יחסי אבחזיה–ונואטו

יחסי אבחזיה–ונואטו
אבחזיה	ונואטו
אבחזיה	ונואטו
שטח (בקילומטר רבוע)
8,660	12,189
אוכלוסייה
240,705	330,250
תמ"ג (במיליוני דולרים)
	1,126
תמ"ג לנפש (בדולרים)
	3,410
משטר
דמוקרטיה נשיאותית	רפובליקה

יחסי אבחזיה–ונואטו החלו כאשר ונואטו הכירה בעצמאותה של אבחזיה ב-23 במאי 2011. באותו יום נחתמה הצהרה משותפת על כינון יחסים דיפלומטיים.^[1][2] עם זאת, האופי המדויק של ההכרה היה שנוי במחלוקת ולא הוסדר עד יולי 2013. עם זאת, במהלך השנים כחלק ממשחקי הכוח המקומיים בממשלת ונואטו, ההכרה נדדה קדימה ואחורה. בשנת 2019 שר החוץ של ונואטו "אישר את תמיכתה של ונואטו בריבונותה של גאורגיה ושלמותה הטריטוריאלית" ולמעשה חזר בו מההכרה באבחזיה.

ונואטו הייתה המדינה החמישית החברה באומות המאוחדות שהכירה באבחזיה והראשונה שלא הכירה גם בעצמאותה של דרום אוסטיה.

ב-23 במאי 2011, נשיא תנועות העם נגריאמל וג'ון פרום, צ'יף העליון, טה מולי ונאוס מול סאקן גויסט, פרסם הודעת הכרה לאנשי אבחזיה.^[3] שבוע לאחר מכן, ממשלת ונואטו הביעה את תנחומיה לאבחזיה על פטירתו של הנשיא סרגיי בגאפש. ונואטו הבטיחה לממשלת אבחזיה שהיסודות שהניח הנשיא המנוח בכינון יחסים פוליטיים וכלכליים בין המדינות ימשיכו לשגשג.^[4] באותו יום, בראיון לערוץ Russia Today, מקסים גבינג'יה, שר החוץ האבחזי, הודיע כי ונואטו הכירה בעצמאותה של אבחזיה וכי נוצרו יחסים דיפלומטיים בין המדינות.^[5][6] ההסכם הדיפלומטי נחתם ב-23 במאי 2011 על ידי ראש ממשלת אבחזיה סרגיי שמבה וראש ממשלת ונואטו סאטו קילמן, וכן קבע משטר נסיעות ללא צורך בויזה בין שתי המדינות.^[1][2][7][8] לדברי גבינג'יה, המסמך הוחלף באוויר, ונוהל משא ומתן בחשאי במשך תקופה של מספר חודשים.^[9]

למרות ההכחשה הראשונית ב-3 ביוני על ידי הנציג הקבוע של ונואטו באומות המאוחדות, דונלד קלפוקאס,^[10] הכרה של ונואטו באבחזיה אושרה על ידי ממשלתה ב-7 ביוני^[11] ועותק של ההסכם שוחרר.^[1][2]

ב-16 ביוני, השופט העליון וינסנט לונאבק מוונואטו קבע כי מאז בחירתו של סאטו קילמן לראשות הממשלה בדצמבר 2010 לא התרחשו בהצבעה חשאית, היא הפרה את סעיף 41 של החוקה, והוא החזיר את אדוארד נטפיי לתפקיד ראש הממשלה הזמני.^[12][13] ב-17 ביוני הודיע נטפיי כי הוא חוזר בו מההכרה של ונואטו באבחזיה, וכי הוא יבקש לכונן יחסים עם גאורגיה.^{[14][15][16][17][18]} עם זאת, שבוע לאחר מכן נבחר סאטו קילמן מחדש לראשות ממשלה,^[19] ובהודעה מ-1 ביולי 2011, הודיע שר החוץ של ונואטו אלפרד קרלוט לממשלת אבחזיה כי הקבינט של ונואטו "הצביע בעד תמיכה ברפובליקת אבחזיה תוך ייסוד קשרים דיפלומטיים ופיננסיים". הפתק גם חזר על כך שהתזכיר המקורי שנחתם ב-23 במאי על ידי ראשי הממשלה של שתי המדינות "נשאר בתוקף למרות הודעה מוקדמת יותר".^[20] ההכרה של ונואטו באבחזיה אושרה שוב ב-12 ביולי על ידי קרלוט, כשהיא מבטאת את "רצונה של ונואטו לכונן יחסים דיפלומטיים עם אבחזיה", וב-7 באוקטובר על ידי ממשלת ונואטו.^[21][22]

