כוח לעובדים

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי

התאגדות	ארגון עובדים
מדינה	ישראל
מטה הארגון	תל אביב
סניפים	4 ענפים ו-4 מטות אזוריים
חטיבות	לארגון מספר מטות פעולה מחוזיים.
מייסדים	עמי וטורי, איתי סבירסקי, ליאת יקיר, שי כהן.
חברים	18,000 חברים וחברות 30,000 מיוצגים בהסכמים קיבוציים
עובדים	35
תקופת הפעילות	2007–הווה (כ־17 שנים)
פרסים והוקרה	אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג
www.workers.org.il

כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי הוא ארגון עובדים ישראלי שהוקם בשנת 2007 ומאגד עובדים ממגוון תחומים במגזר הפרטי והציבורי. הארגון אף מסייע, ברמה הארגונית והמשפטית, לקבוצות עובדים לא מאורגנות להתאגד ולהקים במסגרתו ועדי עובדים. ב-2020 חברים בארגון כ-18,000 חברים המשלמים דמי חבר והוא מייצג כ-25,000 עובדים^[1]. נכון למרץ 2017, כוח לעובדים הוא ארגון העובדים הכללי השלישי בגודלו בישראל^[2].

צוות הנהגת הארגון כולל את עו"ד איתי סבירסקי, יוני בלבן, ניצן תנעמי וד"ר עמי וטורי.

הגרעין המייסד של הארגון החל את פעילותו ב-30 במאי 2007, אולם הארגון נרשם באופן רשמי כעמותה רק בתחילת 2008. הארגון נוסד על ידי ד"ר עמי וטורי, ד"ר ליאת יקיר, שי כהן – יו"ר הוועד המנהל של המכללה החברתית כלכלית ומנהל קהילת חיפה של החברה להגנת הטבע, אסף מנור, עו"ד איתי סבירסקי מהקליניקה למשפט ורווחה באוניברסיטת ת"א, שי גלי, דייגו שירטה ולימור אלמגור, שאליהם חברו קבוצות פעילים מתנועות שונות כגון יסו"ד, תנועת מאבק סוציאליסטי, קבוצות שיתופיות ועוד. שיתוף הפעולה בין הגורמים השונים נוצר בעקבות מעורבות משותפת במאבקי עובדים קודמים כגון מאבק עובדי מטרודן ומאבק הסבלים בנמל התעופה בן-גוריון, מאבק קלדניות דואר ישראל, התארגנויות מאבטחים בעיר רחובות ובעקבות ניסיונם בארגון עובדים. מטרת ההקמה הייתה ליצור ארגון עובדים דמוקרטי שפועל באיגוד עובדים באופן פעיל, בניגוד למדיניות הרווחת של שאר איגודי העובדים בישראל באותה תקופה.

הארגון מבוסס על מבנה ארגוני דמוקרטי הרווח בארצות סקנדינביה, השונה במהותו מהמבנה של ארגוני עובדים מסורתיים בישראל^[3].

מבחינה מבנית כוח לעובדים הוא ארגון דמוקרטי המקנה את השליטה העליונה בארגון בידי אספת כלל חברי הארגון. כל חבר בארגון זכאי לבחור ולהיבחר לכל תפקיד והבחירות נערכות כל שנתיים בסניפים וכל שנה ל"צוות ארגון". הארגון נסמך על התארגנות של העובדים במקום העבודה כאשר כל ההחלטות לגבי מקום העבודה מתקבלות באופן דמוקרטי על ידי החברים.

לארגון יכול להצטרף כל עובד בישראל, גם אם הוא חבר בארגון עובדים אחר בחברות שאינה נוגדת, וכן פעילים חברתיים.

היחידה הבסיסית ביותר של הארגון היא הסניף, המוגדר לפי תחום העבודה של החבר והאזור בו נמצא מקום עבודתו. סניפים מאותו תחום עיסוק יכולים לקיים מסגרת ענפית (איגוד), היכולה לקבל החלטות הנוגעות באופן ייחודי רק לסניפים החברים בה. 25 חברי כוח לעובדים ומעלה מאותו מקום עבודה או מאותו תחום עיסוק ואותו אזור עבודה, יכולים להכריז על עצמם כסניף באופן עצמאי ובלבד שלא קיים כבר סניף ותיק יותר העונה בדיוק על אותן הגדרות. סניף מקומי או ארצי או כלל הסניפים המקומיים של אותו המעסיק, מהווים ב"כוח לעובדים" את ועד העובדים/ועדי העובדים אצל אותו מעסיק.

