יוסי אחימאיר

יוסי אחימאיר
	יוסי אחימאיר, 2010
לידה	19 במאי 1943 (בן 81); י"ד באייר ה'תש"ג; ירושלים, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב; אהל שם (בית ספר) ;
תקופת הפעילות	מ-1966
עיסוק	עיתונאי, עורך עיתון, סופר
מעסיק	היום, מעריב, האומה
פרסים והוקרה	יקיר רמת גן (2015)
קישורים חיצוניים
	7 באוגוסט 1995 – 17 ביוני 1996; (316 ימים)
כנסות	13

יוסף דב (יוסי) אחימאיר (נולד ב-י"ד באייר ה'תש"ג, 19 במאי 1943 בירושלים) הוא עיתונאי ויועץ תקשורת, מנהל "בית אבא" ברמת-גן, עורך רבעון "האומה", וחבר הכנסת מטעם הליכוד בכנסת ה-13. ב-2015 נבחר ל"יקיר העיר רמת גן".

ביוגרפיה

ילדות ונעורים

אחימאיר הוא בנם הצעיר של סוניה ואב"א אחימאיר ואחיהם של יעקב אחימאיר וזאבה זבידוב. נקרא על שמו של יוסף כצנלסון, שהיה חברו הקרוב של אביו ו"שר ההעפלה" של עליית אף על פי בשנות השלושים.

הוא בוגר גימנסיה "אהל שם" ברמת גן (1961) וחניך בשבט צופי רמת גן. בשירותו בצה"ל סיים קורס מ"כים של הנח"ל במחנה שבטה וקורס צניחה ושירת בחיל האוויר כמדריך אימוני קרקע לפרחי טיס בבסיס תל נוף. למד שנה גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים (1966-1965), וסיים לימודי תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב, במדע המדינה ובהיסטוריה של המזרח-התיכון (1971). הוא ערך את ביטאון תא הסטודנטים של גח"ל באוניברסיטת תל אביב - "חד וחלק".

אחימאיר היה חבר מערכת יומון גח"ל "היום" במשך שלוש שנים (1969-1966) וחבר מערכת "מעריב" במשך 15 שנה (1984-1969), וכתב מאות מאמרים. שימש כעורך חדשות ראשי, עורך מדור "שיחות" ובעל הטור "מי ומה" על מושגים ושמות מענייני היום. מאמרו הראשון "בכוח הזכות" (1966) עסק בזכות על הגדה המערבית (הביטוי שהיה מקובל באותה עת) ועל אפשרות כיבושה אם תפתח ממלכת ירדן במלחמה נגד ישראל. כך אמנם אירע במלחמת ששת הימים, כעבור שנה.

ב-1980 ערך את ספר השנה של העיתונאים תש"ם, שהיה מוקדש להסכם השלום עם מצרים, ובו ראיין את ראש הממשלה דאז מנחם בגין. כן השתתף בעריכה ובכתיבה בירחון גח"ל "בארץ-ישראל" וערך כמה גיליונות של "הד בית"ר". בספטמבר 1983 זכה ב"פרס שלמה מרץ" לעיתונות מטעם מסדר ז'בוטינסקי, על הכתבה "ברית הבריונים נגד הרייך השלישי" וכהוקרה על מיכלול פעולתו העיתונאית.

פעילות פוליטית

מפברואר 1984 שימש כעוזרו ויועצו הפוליטי של יצחק שמיר כאשר שמיר כיהן כראש-הממשלה ושר החוץ בשנים 1984–1988 ומנהל לשכתו ומרכז תחום הדוברות הפוליטית של שמיר כראש-הממשלה בשנים 1988–1992. אחימאיר הפתיע את יצחק שמיר ביום הולדתו ה-75 בספר נאומיו "נאום ראש הממשלה", שאותו ערך יחד עם שלמה אוקון ויוסף כרוסט (בהוצאת "בית יאיר"). במערכות הבחירות היה אחימאיר יד ימינו של שמיר, השתתף במסעותיו של שמיר בעולם ובפגישותיו עם מנהיגי העולם והיה יועץ במשלחת ישראל לועידת השלום במדריד (1991). הוא כתב רבים מנאומיו וממכתביו של יצחק שמיר.

