יחסי הוותיקן–יפן
| יחסי קריית הוותיקן – יפן | |
|---|---|
 |  |
 | |
| קריית הוותיקן | יפן |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 0.49 | 377,915 |
| אוכלוסייה | |
| 498 | 123,533,766 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 4,212,945 | |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 34,104 | |
| משטר | |
| מונרכיה תאוקרטית אבסולוטית נבחרת | מונרכיה חוקתית |
יחסי הוותיקן–יפן הם היחסים הדיפלומטיים בין מדינת קריית הוותיקן לבין יפן. היחסים בין שתי המדינות נקבעו לראשונה, באופן לא רשמי בשנת 1919, כאשר הוותיקן שלחה ליפן נונציו. רק בשנת 1942 שתי המדינות כוננו יחסים דיפלומטיים רשמיים, מה שהפך את יפן למדינה האסייתית הראשונה שכוננה יחסים עם הוותיקן. בשנת 1958 שגרירותה של יפן ברומא, בירת איטליה הסמוכה לוותיקן, הואמנה גם על הוותיקן. החלטה זו התקבלה על ידי הקיסר היפני הירוהיטו בזמן מלחמת העולם השנייה, בתקווה שהוותיקן תוכל לשמש כמתווך למשא ומתן בין יפן לבעלות הברית.
עם זאת, ההיסטוריה הראשונית בין יפן לוותיקן התרחשה בשנת 1554, עם הגעתו של פרנסיסקו חאווייר לאי קיושו כמיסיונר. לאחר שהותו ביפן, הוא ועוד ארבעה שליחים יפנים נסעו בחזרה לאירופה וערכו ביקורים אצל מנהיגים אירופאים שונים, ובהם האפיפיור, גרגוריוס השלושה עשר. התפשטות הנצרות ביפן נמשכה מספר עשורים לאחר ביקורו של חאווייר, עד שנאסרה בתחילת המאה ה-17. רק בשנת 1873 התקנות המחמירות על הדת הנוצרית הוסרו על ידי הקיסר מוצוהיטו כחלק מן הרפורמות שלו. מספר הקתולים החיים ביפן נשאר קטן, ומהווה פחות מ-5% מאוכלוסיית יפן.
כיום, הוותיקן ויפן עוסקים בשיתופי פעולה בתחומי התרבות השונים. הוותיקן מיוצג ביפן בדרג השגרירות באמצעות נונציו שנשלח לשרת את הוותיקן באומה היפנית. מאידך, יפן אינה מיוצגת בוותיקן בדרג השגרירות, אלא באמצעות שגרירותה ברומא, בירת איטליה הסמוכה, האמונה על הוותיקן[1].
השוואה מדינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]| מדינה |  קריית הוותיקן |  יפן |
|---|---|---|
| שם בשפה הרשמית | בלטינית: Status Civitatis Vatican באיטלקית[2]: Stato della Città del Vaticano | ביפנית: 日本 |
| סמל |  |  |
.svg) |  | |
| עיר בירה והעיר הגדולה ביותר | הוותיקן[3] קואורדינטות של הבירה=41°54′N 12°27′E / 41.900°N 12.450°E | טוקיו קואורדינטות של הבירה = 35°41′N 139°46′E / 35.683°N 139.767°E |
| הקמה | 11 בפברואר 1929 | המאה ה-7 לפנה"ס |
| ראש המדינה | אפיפיור פרנציסקוס | קיסר נארוהיטו, קיסר יפן |
| אוכלוסייה[4] | 1,000 נפש (2019) | 125,507,472 נפש (יולי 2020) |
| צפיפות האוכלוסייה | 2,272.73 נפש לקמ"ר | 332.11 נפש לקמ"ר |
| שטח[5] | 0.44 קמ"ר | 377,915 קמ"ר |
| אחוז שטח המים | זניח | 0.8% |
| שפות | לטינית (רשמית) איטלקית (מדוברת). | יפנים (לאומית); אין שפה רשמית במדינה. |