טה מולי וונאוס מול סאקן (טי טם) גויסט, אחד התומכים החזקים בהכרה של ונואטו בעצמאות האבחזית, מונה לשגריר ונואטו עבור אבחזיה ומדינות אחרות, כולל רוסיה.^[23]

ב-12 ביולי 2011 הצהיר שגריר אבחזיה באזור אסיה-האוקיינוס השקט, יוריס גולביס, כי אבחזיה וונואטו מתכננים לחתום על הסכם מסגרת לשיתוף פעולה בתחום התרבות, הסחר והמגזר הבנקאי. לדבריו, ממשלת ונואטו אישרה פעמיים את כינון היחסים הדיפלומטיים עם אבחזיה ואת כוונתם לתרום לפיתוח קשרי ידידות בין שתי המדינות.^[24]

ב-30 ביולי 2011 שלח שר החוץ האבחזי מכתב ברכה לרגל חגיגת יום העצמאות בוונואטו, ובו נכתב "בעיקר ברצוני לציין מגמה חיובית שהתגלתה ביחסים בין מדינותינו. אני מקווה שהקשר שלנו ימשיך להתחזק ולהתפתח באותה דרך מועילה".^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

ב-28 בספטמבר 2011, טה מולי וונאוס מול סאקן גויסט, השגריר המיועד באבחזיה מוונואטו, בירך את הנשיא האבחזי החדש אלכסנדר אנקבב על השבעתו.^[25]

בינואר 2012 דווח כי אבחזיה מתכננת לייצא יין לוונואטו.^[26]

ב-18 במרץ 2013, ג'וני קואנאפו, מנכ"ל ונואטו לענייני חוץ, הצהיר שמעולם לא כוננו יחסים דיפלומטיים עם אבחזיה. הוא אמר כי "היה בלבול לגבי מה שהממשלה התכוונה לעשות, וזה היה רק מכתב שקבע שאולי יש כוונה ליצור יחסים עם אבחזיה. אבל בנקודת הזמן הזו, אין שום פעולה בנושא ואין החלטה".^[27][28][29] משרד החוץ של אבחזיה הגיב בהצהרה וטען כי הם "לא קיבלו שום הודעה רשמית על ניתוק היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות" וכי "ההכרה ברפובליקת אבחזיה היא בלתי הפיכה".^[30][31]

ב-20 במאי 2013, גאורגיה טענה כי מואנה קרקסיס קלוסיל, ראש הממשלה החדש של ונואטו, אישר כי ונואטו חזרה בה מהכרתה באבחזיה.^[32][33][34] עם זאת, למחרת הגיב סגן שר החוץ של אבחזיה, אירקלי חינטבה, ואמר כי לא התקבלה החלטה לבטל את היחסים הדיפלומטיים בין אבחזיה לוונואטו, וכי הצהרותיו של קלוסיל הן רק נקודת המבט האישית שלו שאינה תוצאה של החלטה רשמית של הממשלה.^[35][36]

ב-12 ביולי 2013 חתמו גאורגיה וונואטו על הסכם לכינון יחסים דיפלומטיים וקונסולריים. ההסכם, שנחתם במטה האומות המאוחדות, קבע: "רפובליקת ונואטו מכירה בשלמותה הטריטוריאלית של גאורגיה בגבולותיה המוכרים בינלאומית, לרבות אזוריה – הרפובליקה האוטונומית של אבחזיה ואזור צחינבלי/דרום אוסטיה".^[37] בעוד נשיא גאורגיה מיכאיל סאקשווילי הודה לממשלת ונואטו על חזרתה מהכרתה,^[38] שר החוץ של אבחזיה, ויאצ'סלב צ'יריקבה, התעקש שוונואטו לא חזרה בה באופן רשמי מהכרתה באבחזיה.^[39]