במאי 1985 היה אורח מחלקת המדינה של ארצות הברית, יחד עם עוד כ-30 מנהיגים פוליטיים צעירים מרחבי העולם, אשר סיירו במוקדי השלטון בוושינגטון וברחבי ארצות הברית. בעיר ליטל-רוק קיבל תעודת שגריר של מדינת ארקנסו, חתומה בידי המושל ולימים נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון.

בנובמבר 1990 נסע יחד עם רעייתו בשליחות "נתיב" ומשרד ראש הממשלה לברית המועצות, בשלהי קיומה, נפגש ושוחח עם יהודים ומסורבי עלייה במוסקבה, במינסק, בריגה, וכן בעירו של אביו בוברויסק, כשהוא נתון במעקב של ה-ק.ג.ב.

לאחר פטירתו של יצחק שמיר ביוני 2012, ניהל יוסי אחימאיר את טקס הלווייתו הממלכתית בהר הרצל בירושלים. מאז הוא עוסק בהנצחתו של שמיר, בין השאר במאמרים שהוא מפרסם על תקופתו, ובדף הפייסבוק שהוא מנהל: יצחק שמיר שלנו.

במרץ 1992, מאה ימים לפני הבחירות לכנסת ה-13, פרש אחימאיר מתפקידו בלשכת ראש הממשלה כדי להתמודד על מקום ברשימת הליכוד. במערכת הבחירות כיהן כדובר מטה הבחירות של הליכוד. הוא הושבע כחבר הכנסת רק אחרי פטירתו של חבר הכנסת חיים קופמן באוגוסט 1995 וכיהן עד סוף הקדנציה של הכנסת ה-13. הוא נשא כשלושים נאומים בתקופת כהונתו במליאה ובוועדת העלייה והקליטה שבה היה חבר. בתקופת כהונתו נרצח ראש הממשלה יצחק רבין, ואחימאיר חבש כיפה לראשו במשך שבוע ימים לאחר מכן לאות אבל.

בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לכנסת ה-14 (1996) הגיע למקום ה-20 עם יותר מ-40,000 קולות אך בגלל הבטחות ייצוג לתנועותיהם של דוד לוי ורפאל איתן (7 מקומות לכל אחת), לסקטורים ולמגזרים, שובץ במקום לא ריאלי ברשימת הליכוד. לקראת הבחירות לכנסת ה-15, בפברואר 1999, עתר לבית הדין של התנועה לבטל את השריונים למועמדי המחוזות^[1]. לקראת הבחירות לכנסת ה-16 התמודד שוב בפרימרייז, אך שובץ במקום לא ריאלי ברשימת הליכוד^[2].

בבחירות לכנסת ה-21, ה-22 וה-23 שובץ במקום כבוד, 118, ברשימות המועמדים של הליכוד.

פעילות ציבורית אחרת

בשנים 1992–1993 כיהן כמנהל קרן רמת גן לחינוך ולתרבות. לאחר מכן הקים חברה לייעוץ תקשורתי (א.ש.ש. תקשורת בע"מ) והיה דוברם של מספר ארגונים - בהם הבונדס, התאחדות הוצאות ספרים בישראל, מועצת תנועות הנוער, מרכז מורשת מנחם בגין, מועצת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארצות הברית, פסטיבל המוזיקה "קלאסי בים האדום", מועצת הצמחים של משרד החקלאות (ועורך ביטאונה "נקודת צמיחה"). היה במשך שנתיים חבר המועצה הציבורית לתרבות ולאמנות שליד משרד התרבות.

אחימאיר כיהן שנים רבות כחבר הנהלת מכון ז'בוטינסקי בישראל, ומאז אפריל 2005 שימש כמנכ"ל מכון ז'בוטינסקי כ-12 שנה ועורך ביטאונו - "חדשות המכון". בשנת 2012 יזם פרויקט לתרגום חדש לעברית של כל כתבי זאב ז'בוטינסקי^[3].