| דת | 100% נוצרים קתולים | 51.82% שינטו 34.9% בודהיזם 4.0% כתות שינטו 2.3% נצרות 7.0% לא ענו |
| תמ"ג[6] | ללא דירוג | 5,443,000 מיליון $ |
| תמ"ג לנפש | ללא דירוג | 43,368 $ |
| HDI[7] | ללא דירוג | 0.909 (גבוה מאוד) |
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מגעים ראשוניים (1549–1873)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
המיסיונר הנוצרי הראשון שהגיע ליפן היה פרנסיסקו חאווייר. חאווייר הגיע לאי קיושו ביפן בשנת 1549, שם הוא המיר כשבע מאות יפנים לקתוליות, כולל אדם המכונה ברנרדו היפני, שהפך לאדם היפני הראשון שביקר באירופה. משימתו של חאווייר נחלה הצלחה גדולה, עד שנת 1580 היו ביפן למעלה מ-100,000 נוצרים קתולים. בין השנים 1579 עד 1582, המיסיונר הישועי, אלסנדרו ואליניאנו, ביקר ביפן. במהלך ביקורו הצליח לשכנע את אוטומו סורין לשלוח דיפלומטים מיפן, לביקור אצל מנהיגי אירופה, וביניהם האפיפיור. סורין הסכים ובחר ארבעה נערים קתולים יפניים. ב-20 בפברואר 1582 הארבעה יצאו למסע ממעגן העיר נגאסאקי על ספינת סחר פורטוגזית. לאחר כשנתיים, ב-11 באוגוסט 1584 הם הגיעו לפורטוגל, ומשם יצאו לטייל ביבשת. הארבעה נפגשו עם אצילים ואנשי כמורה שונים, כולל פליפה השני, מלך ספרד. עם הגעתם לרומא, השליחים היפנים פגשו את האפיפיור, גרגוריוס השלושה עשר. באפריל 1585, זמן לא רב לאחר בואם של ארבעת היפנים, גרגוריוס נפטר, הארבעה נכחו בהכתרתו של האפיפיור סיקסטוס החמישי. משלחת זו הייתה הנציגות הדיפלומטית הראשונה של יפן באירופה[8][9].
באפריל 1586, הארבעה עזבו את יבשת אירופה דרך נמל ליסבון. מסעם באירופה הותיר השפעה משמעותית, והביא עימו תשומת לב רבה הדדית בין אירופה ומהוותיקן בפרט ליפן. כשארבעת השליחים חזרו ליפן, קיבלו את פניהם אנשים רבים המעוניינים ללמוד על אירופה[9].
בשנת 1614, בעקבות ההחמרות על הנצרות ביפן, כל המיסיונרים האירופאים ששהו ביפן עזבו חזרה לאירופה[9]. האיסור על הנצרות ביפן נמשך למעלה מ-200 שנים, אשר במהלכן הוצאו להורג עשרות אלפי נוצרים יפניים[10].
החזרת הנצרות ליפן (1873–1919)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1873, הסיר הקיסר מוצוהיטו את האיסור על הנצרות, והנחיל חופש דת שאפשר למיסיונרים רבים להיכנס למדינה[8]. בשנת 1906, אישר האפיפיור, פיוס העשירי את בקשת אגודת ישו להיות הארגון אשר יקים את האוניברסיטה הקתולית הראשונה ביפן. בשנת 1908, שלושה מיסיונרים ישועים החלו בהקמת האוניברסיטה, ובשנת 1913, לאחר הקמת האוניברסיטה, הם קיבלו אישור רשמי ממשרד החינוך היפני המכיר באוניברסיטה כחוקית. למרות פתיחתה של האוניברסיטה הקתולית ביפן, אשר מטרתה הייתה שהעם היפני יכיר את הנצרות, האפליה נגד הנוצרים נמשכה והתגברה. אנשים רבים רואים בנצרות "כדת זרה", בעקבות הלאומנות היפנית, עד שנת 1907 היו ביפן רק 140,000 נוצרים, ומתוכם רק 60,000 היו קתולים.
