ירידי שמפאן

ירידי שמפאן (Champagne) היו ירידים מסחריים שהתקיימו מתחילת המאה השתים עשרה עד תחילת המאה הארבע עשרה באזורי סמכותה של רוזנות שמפאן (כיום בחבל שמפאן-ארדן בצרפת).

ירידים אלה התקיימו פעמיים בשנה בערים טרואה ופרובן, ופעם בשנה בערים באר-סור-אוב ולאני. כל אחת מערים אלה הייתה ממוקמת על הצטלבות דרכים רומאית עתיקה. דרכים אלה עברו מאיטליה ופרובאנס אל חופי פלנדריה. טרואה ופרובן היו מרכזים אדמיניסטרטיביים כבר בתקופת האימפריה הקרולינגית והתפתחו למרכזים עירוניים של רוזנות שמפאן. יריד לאני נערך על אדמת מנזר של הבנדיקטינים, ויריד באר-סור-אוב סביב הטירה של רוזן שמפאן.

הירידים חיברו את מרכזי תעשיית הטקסטיל של ארצות השפלה עם מרכזי הייצוא האיטלקיים (בעיקר נמל ג'נובה). הצרכנים העיקריים של האריגים נמצאו בארצות המזרח התיכון וההיצע, שהתבסס בעיקר על עיבוד צמר אנגלי, בא מארצות הצפון. הסוחרים האיטלקים שימשו כמתווכים בין היצרנים הפלמים לבין הקונים בארצות המזרח התיכון. בחודש ינואר התקיים היריד של לאני ואחריו זה של באר-סור-אוב. בחודש מאי התקיים היריד הראשון של פרובן וביוני - היריד הראשון של טרואה, בספטמבר - היריד השני של פרובן, ובנובמבר היריד השני של טרואה.

אם כי התקיימו ירידים גם בערים אחרות, הם לא זכו לאותה מידה של הצלחה. הגורם החשוב להצלחתם של ירידי שמפאן הייתה התועלת הכלכלית והמדינית שרוזני שמפאן הפיקו מירידים אלה. רוזני שמפאן, שהיו עצמאים ובלתי תלויים במלך צרפת, ערבו לביטחונם האישי של הסוחרים ולהבטחת סחורותיהם והבטיחו שהחוזים המסחריים שנחתמו בירידים אלה יכובדו בכל ארצות אירופה הנוצרית. ב-1209 פיליפ השני, מלך צרפת ערב לביטחונם של הסוחרים שעברו דרך אדמת צרפת אל ערי הירידים ומהם. רוזני שמפאן סיפקו גם כוח אכיפה בשם "שומרי הירידים" שאנשיו שמעו תלונות, אכפו חוזים, שמרו על מידות ומשקלות תקינים והרחיקו את הסוחרים שלא עמדו בהתחייבויותיהם מהשתתפות בירידים. האירועים בלטו בארגון מעולה של אולמות תצוגה ושל מקומות משכן לסוחרים. הערים סיפקו מחסנים ענקיים, דוגמאות ניתן לראות גם כיום בעיר פרובן.

הירידים נמשכו כל אחד כשישה שבועות, בשמונת הימים הראשונים הסוחרים התארגנו. אחר כך הוקצו ימים למסחר באריגים, ואחרי כן למסחר בעורות, בתבלינים ובכל הסחורות שנמכרו במשקל. ארבעת הימים האחרונים הוקצו לסליקת חשבונות. האריגים הפלמים, שתפסו מקום עיקרי במסחר זה, נמכרו שם ונשלחו לנמל ג'נובה ומשם לארצות המזרח התיכון. בתמורה קנו הפלמים בגדי משי, זהב, כסף ובמיוחד תבלינים. עורות ופרוות נסחרו בשני הכיוונים. הפלמים הציגו את האריגים בביתנים מיוחדים לפי שמות הערים שבהן יוצרו כמו: ברוז', איפר וליל. בירידים של טרואה היו בין היתר ביתנים מיוחדים לסוחרים מגרמניה, לומברדיה, אנגליה, ברצלונה, ולנסיה, מונפלייה, בורגונדיה, ז'נבה, פיקרדי ודואה.

המסע מג'נובה אל ערי הירידים של שמפאן נמשך יותר מחודש ימים. שיירות של פרדות עמוסות בסחורה עברו את הרי האלפים דרך מעבר מון סני. הסוחרים הגדולים לא נסעו בעצמם אל ערי הירידים, אלא עשו שימוש בסוכנים שייצגו אותם שהיה בסמכותם לקבל תשלומים ולחתום על חוזים מסחריים. הם התמצאו גם בשימוש נרחב במתן אשראי. אחרי המכירות באו התשלומים ופרעון החובות מן הירידים הקודמים. כאן התפתח שטר החליפין שהיווה הוראה של החייב לצד שלישי לשלם סכום מסוים בזמן ובמקום מסוימים לנותן האשראי. החל ב-1147 נעשה שימוש במרק של טרואה שהתקבל כאמצעי תשלום גם בפריז. גם הדינר של פרובן נכנס למחזור הכספים והגיע עד לאיטליה.

קשרים מסחריים אלה הגיעו לשיאם במחצית השנייה של המאה השלוש עשרה. בתחילת המאה הארבע עשרה חלה ירידה בפעילותם של הירידים בגלל התפתחות דרכי מסחר ימי מנמלי איטליה לאלה של פלנדריה ושל אנגליה, וכמו כן בגלל מלחמות בין מלכי צרפת לבין הפלמים (1302–1320). מאוחר יותר, מלחמת מאה השנים והמגפה השחורה גרמו לביטולם.

כל סוחרי אירופה הטביעו את חותמם על מרכזי מסחר אלה שהתקיימו במשך כמאתיים שנה. אולם, הכלים המסחריים והכספיים שנוסדו שם פתחו את הדרך לחייה הכלכליים של אירופה שבהם לקחו חלק חשוב שטרי חליפין ומתן אשראי. את מקומם של ירידי שמפאן תפסו ירידי ברוז', קלן (שהייתה חברה בברית ערי הנזה), פרנקפורט על המיין, ז'נבה וליון.

בשנת 2001 הוכרזה "פרובן, עיר ירידי ימי הביניים" כאתר מורשת עולמית, בגלל תפקידה המסחרי המרכזי והירידים שהתקיימו בה בימי הביניים.