כיתת כוננות

כיתת כוננות היא כוח אבטחה מצומצם המיועד לפעול במהירות תוך מענה ראשוני לאירוע ביטחוני עד להגעת כוחות נוספים. בצה"ל, מתבססת כיתת כוננות על כוח צבאי קטן (כיתה), כיתת הכוננות מנוהלת לרוב בידי רבש"ץ היישוב, או מערך הישוביים עליהם הוא ממונה. לאחר מתקפת הפתע על ישראל ב־2023 הוקמו כיתות כוננות תחת פיקוד משטרת ישראל בערים ומועצות מקומיות.

ביישובים רבים בישראל, ובפרט ביהודה ושומרון, ברמת הגולן ובעוטף עזה, קיימת כיתת כוננות המורכבת מתושבי היישוב, שעברו הכשרה מיוחדת, ותפקידן לגשר על פער הזמן שנוצר מרגע של הכרזה על אירוע ביישוב, ועד הגעת כוחות הביטחון, וסייע לכוחות הביטחון לאחר הגעתם.

כיתת הכוננות בצה"ל (מכונה גם בראשי תיבות: כ"כ) מורכבת ממספר חיילים, הנבחרים לרוב באמצעות תורנות, ונושאים כלי נשק כאשר לעיתים מצטרפים אליהם גם חובשים.

כיתת הכוננות נדרשת למענה בתוך זמן קצר מאוד (עד מספר דקות בודדות) ולכן חבריה נשארים במדים במשך כל תורנות המשימה. מרבית הציוד בה מוכן לפעולה והעמסה מיידית לצמצום זמן התגובה.

בבסיסים עורפיים, לא מורכבת הכיתה מלוחמים, אלא מחיילי הבסיס שלעיתים אינם מאומנים דים בשימוש בנשק. במספר מקרים של אסונות, דוגמת ליל הגלשונים, התברר שלא הייתה כיתת כוננות.^[1]

בהשאלה משמש המושג לכל כוח המשמש כתורן, גם אם אינו נושא נשק ועוסק בפעולות אחרות, למשל טכנאים המשמשים ככוננים למערכת חירום.

צוות כוננות יישובי מורכב מ-15 לוחמים בממוצע, כאשר הלוחמים הם מתנדבים מאומנים היטב שתפקידם לתת מענה בזמן אמת בכל אירוע חירום בתחומי היישוב על פי תוכנית פעולה ותרגולות סדורות מראש. כיתת הכוננות הם כח התנדבותי, שבהכרזת מצב מבצעי מסוים מגויס רטרואקטיבית כחיילי מילואים. חברי כיתת הכוננות נמנים עם כוחות המילואים באכ"א, מצוידים בנשק צבאי (לרוב רובה אך גם באקדח), אפודים קרמיים ומאומנים על ידי החטיבה המרחבית.

מלבד המילואים שהם עושים ביחידותיהם, מגויסים חברי כיתות הכוננות לשני ימי מילואים נוספים מדי שנה, בהם מאומנים להתמודד עם מגוון רחב של תרחישים, כמו חדירת מחבלים ליישוב, התמודדות עם חוטפים המחזיקים בני ערובה והשתלטות על מבנה שבו שוהים מחבלים.

כיתות כוננות הוקמו ביישובי הספר לאחר מבצע סיני בסוף שנות ה-50, כדרך להתמודד עם המסתננים.^[2] בשנות ה-70, במסגרת הקמת המשמר האזרחי הוקמו גם כיתות כוננות, בין השאר במבשרת ציון,^[3] בקריית אונו^[4] ובחיפה, בה לצד כל בסיס הפעלה של המשמר האזרחי הייתה כיתת כוננות.^[5]

עם הקמת יישובים ברחבי יהודה ושומרון ובקעת הירדן הוקמו גם בהם כיתות כוננות. עם השנים, חלה התמקצעות ובניית מערך אימונים מסודר, ופיתוח תורת לחימה ייחודית לאנשי צוות הכוננות.