בפברואר 2017 נבחר פה אחד ליו"ר הנהלת המכון ועמותת חברי המכון. תפקיד שבו כיהן עד אוגוסט 2023. הוא הפיק בשנת 2000 את עשרות אירועי שנת ה-120 להולדתו של ז'בוטינסקי ו-60 שנה לפטירתו, ויזם את הוצאת הקובץ "איש בסער - מחקרים ומסות על זאב ז'בוטינסקי" בעקבות שנת ז'בוטינסקי. בתפקידו כמנכ"ל, הוא הפיק והינחה את ערבי העיון של המכון וניהל את פרויקט ההרחבה של מכון ז'בוטינסקי. ביולי 2017, יום ז'בוטינסקי תשע"ז, הוא הופיע לפני הממשלה והסביר את חשיבות הקמת מוזיאון ז'בוטינסקי הגדול, הצליח לגייס 14 מיליון ש"ח, ואכן הממשלה אישרה את המיזם. כעבור שנה, ב-8 ביולי 2018, שוב הופיע לפני הממשלה, כשהעלתה את זכרו של זאב ז'בוטינסקי במלאת 78 שנה לפטירתו, והעלה על נס את מורשתו.

הוא היה הרוח החיה מאחורי מבצע העלאת אפרו של הלויטננט-קולונל הבריטי-אירי ג'ון הנרי פאטרסון, מפקד הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה, לקבורה בארץ, במושב אביחיל, בסוף 2014. כן ערך חוברת זיכרון לפאטרסון, שהופצה לכל משתתפי הטקס. כן יזם את הביוגרפיה של פאטרסון שכתב ד"ר משה יגר ואת מחקרו של ד"ר אמיר גולדשטיין "דרך רבת פנים", על ציוניותו של ז'בוטינסקי לנוכח האנטישמיות.

משנת 1999 עורך אחימאיר ומפיק את רבעון "האומה", הבמה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות, של מסדר ז'בוטינסקי, שנוסדה ב-1962. ערך והוציא לאור עד כה 98 גיליונות, ממספר 138 עד 235, כותב מדי חוברת את "בפתח הגיליון" וכן מאמרי פולמוס, מחקר וזיכרונות. גיליון ה-200 שראה אור בנובמבר 2015 היה הגדול במספר עמודיו מכל קודמיו. גיליון 226 עמד בסימן 60 שנות הופעה רצופה של הרבעון. אחימאיר גם מפרסם בקביעות מאמרים פוליטיים בעיתונים היומיים "מקור ראשון", "ישראל היום" ו"מעריב" וכן באתרי האינטרנט "חדשות מחלקה ראשונה" וערוץ 7.

ערך והוציא לאור ספרי זיכרון על טייס חיל האוויר סגן חיים הולצמן, שכנו וחברו, שמטוסו הבוער נפל ליד מכון ויצמן ברחובות ("דפי חיים"), על המהנדס משה בן חורין, ידיד הוריו ומתכנן בית ז'בוטינסקי בתל אביב ("משה בן חורין, דברים משלו ועליו"), ועל העיתונאי יהושע ביצור, חברו למערכת "מעריב" ("מאת יהושע ביצור"). ספרים נוספים שערך: "כך ברחנו לחזית" - סיפורי בריחה מהכלא של לוחמי האצ"ל ולח"י, ואת ספרו של מאיר ראם "עם המשפחה הלוחמת".

ב-2008 יזם וערך אחימאיר את קובץ המאמרים "יצחק שמיר כסלע איתן", שיצא לאור על ידי מכון ז'בוטינסקי וידיעות ספרים. בספר, שעוצב בידי אילן הגרי, כלולים כ-40 מחקרים, פרקי עדות וזיכרונות על יצחק שמיר, עשרות צילומים, רישומים של דודו גבע, וכן מאמר פותח של העורך, המסכם את שורת ההישגים של יצחק שמיר בשנותיו כראש ממשלה. ב-2014 זכה אחימאיר בפרס ראש הממשלה ונשיא המדינה לשנת תשע"ד, על עריכת ספר אלבומי זה. עוד קודם לכן, בהיותו חבר הכנסת, ערך את הגיליון המיוחד של "הד בית'ר" (דצמבר 1995), המוקדש למלאת 80 שנה ליצחק שמיר, ובו בין השאר ערך עימו "ריאיון של גבורות".

אחימאיר הוא חבר מליאת מועצת העיתונות בישראל כנציג ציבור, חבר הנהלת יד ושם, חבר הנהלת קרן הכט, חבר הוועד המנהל של מוסד הרצל לחקר הציונות, חבר הדירקטוריון של מוסד ביאליק, חבר בחבר הנאמנים של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וחבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת אריאל.

