יוסף אחרון

יוסף אחרון
Иосиф Юльевич

לידה	1 במאי 1886 לזדיי, לזדיי, ליטא
פטירה	29 באפריל 1943 (בגיל 56) הוליווד, קליפורניה, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות הוליווד פוראבר
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1908
מקום לימודים	הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג
שפה מועדפת	אנגלית, רוסית
כלי נגינה	כינור
פרופיל ב-IMDb

יוסף אַחְרוֹן (Joseph Achron;‏ 13 במאי 1886, לזדיי, ליטא (רוסיה) – 29 באפריל 1943, הוליווד, ארצות הברית) היה מלחין וכנר יהודי, חבר האגודה לשימור המוזיקה היהודית העממית שהוקמה על ידי יואל אנגל. אחיו הצעיר היה הפסנתרן והמלחין איזידור אחרון.

אחרון נולד בעיירה לזדיי שבליטא, אז בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. בגיל 5 החל בלימודי נגינה בכינור אצל אביו, שהיה מורה למוזיקה, וכבר בגיל 11 הופיע ככנר בקונצרטים פומביים. בהמשך למד מוזיקה בוורשה ולאחר מכן אצל הכנר ליאופולד אאואר, ואצל המלחינים אנטולי ליאדוב ומקסימיליאן שטיינברג בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג, שם סיים את לימודיו עם מדליית זהב. כאשר המלחין היהודי הנודע יואל אנגל, הקים ברוסיה את החברה למוזיקה עממית יהודית, הצטרף אליה אחרון, ביחד עם מלחינים יהודים צעירים אחרים, כרוזובסקי, גנסין, קריין, ומילנר, וביחד תרמו לפיתוחה של המוזיקה היהודית.

בין השנים 1910-1907 שקד על פוגות, קונטרפונקט, תורת הצורות ואינסטרומנטציה.

בשנת 1913 עבר אחרון לרוסיה, שם שימש כראש המחלקה לכינור ולמוזיקה קאמרית בקונסרבטוריון של חרקוב. פעילות זאת נקטעה כשבשנת 1916 גויס לצבא הרוסי, בו שירת כשנתיים. עם סיום המלחמה חזר לעבודתו כמוזיקאי ברוסיה.

בשנת 1922 יצא למספר מסעי קונצרטים בגרמניה במזרח הקרוב (כולל בארץ ישראל) ובארצות הברית. בשנת 1925 השתקע בארצות הברית, ובשנת 1932 לאחר שהוזמנה אצלו מוזיקה לתפילת קבלת שבת בבית הכנסת עמנו-אל בניו יורק^[1], זכה להכרה בארצות הברית, כמלחין רציני. בשנת 1934 עבר להוליווד - קליפורניה כדי להלחין מוזיקה לסרטים, אך לא התמיד בכך, והמשיך בהלחנת מוזיקה אמנותית ובהופעות.

המוזיקה המסורתית היהודית, והשפה העברית שימשו השראה ליצירתו המוזיקלית של יוסף אחרון. לדוגמה: יצירתו "הסוויטה לילדים"^[2] מבוססת על טעמי המקרא. יצירות נוספות של אחרון בנושאים יהודים שנתחבבו על המאזינים היו "נעימה יהודית", "ריקוד יהודי", ו"שיר ערש יהודי". כן חיבר מוזיקה למחזות יהודים כמו: "קידוש השם", "הגולם" "סטמפניו" ועוד. בנוסף חיבר אחרון מנגינות לשיריהם של משוררים עבריים, כגון: יעקב כהן, דוד שמעוני, יהודה קרני, וזלמן שניאור. יצירות נוספות של אחרון שנתחבבו על הקהל הן "ואריאציות סימפוניות לפסנתר", ו"מה שגנוז בכינור". השיא שביצירתו היו 3 קונצרטים לכינור ולפסנתר אשר הראשון שבהם אופוס 60, בוצע על ידי אחרון כסולן, יחד עם התזמורת הסימפונית של בוסטון בניצוחו של סרגיי קוסביצקי, ביצוע שזכה לשבחים רבים.

הפרויקט הלאומי של אחרון (הלחנה על פי השפה והמוזיקה העברית) הושווה על ידי חוקרים, לפרויקטים דומים של מלחינים ידועים כגון: בארטוק וקודאי ההונגרים, סמטנה ודבוז'אק הצ'כים ועוד^[1]. היו שהישוו את אחרון למשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, ואמרו כי שני אמנים אלה ניחנו ביכולת הטמעה, ויצירה מחדש של יסודות עתיקים, ללשוננו השימושית ובת זמננו^[1].

אחרון פרסם גם ספר הדרכה להוראת הנגינה בשם "יסודות הטכניקה של הכינור והקשת"^[3]

באחרית ימיו החל אחרון בכתיבת יצירתו "הסימפוניה שלי", אך הוא הספיק לכתוב ממנה 4 עמודים בלבד^[3]. אחרון נפטר ב-29 באפריל 1943.

ארכיונו שמור בספרייה הלאומית.

שמו הונצח באתרים הבאים:

1. קונסרבטוריון העירוני בפתח תקווה, על ידי המלחין והצ'לן יהויכין סטוצ'בסקי אשר הכיר את דרכו של אחרון וראייתו את השפה העברית כמקור למוזיקה הישראלית.

2. רחוב יוסף אחרון בתל אביב (קריית שלום, דרום תל אביב)

מדיה וקבצים בנושא יוסף אחרון בוויקישיתוף

• יוסף אחרון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• יוסף אחרון, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
• יוסף אחרון, באתר AllMusic (באנגלית)
• יוסף אחרון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• יוסף אחרון, באתר Discogs (באנגלית)
• יוסף אחרון, דף שער בספרייה הלאומית
• נעימה יהודית (עברית) אופוס 33, סרטון באתר יוטיוב
• יוסף אחרון, באתר המרכז לחקר המוזיקה היהודית, האוניברסיטה העברית בירושלים
• יוסף אחרון, באתר הקונסרבטוריון העירוני ע"ש י. אחרון - פתח-תקווה
• יהויכין סטוצ'בסקי, יצירותיו החדשות של יוסף אחרון, דבר, 13 באפריל 1940
• משה גורלי, הספד ליוסף אחרון, דבר, 23 במאי 1947
• משה גורלי, יוסף אחרון (לזכר קומפוזיטור יהודי גדול, דבר, 23 במאי 1947
• יוסף אחרון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• 'אחרון, יוסף', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 109-110 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1307-1308).