בישיבת ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ב-23 באוקטובר 2017 נידון והוסדר משפטית כל נושא הפעלת צוותי הכוננות לאור איומי הביטחון בהווה. כאשר בוועדה הביע נציג צה"ל בפני יו"ר ועדת חוץ וביטחון (ח"כ אבי דיכטר) את חיוניותם של צוותי כיתות הכוננות לאור איומי ההווה ואף העתיד הקרוב. כאשר האויב וארגוני הטרור רואים בתקיפה ופשיטה ישירה על המרחב היישובי-אזרחי כמטרה משנית או מרכזית בלחימה, אי לכך קיומו של מערך הגנה יישובי איתן, חיוני מאוד לצה"ל בהתמודדות עם איומים של פשיטה על ישוב ביישובי קו עימות.

בשלהי שנות העשרה של המאה העשרים ואחת ותחילת שנות העשרים שלה צמצם צה"ל את כמות כלי הנשק הארוכים שנמסרו לכיתות הכוננות בעוטף עזה ובגבול סוריה ולבנון, על רקע גניבת כלי נשק.^[6][7] במקרה של עוטף עזה ציין צה"ל גם את השלמתו של המכשול בגדר הגבול כגורם המוריד את הסיכון ומצדיק את צמצום כלי הנשק.^[8]

כלקח ראשוני ממתקפת הפתע על ישראל ביום שמחת תורה 2023, החליטו השר לביטחון לאומי ומפכ"ל המשטרה שכיתות הכוננות יוקמו גם בערים.^[9][10] הקמת כיתות הכוננות קודמה על ידי מרכז השלטון המקומי יחד עם הפרויקטור לאבטחת הרשויות המקומיות.^[11]

באירועים רבים בהם חדרו מחבלים ליישובי יהודה ושומרון היו חברי כיתת הכוננות הראשונים להגיע לזירה והראשונים שנלחמו במחבלים.^[12][13] בכמה מקרים ההתערבות המהירה של חברי כיתות הכוננות הצילה חיי אדם, ובכמה מקרים שילמו חברי כיתות הכוננות בחייהם בזמן הלחימה. לאחר נפילתם, הוכרו חברי כיתות הכוננות שנפלו כחללי צה"ל.

להלן אירועים בולטים ביישובי יהודה ושומרון שבהם לקחו חלק חברי כיתת הכוננות:

• רצח משפחת גביש: ב־28 במרץ 2002 חדר מחבל אל בית משפחת גביש בשכונה א' באלון מורה, ורצח 4 מבני המשפחה. 3 בני המשפחה הנותרים ששהו בבית הצליחו להתחבא בקומה השנייה והזעיקו את כיתת הכוננות של היישוב. חברי כיתת הכוננות ניהלו עם המחבל קרב במקביל לחילוץ בני המשפחה מהקומה השנייה, ובהמשך האירוע חברו אליהם כוחות צה"ל ומג"ב שפרצו לבית ומצאו את גופתו של המחבל. לא ידוע מתי נהרג המחבל.
• הפיגוע באדורה: ב־27 באפריל 2002 חדרו שני מחבלי חמאס אל היישוב אדורה ורצחו 4 מבני המקום, אחד מהם חבר כיתת הכוננות, שניסתה לנטרל את המחבלים ללא הצלחה.
• הפיגוע באיתמר (2002): ב־20 ביוני 2002 חדר מחבל לבית משפחת שבו באיתמר ורצח 4 מבני המשפחה. חברי כיתות הכוננות הוקפצו למקום וניהלה עם המחבל קרב עד שחברו אליה כוחות צה"ל ומג"ב שחילצו את שאר בני המשפחה והרגו את המחבל. במהלך הקרב נהרג רבש"ץ היישוב יוסף טויטו.
• הפיגוע בציר המתפללים: ב־15 בנובמבר 2002 התרחש קרב קשה בין כוחות הביטחון הישראליים לשלושה מחבלי הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בסמטה צרה על יד ציר המתפללים בחברון. בקרב נהרגו בין השאר 3 חברים בכיתת הכוננות בהם קב"ט קריית ארבע יצחק בואניש, ולאחר מותם הוענק להם אות הערכה מטעם הרמטכ"ל.
• הפיגוע בקריית ארבע (2003): ב־7 במרץ 2003 חדרו שני מחבלי חמאס אל קריית ארבע, פצעו מספר עוברי אורח, ופרצו לביתם של בני הזוג אלי ודינה הורוביץ ורצחו אותם. עם פריצת הגדר הוקפצו למקום חברי כיתת הכוננות וניהלו קרב עם המחבלים בעוד כוחות צה"ל מכתרים את הבית. כשעה לאחר הפיגוע ניסו שני מחבלים עמוסים בנשק לחדור ליישוב נגוהות ונהדפו על ידי כיתת הכוננות וכוח צה"ל שהוצב במקום.
• רצח הלל יפה אריאל: ב-30 ביוני 2016 חדר מחבל לבית משפחת אריאל בגבעת חרסינה שבקריית ארבע ורצח את הלל יפה אריאל בת ה־13. שניים מחברי כיתת הכוננות הגיעו למקום במהירות, ואחד מהם איבד את עינו מירי חברו, שהרג את המחבל.

