רי"ף

המונח "יצחק אלפסי" מפנה לכאן. לערך העוסק בחוקר תנועת החסידות, ראו יצחק אלפסי (חוקר חסידות).

רבי יצחק אלפסי (רי"ף)

לידה	1013 ד'תשע"ג קלעת חמאד, המדינה החמאדית (אנ')
פטירה	20 באפריל 1103 (בגיל 90 בערך) י' באייר ד'תתס"ג לוסנה, האימפריה המוראביטונית
כינוי	אלפסי, הרי"ף
מדינה	האימפריה המוראביטונית
תקופת הפעילות	?–1103
השתייכות	רבני צפון אפריקה, רבני אלג'יריה, רבני תוניסיה, רבני ספרד, ראשונים
תחומי עיסוק	תלמוד, הלכה
רבותיו	רבנו חננאל ורב ניסים גאון
תלמידיו	בנו רבי יעקב, הרב יוסף אבן מיגאש, רבי יהודה הלוי, רבי אפרים מקלעה חמאד, רבי ברוך אלבאליה
חיבוריו	"הלכות רבתי" ('הלכות רב אלפס' ו'ש"ס קטן')

הרי"ף - רבי יצחק בן יעקב אלפסי (ד'תשע"ג, 1013 – י' באייר ד'תתס"ג, 1103) מן הראשונים, היה מגדולי פוסקי ההלכה היהודית.

הרי"ף נולד בעיר קלעת חמאד באלג'יריה^[1]. הוא למד בישיבת קירואן שבתוניסיה^[2]. הוא חי בתפר שבין תקופת הגאונים לתקופת הראשונים, וחתם את תקופת הגאונים, לכן יש המכנים אותו "גאון", כיוון שלא היסס לחלוק על הגאונים^[3].

יש הסבורים כי עבר לעיר פאס שבמרוקו ושעל שמה קיבל את הכינוי אלפסי^[4]. אחרים סבורים שיש לתת אמון בדברי רבי אברהם אבן דאוד, שאינו מזכיר את העיר פאס בתולדות הרי"ף, ולכן לדעתם אין משמעות השם היא שמוצא משפחתו מפאס^[5]. בשנת 1088, בגיל 75, הכריע הרי"ף במשפט ממוני נגד אדם אלים, וכתוצאה מכך נאלץ לנוס לספרד (יש אומרים שהייתה זו הלשנת שווא של אויביו^[3]). בתחילה התיישב בקורדובה ומשם עבר לאליסנה, בה שימש כראש ישיבת לוסנה אחר פטירת רבי יצחק אבן גיאת, ובה שהה עד יום מותו. נקבר ככל הנראה שם^[6][7].

הרי"ף נפטר בשנת 1103 (י' באייר ד'תתס"ג) והוא בן 90. לאחר פטירתו נכתבו עליו קינות על ידי המשוררים רבי משה אבן עזרא^[8] ורבי יהודה הלוי, שכפי הנראה היה תלמידו^[9].

על שמו נקרא היישוב כפר הרי"ף, שכונת הרי"ף באופקים, וכן בתי כנסת, מוסדות ורחובות ערים בישראל.

ערך מורחב – הלכות רב אלפס

הרי"ף התפרסם בעיקר בשל חיבורו על התלמוד, ספר ההלכות שהקיף 24 מסכתות בשלושה סדרים, מועד, נשים ונזיקין, שהיו רלוונטיות להלכה בתקופתו. חיבור זה התכנה מאוחר יותר בשם "תלמוד קטן" או "ש"ס קטן". יש הטוענים כי שמו המקורי הוא "הלכות רבתי", אם כי בכתבי הראשונים הוא נקרא לרוב 'הלכות' או הלכות ר' יצחק, ובש"סים שבו מודפס "הלכות רב אלפס" (בעקבות התוספות שמצטטים אותו תמיד בשם 'רב אלפס').

את ספרו כתב במתכונת התלמוד, כשהוא מתמצת, מעתיק ומרכז רק את הדברים שלדעתו נוגעים להלכה. בכך יצר לתלמוד עמוד שדרה הלכתי שמקל על פסיקת ההלכה, כמו גם עריכה של תלמוד מקוצר, להקלה על תפוצתו ולימודו של התלמוד. בפסיקתו, קבע הרי"ף עדיפות לתלמוד הבבלי. בנוסף לכך גם הכליל בחיבורו מעט דברי אגדה, בפרט כאלו הנוגעים לדברי מוסר, אף שאת רובם השמיט כי אינם נוגעים להלכה. 'הלכות הרי"ף' הן לא רק תמצות של התלמוד הבבלי. הרי"ף השתמש במקורות נוספים: מקורות תנאיים כמו תוספתא ומדרשי הלכה, מקורות אמוראיים – התלמוד הירושלמי, מקורות גאוניים וחיבורי רבותיו – רבנו חננאל ורב נסים גאון. כל זאת, כדי להשלים את התמונה ההלכתית של הדינים הנוהגים בזמן הזה.^[10] על ספר זה חוברו פירושים רבים, ואף לו כדוגמת הרמב"ם, יש נושאי כלים שנכתבו על מנת לבארו.

