כאשאן
 | |
| בית טבאטבאא'י בכאשאן, שנבנה בתחילת המאה ה-19 | |
| מדינה |  איראן |
|---|---|
| פרובינציה | אספהאן |
| ראש העיר | חוסיין טבאטבאא'י ניא |
| שטח | 21 קמ"ר |
| גובה | 1,600 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 304,487 (2016) |
| קואורדינטות | 33°59′1″N 51°26′51″E / 33.98361°N 51.44750°E |
| אזור זמן | UTC +3:30 |
| http://www.kashan.ir/en/ | |
כאשאן (בפרסית: کاشان, בעברית נקראת גם קשאן) היא עיר בפרובינציית אספהאן באיראן. העיר נמצאת כ-260 ק"מ דרומית לבירה טהראן וכ-220 ק"מ צפונית לעיר אספהאן. מקור המילה הפרסית "כאשי", שפירושה "אריחים", בשמה של העיר.
היסטוריה וגאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כאשאן היא נווה המדבר הראשון לאורך הדרך הנמתחת בין קום לכרמאן, בקצה המדבריות המרכזיים של איראן. העיר נהנית מהניגוד בין מרחבים עצומים וצחיחים לבין ריאות ירוקות ומטופחות. ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו בסביבות העיר, חלקם בני יותר מ-7000 שנה, מעידים על כך שהאזור היה אחד מהמרכזים העיקריים של תרבות אנושית בתקופה הפרה-היסטורית. מממצאים אלה מסיקים החוקרים כי כאשאן התקיימה כמקום יישוב עוד בימי עילם. חלק מהממצאים שהתגלו נמצאים כיום במוזיאון הלובר בפריז, במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק ובמוזיאון הלאומי של איראן בטהראן.
על פי חלק מהאמונות הנוצריות, שלושת האמגושים שהגיעו לבית לחם על מנת לברך את ישו לאחר לידתו - הגיעו מכאשאן.
הסולטאן הסלג'וקי מלכשאה הראשון הורה כבר במאה ה-11 על בניית מצודה במרכז העיר כאשאן. חומות המצודה ניצבות עד היום במרכז העיר. כאשאן שימשה כאתר נופש עבור מלכי האימפריה הספווית. בשטחה של העיר נמצאות מספר גינות מתקופה זו, הידועה בהן היא גינת פֿין (אנ') (בפרסית: באע' פֿין). גינה זו, על הבוסתנים, המעיינות הטבעיים ובריכת השחייה שבשטחה, תוכננה עבור השאה עבאס הראשון, שופצה והורחבה בתחילת המאה ה-19 בימי פתח עלי שאה קאג'אר. ב-2012 הוכרזה גינת פֿין כאתר מורשת עולמית.
רעידת האדמה שפקדה את כאשאן בשנת 1778 החריבה אותה עד היסוד וגרמה לכ-8,000 הרוגים. מאז העיר שוקמה, והיא מהווה כיום מוקד עניין תיירותי, בעיקר בשל המבנים הגדולים שבשטחה, בני המאה ה-18 והמאה ה-19, אשר מהווים דוגמה לאסתטיקה הקג'ארית.
הקהילה היהודית בכאשאן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קהילת יהודי כאשאן
יהודי כאשאן היו צאצאים של גולים יהודים שהגיעו לאזור בשנת 580 לפנה"ס, לאחר חורבן בית המקדש הראשון. עם גירוש ספרד הגיעו לעיר מספר משפחות יהודיות בראשותו של ר' משה הלוי. הם הקימו בעיר ישיבה וצאצאיהם היו ממנהיגי העיר במשך דורות[1]. קיימות עדויות לקיומה של קהילה יהודית בעיר לאורך השנים, כאשר לעיתים היוותה הקהילה מוקד מרכזי לרדיפות יהודים על ידי השלטונות הפרסיים, בדגש על שלטונו של שאה תהמאספ השני בתחילת המאה ה-18. היהודים בכאשאן עסקו בעיקר בעסקי הטקסטיל, שהיו מפותחים מאוד בעיר. במאה ה-20 זכתה הקהילה היהודית בכאשאן, יחד עם הקהילה היהודית באיראן כולה, ליחס חיובי מהשלטונות, אך השמועות אודות התנועה הציונית הביאו רבים מבני הקהילה לעלות לישראל. לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979, עם עליית שלטונו של האייתוללה ח'ומייני, זורז תהליך צמצום הקהילה - רבים מיהודי כאשאן היגרו לארצות הברית, וחלקם עלו בדרך-לא-דרך לישראל.
שמות המשפחה העבריים "כאשי" ו"קשאני" הם שרידים של יהדות כאשאן.
בקרב תושביה היהודים של כאשאן נודעה שפה ייחודית - כאשאנית יהודית (נקראת גם "קאשית"), ניב של פרסית יהודית. שפה זו התבססה על עקרונות הדקדוק של השפה הפרסית, אך השתמשה באוצר מילים שונה לחלוטין, שהתבסס לעיתים על מקורות עבריים. על פי עדותם של יוצאי כאשאן, הסיבה המרכזית לשימוש בשפה זו הייתה הרצון לנהל שיחות בין חברי הקהילה היהודית מבלי שיובנו על ידי שכניהם המוסלמים. השפה הכאשאנית כמעט ואינה מדוברת כיום, והיא ידועה רק למעטים מזקני היהודים הכאשאנים.
כיום
[עריכת קוד מקור | עריכה]חרף היותה מוקד תיירותי פוטנציאלי, התיירות בכאשאן אינה מפותחת יתר על המידה, ומבקרים בה מאות תיירים בלבד מדי שנה. העיירות קמסאר ואביאנה הנמצאות בסביבתה של כאשאן מהוות גם הן מוקד עניין תיירותי. חרף התיירות הדלילה, ידועה כאשאן כעיר בעלת ערך ארכיטקטוני רב, בשל המבנים הייחודיים והעתיקים בשטחה.
כאשאן זכתה בפרסום עולמי בזכות תעשיית ייצור השטיחים, המשי והטקסטיל בשטחה. בכאשאן נמצאים כיום רוב המפעלים האיראניים לאריגה ממוכנת של שטיחים. כמו כן, קיימת בכאשאן תעשייה פעילה של כריית שיש ונחושת.
כאשאן מקושרת באמצעות כבישים מהירים לאספהאן, לנתנז ולקום. בכאשאן שני מוסדות השכלה גבוהה מרכזיים - האוניברסיטה של כאשאן, ואוניברסיטת כאשאן למדעי הרפואה.
על פי מפקדי האוכלוסין שנערכו בכאשאן במשך השנים, האוכלוסייה בעיר עמדה על כ-40,000 נפש בשנת 1932, 46,490 נפש בשנת 1938 ו-58,428 נפש בשנת 1966. בשנים שלאחר מכן חל גידול ניכר באוכלוסיית העיר, ובשנת 1976 היא עמדה על 84,836 נפש. נכון לשנת 2005, מונה אוכלוסיית העיר 272,359 נפש.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של כאשאן (בפרסית)- אתר הבית של עיריית כאשאן(הקישור אינו פעיל) (באנגלית)
- כאשאן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אמנון נצר, "רבי משה הלוי מכאשאן", מחקרי ירושלים בפולקלור יהודי י"א-י"ב, תשמ"ט-תש"ן
