כלכלת מתנה

	יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: ניסוחים לא ברורים; פרק הפתיח של הערך עמוס אך כבר משפט הפתיחה שלו עצמו לא מגדיר בצורה ברורה במה בדיוק עוסק הערך - מהן אותן "מתנות" לפי הכותב\ת ומהם אותם "יחסים ארוכי טווח של החלפת מתנות" (ניתן לתהות שמא הכותב\ת התכוונ\ה ל"סחר חליפין" כצורה של כלכלה ללא כסף מזומן כלל).
	אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	שכתוב

כלכלת מתנה (כלכלת נתינה או תרבות מתנות) היא מערכת חליפין בה סחורות ושירותים אינם נמכרים אלא ניתנים ללא הסכם מפורש או ברור בנוגע לתמורה מיידית או עתידית.^[1] במקרים רבים ערך המתנה אינו מחושב על בסיס מערכת מחירים, אלא על סמך מוסכמות חברתיות או נהגים חברתיים; אם כי קיימת מידה מסוימת של ציפייה להדדיות.^[2]

ישנן מספר תאוריות הנוגעות לכלכלת מתנות. אחת מהן תופסת את הכלכלה הזו כאלטרואיזם הדדי, לפי אחרת - באמצעות הנתינה, זוכה הפרט במעמד חברתי בתמורה. כלכלת המתנה התקיימה ככלכלה השלטת לפני התפתחות המדיניות מוניטרית, הכסף או סחר חליפין. היא התבססה בעיקרה על החלפת מתנות ועל חובות, אך הלכה ונעלמה עם הפיכת החברות ליותר מורכבות, אף על פי שחלקן התקיימו אף עד המהפכה התעשייתית. בסופו של דבר השתלטה השיטה הכלכלית שהתבססה על כלכלת שוק וסחורה ועם צמיחתה של עיר-מדינה. לא קיימות כיום חברות אשר מושתתות על כלכלת מתנה. דוגמאות מודרניות לכלכלת מתנה ניתן לזהות בבנק הדם; בטכנולוגיית המידע; בוויקיפדיה; בארגונים הומניטריים; בצדקה (בדומה לזכאה באסלאם) ובשיתוף קבצים.

כלכלת מתנה, כפי שבאה לידי ביטוי מבחינות רבות בתקופתנו, מתבססת על מסירת וקבלת מידע באופן חופשי. בשל העובדה שהמידע אינו "חפץ", אשר מרגע מסירתו הפרט מאבד חזקה עליו, אין סיבה שלא להמשיך להפיצו הלאה. הלימוד של פרט אחר, לדוגמה, את המידע אשר ברשותנו "מקדם את הטוב", וזאת מבלי לפגוע בנו. דוגמה לכך ניתן למצוא באופן ההתנהלות באקדמיה כיום, כאשר כל פרט יכול להשתמש במידע שפורסם לפניו (תוך ניתנת אזכור הוגן וראוי ליוצר המקורי) ולפתח אותו הלאה. ככל שהפרסומים של עבודתו של אותו הפרט מתרבים, כך עולה גם קרנו בעיני הקהילה.

הרעיון שבבסיסה של ויקיפדיה בפרט ושיטת ויקימדיה בכלל, סותר את כל ההנחות המוקדמות בנוגע לאגואיזם של הפרט. בני האדם לא היו אמורים להשקיע מזמנם, מרצם והידע שלהם על מנת לתרום לאחר, אך כפי שאמר המומחה לחברה בעידן הדיגיטלי, פרופסור יוחאי בנקלר, ההנחות הראשונות מוטעות היו. מסתבר, כפי שההיסטוריה מוכיחה, שוויקיפדיה אכן עובדת. כמובן שיש במקרים הללו גם התבססות על חוכמת ההמונים, אשר יוצרת מערכת תמידית של עריכה הדדית, כך שגם אם עריכות מסוימות בתהליך אינן מדויקות או מפורטות מספיק, או במקרים אחרים - זדוניות, ניתן תמיד לחזור אחורה.

