יוכבד סגל

יוכבד סגל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 בנובמבר 1910
דיסלדורף, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בספטמבר 2006 (בגיל 95)
ט"ו באלול ה'תשס"ו
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1933
מקום לימודים האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות כה עשו חכמינו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יוכבד סגל (7 בנובמבר 1910 - 8 בספטמבר 2006) הייתה סופרת וגננת, מחברת סדרת הספרים "כה עשו חכמינו".

סגל נולדה בדיסלדורף למשה ורחל גוטליב, שהיגרו לשם מגליציה. היא למדה בסמינר לגננות בברלין וחייתה בגרמניה עד 1933, אז עלתה לארץ בעקבות עליית היטלר לשלטון בגרמניה.

סגל התיישבה בירושלים, שם הקימה עם חברותיה את גן "אהל יעקב". אחר כך עברה לחיפה, שם עבדה כגננת, והקימה את הגן החרדי הראשון בעיר.

בשנת 1937 נישאה לחיים יהושע סגל, ונולדו להם ארבעה ילדים. לאחר נישואיה עברה לכפר אתא. בשנת תשכ"ב השתקעה בשכונת בית וגן בירושלים.

חיבורה הידוע ביותר של סגל הוא סדרת הספרים "כה עשו חכמינו", קובץ של אגדות חז"ל שעובדו ללשון קלה לילדים, ונכתבו, לדברי המחברת, במטרה "להוסיף לילדינו ידיעות על מעשי חז"ל ולעודדם לשאוף למידותיהם הטובות"[1]. הסדרה זכתה להצלחה רבה, ואף תורגמה למספר שפות, בהן יפנית וגרמנית.

בוסף כתבה ספרים נוספים: בעיקר סיפורים לילדים, ספרי הדרכה לגננות, וביוגרפיה אחד: "החסיד מהמבורג: סיפור חייו של ר' אהרן מרכוס"[2].

בשנת 1973 סיימה בהצטיינות לימודים לתואר ראשון בספרות וחינוך באוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1990 זכתה בפרס "יקיר החינוך הדתי", אך נעדרה מטקס הענקת הפרס בעקבות בריאותה הלקויה ובשל אבל על מותו של נכדה ישי לוי, שנהרג במהלך קרב למרגלות הבופור בלבנון.

סגל הלכה לעולמה בט"ו באלול ה'תשס"ו (8 בספטמבר 2006). אחד מנכדיה הוא הבמאי חגי לוי.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • "לתולדותיה", בתוך "כה עשו חכמינו", חלק א', מהדורה חדשה, אלול תשס"ז.
  • לאה חובב, דרכה של יוכבד סגל בעיבוד אגדות חז"ל לילדים, דרך אגדה ג, תש"ס, עמ' 203-242 (מידע בקטלוג רמב"י)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מתוך הקדמת המחברת לספר "כה עשו חכמינו" מספר 3, הוצאת מורשת 1976
  2. ^ תורגם לאנגלית בידי ברכה סליי