יצחק יוסף כהן

יצחק יוסף כהן (כ"ג בסיון תרפ"ג, 7 ביוני 1923 – כ"ג בחשוון תשנ"ז, 5 בנובמבר 1996) היה חוקר, היסטוריון וביבליוגרף של הספר העברי.

יצחק יוסף כהן נולד בעיר גרלה בטרנסילבניה להלל ומרים כהן. הוא היה נכדו של רב העיר הראשון - הרב יצחק יוסף כהן שעל שמו נקרא, ומצד אמו נכד של רב העיר השני הרב אברהם שלמה אליאש.

את חינוכו התורני קיבל בתחילה מהישיבה בעירו בראשות סבו. משם החל ללמוד בישיבות בהונגריה. למד בתרצ"ט כשנתיים בישיבה בסאטמר שהייתה באותו זמן תחת רבנותו של הרב יואל טייטלבוים האדמו"ר מסאטמר. משם עבר לישיבת ויז'ניץ בגרוסוורדיין שהייתה באותו הזמן תחת רבנותו של חיים מאיר הגר (שנה). בשנת תש"א חזר לעיר הולדתו ובהדרכתו ובמחיצתו של דודו הרב יעקב שמואל אליאש, השתלם לקראת סמיכה לרבנות. שאמנם הוענקה לו על ידי האדמור של דעש יעקב אלימלך פנט, והרבנים מטאשנאד - מרדכי בריסק וסעקעלהיד- יהודה סג"ל רוזנר. שניהם ניהלו גם ישיבות גדולות בטרנסילבניה. יחד עם הסמיכה לרבנות השלים גם את השכלתו התיכונית ובכך זכתה הסמכתו גם לאישור השלטונות.

בכל מקום שאליו הגיע היה סוקר את הספריות ומעיין בספרים המיוחדים אותם מצא.

בשנת 1944 עם גירוש יהודי הונגריה לאושוויץ נשלח כהן עם פלוגה של עובדי כפייה לעיר גרוסוורדיין, לעבוד במיון חפציהם של היהודים המגורשים. שם שהה עד שהצבא האדום התקרב לעיר.

בסיום המלחמה בה נספו רוב בני משפחתו, הוא חזר לעירו, ומשם נסע למחנה העקורים בפרנוואלד שבגרמניה. במחנה זה הצטרף לישיבת שארית הפליטה בראשותו של האדמו"ר ר' יקותיאל יהודה הלברשטאם, והוא מונה למזכיר הישיבה. משם עבר לאופנבך על המיין שם החל ללמוד את מלאכת ייצור מוצרי עור. בעיר זה נאספו ספרים רבים שהוחרמו בידי השלטון הנאצי. ביניהם הספרייה של בית המדרש לרבנים בברסלאו וספריות של קהילות שונות. הצבא האמריקאי שחיפש מביני דבר למיון הספרים העסיק את כהן, שהייתה זו תחילת עבודתו הספרנית המקצועית.

עם עלייתו לישראל בסוף שנת 1949 הוא עבד בספריה הלאומית בה ישב עד סוף ימיו. תחילת דרכו הייתה במחלקת "אוצרות הגולה" שהיה בה המשך לעבודתו באופנבך – מיון האוספים שהוחרמו בידי הנאצים. בהמשך מונה למנהל הקטלוג העברי. במסגרת עבודתו זו הוא נשלח למקומות שונים בעולם למטרות מחקר ואיסוף של אוצרות של ספרים עבריים.

כהן פרסם מאמרים רבים, בין השאר ב"קריית ספר", ב"ארשת", ב"עלי ספר" ועוד. חלק גדול ממחקריו עסק בחקר התפילה והפיוט. הבולט שבהם היה המבוא למחזור בני רומא שכתב. לימים פורסמו רוב מאמריו בספרו "מקורות וקורות" (תשמ"ב).

עיקר התמחותו היה בתולדות יהודי הונגריה, רומניה וטרנסילבניה, עם דגש על הדפוס העברי באזורים אלו. ספריו הגדולים "חכמי טרנסילבניה" ו"חכמי הונגריה" (שיצא אחרי מותו) מהווים ספרי יסוד בהיסטוריה התורנית של ארצות אלו. ספרו "ספר מארמארוש" (נכתב יחד עם שלמה יעקב גרוס) מהווה ספר יסוד לחבל ארץ חשוב זה. כן כתב ערכים לפנקס הקהילות בהוצאת יד ושם בכרך של רומניה.

• (עם עורכים נוספים) יהודי הונגריה : מחקרים היסטוריים, תל אביב, 1980
• ספר מארמארוש : מאה וששים קהילות קדושות ביישובן ובחורבנן, בעריכת ש"י גרוס, י' יוסף כהן, תל אביב תשמ"ג
• חכמי טראנסילוואניה : (ת"צ-תש"ד), מכון ירושלים, ירושלים, תשמ"ט
• מקורות וקורות : מחקרים ועיונים בהלכה, מנהג, תפלה ופיוט ובתולדות יהודי הונגריה, טראנסילוואניה ורומניה, ירושלים, תשנ"ב
• ספר היובל לכבודו ולזכרו של ... רבינו יחזקאל פאנעט ... במלאת מאה וחמישים שנה להסתלקותו, ניו יורק, תשנ"ה
• (עורך) גל עד ליהדות נאג' באניה, נאג' שומקוט, פלשו באניה, קפולנוק מונושטור, הרצליה, 1996
• חכמי הונגריה והספרות התורנית בה : כולל מבוא ובו תיאור השאלות שהזמן גרמן בספרי השו"ת של חכמי הונגריה והספרות התורנית בהונגריה משנת קפ"א (1421) ועד לשואה תש"ד (1944), מכון ירושלים, ירושלים, תשנ"ז

• מידע על יצחק יוסף כהן בקטלוג הספרייה הלאומית

מאמרים שכתב

• העיוור במשפט העברי, באתר "דעת", מתוך: סיני נה, תשכ"ד
• הדפוס העברי וראשוני המדפיסים, באתר "דעת", מתוך: מחניים ק"ו (תשכ"ו), עמודים צ"ו-ק"ה
• יצחק יוסף כהן, דף שער בספרייה הלאומית