ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר

ה"ישמח ישראל"
רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר

המצבה על קברו
לידה	1853 תרי"ג
פטירה	10 בינואר 1910 (בגיל 57 בערך) כ"ט בטבת ה'תר"ע
מקום קבורה	אלכסנדר לודז'
תקופת הפעילות	? – 10 בינואר 1910
חיבוריו	ישמח ישראל
אדמו"ר אלכסנדר ה־2 1894–1910 (כ־16 שנים) → אביו יחיאל דנציגר אחיו שמואל צבי דנציגר ←

רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר (שבט ה'תרי"ג, 1853 – כ"ט בטבת ה'תר"ע, 10 בינואר 1910) היה האדמו"ר השני בשושלת חסידות אלכסנדר, הוא כיהן כאדמו"ר בין השנים תרנ"ד - תר"ע (1894–1910). נחשב בזמנו לאחד מגדולי אדמו"רי פולין, ומספר חסידיו נאמד באלפים.

נולד בעיירה מאקובה שבפולין לרבי יחיאל דנציגר הרבי הזקן מאלכסנדר, ממלא מקומו של רבי דב בריש מביאלה שהיה ממלא מקומם של רבי מנחם מנדל מוורקא ורבי יצחק מוורקא. ונקרא ישראל יצחק על שם הרבי הזקן מוורקא, בילדותו חלה והיה בסכנה, והוסיפו לו השם ירחמיאל.

כבר משחר ילדותו הצטיין בכשרונותיו ובפקחותו, בהיותו בן חמש נסע עם אביו לוורקא, וכשהרבי הצעיר מוורקא ראהו מהלך בחצר בית המדרש והסידור בידו, שאלו 'מי למדך סדר התפילה, אביך או רבך?', השיב הילד 'לא אבי ולא המלמד, אלא הסידור…'

בן חמש עשרה נלקח לחתן, לבת ר' דוב בער גורמאן מחסידי פאריסוב מעיר פולטוסק. זוגתו הרבנית הצדקנית מרת דבורה, נודעה כאשה צנועה וחסודה. התמסרה מאוד למעשי צדקה, להכנסת כלה, ותמכה בעניים ובאביונים. קודם השידוך נסע אביה, אל רבי יעקב אריה מרדזימין, לשאול בעצתו אם להשיא את בתו להישמח ישראל, כי לא החל זקנו לצמוח, ועלה בלבו חשש שמא לא יזכה לבנים. אמר לו הרבי מראדזימין, "יהיו לו בנים יותר משיש לאלפי יהודים" [- רמז בדבריו שיהיה רבי ומנהיג בישראל].

כשנפטר הרבי הצעיר מוורקא בט"ז סיון שנת תרכ"ח, קיבל אביו רבי יחיאל, את מרות רבי דוב בעריש מביאלה, ונעשה מגדולי תלמידיו. אבל רבי ירחמיאל ישראל יצחק, נסע גם אל לרבי יעקב אריה מראדזימין, מזקני תלמידי הרבי רבי שמחה בונים מפשיסחא, שהאריך ימים ונתפרסם כצדיק נשגב ובעל מופת גדול. הוא דבק ברבו זה ונעשה תלמידו וחסידו המובהק, וגם האדמו"ר חיבב את תלמידו וחסידו הצעיר, וקירבו יותר מכל זקני חסידיו תלמידי פשיסחא וורקא. אף העניק לו במתנה את מטהו, ועל המטה של רבו שמר מכל משמר, ונטלו אתו לכל מקום שהלך ונסע.

במוצאי שבת י"ד בשבט תרנ"ד (1894) נפטר אביו רבי יחיאל הרבי הזקן מאלכסנדר, וכל החסידים נמנו וגמרו להכתיר את בנו הבכור רבי ירחמיאל ישראל יצחק, לרב העיר אלכסנדר ולמנהיג העדה, אולם הוא סירב, באמרו, שכלל לא עלה בדעתו למלא מקום אביו. אך כשעברו ימי השלושים לאבל אביו, ואלפי חסידים ובראשם רבנים גדולים וחסידים ישישים נתקבצו ובאו לאלכסנדר, לשמוח בשמחת החתונה של בן אחיו בעל התפארת שמואל, אז מצאו את ההזדמנות המתאימה, להכתירו לאדמו"ר שלא ברצונו, ובעל כרחו הסכים ונתרצה להם.

רבבות חסידים הסתופפו בצלו, קיבלו ממנו דרך בתורה ועבודה, ונהנו ממנו עצה ותושיה, וכפי שכתב אודותם בצוואתו הקדושה: 'אוהבי ורעי אשר מסרתי נפשי עליהם'. מרוב אהבת ישראל שיקדה בקרבו בעוז ותעצומות, השריש שמחה בלבותיהם של ישראל. כפי שהעיד על עצמו בערוב ימיו, 'ארבעים שנה פעלתי להכניס שמחה בקרב לבות ישראל'.

