יוסף לואידור

יוסף לואידור

לידה	1893
פטירה	2 במאי 1921 (בגיל 28 בערך)
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
שפות היצירה	עברית

יוסף לוּאִידוֹר (1893 – 2 במאי 1921) היה סופר וחלוץ עברי. פרסם מאמרים, סיפורים ותרגומים. נרצח ביפו במאורעות תרפ"א.

יוסף לוּאִידוֹר (ברוסית: Люидоръ)^[1] נולד בגליציה (לפי מקורות אחרים בלודז'^[2]). חי בלודז'. בגיל צעיר עלה ארצה, ועבד כפועל חקלאי במושבות העלייה הראשונה, בהן עין-חי. במקביל עסק גם בכתיבה ספרותית. כאשר חש שאינו מצליח להשתלב בחברה החלוצית בעלת האווירה הקבוצתית, הפך העיסוק בספרות למרכזי יותר בעבורו. בכ"ד בניסן תרפ"א, 2 במאי 1921, נרצח יחד עם יוסף חיים ברנר, צבי שץ, וחברים נוספים מחבורתו של ברנר כאשר ניסו להיחלץ מהבית המבודד בפאתי יפו בו התגוררו. גופתו נמצאה ביום שלאחר הרצח, אך, כמו כל גופות הנרצחים בבית, לא נאספה, וכשחזרו לאסוף את הגופות בימים שלאחר מכן, התברר שגופתו נעלמה. בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב קבוע ציון לזכרו בקבר אחים א'.

דוד בן-גוריון תיעד בזיכרונותיו את סיפור אובדן גופתו של לואידור בימים שלאחר הרצח. הוא עמד בקשר מכתבים עם אביו של לואידור, ובהם התנצל בפניו על כישלונו בהרשעת הרוצחים ובמציאת הגופה, למרות המאמצים ללכידת הרוצחים, להבאתם לדין ולהעמדת הקטגורים הטובים ביותר בארץ כנגדם במשפט.

יעקב יערי היה אחד מידידיו הקרובים הבודדים של לואידור, והוא סיפר על הליכותיו הביישניות והזרות, על היחס הלעגני לו זכה מחבריו לעבודה החלוצית, על התבודדותו והתמקדותו הגוברת בעבודה הספרותית על חשבון העבודה החלוצית. סיפור יוצא דופן מסופר על ידי יערי באשר לחוויה מכריעה בחייו של לואידור: פעם אחת שחה אל תוך הים וכמעט החליט להישאר שם עד שימות, אך דבר מה קרא לו לחיות בכל מחיר, והוא חזר בשחייה ליבשה.^[3]

לואידור כתב סיפורים, מאמרי ביקורת ואף תרגם יצירות משפות זרות. בין סיפוריו "עלי" ו"יואש" המספרים על הווי העלייה השנייה, ובפרט על הניגוד בין ילידי הארץ לבין העולים החדשים. בין תרגומיו ספרו של קנוט האמסון, "פן, מרשימותיו של הלוטננט תומאס גלן". מאמרי ביקורת שכתב עסקו בספרים שתרגם, למשל, ב"רובינזון קרוזו" של דניאל דפו.

כתביו מתמקדים בדמויות בודדות היוצרות חיים עצמאיים בכוחה של עשייה, דמויות המנודות מהעולם הקבוצתי בעל האידיאות החולניות ושבות למקורות האליליים של התרבות האנושית. כחלק מזרם הכתיבה של קנוט האמסון, היה גם הוא קרוב לתורתו של פרידריך ניטשה באשר לשלילת הרציונליות, חיוב האינסטינקטים הקמאיים וקידוש הדם והאדמה. יש המכנים אותו "מבשר הכנענים"^{[דרוש מקור]}. בשנת 1976 כינס דב לנדאו את סיפוריו של יוסף, וכתב מבוא "לתולדותיו ולדמותו".

• יואש (ציור), אודסה: אחיאסף, תרע"ב
• סיפורים (כינס והקדים מבוא: דב לנדאו), רמת גן: אגודת הסופרים העברים בישראל על ידי הוצאת מסדה, 1976.
• יואש (ציור), מהדורה מיוחדת במלאת מאה שנים להירצחו של יוסף לואידור. דחק, 2021
• נער פחז כמים, הוצאת פרדס ומכון הקשרים, 2022^[4]

• אהוד בן עזר, 'פה לצמאון הגבורה בישראל; בשולי סיפוריו של יוסף לואידור' (ביקורת על לואידור "סיפורים"), מאזנים מה (1977), 119–127. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
• יוסף לואידור – "שכול וכישלון או ספר ההתלבטות" – מסה על הרומן 'שכול וכישלון' לי.ח. ברנר, דחק - כתב עת לספרות טובה, כרך ח', 2017.
• נורית גוברין, חיים נחמן ביאליק: "בעיר ההרגה" - בדורה ולדורות", 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ג', הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ח/2008, עמ' 185 - 193. על סיפורו של יוסף לואידור: "יהואש". בכתביה אזכורים נוספים של יוסף לואידור, חייו ויצירתו.

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: יוסף לואידור

• כתבי יוסף לואידור בפרויקט בן-יהודה
• דף לזכר יוסף לואידור, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• יוסף לואידור, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• יעקב רבינוביץ, על מֵתֵינו, הפועל הצעיר, 6 במאי 1921
• ישראל ירדני, ציון לנשכח, דבר, 2 ביולי 1937 (על יוסף לואידור)
• יעקב רבינוביץ, יוסף לואידור, דבר, 30 באפריל 1946 – רשימה על חייו ויצירותיו
• יוסף לואידור בפנייה מרגשת ליוסף חיים ברנר: "בבקשה, הדפס הסיפור שלי, גם אם לא מצא חן בעינייך", בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, ‏מרץ 2017
• אמיר חרש, "כותב המערבונים העברי הראשון" על "נער פחז כמים", באתר "מעלה", מרץ 2023.
• יוסף לואידור, בלקסיקון הספרות העברית החדשה

מפרי עטו:

• "בְּשֶל סוּסָה" (סיפור מחיי השומרים העברים בא"י), התפרסם בהמשכים בעיתון "הצפירה" בראשית שנת 1913: חלק א, הצפירה, 3 בינואר 1913,

חלק ב, הצפירה, 10 בינואר 1913, חלק ג, הצפירה, 15 בינואר 1913, חלק ד, הצפירה, 17 בינואר 1913, חלק ה, הצפירה, 19 בינואר 1913, חלק ו, הצפירה, 20 בינואר 1913, חלק ז, הצפירה, 23 בינואר 1913, חלק ח, הצפירה, 28 בינואר 1913, חלק ט, הצפירה, 31 בינואר 1913, חלק י, הצפירה, 11 בפברואר 1913, חלק יא, הצפירה, 12 בפברואר 1913

• עֵלִי, הפועל הצעיר, 7 בפברואר 1919; המשך
• רגעי חיים ומות (ציור), הפועל הצעיר, 19 במאי 1921