בבחירות לראשות עירית רמת גן, באוקטובר 2013, הוצב במקום כבוד בסוף רשימתו של ישראל זינגר, שנבחר לראשות העיר.

אחימאיר מקדיש רבות מזמנו להנצחת אביו ד"ר אב"א אחימאיר - מאז פטירתו ביוני 1962. הוציא לאור שישה כרכים מכתביו, פרסם מאמרים על אודותיו, ביוני 2008 הקים את ארכיון "בית אבא" בדירת הוריו ברמת-גן, מרצה במקום לפני קבוצות של מבקרים ומתעניינים, ובנה את אתר האינטרנט לזכרו ולמורשתו. כמו כן הוא מפעיל את דף הפייסבוק: בית אבא.

בינואר 2015 הוענק לו התואר "יקיר העיר רמת גן" - "בזכות פועלו רב השנים לשימור ההיסטוריה העירונית, בזכות עשייתו למען עם ישראל וקידום מוסדות תרבות, חינוך ומורשת ברמת גן". הוא נתכבד בנשיאת דברי הברכה והתודה בשם כל ה"יקירים", ובהם בין השאר ציטט ממאמרו מ-1951 של אביו על ביקורו ב-1913 ברמת-גן "טרם היותה", ומדברי נשיא המדינה יצחק בן צבי שאמר בעת ביקורו בעיר כי "אין הרבה רמת-גן בארץ-ישראל".

במאי 2016 השתתף יוסי אחימאיר יחד עם אחותו זאבה ואחיו יעקב בכנס ארגון "לימוד" במינסק, שהוקדש לזכרם של ברל כצנלסון ואב"א אחימאיר ונשא שם הרצאה על אביו. בכנס הוצגה גם תערוכת צילומים על אביו, שהפיק יחד עם יואל רפל, שהועברה לאחר מכן לעיר הולדתו בוברויסק.

בספטמבר 2016 יזם והפיק יחד עם שגרירות ישראל באוקראינה וארגון "נתיב" את ימי ז'בוטינסקי באודסה, שבמסגרתם בין השאר נקרא בית ספר מקומי על שם ז'בוטינסקי, נפתחה תערוכת צילומים על ז'בוטינסקי במרכז הספרותי ונערך כנס חגיגי אקדמי.

באוקטובר 2019 עמד בראש משלחת מכון ז'בוטינסקי שיצאה לרוסיה "בעקבות ז'בוטינסקי", קיימה חמישה סמינרים באוניברסיטאות מוסקבה, סנקט-פטרסבורג וירוסלבל (אנ') - העיר לגדת נהר הוולגה, שבה קיבל ז'בוטינסקי ב-1912 את הדיפלומה שלו במשפטים.

באפריל 2023 השלים את הפקת ההוצאה לאור של הכרך הגדול (533 עמודים) מכתבי אביו, "איילה בין החומות - יומן המשפט והסוהר", שערכה אחותו זאבה.

ביוני 2024 הוציא לאור קובץ מאמרים - "מחצית השנה הראשונה" - שפורסמו תחילה במדור דעות ב"מעריב", על מלחמת "חרבות ברזל".

חיים אישיים

נשוי ואב לשתיים, סב לשלושה, מתגורר ברמת גן, באותו בית בשיכון הוותיקים מאז 1952.

מספריו

"הננו סיקריקים - עדויות ומיסמכים על ברית הבריונים" (יחד עם שמואל שצקי), ניצנים, 1978
"הנסיך השחור - יוסף כצנלסון והתנועה הלאומית בשנות השלושים" (עורך), מכון ז'בוטינסקי, 1982
"מנחם בגין - המנהיג שהביא את השלום", מרכז ההסברה, 1992
"השנה החמישים וחמש" - קובץ מאמרים פוליטיים, ניצנים, 2003
"יצחק שמיר כסלע איתן" (עורך), מכון ז'בוטינסקי וידיעות ספרים, 2008.
"אב"א אחימאיר והציונות המהפכנית", קובץ מאמרים (עורך), מכון ז'בוטינסקי ובית אב"א, 2012
"אבות ובנים ואב"א אחימאיר", קובץ מאמרים (עורך), מכון ז'בוטינסקי ובית אב"א, 2017
"מחצית השנה הראשונה" - קובץ מאמרים פוליטיים על מלחמת "חרבות ברזל", ניצנים, 2024.