לא היו לו ילדים. מסופר שהיה נוסע לרבי יעקב אריה מרדזימין שיברכו לילדים, עד שפעם אחת אמר רבי יעקב אריה לחסידיו: מה רוצה בנו של הרב מגריצא (רבי יחיאל מילא את מקום אביו רבי שרגא פייבל מגריצא), הלא הוא נשמת האור החיים הקדוש (שלא היו לו ילדים) וכיצד יהיו לו ילדים.

רבי ירחמיאל ישראל יצחק נפטר בערב ר"ח שבט שנת תר"ע בן חמישים ושש, כשהוא עדיין בתוקף פעולתו, ללא בנים. נקבר בעיירה אלכסנדר שבפולין לצד אביו רבי יחיאל.

לאחר פטירתו הוכתר אחיו רבי שמואל צבי דנציגר כאדמו"ר השלישי בשושלת חסידות אלכסנדר, והוא הקים על שמו של אחיו את רשת הישיבות "בית ישראל" בפולין שבהן למדו אלפי תלמידים. חלק מהחסידים עברו לבנו של רבי דב בריש מביאלה (שכיהן לפני רבי יחיאל דנציגר), רבי אהרן צבי לנדא, ולאחר פטירתו פנו לרבי אלימלך מנחם מנדל לנדא, אבי חסידות סטריקוב.

ספרו על התורה ומועדים "ישמח ישראל", נחשב כספר יסוד בתורת החסידות, ובפרט בחסידות אלכסנדר. מצד אחד מובאת בו עמקות ביסודות החסידות ומבוסס על אדני תורת הקבלה, מהם מאמרים מכתב ידו של האדמו"ר הכתובים בדרך כלל בקיצור, ומהם מאמרים שנכתבו על ידי הרב מנשה פריימן שהיה מאוחר יותר ממנהלי ישיבת בית ישראל, ומצד שני הוא נכתב בשפה פשוטה ומותאמת להמון העם כבקשתו המיוחדת, ויש בו גם מאמרים רבים של חיזוק ומבוססים על מדרשי חז"ל, והם המאמרים שנאמרו בליל שבת.

עם זאת הוא שונה מספרי בית פשיסחה בכך שהוא מתמקד בחסידות מעשית ולא בחסידות עיונית, בשל כך, רבים ממנהיגי החסידות בדורות הקודמים כמו גם בדורות האחרונים, הורו לחסידיהם ללמוד בספר זה, בין המנהיגים הבולטים שהורו לחסידיהם ללמוד בספר זה היו אדמור"י בעלזא לדורותיהם. כך מסופר כי רבי חיים מאיר הגר, האדמו"ר מויז'ניץ, התבטא כי אינו מסוגל להיכנס לשבת בלא לימוד בספר זה.

הספר "ישמח ישראל" נדפס כשנה לאחר פטירתו על ידי אחיו וגיסיו, כאשר לצורך הדפסת הספר הקים אליעזר גוטשטאדט לראשונה בית דפוס עברי בלודז'.

על שם ספרו זה כונה האדמו"ר בשם 'ישמח ישראל'.

נספח לספר ומאוחר יותר הודפס בסופו נקרא בשם 'מאורן של ישראל' והם מאמרים שלא נדפסו בספר מלוקט מספרים וממקורות אחרים על ידי האמונת משה האדמו"ר החמישי בשושלת החסידות.

בשנת תשמ"ג יצא ילקוט אורות הישמח ישראל - הספר 'ישמח ישראל', מסודר לפי נושאים, על ידי משה חיים טיברג, תל אביב. בשנת תש"פ החל לצאת לאור עלון שבועי בשם 'ישמח ישראל המבואר', המבאר אחד ממאמרי הספר על פרשת השבוע בעריכת יוסף צבי רכניצר.

• הרב מנשה פריימן (ראש ישיבת אלכסנדר בפולין), תפארת ישראל - תולדות ומופתי ה"ישמח ישראל"
• הרב יהודה משה מקובר והרב אבינועם מקובר, תולדות הישמח ישראל, בהוצאת מכון אלכסנדר תשס"ד
• אברהם יצחק ברומברג, מגדולי החסידות חלק ד', על רבי שרגא פייבל דנציגר, רבי יחיאל דנציגר ורבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר. תשי"ד.

ספריו:

• ישמח ישראל על התורה באתר HebrewBooks
• הגדה של פסח ישמח ישראל באתר HebrewBooks
• ישמח ישראל המבואר באתר לדעת

אודות:

• אדמו"ר רבי ירחמיאל ישראל יצחק דנציגר מאלכסנדר באתר MyTzadik
• סיפור חסידי שפורסם בעלון שיחת השבוע, באתר חב"ד.
• ירחמיאל ישראל יצחק בן יחיאל דנציגר (1853-1910), דף שער בספרייה הלאומית