בנוסף, חיבר ספרות ענפה של שאלות ותשובות^[11], שמתוכה הגיעו לידינו מאות תשובות בעברית ובערבית.

גדולי הראשונים כרמב"ם, הראב"ד, הרמב"ן, ור"י בעל התוספות התייחסו אליו בהערצה מופלגת^[12] ורוב חכמי ההלכה מתייחסים אליו כאל סמכות העל בפסיקות ההלכה.

לצד הרמב"ם והרא"ש, הרי"ף הוא אחד משלשת עמודי ההוראה שעליהם השתית ר' יוסף קארו את פסיקתו בשולחן ערוך, המהווה את אחד היסודות החשובים בהלכה מאז שנכתב.

• רבי יעקב - בנו.
• הרב יוסף אבן מיגאש (הר"י מיגאש), ממלא מקומו בראשות הישיבה.
• רבי יהודה הלוי, מחבר ספר ה"הכוזרי".
• רבי אפרים מקלעה חמאד - שהשיג על רבו השגות רבות המובאות בשמו בראשונים.
• רבי ברוך בן יצחק אִבְּן אלבאליה.

• "תלמידי רבנו יונה" על מסכת ברכות
• רבי יהונתן הכהן מלוניל
• רבי זכריה אגמאתי
• רבנו נסים
• נימוקי יוסף לרבי יוסף חביבא
• הגהות חות יאיר לרבי יאיר חיים בכרך
• חידושי אנשי שם - לקט חידושים

בנוסף נדפסו סביב לרי"ף: "ספר המאור" לרבי זרחיה הלוי (המחולק ל"מאור הקטן" על סדר מועד, ול"מאור הגדול" על סדרי נשים ונזיקין) - ספר שענינו השגות על דברי הרי"ף. ושני הספרים שנכתבו על מנת להגן על הרי"ף מפני השגות הרז"ה, הראב"ד בספרו "כתוב שם" (אף שלראב"ד עצמו ישנם השגות על הרי"ף), והרמב"ן בספריו "ספר הזכות" על השגות הראב"ד ו"ספר מלחמות ה" נגד השגות הרז"ה.

כמו כן, ברוב הדפוסים מופיע גם פירוש "רש"י" על הרי"ף. מוסכם על רוב החוקרים בתחום שרש"י עצמו לא כתב פירוש זה, אך זיהוי המחבר אינו ברור. אהרן ילינק הציע לזהותו עם ר' ישראל בר' יואל^[13], ויש האומרים שזהו ליקוט מפירוש רש"י ומפירושים אחרים.

חיבורים רבים חוברו על ידי הראשונים סביב הרי"ף, ולעיתים פירושיהם כלל לא נועדו לבאר את שיטתו העצמאית של הרי"ף, אלא את דברי התלמוד המובאים בו. תופעה זו רווחת בעיקר בשני אזורים: בארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה, ובפרובנס. ההסבר לתופעה הוא, שבאזורים אלה היו הלכות הרי"ף ספר הלימוד העיקרי, יותר מהתלמוד, ולכן הם העדיפו לכתוב את פירושיהם על הספר הנלמד ביותר. על מגמה זו מעיד גם הרמב"ם במכתבו לרבי פנחס בן משולם, הכותב שרוב התלמידים בישיבתו רצו ללמוד את הלכותיו של הרי"ף. בין פרשני הרי"ף מסוגה זו נמנים במזרח ובצפון אפריקה: תלמידו של הרי"ף, רבי אפרים מקלעת חמאד, המצוטט רבות על ידי הפרשנים האחרים; רבי פרחיה בן ניסים; רבי חננאל בר שמואל; רבי יהודה אלמדארי; ובפרובנס: רבי משולם מבדרש, בעל ספר "ההשלמה", שמטרתו להשלים את הדברים שבהם קיצר הרי"ף; רבי יהונתן מלוניל; רבי זרחיה הלוי. גם בספרד, שבה לא זכו הלכות הרי"ף למעמד נכבד כמו בפרובנס, נכתבו, לצד חידושים לתלמוד, גם פירושים לרי"ף, כמו למשל אלה של רבי שלמה בן עלי משיריא, תלמידו של רבי יונה גירונדי; הרא"ה; הריטב"א; והר"ן.

• שאול שפר^[14], הרי"ף ומשנתו: תולדות רבינו יצחק אלפסי וספריו, ירושלים תשכ"ז
• שלם יהלום, 'טופס ההלכות הפרטי של ר' יצחק אלפסי', שנתון המשפט העברי כה (תשס"ח), עמ' 96-45.
• שלם יהלום, 'חילופי המהדורות ברי"ף - מגמות והליכים', תרביץ עז (תשס"ח), עמ' 269-239
• יעקב ישראל סטל, ‏תשובה בענין הדין לרבינו יצחק אלפסי?, המעין טבת תשס"ט

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: רי"ף
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רי"ף

• רי"ף, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• ר' יצחק אלפסי, שו"ת הרי"ף, מהדורת ניו יורק, תשל"ה, באתר היברובוקס
• רי"ף יומי
• רי"ף, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• יצחק בן יעקב (1013-1103), אלפסי, דף שער בספרייה הלאומית
• מאמרים בנושא רי"ף, באתר ספריית אסיף

תקופת חייו של הרב רי"ף על ציר הזמן