במתקפת הפתע על יישובי עוטף עזה בשמחת תורה ה'תשפ"ד, אוקטובר 2023, כיתות הכוננות היו כמעט המגן היחידי של היישובים לאחר חדירת המחבלים. מרבית חברי כיתות הכוננות פעלו לבדם במשך שעות רבות ללא תמיכת צה"ל ובחלק גדול מהיישובים נהרגו רבים מחבריה. בחלק מהיישובים הצליחה כיתת הכוננות להדוף את המתקפה.

להלן חלק מהקרבות בין חברי כיתת הכוננות למחבלים מעזה (לפי יישובים).^[14]

1. זיקים: חוליית מחבלים שהגיעה לפאתי הקיבוץ נבלמה בידי כיתת הכוננות, ששניים מחבריה נפצעו.
2. נתיב העשרה: חוליית מחבלים חדרה פנימה עם מצנחי רחיפה ממונעים. כיתת הכוננות הסתערה עליהם. שלושה מחבריה נהרגו: עמית וקס, אורן שטרן ועדי בהרב.
3. יד מרדכי: חברי כיתת הכוננות יצאו אל עבר חוליית המחבלים שהגיעה לצומת בכניסה לקיבוץ ופתחה עליהם באש. החולייה נמלטה לשדרות, הקיבוץ ניצל, ללא נפגעים.^[15]
4. ארז: חברי כיתת הכוננות הצליחו לזהות את המחבלים מתקרבים, נפרסו היטב סביב הקיבוץ וניהלו מולם קרב יריות במשך שעות. אמיר נעים (27) נהרג.
5. ניר-עם: המחבלים הגיעו עד המדגרה של הקיבוץ. בפיקודה של הרבש"צית ענבל ליברמן, חברי כיתת הכוננות נערכו בזמן, פתחו עליהם באש, הרגו לפחות שניים ומנעו את כניסתם.
6. מפלסים: כ-30 מחבלים פשטו על הקיבוץ והתמקמו ליד שלושת שעריו. חברי כיתת הכוננות ומספר קצינים שגרים בקיבוץ הרגו שלושה מחבלים.
7. יכיני: חוליית מחבלים חדרה למושב דרך השער הראשי ורצחה ארבעה בני אדם. כיתת הכוננות הוקפצה אך לא היו ברשותה כלי נשק אוטומטיים. המחבלים חוסלו על ידי כוח ימ"מ ולוחמי סיירת מטכ"ל.
8. כפר עזה: שבעה מתוך ארבע עשרה חברי כיתת הכוננות נהרגו, ומספר ההרוגים הכולל הוא יותר מ-70.
9. נחל עוז: הרבש"ץ אילן פיורנטינו (38) נהרג.^[16] שאר חברי כיתת הכוננות שרדו.
10. עלומים: חוליית המחבלים חדרה לקיבוץ ורצחה קרוב ל-20 עובדים תאילנדים ונפאלים. חברי כיתת הכוננות נלחמו לבד במשך שש שעות. חמישה מהם נפצעו.
11. בארי: עשרה חברי כיתת כוננות הוקפצו ונלחמו בעשרות רבות של מחבלים. ההערכה היא כי חמישה או שישה מהם נהרגו, מתוך 108 הרוגים בקיבוץ.
12. כיסופים: כ-70 מחבלים חדרו לקיבוץ מכמה מוקדים. רבש"ץ הקיבוץ, סער מרגוליס,^[17] נהרג, ועימו לפחות שלושה מחברי כיתת הכוננות.
13. רעים: חברי כיתת הכוננות שהיו בקיבוץ, בסך הכל שישה אנשים, ניהלו קרבות ירי מול יותר ממאה מחבלים. במקום היו חמישה הרוגים וחמישה חטופים.
