כוח 17
| תקופת הפעילות | 1972–2007 (כ־35 שנים) |
|---|---|
| אידאולוגיה | לאומיות פלסטינית חילונית |
| מנהיגים | עלי חסן סלאמה |
| מטה | רמאללה |
| מדינה | הרשות הפלסטינית  |
| חלק מ |  הרשות הפלסטינית פת"ח |
| קרבות | מלחמת לבנון הראשונה האינתיפאדה השנייה |
  | |
כוח 17 (בערבית: القوة 17) היה חלק מהמשמר הנשיאותי הפלסטיני. בעבר היה ארגון טרור המסונף לפת"ח, והוגדר כיחידת העילית שלו. ייעודו המקורי של הארגון היה אבטחת אישים בצמרת פת"ח.
מקור השם של הארגון הוא כנראה במספר שלוחת הטלפון שלו במפקדת הפת"ח בביירות בשנות ה-70.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הארגון הוקם בשנת 1972 על ידי עלי חסן סלאמה, בהוראתו של מייסד הפת"ח ויו"ר אש"ף, יאסר ערפאת. המטרה המקורית של הארגון הייתה אבטחת אישים, אולם בפועל עסק הארגון לכל אורך שנות קיומו במגוון רחב של פעולות, ובהן פעולות טרור נגד מטרות ישראליות, איסוף מודיעין, ושיטור באזורים שהיו בשליטת הפת"ח בלבנון ובירדן בשנות ה-70 וה-80.
ב־1979 חיסל המוסד את סלאמה. מחמוד אלנאטור, שומר ראשו של ערפאת, מונה להחליפו. אחרי גירוש מנהיגי הפת"ח מלבנון ב-1983 ירדה רמת פעילותו של הארגון במידה ניכרת, אולם ב-1984 התייצבו היחסים בין אש"ף לבין ירדן, התפתחות שאפשרה לפעילים של הארגון להתמקם בשטח ממלכת ירדן ולתקוף את ישראל באמצעות פיגועים. הארגון שם לעצמו למטרה את חיזוק פעילות ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין, שפעל עד אז נגד ישראל מטעם הפת"ח. פעולת הטרור המשמעותית ביותר שביצע הארגון לפני קום הרשות הפלסטינית הייתה הרג הימאים הישראלים בלרנקה, קפריסין, בספטמבר 1985.
הארגון התפרש גם באירופה, שם הקים תשתית לגיוס כספים וכלי נשק. ב-1984 איתרה המשטרה הרומנית מצבור גדול של כלי נשק בביתו של פעיל כוח 17, אבו סלים. במהלך ניסיונות של הארגון להחדיר נשק לישראל ולשטחים דרך הים, נתפסו סירות רבות על ידי צה"ל.
פתחלנד ומלחמת לבנון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 התעצם הפת"ח בדרום לבנון צבא של ממש, שכונה "אסעאפה". כחלק מתהליך ההתעצמות הזה היה אז גם כוח 17 בשיאו. ברישומי הפת"ח נכתב שבהתקפות צה"ל על ביירות במהלך מלחמת לבנון הראשונה מנה הארגון 3,600 לוחמים, מהם נהרגו 500. על פי אותם רישומים הורכב אז הארגון מתשעה גדודים, שלושה מהם לחמו בדרום-מערב לבנון, ושישה גדודים נוספים ניסו להגן על מפקדת הפת"ח בדרום ביירות. גורמים בישראל נוטים להטיל ספק במספרים האלה, ומעריכים שמספר אנשי הכוח היה קטן יותר.
בזמן מלחמת לבנון הראשונה (1982) חומשו אנשי הארגון ברובי סער מתקדמים ובנשק נגד טנקים[1]. כוח 17 היה בין הארגונים הפעילים באינתיפאדה הראשונה, ועמד מאחורי התקוממויות רבות בשטחים במהלך אותה אינתיפאדה.
