כריסטינה סטד
 | |
| לידה | 17 ביולי 1902 סידני, אוסטרליה |
|---|---|
| פטירה | 31 במרץ 1983 (בגיל 80) סידני, אוסטרליה |
| מדינה | אוסטרליה  |
| לאום | אוסטרלית |
| עיסוק | סופרת |
| מקום לימודים | בית הספר למורים של סידני |
| שפות היצירה | אנגלית |
| תחום כתיבה | סיפורת |
| סוגה | רומן, סיפור קצר |
| יצירות בולטות | האיש שאהב ילדים, For Love Alone, Letty Fox: Her Luck, I'm Dying Laughing: The Humourist |
| בן או בת זוג | ויליאם ג'. בלייק |
| פרסים והוקרה | פרס על שם פטריק ווייט |
  | |
כריסטינה סְטֶד (Christina Stead; 17 ביולי 1902, סידני, אוסטרליה – 31 במרץ 1983, שם) הייתה סופרת אוסטרלית שחיברה רומנים וסיפורים קצרים, וזכתה להכרה על שנינותה הסאטירית ועל התובנה הפסיכולוגית שהפגינה באפיון הדמויות ביצירותיה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביה היה דייוויד ג'ורג' סטד, ביולוג ימי וחלוץ בתחום השימור. סטד עצמה הייתה מרקסיסטית אדוקה, אף כי מעולם לא הצטרפה למפלגה הקומוניסטית.[1]
על אף שנולדה ומתה בסידני, סטד חיה שנים ארוכות באנגליה ובארצות הברית. תחילה עקרה מאוסטרליה לפריז, ועבדה שם בבנק בין שנת 1930 ל-1935. שם גם פיתחה מערכת יחסים עם המסאי, הכלכלן הפוליטי, והתווכן ויליאם ג' בלייק (שמו המקורי היה וילהלם בלך), ונסעה איתו לספרד (עד פרוץ מלחמת האזרחים בספרד), ומשם לארצות הברית.
בשנת 1952 הצליח בלייק להתגרש מאשתו הקודמת, וסטד נישאה לו. בשנת 1968 מת בלייק מסרטן הקיבה, וסטד שבה לאוסטרליה.[1] ייתכן שאחד הגורמים לשובה לאוסטרליה היה פסילתה מזכייה בפרס בריטניקה-אוסטרליה בנימוק שהיא "חדלה מלהיות אוסטרלית".
יצירתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטד חיברה 15 רומנים ומספר אסופות של סיפורים קצרים. בשנים 1943-1944 לימדה "סדנה לכתיבת רומנים" באוניברסיטת ניו יורק, וכן כתבה תסריטים עבור חברות הפקה הוליוודיות באותו עשור,,[1] ובין היתר השתתפה בכתיבת הסרט הביוגרפי על מארי קירי (בשם "מאדאם קירי") וסרט המלחמה של ג'ון פורד בכיכוב ג'ון ויין, They Were Expendable.[1]
הרומן הראשון של סטד, Seven Poor Men of Sydney (1934) עוסק בחייהם של פעילים רדיקלים ופועלי נמל בני התקופה, על אף שככלל לא השתייכה לזרם הריאליזם הסוציאליסטי.
הרומן הידוע ביותר שלה הוא גם היחיד שתורגם לעברית: האיש שאהב ילדים (פורסם באנגלית בשנת 1940; יצא בעברית בתרגום ג. אריוך, בהוצאת זמורה ביתן, תשמ"ו, 1986). הרומן לא זכה לתשומת לב רבה בשני העשורים שאחרי פרסומו. הוצאה מחודשת בשנת 1965 בצירוף הקדמה מאת רנדל ג'רל עוררה עניין רחב יותר בספר. בשנת 2005 כלל טיים מגזין את הרומן ברשימת "100 הרומנים הטובים ביותר מהשנים 1923-2005".[2] בשנת 2010 כינה הסופר ג'ונתן פרנזן את הספר "יצירת מופת" ברשימת ביקורת בניו יורק טיימס.[3]
הרומן Letty Fox: Her Luck נאסר לפרסום באוסטרליה במשך שנים מספר בטענה שהוא לא-מוסרי ופורנוגרפי.[4]
בנוסף לסיפורת, פרסמה סטד גם שני כרכי מכתבים (וכרך נוסף פורסם לאחר מותה).
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כריסטינה סטד, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כריסטינה סטד, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 דף ביוגרפי על סטד (אנגלית) באתר הספרות הפיני Kirjasto.
- ^ ריצ'רד לקאיו, רשימת 100 הרומנים (אנגלית), באתר טיים מגזין, 16 באוקטובר 2005.
- ^ ג'ונתן פרנזן, "Rereading ‘The Man Who Loved Children’", באתר הניו יורק טיימס, 3 ביוני 2010.
- ^ "The Totally Incredible Obscenity of ''Letty Fox''" באתר הספרייה הלאומית של אוסטרליה.