לפי הצהרת האחד במאי 2018 יש לכוח לעובדים 4 מטות אזוריים (הם מטה גליל וצפון, מטה מרכז, מטה ירושלים, מטה דרום) ו-4 ענפים איגוד מקצועיים (הם ענף תחבורה, ענף השכלה הגבוהה, ענף חינוך ורווחה וענף הגיל הרך). תפקידם של המטות והענפים לסייע ולטפל בצרכי הסניפים שבתחומם. ענף השכלה הגבוה מייצג כ-5,000 שכירים ועוד כ-5,000 נוספים דרך הסכמי שיתוף פעולה. ענף תחבורה המייצג למעלה מ-2,000 נהגים בתחבורה הציבורית (עובדי חברות "אגד תעבורה", "סופרבוס", ו"דן בדרום"), ובענף ההיסעים המאוגדים באיגוד הנהגים של "כוח לעובדים" וכן עובדים נוספים בחברות הובלה. ענף חינוך ורווחה המייצג כ-4,000 שכירות, בחינוך המופרט, בצהרונים ובחסות הנוער ושרותי רווחה נוספים. ענף הגיל הרך המייצג כ-4,000 עובדות, במסגרת איגוד מטפלות המשפחתונים, רשת המעונות "נשי חירות" ועוד. על הוועדים הגדולים שאינם חלק מענף, נמנים בין השאר, "יד ושם" עם כ-800 עובדים במסגרת מטה ירושלים ובית ההשקעות פסגות עם כ-900 עובדים במסגרת מטה מרכז.

ב"אספת הנציגים" מיוצג כל סניף בהתאם לגודלו היחסי (נציג לכל 50 חברים) וגוף זה מהווה את הגוף המחוקק של הארגון המוסמך לקבל כל החלטה ביחס לארגון. עם זאת החלטות על הפסקת שביתה, חתימה על הסכמי שכר קיבוציים וענייני תקציב מסוימים מחייבות אישור של כלל חברי הארגון הנוגעים לעניין. יו"ר אספת הנציגים הנוכחי הוא יעל שלו-גינוסר^[4].

"צוות ארגון" מהווה את הנהגת הארגון הפעילה והגוף הבכיר בארגון בין כינוסי "אספת הנציגים". "צוות ארגון" נבחר מדי שנה על ידי "אספת הנציגים" לקראת אחד במאי.

החל מאוגוסט 2015, לצד צוות ארגון, מנוהל הארגון על ידי 4 מזכ"לים משותפים, הנבחרים אחת לשנתיים על ידי אספת הנציגים. המזכ"לים ו"צוות ארגון" מהווים את "הנהגת כוח לעובדים".

"כוח לעובדים" ארגן והוביל את השביתה הראשונה בישראל של עובדי בתי קפה (השביתה בבית הקפה קופי-טו-גו בכיכר אנטין)^[5]. השביתה, שנמשכה 13 ימים, הביאה להסדר שלפיו קיבלו עובדי בית הקפה שכר בסיס בגובה שכר המינימום ובנוסף לו 88% מכספי הטיפים, עלייה ממוצעת של כ-50% בשכרם לשעה.

ב-24 במרץ 2009 התקבל פסק-הדין בעניין מאבק העובדים בגן המדע במכון ויצמן למדע, ובו הכיר בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ב"כוח לעובדים" כארגון עובדים, לראשונה בהחלטה שיפוטית^[6]

ב-19 באפריל 2009 בהובלת שרון קטרון פתח סגל ההוראה (הסגל הזוטר) באוניברסיטה הפתוחה, המאוגד בכוח לעובדים, בשביתה שנמשכה 50 ימים והסתיימה בעקבות הצעת פשרה של הוועדה לתקצוב ותכנון של המועצה להשכלה גבוהה, ולפיה ייחתם הסכם קיבוצי באוניברסיטה הפתוחה על בסיס הסכם הסגל הזוטר באוניברסיטאות^[7]. בספטמבר 2010 הגיעו האוניברסיטה הפתוחה וכוח לעובדים להסכם קיבוצי לפיו יקבלו עובדי סגל ההוראה העלאת שכר והטבות סוציאליות^[8]. ההסכם הותקף על ידי ההסתדרות שפנתה לבית הדין הארצי לעבודה, שדחה את טענות ההסתדרות ואישר את ההסכם^[9].

בינואר 2010 הכיר בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ב"כוח לעובדים" כארגון יציג של העובדים במפעל קבוצת אקרשטיין בירוחם, אך בערעור לבית הדין הארצי לעבודה נקבע כי ההסתדרות היא הארגון היציג של עובדי מפעלי אקרשטיין^[10].

ב-21 במרץ 2011, בעקבות מאבק מקצועי שערכו עובדי מפעל חיפה כימיקלים צפון, עברו כל עובדי המפעל מייצוג ההסתדרות החדשה לייצוג של כוח לעובדים, שפתח במשא ומתן בשמם עם ההנהלה^[11]. ב-1 במאי 2011 פתחו עובדי חיפה כימיקלים צפון בשביתה כללית. ביום ה-75 לשביתה איבדה חברת חיפה כימיקלים את "רישיון הרעלים" (הרישיון המאפשר ייצור במסגרת מפעל כימי) שלה, עקב ליקויים מצטברים במהלך השביתה ולפניה. השביתה הסתיימה ב-1 בנובמבר 2011 בחתימה על הסכם עבודה המבטיח תוספת שכר של 25% לעובדי "דור ב'" וביטול הפרשי השכר בין ה"דורות" בתוך 10 שנים^[12].

בינואר 2013 חתמו 1,600 מורי ומורות תוכנית היל"ה המאורגנים בכוח לעובדים על הסכם קיבוצי ראשון עבור מורי הקבלן^[13].