ברשות הפלסטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמת הרשות הפך הארגון לחלק ממנגנוני הביטחון בה. משימתו הרשמית של הארגון היא אבטחת האישים. בנוסף, עסק הארגון באבטחה של מעברי הגבול בין הרשות הפלסטינית לבין מצרים וירדן, אולם למעשה עושים זאת צה"ל ומשמר הגבול הישראלי. ההיבט הזה בפעילותו קיבל משמעות מהותית יותר אחרי נסיגת ישראל מציר פילדלפי, בעקבות ההתנתקות, אז כוח 17 קיבל לידיו את מעבר רפיח. בהיות הארגון חלק ממנגנוני הביטחון ברשות, קיבלו חיילי הארגון נשק ישראלי במסגרת הסכמי אוסלו.
כפרפרזה על "כוח 17" הפלסטיני, כונו כך גם 17 חברי חזית ארץ ישראל שהצביעו בכנסת נגד הסכם חברון[2].
האינתיפאדה השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך האינתיפאדה השנייה יזם הארגון התקפות על אזרחים ישראלים ועל חיילי צה"ל. פעולותיו התמקדו בעיקר בפיגועי ירי בשטחים נגד כלי רכב ישראליים, לרבות צבאיים. מאפיין נוסף של פעילות הארגון היה הטמנת מטעני חבלה בתוך הכפרים הפלסטיניים, שהופעלו עם הגעת כוחות צה"ל למקום. בנוסף יזם הארגון וארגן משלוחי נשק לארגוני טרור המסונפים לפת"ח, לצורך תקיפת ישראלים במהלך האינתיפאדה.
מבצע חומת מגן היווה נקודת מפנה מבחינת הארגון. מסמכים שנחשפו במוקטעה ברמאללה, בה ישב ערפאת, הוכיחו מעורבות חזקה מאוד של הארגון בביצוע פעולות טרור. בעקבות זאת הכריז צה"ל מלחמה עיקשת בפעילי הארגון ובמוסדותיו, ובשל כך נחלש הארגון באופן משמעותי בגדה המערבית. לאורך שנות האינתיפאדה עצר צה"ל או הרג רבים ממנהיגי הארגון.
אחרי ניצחון חמאס
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2006 ניצח חמאס את פת"ח בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית. חמאס קיבל לידיו את רוב המושבים בפרלמנט, בעוד מחמוד עבאס (אבו מאזן), יושב ראש פת"ח, נותר בתפקיד יושב-ראש הרשות. מצב דברים זה הביא למתיחות רבה בין תומכי פת"ח לבין תומכי חמאס, מתיחות שהגיעה לשיאה בחודש דצמבר 2006, אשר במהלכו הגיעה הרשות לסף מלחמת אזרחים.
מאז הבחירות משמש כוח 17 כמיליציה של ארגון פת"ח במלחמותיו הפנימיות עם ארגוני החמאס. תפקיד דומה מבצעים ארגונים נוספים של פת"ח, כמו התנזים וגדודי חללי אל-אקצא. עם ההשתלטות המוחלטת של חמאס על רצועת עזה במאי 2007, גם היבט זה בפעילות הארגון ירד. כוח 17 נותר הארגון הדומיננטי בגדה המערבית, והוא מסייע בביסוס שלטון פת"ח שם.
ב-23 בדצמבר 2006 נפגשו ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, ויושב ראש הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס. במהלך הפגישה הסכימה ישראל להעברתם של אלפי כלי נשק לידי כוח 17 מירדן וממצרים, ולהגדלתו של הארגון ב-3,000 לוחמים. בתום התהליך ימנה הארגון 10,000 לוחמים בסך הכל. הסכם זה אושר שנית במפגש בין עבאס לאולמרט באפריל 2007[3]. באוקטובר 2007 ציווה עבאס לפרק את כוח 17 ולשלב את חבריו בכוחות הביטחון האחרים של הרשות[4].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לקסיקון אש"ף, מאת גיא בכור, בהוצאת משרד הביטחון
- ^ צבי לביא, רצח במערכה השלישית, באתר גלובס, 19 באוקטובר 2001
- ^ אלוף בן ואבי יששכרוף, לראשונה מאז הקמת ממשלת האחדות: אולמרט הסכים לתוכנית ארצות הברית לאמן ולחמש את כוחותיו של אבו מאזן, באתר וואלה, 17 באפריל 2007
- ^ דו"ח דיפלומטי מהקונסוליה האמריקאית בירושלים על פירוק כוח 17