יעקוב צנוע
 | יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
 | |
| לידה | 1839 קהיר, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה | 1912 (בגיל 73 בערך) |
| מדינה | ח'דיוות מצרים |
  | |
יעקוב צנוע (בערבית: يعقوب صنوع, נולד ב-9 בינואר 1839[1] בקהיר, נפטר בשנת 1912 בפריז) היה עיתונאי ומחזאי יהודי מצרי ומי שהביא את התיאטרון המודרני לעולם הערבי. כונה ה"מולייר של מצרים" (« موليير مصر »). הקים כתב עת סאטירי בשם "אבו נדארה", לפי שם העט שלו, "שייח אבו נדארה".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אמו של יעקב צנוע הייתה יהודייה מצריה ואביו, רפאל צנוע - יהודי איטלקי ששימש יועץ לאחד מבני משפחת משנה המלך המצרי, אחמד פאשה יגן, נכד של מוחמד עלי. יעקב צנוע למד בילדותו בתלמוד תורה אחר כך למד בבית ספר יסודי, תוך רכישת ידע בשפות ובכתבי הקודש של הנצרות והאסלאם. בגיל 13 דקלם שיר שהוא חיבר בפני האמיר אחמד פאשה יגן, שהתרשם מאוד מכישורי הילד ומימן לו לימודי ספרות ואמנות בליבורנו באיטליה, בשנים 1853 עד 1855. באיטליה התוודע צנוע לספרות ולתיאטרון האירופאי, והושפע גם מבחינה פוליטית על ידי תנועת הקרבונארי.
תיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1869 עשה את ניסיונותיו הראשונים בתיאטרון. מירב ההצגות שהעלה, היו מחזות שהוא תרגם באנגלית, צרפתית ואיטלקית. הוא העלה את המחזות בתיאטרון ברובע אל־אזבקיה, צפון-מזרחית לכיכר תחריר. הוא היה הראשון שהעלה שחקניות על הבמה. פרסומו הלך וגדל, וגם השליט אסמאעיל פאשא ביקש ממנו להציג בארמונו וכינה אותו "מולייר המצרי". אבל כשהעלה שם מחזה סאטירי בשם "המולדת והחירות", שבו ביקר את שחיתות השלטון, זעם השליט וסגר את התיאטרון. צנוע ברח לצרפת למשך שנתיים.[2][3]
צנוע כתב מחזות רבים, כמו " أبو ريدة وكعب الخير", " العليل ", " بورصة مصر ", " الأميرة الاسكندرانية ".
עיתונות ופעילות ציבורית
[עריכת קוד מקור | עריכה]צנוע היה מקורב לג'מאל א-דין אל-אפגאני ולמוחמד עבדו. בשנת 1872 הקים שני מועדונים מדעיים - "מועדון הקדמה" ו"מועדון חובבי המדע" ונבחר לעמוד בראשם.[4]. בשנת 1874 יצא לחו"ל למסע למשך 4 שנים באירופה, שם חקר את דרכי הממשלות, החברות והאנשים ביבשת. בשנת 1877 הוא ייסד עיתון סאטירי בשם "أبو نضارة" (אבו נדארה; "أبو نظارة" – "בעל המשקפיים"), עיתון שזכה לתפוצה רחבה ולפרסום רב. "אבו נדארה" היה העיתון הראשון בשפה הערבית ששילב קריקטורות, כמו גם העיתון הראשון שנכתב בערבית מצרית מדוברת (ולא בערבית ספרותית) כחלק מאופיו העממי והסטאירי. גם בעקבות פרסום עיתון זה התנגש צנוע עם השלטונות, ושוב הוא נאלץ לגלות ממצרים. הוא המשיך לפרסם תחת שמות שונים את העיתון, שהוברח למצרים והופץ גם בחלקים אחרים של העולם הערבי. כשכבשו הבריטים את המצרים, הוא המשיך את התקפותיו, הפעם נגד הבריטים, והוא זה שיצר את הסיסמה "מצרים למצרים" שנהפכה למטבע לשון נפוץ.
הוא מעולם לא חזר למצרים ואמר, שלא יחזור כל עוד יישלטו שם הבריטים.[5] נפטר בשנת 1912 בפריז.