בנוסף איגד הארגון את עובדי המחסנים ברשת הבגדים "קסטרו"^[14], עובדי הקבלן בסינמה סיטי^[15], עובדי רשת מרפאות הרפואה המשלימה ש.ל.ה^[16], מטפלות משפחתוני התמ"ת^[17], עובדי סינמטק ירושלים^[18], עובדי הניקיון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב^[19] ועוד. במרץ 2014 הוכר כוח לעובדים כארגון היציג ל-1,700 עובדי חברת קווים^[20]. גם חרדים רבים הצטרפו ל"כוח לעובדים"^[21].

בשנת 2017 לאחר מאבק ממושך מול הנהלת החברה וועד יריב מטעם ההסתדרות החדשה, אושר כי כוח לעובדים הוא הארגון היציג של עובדי חברת סופרבוס^[22].

עוד בשנת 2017 יצאו חברי הסגל הבכיר במכללה האקדמית תל אביב יפו לשביתה בת 4 שבועות תחת "כוח לעובדים", השביתה הסתיימה ללא הישגים למרצים וללא החזר שעות הוראה לסטודנטים שהפסידו שליש סמסטר^[23].

בשנת 2018 ארגון הסגל הבכיר של המרצים במכללות, תחת ארגון "כוח לעובדים" פתח בשביתה שנמשכה 5 שבועות. שביתה זו הייתה המשך של השביתה שהתרחשה שנה קודם לכן^[24]. הרקע לשביתה היה החלפת ההנהגה בארגון הסגל הבכיר. ההנהגה החדשה החליטה לחזור בה מההבנות עם האוצר ופתחה בשביתה חדשה שהסתיימה רק לאחר התערבות בית הדין לעבודה שקבע כי על המרצים לנהל משא ומתן מקומי עם המוסד בו הם עובדים. גם בשביתה זאת הסטודנטים נפגעו והפסידו כמעט חצי סמסטר.

בשנת 2020, מתחילת שנת הלימודים האקדמית, ארגון הסגל הזוטר של המרצים במכללות, תחת ארגון "כוח לעובדים" פתח בשביתה שנמשכה 5 שבועות. הרקע לשביתה הייתה טענת הארגון המונה 11 ועדים ממכללות שונות לעיכוב המשא ומתן על תנאי העסקת המרצים הזוטרים במשך שנתיים וחצי. במקביל, הסגל הזוטר באוניברסיטאות ובמכללות כולן שיבש את הלימודים בשל סכסוך עבודה על תנאי ההעסקה בתקופת הלמידה מרחוק הנהוגה בתקופת מגפת הקורונה^[25]. בדצמבר 2020, לאחר שמתווה להסכם קיבוצי נחתם בין ועד ראשי המכללות למשרד האוצר. לפי העקרונות המתווה, כ-3,000 חברי הסגל האקדמי הזוטר יעברו למעמד סגל עמית, יופרשו סכומים עבור קרן השתלמות ויוגדלו שיעורי ההפרשות לפנסיה^[26].

בשנת 2011 קיבל הארגון את אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג ועדת הפרס בחרה להעניק את האות לכוח לעובדים בנימוק:

על פעילותו אשר הביאה לשינוי מהותי ביותר במעמדה של הזכות להתארגנות בישראל, גם בצד המשפטי, אך חשוב מכך – בצד המעשי, הארגון שינה את תפישת קהילת העובדים, את תחושת ההעצמה של קבוצות עובדים, ואת התודעה של המדינה, המעסיקים והציבור הרחב לגבי המשמעות העמוקה של התארגנות עובדים. מזה עשרות שנים לא נראה שינוי שכזה בתפישת הזכות להתארגנות ומימושה^[27].

ביום העצמאות של שנת 2020 הדליקה נציגת כוח לעובדים, רעות פרץ, משואה בטקס הדלקת משואות אלטרנטיבי^[28].

• אתר האינטרנט הרשמי של כוח לעובדים
• יאיר נתיב, כוח לעובדים: על מה בעצם הם מדברים?, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2009
• שי ניב, ‏האלטרנטיבה לעופר עיני: "כוח לעובדים" כובש את השטח, באתר גלובס, 26 בספטמבר 2009
• תני גולדשטיין, לא על ההסתדרות לבדה: הכירו את כוח לעובדים, באתר ynet, 2 במאי 2009
• איתי סבירסקי, התארגנות עובדים בלתי-מאורגנים בישראל – זה עובד!, באתר העוקץ, ‏5 בפברואר 2008
• איך בונים כוח לעובדים?, תנועת מאבק סוציאליסטי, 26 ביולי 2008
• המתאגדים החדשים, כתבות ב-nrg מעריב
• יוסי דהאן, פסיקה לטובת התארגנויות עובדים בישראל, באתר העוקץ, ‏8 ביולי 2009
• דיתה גרי, דוד מול גוליית, ארץ אחרת 53, 25 בנובמבר 2009
• אור קשתי, כוח לעובדים שינה את פני ההתאגדות בישראל, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2013