות, כ-25,000 יהודים בכל אחת. מלבדם יש קהילות קטנות יותר בערים והעיירות ברדיצ'ב, ז'יטומיר, מיקולאייב, צ'רקאסי, לבוב, צ'רנוביץ', חרסון, דונצק ואומן.

,באוקראינה עשרות בתי ספר יהודים פעילים באופן יומיומי וכן נפתחו שלוש מכללות אקדמיות בדניפרו, באודסה ובז'יטומיר.

בקייב פועלים שישה בתי ספר, מהם שלושה של חב"ד. בעיר יש גם סניף של ישיבת "אש תורה". כיום קיימת התעוררות יהודית גדולה באוקראינה אם כי עדיין ישנם יהודים המעדיפים להסתיר את זהותם. שלוחי חב"ד מנהלים פעילות ענפה הכוללת חיזוק החינוך היהודי ופתיחת מוסדות כמו בתי ספר ומקוואות. בשנת 2013 נפתח בבית הכנסת המרכזי שברחוב 'saksaganskoho 67' מכון להכשרת רבנים המגיעים מארצות הברית ומישראל לשנת לימודים והכנה למבחני הרבנות. לקהילה היהודית בקייב בית ספר לילדים עם אוטיזם (היחיד מסוגו בכל ברית המועצות לשעבר).

בעיר קיימות הקהילות הבאות:

• בית הכנסת ובית חב"ד ברחוב saksaganskoho 67 בראשות הרב יונתן בנימין מרקוביץ' המכהן כרבה הראשי של העיר,
• בית הכנסת הגדול בפודיל.
• בית כנסת "גלסקי" בה פועלת ה"המדרשה הציונית" בראשות הרב שלמה נאמן.
• בית כנסת ברודסקי בראשות הרב משה ראובן אסמן.

בבחירות לנשיאות אוקראינה 2019 ניצח המתמודד היהודי, וולודימיר זלנסקי. עם בחירתו, זלנסקי הפך לנשיא הצעיר ביותר בתולדות אוקראינה (בן 41), ליהודי הראשון בתפקיד, ולנשיא הפופולרי ביותר בעת בחירתו מבחינת אחוז הקולות (73%).

מלחמת האזרחים באוקראינה התרחשה ועודנה מתרחשת באזור הדונבאס שהוא אזור עשיר בתעשייה ובמכרות. באזור זה קיימות שלוש קהילות יהודיות מאורגנות בדונצק, לוהנסק ומאקאיבקה. מאז תחילת המלחמה נמלטו מהאזור כשבעת אלפים יהודים. ארבעת אלפים מתוכם עלו לישראל. לאחר שהחלה הפלישה הרוסית לאוקראינה, עלו יהודים נוספים.^[5][6]

בעקבות הפלישה, החלו מלחמה עקובה מדם וסבל רב מאוד לאזרחים. יהדות אוקראינה אף היא ספגה אבידות גדולות בנפש וברכוש. רבים נמלטו, אם למדינת ישראל וחלקם לארצות המערב.^[7] אחרים נעו למערב אוקראינה שהייתה רחוקה מהחזית. כמעט בכל המדינות הגובלות באוקראינה (שבירותיהן בודפשט, קישינב, ורשה) למעט בלארוס, נקלטו פליטים יהודים, ועוד אלפים התאקלמו – לפחות זמנית – במדינות במעגל השני והשלישי, ובראשן אוסטריה וגרמניה.^[8] מחצית מהיהודים שעזבו את אוקראינה נקלטו בישראל.^[7]

• התאחדות הארגונים והקהילות היהודיות של אוקראינה
• יהדות מזרח אירופה
• יהדות פולין
• העלייה מברית המועצות לשעבר בשנות התשעים
• בית הכנסת "שושנת הזהב", בדניפרופטרובסק
• קהילת יהודי קייב

מדיה וקבצים בנושא שואת יהודי אוקראינה בוויקישיתוף

• הנרי אברמסון, אוקראינה, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית)
• אליהו צ'ריקובר, די אוקראינער פאגראמען אין יאר 1919, ניו יורק: ייווא, 1965, באתר היברובוקס (ביידיש)
• מידע על יהדות אוקראינה בקטלוג הספרייה הלאומית
• י. ט. הלמן, חורבנה של היהדות האוקראינית והיהדות הפולנית, הצפירה, 13 בינואר 1921
• ל. חריף, מן המאורעות והמעשים באוקראינה (א), הצפירה, 31 במאי 1921
• עמית נאור, אוקראינה בוערת: עדויות נדירות מהפוגרומים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 24.02.2022
• אהרן גרנות, קם מעפרו - על שיקום בית הכנסת בקייב, ערוץ שבע
• אמיר תיבון‏, רוצים כיפת ברזל: ביקור נדיר במחנה פליטים יהודי באוקראינה, באתר וואלה, 29 בינואר 2015
• אמיר תיבון‏, להיות מי שאני: שנה למהפכה, יהודי קייב כבר לא מפחדים, באתר וואלה, 5 בפברואר 2015
• אמיר תיבון‏, עיר עם חיוך: יהודי אודסה שומרים על גאוות יחידה, באתר וואלה, 12 בפברואר 2015
• חן מלול, איך חוגגים סוכות בעיירה סטניסלב בזמן מלחמת העולם הראשונה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ספטמבר 2019
• איתמר אייכנר, קייב, 80 שנה לטבח היהודים באוקראינה: נחשפות עדויות השכנים שראו הכול, באתר ynet, 31 בינואר 2022
• נמל אודסה 1913, מפליגים ליפו לארץ ישראל, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• חן מלול, שירים וסיפורים בעברית שחיברו הילדים היהודים מחרקיב שבאוקראינה, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מרץ 2022
• עופר אדרת, שגריר אוקראינה טען שארצו סייעה ליהודים בשואה. ההיסטוריה מראה אחרת, באתר הארץ, 1 במרץ 2022
• יהודים - היסטוריה - אוקראינה, דף שער בספרייה הלאומית
• אליהו גליל, היסטוריה רצחנית: כך טבחו האוקראינים ביהודים במשך מאות שנים, באתר ישראל היום, 21 במרץ 2022

יהדות אירופה
מדינות	אוסטריה • אוקראינה • אזרבייג'ן • איטליה (סיציליה) • איסלנד • אירלנד • אלבניה • אנדורה • אסטוניה • ארמניה • בולגריה • בלגיה • בלארוס • בוסניה והרצגובינה • בריטניה (גיברלטר • סקוטלנד • ויילס) • גאורגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • ליכטנשטיין • מולדובה • מונקו • מלטה • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • סן מרינו • ספרד • סרביה • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קפריסין • רומניה • רוסיה • שוודיה • שווייץ • ברית המועצות • יוגוסלביה
מדינות שההכרה בהן מוגבלת	אבחזיה • קוסובו • צפון קפריסין • דרום אוסטיה • טרנסניסטריה
אזורים היסטוריים	אשכנז • מזרח אירופה • אוברלנד • אונטרלנד • אלזס • גליציה • טרנסילבניה • קטלוניה • הקרפטים