כינון יחסים דיפלומטיים רשמיים (1919–1958)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1919 החלה תקופה חדשה ביחסים הדיפלומטיים בין הוותיקן ליפן. באותה השנה הוותיקן שלחה לראשונה נונציו ליפן, אשר ייצג את הוותיקן ביפן.
בשנת 1942 הוקמו יחסים דיפלומטיים מלאים בין שתי המדינות, מה שהפך את יפן למדינה האסייתית הראשונה שכוננה יחסים דיפלומטיים עם הכס הקדוש. הקיסר הירוהיטו כונן יחסים דיפלומטיים עם הוותיקן במטרה שהוותיקן תהווה כמתווך בין האימפריה היפנית לבין בעלות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה[8]. באותה העת חיו ביפן כ-20 מיליון נוצרים. ארצות הברית ובריטניה העבירו ביקורת המגנה את כינון היחסים הדיפלומטיים בין הוותיקן ליפן[11]. למרות הביקורת החריפה מצד מדינות המערב, יפן שלחה לראשונה ייצוג דיפלומטי בדרג השגרירות בוותיקן, ואילו הנונציו של הוותיקן ביפן קיבל הכרה רשמית ומלאה על ידי ממשלת יפן[12].
בשנת 1958 הקיסר הירוהיטו הורה לחדש את הצוות הדיפלומטי של יפן בוותיקן. בעקבות הוראת הקיסר, גם הוותיקן החליטה להחליף את הייצוג הדיפלומטי שלה ביפן בנונציו חדש[8].
בזמנים המודרניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]כיום, הוותיקן ויפן מנהלות יחסים דיפלומטיים חמים ולבביים, אשר עוסקים בשיתופי פעולה תרבותיים. למרות המספר המצומצם של הנוצרים היפניים, יש יפנים רבים האוהדים את האמונה הנוצרית. בשנת 2011 הוותיקן שלחה סיוע הומניטארי ליפן בעקבות רעידת האדמה והצונמי בסנדאי[8][13].
ביקורים רמי דרג
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביקורים דיפלומטיים מיפן לוותיקן[14]
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1993 – הקיסר לשעבר אקיהיטו.
- 2014 – ראש ממשלת יפן, שינזו אבה.
- 2016 – פומיהיטו, נסיך אקישינו.
ביקורים דיפלומטיים מהוותיקן ליפן[15]
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 在バチカン日本国大使館, Ministry of Foreign Affairs of Japan (ביפנית)
- ^ אומנם הלטינית היא השפה הרשמית אך השפה האיטלקית היא השפה המדוברת.
- ^ הוותיקן היא עיר-מדינה.
- ^ Country Comparison :: Population — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
- ^ Country Comparison :: Area — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
- ^ Country Comparison :: GDP (purchasing power parity) — The World Factbook - Central Intelligence Agency, www.cia.gov
- ^ Human Development Data (1990-2018) | Human Development Reports, hdr.undp.org
- ^ 1 2 3 4 5 https://www.americamagazine.org/content/dispatches/japan-and-holy-see
- ^ 1 2 3 http://pweb.cc.sophia.ac.jp/britto/xavier/cooper/cooper02.pdf
- ^ correspondent, Harriet Sherwood Religion (2016-11-25). "Martin Scorsese's Silence to premiere at the Vatican". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-05-01.
- ^ "Religion: The Vatican & Japan". Time (באנגלית אמריקאית). 1942-03-23. נבדק ב-2020-05-01.
- ^ "Religion: Rising Sun at the Vatican". Time (באנגלית אמריקאית). 1942-04-06. נבדק ב-2020-05-01.
- ^ To the Ambassador of Japan to the Holy See (November 27, 2010) | BENEDICT XVI, w2.vatican.va
- ^ Japan-Vatican Relations (Basic Data), Ministry of Foreign Affairs of Japan (באנגלית)
- ^ Ivana Kottasová, Maija Ehlinger and Yoko Wakatsuki CNN, Pope Francis lands in Japan for the first papal visit in decades, CNN