למרות האמור, טענה חוזרת על ידי מדענים מסוימים היא שגם בתחום כלכלת המתנה, מעשי הפרט הם אגואיסטיים. כל פרסום אקדמי, תרומת מידע, תרומת מזון או עזרה לאחר - חוזרים כולם בסופו של דבר אל הצורך האגואיסטי של הפרט להעלות את קרנו בעיני האחרים. דוגמה לכך ניתנת מהאירוח רחב הלב של הבדואים, שכתוצאה ממנו זוכים הם לעליית קרנם ומעמדם, כביכול מבלי לפעול במובן אגואיסטי, אלא דווקא אלטרואיסטי.

בחברות ציידים-לקטים מסוימות ישנה נתינה ללא כל ציפייה לתמורה. בחברות אלו החברים בקבוצה החברתית חשים קרבה גדולה אחד לשני, ויחסם הסמלי לסביבה שונה מחברות ציידים-לקטים בהן ישנה ציפייה לתמורה. מרסל מוס מציין שלוש חובות בחברת הציידים-לקטים - החובה לתת, החובה לקבל והחובה להחזיר.

אחת הדוגמאות המרכזיות של מרסל מוס לכלכלת נתינה היא טקס הפוטלאצ' בתרבויות אינדיאניות מסוימות בצפון-מערב אמריקה. במסגרת הטקס, המנהיגים מחלקים כמויות גדולות של מזון לשבט. החלוקה מחזקת את הסולדיריות החברתית ומבססת את מעמד המנהיג. בדומה לטקס הפוטלאצ', נערכות בדרום-מזרח אסיה, בקהילות בודהיסטיות מזרם טהרוואדה, סעודות המשלבות נתינה מסוגים שונים, בדרך כלל לפני העונה הגשומה או אחריה.

מרשל סאלינס כתב על החברה האנושית בתקופת האבן כי הייתה מבוססת על כלכלת מתנות. למרות המצב הדל, יחסית, של כל אחד מהפרטים, לחברה ככלל היה שפע כלכלי וחומרי.

לואיס הייד טוען כי המקור לרעיון כלכלת המתנה הוא בשיתוף מזון. הוא מביא ראייה לטענתו ממערכת קשרי המסחר של תושבי איי הטרובריאנדים הנקראת טבעת הקולה. המקומיים נוהגים לקרוא לכל מתנה שהיא בשם שפירושו "מזון שלא יכולתי לאכול", למרות שלא מדובר בהכרח על אוכל. גם טקס הפוטלאצ' האינדיאני התחיל במקורו כסעודת שיתוף מזון גדולה. לטענתו זהו גם המקור לכך כי בתרבויות שונות מייחסים למתנה תכונה של התכלות.

אצל חברות רבות קיים איסור על הפיכת מתנה לקניין או הון עצמי. האנתרופולוג ונדי ג'יימס כתב כי על אנשי האודוק בצפון-מזרח אפריקה קיים נוהג המורה לכלות כל מתנה היוצאת מגבולות השבט. לדוגמה, אסור להפרות בהמה הניתנת כמתנה אלא רק לאוכלה.

אמנם, כפי שנראה בדוגמת טבעת הקולה, לא תמיד מדובר בכילוי פיזי של המתנה אלא גם על העברתה הלאה. בתרבויות אחרות ישנה ציפייה להעברת מתנה אחרת לנותן המקורי או לצד שלישי. ישנם אגדות עם וסיפורים על אדם שלא עמד בכללי הנוהג ושמר אצלו מתנה ללא ההעברה הנדרשת. מדובר באיסור בל-יעבור וברוב הסיפורים האדם מוצא את מותו עקב עבריינותו.