ב-30 במרץ 2015, במהלך ביקורו של שר החוץ של ונואטו, סאטו קילמן, במוסקבה כדי לדון בסיוע בעקבות הציקלון פאם, הוא נפגש עם עמיתו האבחזי ויאצ'סלב צ'יריקבה. שני הפקידים הביעו את רצונם לחזק את היחסים הבילטרליים, וצ'יריקבה הביע את תנחומיו והציע את עזרתה של אבחזיה לסיוע באסון.^[40] ב-31 במרץ, קילמן נשאל על ידי סוכנות הידיעות רי"א נובוסטי אם ונואטו עדיין מכירה באבחזיה. הוא השיב כי "שום דבר לא השתנה" ביחס להכרה של ונואטו באבחזיה בשנת 2011, אך ממשלת קרקסס החליטה לכונן יחסים דיפלומטיים עם גאורגיה ולא עם אבחזיה. הוא לא ראה שהיחסים הדיפלומטיים עם אבחזיה וגאורגיה עולים בקנה אחד, וקיווה שהיחסים הדיפלומטיים עם אבחזיה ייקבעו בקרוב.^[41] ביוני 2015, קילמן פוטר מתפקיד שר החוץ, בין היתר כתוצאה מפגישה זו, כאשר ראש הממשלה ג'ו נאטומן שב והבהיר את עמדת הממשלה לפיה "אבחזיה היא חלק מגאורגיה".^[42][43] עם זאת, בשבוע שלאחר מכן קילמן החליף את נאטומן כראש ממשלה.^[44]

ב-14 במרץ 2019, שר החוץ של ונואטו, ראלף רגנבאנו, נפגש עם עמיתו הגאורגי דייוויד זלקליאני בטביליסי.^[45] בעוד ששני הצדדים התחייבו להעמיק את הקשרים הדו-צדדיים, רגנבאנו "אישר את תמיכתה של ונואטו בריבונותה ובשלמותה הטריטוריאלית של גאורגיה", לפי משרד החוץ הגאורגי.^[46] זלקליאני הגיב "אנו אסירי תודה על כך שרפובליקת ונואטו היא עקבית במדיניות אי-ההכרה של מה שנקרא עצמאות של האזורים הכבושים של גאורגיה, תוך ציות מלא לנורמות ועקרונות היסוד של המשפט הבינלאומי". למחרת ביקר רגנבאנו בקו העימות^[47] ונחתם מזכר לשיתוף פעולה בין שני הצדדים.

בזמן שהיה בקו העימות, אמר רגנבאנו: "ונואטו תמיד הכירה בשלמותה הטריטוריאלית של גאורגיה. בשנת 2011 היה לנו שר שהביע עמדה אחרת. לדעתי הוא הושפע מאנשים מסוימים והכיר בעצמאותן של דרום אוסטיה ואבחזיה. החלטתו לא הייתה עמדה רשמית של המדינה".^[48] במילים אחרות, השר הסיר כל ספק במעמד ההכרה.

מאז הגשתה הראשונה של גאורגיה בשנת 2009 באספה הכללית של האומות המאוחדות של החלטה על "מעמדם של עקורים פנימיים ופליטים מאבחזיה, גאורגיה, ואזור צחינוואלי/דרום אוסטיה, גאורגיה", ונואטו תמכה בהחלטה החוזרת מדי שנה זו, בניגוד לשאר חברי האו"ם המכירים בעצמאותה של אבחזיה.^[49][50][51] רק בשנת 2015 היא נמנעה מהצבעה זו, דווקא כאשר היו לה בעיות ממשלתיות בנוגע להכרה (ראו לעיל).

• הצהרה משותפת על כינון יחסים דיפלומטיים^[1][2]
• הסכם משטר נסיעות ללא ויזה^[8]
• הסכם לשיתוף פעולה בתחום התרבות, המסחר והבנקאות (בהכנה)^[24]

• שגריר ונואטו באבחזיה: השגריר הלא-תושב של ונואטו ברוסיה ובמדינות המזרח – טה מולי וונאוס מול סאקן (טי טם) גויסט^[25][52][53]
• שגריר אבחזיה בוונואטו: השגריר הכללי של אבחזיה באזור אסיה-פסיפיק – יוריס גולביס,^[54] שבסיסו בפיג'י