יחסי ברזיל–קנדה

יחסי ברזיל–קנדה
ברזיל	קנדה
ברזיל	קנדה
שטח (בקילומטר רבוע)
8,515,770	9,984,670
אוכלוסייה
212,272,476	39,871,519
תמ"ג (במיליוני דולרים)
2,173,666	2,140,086
תמ"ג לנפש (בדולרים)
10,240	53,675
משטר
רפובליקה פדרלית	מונרכיה חוקתית

היחסים בין ברזיל לקנדה היו לבביים אך מוגבלים יחסית, אם כי היחסים בין המדינות התפתחו בהדרגה לאורך זמן. קנדה רואה בברזיל שותפה חשובה דו-צדדית, אזורית ורב-צדדית,^[1] החולקת ערכים ואינטרסים חשובים המושרשים בחברות מגוונות, פתוחות ודמוקרטיות. ברזיל היא המשקיעה השביעית בגודלה בקנדה.^[2] בקנדה חיים כמעט 40,000 ברזילאים.^[3]

לפני שנות ה-20 של המאה ה-19 היו ברזיל וקנדה שתיהן מושבות של מעצמות אירופיות, ולא היו להן קשרים ישירים. העצמאות של ברזיל הייתה מוקדמת בהרבה מזו של קנדה, והשליטה הבריטית ביחסי קנדה עם ממשלות זרות נמשכה עד תחילת המאה ה-20.

עם זאת, המסחר היה מספיק חשוב עד שקנדה פתחה את משרד הסחר הראשון שלה בברזיל בשנת 1866. שגרירות קנדה בברזיל לא נפתחה עד 1944, כשז'אן דסי היה השגריר הראשון של קנדה בברזיל. במאי 1941 פתחה ברזיל צירות באוטווה. השגריר הברזילאי הראשון בקנדה היה ז'ואאו אלברטו לינס דה בארוס.^[4]

כיום, בנוסף לשגרירות בברזיליה, קנדה מיוצגת גם על ידי קונסוליות כלליות בסאו פאולו ובריו דה ז'ניירו, משרד סחר בBelo Horizonte ומשרד סוכנות לפיתוח בינלאומי בקנדה ברסיפה.

גם הפוליטיקה של המלחמה הקרה פעלה ביחסים בין המדינות: בעוד קנדה הייתה חברה מייסדת בברית האטלנטית (נאט"ו) והייתה קשורה קשר הדוק למדיניות ארצות הברית, ברזיל הייתה משקיפה בגוש המדינות הבלתי-מזדהות ומנהיגיה החזיקו לעיתים בדעות קרירות על מדיניות ארצות הברית. קנדה נותקה מאוד מאמריקה הלטינית ולא הצטרפה לארגון מדינות אמריקה עד 1990.

בשנות ה-90 היחסים הפכו חשובים יותר לשתי המדינות ככל שהתגברו קשרי הסחר וההשקעה, וקנדה התעניינה בהסכמי סחר אזוריים באמריקה הלטינית. קשרים כלכליים הולכים וגדלים אלה מביאים לכמה סכסוכים.

הסחר הדו-צדדי הגיע ל-5.3 מיליארד דולר קנדי בשנת 2008, מה שהפך את ברזיל לשוק השני בגודלו של קנדה באמריקה הלטינית. ההשקעות הקנדיות המצטברות בברזיל נאמדות בכ-9.2 מיליארד דולר קנדי בשנת 2008.

היחסים הכלכליים והדיפלומטיים שקעו לשפל של כל הזמנים בין השנים 1996–2001 בגלל כמה מחלוקות על מדיניות הסחר.

סלע המחלוקת העיקרי נובע מהיריבות בין יצרני התעופה והחלל בומברדיה מקנדה ואמבראר מברזיל. כל אחד מהם הוא שחקן מרכזי בשוק המטוסים האזוריים. בשנת 1996 פנתה קנדה לארגון הסחר העולמי בטענה כי המדינה הברזילאית מסבסדת את עלויותיו של אמברייר, וברזיל הגישה תביעה נגדית. בשנת 1999 קבע ה-WTO כי שני הצדדים נושאים באשמה, ואמר לשתי המדינות לשנות את תוכניות קידום הייצוא שלהן. קנדה נענתה, אך ברזיל לא עשתה זאת, מה שהוביל את ה-WTO להעניק לקנדה את הזכות להטיל סכום של 344.2 מיליון דולר סנקציות בשנה במשך שש שנים נגד ברזיל, למרות שהסנקציה לא נכנסה לתוקף.

בפברואר 2001, קנדה נקטה איסור זמני על יבוא בשר בקר ברזילאי, מחשש ל- BSE ("מחלת פרה משוגעת"), למרות שלא היו מקרים כאלו בברזיל. הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA) חייב את ארצות הברית וגם את מקסיקו לאסור על יבוא בקר ברזילאי.^[5] הברזילאים ראו בכך מהלך פוליטי שקשור לסכסוך המטוסים, ועד מהרה הקונגרס הברזילאי הצביע להשעות את אשרורם של כל האמנות עם קנדה, והתארגנו מחאות וחרמות עממיות נגד קנדה. האיסור בוטל שלושה שבועות לאחר בדיקת צוות הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (NAFTA).

קנדה וברזיל התנגשו גם הן סביב ההסכם המוצע לסחר חופשי של אמריקה, שממשלת קנדה קידמה באופן פעיל. נשיא ברזיל, דאז פרננדו אנריקה קרדוזו, ראה את ההצעה בקור רוח יותר והעדיף ליצור גוש דרום אמריקאי ואז לנהל משא ומתן עם ארצות הברית וקנדה מעמדת כוח. נראה כי כישלונה של ה-FTAA ויצירת איחוד האומות הדרום אמריקאיות הצדיקו את עמדתה של ברזיל.

מדיה וקבצים בנושא יחסי ברזיל–קנדה בוויקישיתוף