כלכלת מתנה היא לרוב יותר מאשר החלפת מתנות הדדית בין שני פרטים. אגדה קשמירית מספרת על שתי נשים ברהמניות שניסו להתחכם ורק להחליף מתנות זו עם זו. לאחר מותן הן הפכו לשתי בארות מורעלות שאף אחד לא יכול לשתות מהן, סמל לעקרות החברתית המזוהה עם התחכמות שכזו. רעיון הרחבת מעגל הנתינה עד כמה שניתן בא לידי ביטוי גם בנוהג הציידים לתת בהמה לכוהני הדת כקורבן לאלים. במקום להקריב לאל באופן ישיר, נתינת הביניים לכהן אפשרה גם לו ליהנות ממעגל הנתינה. הכהן, בתמורה, מקריב את הבהמה לאל, שאף הוא בתמורה אמור לתת הצלחה לציידים בעבודתם.

עד המאה ה-19, החברות באיי האוקיינוס השקט התבססו על כלכלת מתנה. ישנם שרידים שהמשיכו עד ימינו, לדוגמה, בחלק מאיי קוק. למרות התרחבות השפעת כלכלת המערב, בטוקלאו השתמר הנוהג, הנקרא 'אינטי', לשתף את כל המזון והמשאבים באופן שוויוני בכל אטול. קהילות של יוצאי האיים הללו בניו זילנד, אוסטרליה וארצות הברית מנסות גם הן לשמר חלק מתפיסה זו בצורת שיתוף משאבים מסוימים, צדקה קהילתית ושליחת כסף חזרה לארץ מוצאם. בדרך החיים הסמואית וכן בזו הטונגית, נתינה הדדית מהווה מרכיב חשוב.

למרות הדומיננטיות של כלכלת השוק בחברה המערבית, ניתן למצוא בה אלמנטים או מיקרו-מערכות המתנהלות באופן של כלכלת מתנה.

במדינות רבות (בהן ארצות הברית, בריטניה וישראל), מבוסס בנק הדם על תרומות של מתנדבים. בבריטניה, למשל, קיימים מאגרי דם גדולים יותר משמעותית מאלו שקיימים במדינות אשר מתגמלות את תורמי הדם בכסף. בישראל התמורה לתרומה היא ביטוח דם למשך שנה. באופן דומה, ברוב המדינות בעולם, תרומת איברים מתקבלת ללא תמורה ובמקרים מסוימים תשלום עבורה יכול אף להוות עבירה פלילית. בישראל מתגבשת הצעת חוק, שתסדיר תשלום סמלי לתורם, לכיסוי הוצאות רפואיות וסבל שנגרם לו.

יתרונותיה של כלכלת המתנות (אותם היא חולקת עם משטרים כלכליים נוספים) הם שגם חבריה החלשים והמוחלשים של החברה, המתקשים לדאוג לעצמם, יכולים לקבל משאבים מספיקים כדי להתקיים בצורת מתנות, בתנאי שיש מספיק משאבים במאגר הכללי. תופעה מעין זו מתרחשת בזעיר אנפין גם בתוך הכלכלה המערבית במסגרת התא המשפחתי, שבו דואגים ההורים לרווחת ילדיהם עד הגיעם לבגרות ולעיתים אף מעבר לכך.

בזכות יתרונותיה, כלכלת המתנות מוצעת לעיתים כמודל כלכלה אלטרנטיבי שיוכל לשבור את מעגל העוני. הרעיון מזוהה בדרך כלל עם חוגים אנרכו-קומיניסטים. הרעיון מיוחס להוגה הדעות פיוטר קרופוטקין, שראה בחברת הציידים-לקטים את התגלמות אידיאל העזרה ההדדית. המצדדים בכך קוראים להחלפת השיטה הכלכלית למשטר על בסיס נתינה ללא ציפייה לתמורה, בו יבוטלו כל מסגרות ואמצעי הקנייה, ביניהם גם כסף ומסחר, ובאופן כללי כל תכנון כלכלי מרכזי. עם זאת, חשוב להדגיש כי אידיאל זה בא לידי ביטוי גם באינטרנט:

• פורומים רבים באינטרנט מאפשרים לאנשים לפרסם מוצרים שהם לא מעוניינים בהם, במטרה לתתם לאחרים ללא תמורה. בישראל, דוגמה לאתר כזה הוא אגורה, המגדיר את עצמו כ"מערכת שיתוף חפצים" (על משקל המערכות לשיתוף קבצים באינטרנט). יתרה מזאת, בפורומים נחלק מידע רב בין הפרטים אשר גולשים בו, מבלי ציפייה לקבלת תמורה מיידית, אלא מתוך הבנה שבבוא הרגע - יזכו גם הם לעזרה הדרושה. זה הוא ביטוי נוסף של כלכלת מתנה.
• קהילת הקוד הפתוח והתוכנה החופשית היא כלכלת מתנה של מידע. מתכנתים נותנים גישה חופשית לקוד המקור של התוכנות שאותן פיתחו, ובכך מאפשרים למי שרוצה להעתיק, לשנות או לשפר אותו לעשות זאת. המתכנתים זוכים ליוקרה ולהערכה על פועלם, והקהילה כולה זוכה בתוכנות חופשיות המשתפרות תדיר. הקוד הפתוח מוכר מאוד ממערכת ההפעלה לינוקס, והיום ניתן לזהות אלמנטים של קוד פתוח גם בתכנות מערכת ההפעלה של האנדרואיד מבית גוגל.
• מושג המתנה בקרב חוגים אידיאליסטים (כפי שבאים לידי ביטוי באינטרנט) אינו מייצג את המגוון הרחב של הקשרי הנתינה שהתקיימו בחברות הציידים-לקטים. המושג "מתנה" הופשט מהפרשנות הרחבה שזכה לה בעבר, והפך מידיהם של מיסיונרים ואנתרופולוגים קולוניאלסטים למושג המעורר קונוטציה ילדותית למתנות של חג המולד או יום הולדת. מאוחר יותר המושג עבר עידון ועבר מהנרטיב הפטרנליסטי-קולוניאליסטי לחלק משאיפה רומנטית לחזרה לימי הילדות והתום, וכך נשאר גם בשיח האנתרופולוגי הבין-קולוניאלי.

פסטיבל ברנינג מן הנערך מדי שנה בנבדה, ארצות הברית, מתבסס על כלכלת נתינה. בשטח הפסטיבל לא ניתן כמעט לרכוש דבר באמצעות תשלום סטנדרטי, והמשתתפים חולקים מתנות זה עם זה על מנת לסייע זה לקיומו של האחר.

במסחר, היצרן מוכר לסוחר במחיר נמוך ממחיר השוק, מתוך הנחה שבהמשך הסוחר ירכוש ממנו כמות גדולה מספיק - ובסופו של דבר ישלים את פער העלות באמצעות הרכישה המרובה. בשלב הראשון, מערכת היחסים בין היצרן לבין הסוחר היא של כלכלת מתנה - היצרן מפסיד כספים בעבודתו מול הסוחר, אך בהמשך הקשר העסקי ביניהם, היחס מתאזן.

נטען כי בכלכלת המתנה נוצר מצב בו רק צד אחד (החזק) מעניק לצד השני (החלש), ובכך בעצם מחזק את הבדלי המעמדות ביניהם. למרות שאידיאלית החברה אמורה להיות שוויונית ולהעניק באופן הדדי, מעשית נאמר כי הבדלי המעמדות הראשונים רק משתמרים, והחזקים בחברה משמרים את מעמדם באמצעות הענקת המתנות לחלשים. הרחבת הטענה היא, בעצם, כי כלכלת המתנה היא כלכלה לכל דבר ועניין, כשמערכת היחסים של המדכא-והמדוכא נשמרת גם במקרה זה. בעצם, כאמור, המתנות אינן ניתנות מתוך מניע טהור, אלא, כצפוי לפי הגישה האנתרופולוגית הבסיסית^{[דרוש מקור]}, מתוך מניע אגואיסטי. (סותר את טענתו של יוחאי בנקלר).

• יוחאי בנקלר – משפטן שהתפרסם בזכות יצירת מסגרת משפטית עבור זכויות יוצרים, על בסיס כלכלת מתנות (מרואיין בסרט Steal this film)
• Creative Commons
• קסניה
• מוסד ללא כוונת רווח
• "תעביר את זה הלאה"
• Freemium
• קפה סוספזו

• כלכלת מתנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)