לאוורת קייב-פצ'רסק

לאוורת קייב-פצ'רסק
Києво-Печерська лавра
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
שטח האתר	29 הקטאר
חלק מתוך	קייב: קתדרלת סופיה הקדושה ובנינים נזיריים קשורים / לאוורת קייב-פצ'רסק
שנים בסיכון	2023–כיום
מידע כללי
סוג	מנזר אורתודוקסי
מיקום	קייב
מדינה	אוקראינה
מייסדים	Saint Anthony of Kyiv
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1051
תאריך פתיחה רשמי	1051
אדריכל	תאודוסיוס מקייב
סגנון אדריכלי	בארוק אוקראיני
מידות
שטח	29 הקטאר
קואורדינטות	50°25′56″N 30°33′44″E / 50.432222222222°N 30.562222222222°E
	www.lavra.ua
	תרשים המערות והמנזר - 1638 (למפת קייב רגילה) לאוורת קייב-פצ'רסק

לאוורת קייב-פצ'רסק (באוקראינית Києво-Печерська лавра; ברוסית Киево-Печерская лавра), הידועה גם כמנזר המערות, היא מתחם של מנזרים וכנסיות בקייב בירת אוקראינה, ואחד המתחמים הכנסייתיים העתיקים והחשובים בעיר. המתחם שוכן על הגדה הימנית והגבוהה של נהר הדנייפר, דרומית-מזרחית למרכזה של קייב, ובנוי על שתי גבעות שגיא חוצץ ביניהן.

המנזר הוקם בשנת 1051 בתקופת הנסיך ירוסלב הנבון, על ידי הנזיר אנטוניוס ותלמידו פאודוסי. במאה ה-12 זכה המנזר למעמד של "לאוורה" – מנזר ראשי גדול, ועד שנת 1688 הוא השתייך לפטריארך קונסטנטינופול, ולאחר מכך לפטריארך של מוסקבה. בשנת 1990 הוכרז המנזר כאתר מורשת עולמית והוא נחלק לכנסייה (החלק התחתון) ולמוזיאון (החלק העליון). בשנת 2023 הוכרז המנזר אתר מורשת עולמית בסיכון בשל הפלישה הרוסית לאוקראינה.^[1]

היסטוריה

במאה ה-11 היה השטח מכוסה ביערות שבהם נהג להתפלל אנטוניוס הקדוש, נזיר שהגיע לקייב ממנזר אספיגמנו (Εσφιγμένου) בהר אתוס. הוא חפר לעצמו מערה על גבעת ברסטוב וקבע בה את מגוריו. עם הזמן הצטרפו אליו נזירים נוספים שחפרו גם הם מערות במקום, ובמקום קמה קהילה.

בשנת 1062 העניק הנסיך איזיאסלב הראשון את הגבעה כולה לנזירים, ובמקום נבנה מנזר בעזרת אדריכלים מקונסטנטינופול, אשר זכה לשם פצ'רסק. בשנת 1073 הוקמה כנסיית אבן שבנייתה הסתיימה ב-1189. כנסייה זו שונתה במהלך השנים אך קיימת עד היום. ב-1096 נהרס המתחם בפלישת הקומנים, אך נבנה מחדש וחומת מגן נבנתה סביבו. עוד הוקמו במקום כנסיות נוספות.

בשנת 1240 נבזז המנזר ונהרס בכיבוש קייב על ידי המונגולים. לא ברור מתי הוא שוקם, אך ידוע שבמאה ה-14 שוב ניצבה במקום הכנסייה הגדולה (הקתדרלה אוספנסקי), ובמקום נטמנו אנשי אצולה ונסיכים. בשנת 1470 חודשה הכנסייה הגדולה ועוטרה מחדש.