בשנת 2001 יצא ספר במצרים המנסה לערער על המיתוס של יעקוב צנוע כאבי התיאטרון המצרי, והספר יצר פולמוס רחב.[6][7]
ממחזותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- بورصة مصر - "בורסת מצרים"
- العليل - "האיש החולה"
- أبو ريدة البربرى ومعشوقته كعب الخير - "אבו רידה אלברברי ואהובו כעב אלחייר" - בהצגה זו השתתפה שחקנית בשם מתילדה שהייתה אחת משתי שחקניות התיאטרון שצנוע אימן בעצמו, השחקניות הראשונות בתיאטרון המצרי.[8]
- الصداقة - "הנאמנות"
- الأميرة الاسكندرانية - הנסיכה האלכסנדרונית"
- موليير مصر وما يقاسيه - "מולייר של מצרים ומה שעבר" - מחזה בן שתי מערכות בהשפעת המחזה של מולייר L'Impromptu de Versailles[8]
- غندورة مصر" - "גנדרן מצרים"
- الوطن والحرية - "המולדת והחירות" - מחזה זה כנראה שהוביל את הממשל המצרי לסגור את התיאטרון של צנוע בשנת 1872[8]
- شيخ البلد - "שייח' הכפר" - מחזה שמפציר בהורים לשאול את דעת בנותיהם בנוגע לנישואים
- الحشاش - "מעשן החשיש"
- آنسة على الموضة - "גברת צעירה והמודה"
- زبيدة - "זוביידה" - מחזה על נשות המזרח
- فاطمة - "פאטימה" - קומדיה בשלוש מערכות, שחוברה במקור באיטלקית על ידי צנוע (1869-70) ותורגמה גם לצרפתית[8]
- السلاسل المحطمة - "השלשלאות השבורות" - מחזה עם נימה פטריוטית-עות'מאנית, שנכתב במקור בצרפתית בפריז, 1911.
- Il Marito Infidele - "הבעל הבוגד" - קומדיה באיטלקית, קהיר, 1876.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- إبراهيم عبده, أبو نظارة: امام الصحافة الفكاهية المصورة و زعيم المسرح في مصر 1839 - 1913 القاهرة : مكتبة الآداب, 1953.
- שמואל מורה, חיבורי יהודים בלשון הערבית, ירושלים: מכון בן צבי והאוניברסיטה העברית, תשל"ד, עמ' 72-75, 99-118.
- עמר זכריא ח'ליל, "מולייר יהודי במצרים", סגולה 89 (מרחשון תשע"ח, נובמבר 2017), עמ' 26--33
- Irene L. Gendzier, The Practical Visions of Yaʿqūb Ṣanūʿ (Cambridge: Harvard University Press, 1966).
- Eliane U. Ettmüller, The Construct of Egypt's National-Self in James Sanua's Early Satire & Caricature. Berlin: Klaus Schwarz, 2012.
- Jacob M. Landau, “Abū Naḍḍāra: An Egyptian Jewish Nationalist,” Journal of Jewish Studies 3, no. 1 (1952): 30–44; 5, no. 4 (1954): 179–180.
- Shmuel Moreh, “Yaʿqūb Ṣanūʿ: His Religious Identity and Work in the Theater and Journalism,” in The Jews of Egypt: A Mediterranean Society in Modern Times, ed. Shimon Shamir (Boulder, Colo.: Westview Press, 1987), pp. 111–129.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- [4]
- אברהם אלמליח, יהודי יוצר העתונות ההיתולית הערבית, הד-המזרח, 27 באוקטובר 1944. חלק ב', הד-המזרח, 3 בנובמבר 1944.
- קטעי כתב העת "אבו נדארה" משנת 1884(הקישור אינו פעיל) מאתר אוניברסיטת היידלברג בגרמניה
יעקב בן רפאל צנוע (1839-1912), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ א.אלמליח 1944
- ^ [1]
- ^ [1=http://www.copts-united.com/Arabic2011/PrintPage.php?A=23772 ]
- ^ א.אלמליח
- ^ Matti Moosa: The Origins of Modern Arabic Fiction. p. 51
- ^ [2]
- ^ [3]
- ^ 1 2 3 4 Shmuel Moreh, “Yaʿqūb Ṣanūʿ: His Religious Identity and Work in the Theater and Journalism,” in The Jews of Egypt: A Mediterranean Society in Modern Times, ed. Shimon Shamir (Boulder, Colo.: Westview Press, 1987), pp. 117-119.