14. נירים: המחבלים הרגו חמישה תושבים בתוך הבתים לפני שארבעת חברי כיתת הכוננות ורבש"ץ הקיבוץ דניאל מאיר הצליחו לפגוע בחלק מהם ולהבריח את השאר.
15. עין השלושה: חברי כיתת הכוננות, 15 לערך, ניהלו קרב עם המחבלים במשך שש שעות עד שצה"ל הגיע. הרבש"ץ רמי נגבי (60) נהרג.
16. ניר-עוז: חלק מחברי כיתת הכוננות מוגדרים כנעדרים או חטופים. בקיבוץ מעריכים כי יותר מ-35 אזרחים נרצחו.
17. מגן: המחבלים הגיעו עד גדר הקיבוץ, פוצצו אותה, אך כיתת הכוננות מנעה את כניסתם. שניים מחבריה, אבי פליישר ואופיר מרדכי ירון, נהרגו בהגנה על הקיבוץ.
18. עין הבשור מיד עם תחילת אזעקות "צבע אדום" ונפילת רקטות בשטחים פתוחים סביב המושב, רבש"ץ המושב שהאזין לרשתות הקשר הביטחוניות של המועצה האזורית אשכול וצה"ל,^[18] הקפיץ את כל חברי כיתת הכוננות של המושב ואת היחידה שהקימו כנגד פשיעות פליליות לגדרות ולשערי המושב כשבידיהם 5 רובי M-16, אקדחים אישיים ונשק קר. סך הכל 78 התגייסו למאמץ הדיפת המחבלים.^[19][20] לשער המערבי של המושב הגיעו טנדרים ואופנועים עם כ־30–50 מחבלי חמאס, והחל קרב יריות. הקרב נמשך כ-20 דקות ולאחריו ברחו המחבלים. כיתת הכוננות הצליחה לשבות ארבעה מחבלים ולהעבירם לידי כוחות הביטחון.^[21] שניים מחברי כיתת הכוננות נפצעו במהלך הקרב.
19. סופה: בקיבוץ יש שלושה הרוגים, בהם חבר כיתת הכוננות עדו חוברה. לסופה פלשו כ-35 מחבלים, וכיתת הכוננות נלחמה בהם במשך שעות עד הגעת כוחות הצבא.
20. ניר יצחק: הרבש"ץ ירון שחר (51) ובן הקיבוץ אופק ארזי (28), שיצא להילחם יחד עם כיתת הכוננות נהרגו. ארבעה מחברי כיתת הכוננות נעדרים.
21. כרם שלום: חברי כיתת הכוננות, כעשרה לערך, חיסלו לפחות 20 מחבלים שחדרו למקום. שניים מהם נהרגו: עמיחי ויצן וידידיה רזיאל.^[22]
22. סעד: חלק מחברי כיתת הכוננות ניהלו קרבות באזור שער הקיבוץ והרגו כ־20 מחבלים. חלק נוסף נלחם בקיבוץ הסמוך, כפר עזה.

• פורום הנני

• ליאת רון‏, הגיבורים שנזנחו: כך ייבשה מדינת ישראל את כיתות הכוננות, באתר וואלה, 12 באוקטובר 2023
• אמיר בוחבוט‏, אחרי 4 שנים של ייבוש: משרד הביטחון מעביר נשקים לכיתות הכוננות, באתר וואלה, 15 באוקטובר 2023
• מירית שרעבי ויעל ליטמנוביץ, כיתות הכוננות העירוניות - מסבירון, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 26 בנובמבר 2023