בשנת 1596 כשל ניסיון להעביר את המתחם לרשות הכנסייה האוקראינית האוניאתית שכן הנזירים התנגדו לכך בכוח, והמנזר נותר כפוף לפטריארך קונסטנטינופול ושימש כמעוז האמונה האורתודוקסית באוקראינה. בית דפוס קם במנזר ב-1615 והודפסו בו ספרים בנושאי דת והיסטוריה. עוד הוקם במנזר בית ספר ללימודי דת, שפועל גם כיום. לקראת סוף המאה ה-17 הוקמו חומות מגן סביב המתחם, ואלה חוזקו בתקופת פיוטר הגדול, עת נודע המקום כמבצר פצ'רסק. החל משנת 1688 היה המתחם תחת שליטת הפטריארך ממוסקבה. בשנת 1718 התחוללה שרפה גדולה שפגעה קשות בקתדרלה, בבית הדפוס, בארכיון ובספריה, אך עד 1729 שוקמו כל המבנים. בשנים 1731–1745 הוקם מגדל הפעמונים הנישא לגובה של 96.5 מטר. מאז 1786 נתון המתחם בשליטתו של המיטרופוליט של קייב.

במאה ה-19 שכנו שישה מנזרים במתחם - המנזר הגדול, בית חולים טרויצקי, המערות הקרובות, המערות הרחוקות, מנזר גולוסייב ומנזר קיטייב. בכנסייה הגדולה ניצב איקונין של מריה, אם ישו ושכנו בה קברים של מספר אצילים מקומיים. ב-1926 הוכרז המתחם כשמורת טבע והיסטוריה ובשנת 1930 נסגר המנזר סופית וחלק מהנזירים הוגלו או נהרגו. בשנת 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה, פוצצה כנסיית התרדמה וחרבה לחלוטין למעט המגדל הדרום-מערבי, אם כי לא ידוע אם בידי הרוסים או הנאצים. בשנת 1988 הוקם מנזר חדש בשטח המערות הקרובות, וב-1995 הוחלט על הקמה מחדש של הכנסייה הגדולה והיא נפתחה לציבור בשנת 2000.

עם המבנים החשובים במתחם נמנים:

כנסיית אנוזצ'טייב
מגדל הפעמונים הגדול
מגדל הפעמונים במערות הקרובות
מגדל הפעמונים במערות הרחוקות
כנסיית עליית הצלב
קתדרלה אוספנסקי
כנסיית אנטוניוס ופאודוסי
כנסיית השער הקדוש
כנסיית אבות המנזר
כנסיית מקור המים החיים
כנסיית כל הקדושים
כנסיית מנזר ניקולסקי והמבנים הסמוכים לה
כנסיית הולדת מריה אם ישו
כנסיית המציל בברסטוב
כנסיית עליית ישו השמימה

מגדל הפעמונים

מגדל הפעמונים הגדול (רוסית Большая Лаврская колокольня; אוקראינית Велика Лаврська дзвіниця) הוא אחד המבנים הבולטים בנוף העיר. הבניין נבנה בשנים 45–1731 על ידי האדריכל יוהאן שנדל (Johann Gottfried Schädel) במימונו של ההטמאן הקוזאקי איוון מזפה. גובה המבנה בן ארבע הקומות, כולל כיפתו המוזהבת והצלב, הוא 96.5 מטר, והוא בנוי בסגנון קלאסי. קוטר הקומה התחתונה עומד על 28.8 מטר ועובי הקירות הוא כ-8 מטר. הבניין מעוטר בעמודים – בקומה השנייה 32 עמודים בסגנון דורי, בשלישית 16 עמודים בסגנון איוני וברביעית 8 עמודים בסגנון קורינתי. בקומה השלישית היו בעבר פעמונים שהוסרו מאוחר יותר, וכיום מותקנים במבנה רק שלושה פעמונים מהמאה ה-18. בקומה זו נמצאת גם מרפסת מבקרים המאפשרת תצפית על העיר. בקומה הרביעית הותקן בשנת 1903 שעון המשמיע קול צלצול אחת לרבע שעה. בשל השעון ידוע המגדל גם בשם "מגדל השעון". מאז שהותקן שבת השעון רק פעם אחת, בספטמבר 1941 כאשר פוצצה כנסיית התרדמה, ותיקונו ארך שש שנים.

כנסיית השילוש

כנסיית השילוש (רוסית Троицкая Надвратная церковь; אוקראינית Троїцька Надбрамна церкв) היא מהעתיקות במתחם. הכנסייה נבנתה בסגנון רוס של קייב אך לאחר מספר שינויים במהלך המאה ה-17 והמאה ה-18 היא משמשת דוגמה לסגנון הבארוק האוקראיני. הכנסייה ממוקמת מעל לשערים הקדושים, השערים הראשיים של המנזר, וסמוך לכניסה אליה שוכנים חדרי השומרים. מדרגות אבן מובילות אל הכנסייה אל המבנה, וקירותיו החיצוניים מכוסים בפרסקות אשר חודשו בשנים 1900–1901. הכנסייה מחולקת לשלושה מתחמים ובכל אחד מהם אפסיס בצידו המערבי.

המבנה הוקם בשנים 1106–1108 מעל הכניסה הראשית למתחם וכחלק מביצוריו. הוא הוקם בידי נכדו של הנסיך הגדול של צ'רניגוב אשר ויתר על תוארו והיה לנזיר במשך 36 שנים. הוא גם הקים בית חולים של המנזר, ולאחר הריסת קתדרלת המנזר בידי המונגולים במאה ה-13 הייתה כנסייה זו לכנסייה הראשית של המתחם. במהלך עבודות השיפוץ במאות ה-17 וה-18 הוחלפה הכיפה על עיטוריה הפנימיים, ובשנת 1725 הוצבה נברשת גדולה ל-16 נרות. במהלך השנים 1730–1740 צוירו פרסקות בגם חלק הפנימי של הכנסייה, והם מבוססים על אירועים מהברית החדשה ועל המסורת האוקראינית. בשנים 1957–1958 נערכו עבודות שיקום נרחבות שכללו את שיקום העיטורים, התקנת כיסוי זהב חדש על הכיפה וחידוש ציורים חיצוניים.

כנסיית המציל בברסטוב

כנסייה זו (ברוסית Церковь Спаса на Берестове; באוקראינית - Церква Спаса на Берестові) שוכנת צפונית לקו הביצורים של המתחם, אך מהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

ברסטוב שימש כאחד ממעונותיהם של הנסיך הגדול ולדימיר מונומך ושל צאצאיו. עוד שכן במקום מנזר שנזכר כבר בשנת 1073. שנת בנייתו של המבנה הנוכחי אינה ידועה בוודאות, אך רוב ההיסטוריונים משערים שהוא נבנה בתקופת הנסיך ולדימיר מונומך, והוא דומה מאוד לכנסיות אחרות שנבנו באותה תקופה. הכנסייה הייתה גדולה מרוב הקתדרלות של קייב במאה ה-12, וכללה שלושה אפסיסים וככל הנראה גם שלוש כיפות. הקיר המערבי נותר ללא פגע עד היום. ההיסטוריונים בדעה שהכנסייה נחשבה לחדשנית בנוף האדריכלי של קייב, ונראה כי האדריכלים ביקשו להדגיש את קוויו האנכיים של המבנה, בדומה לכנסיות שנבנו בסגנון גותי. לאחר מותו של ולדימיר מונומך, נותרה הכנסייה בבעלות משפחתו, ולפחות שלושה מצאצאיו קבורים בה. בשנת 1240, במהלך הכיבוש המונגולי, ניזוקה הכנסייה, ונזקים נוספים נגרמו בשנת 1482 כאשר הטטרים של קרים פלשו לעיר. כתוצאה מכך קרסו קירות הכנסייה והיא לא שוקמה עד למאה ה-17. בשנים 1640–1642 נבנתה הכנסייה מחדש בסגנון הבארוק האוקראיני תוך שילוב הקיר המערבי של הכנסייה המקורית. הכנסייה החדשה קטנה מהמקורית וכוללת חמש כיפות. האמנים שהוזמנו לשם כך מיוון ציירו פרסקות על קירות הכנסייה, והידוע שבהם מתאר את פטרו מוהילה, מיטרופוליט קייב ממוצא רומני ששיקם את כנסיות קייב במאה ה-17. החלקים הפנימיים של הכנסייה חודשו פעמיים במהלך 1751–1752 ו-1813–1814, ובאותה התקופה התווסף גם מגדל פעמונים בן שתי קומות. בשנת 1909 עברה הכנסייה שיקום משמעותי שנמשך חמש שנים. באותה תקופה נוקו יסודותיה של הכנסייה המקורית וחזית הכנסייה שופצה במטרה להבליט את חלקי הבניין מהמאה ה-12. עתה הכנסייה מהווה חלק מהמוזיאון ותפילות מתקיימות בה בימי ראשון בלבד.

גלריה

הכנסייה מקרוב
פרסקות בכנסייה
שרידי כנסיית מונומך ההיסטורית
הביצורים

המערות הקרובות

"המערות הקרובות" (רוסית Ближние пещеры; אוקראינית Ближні печери) הן מערכת מערות ומנהרות מימי הביניים באורך כולל של 383 מטר ובעומק של 5–20 מטר. מנזר המערות הקרובות הוקם בשנת 1057 והנזיר ורלאם הקדוש היה האב הראשון של המנזר. גם הנזיר הקדוש אנטוניוס התגורר במנזר זה. המערות כוללות גם כנסייה תת-קרקעית. בתוך המערות הוטמנו 79 בעלי שם, ביניהם ההיסטוריון נסטור, ציירי פרסקות ידועים, נסיכים וכן שרידיו של הגיבור האפי ההיסטורי איליה מורומץ. הכנסייה הראשית של המערות היא כנסיית עליית הצלב, שנבנתה בסגנון הבארוק האוקראיני בשנים 1701–1704. לרגלי הגבעה נבנה בשנת 1760 מגדל הפעמונים, והאיקונות בכנסייה גולפו בשנת 1769 ונשתמרו עד היום. מאז המאה ה-19 משמשת הכנסייה כמקום קבורתם של המיטרופוליטיים של קייב.

קתדרלה אוספנסקי

קתדרלת אוספנסקי (באוקראינית Успенський собор; ברוסית Успенский собор) היא אחת הקתדרלות הוותיקות במתחם ונודעת לה חשיבות רבה במסורת הכנסייה האורתודוקסית המקומית. פירוש השם - תרדמת הבתולה. עד להקמת הכנסייה שכנה במקום כנסיית עץ, והקתדרלה הייתה מבנה האבן הראשון במתחם. הקמתה החלה בשנת 1073 בהתאם להוראת הנסיך איזיאסלב הראשון. לפי המסורת, הנסיך עצמו השתתף בכריית היסודות ותרם כסף רב לשם מימון העבודות. ביולי 1077 הסתיימה הקמת המבנה, אך עבודות בפנים הכנסייה נמשכו תקופה ארוכה לאחר מכן, ותפילות סדירות החלו להתקיים רק בשנת 1089. בשנים 1722–1729 נבנתה הכנסייה מחדש תוך שינויים משמעותיים ועיטורים פנימיים חדשים. מאז ועד לפיצוצה בשנת 1941 נותר המבנה ללא שינוי. בנייתה המחודשת של הכנסייה יצאה לפועל בין השנים 1999–2000. הבנייה מחדש נעשתה באופן המשחזר ככל הניתן את הכנסייה ההיסטורית. על החזית צוירו 186 ציורים וקובעו בה 362 פסלי מלאכים. שטחו של המבנה החדש הוא 1,879 מ"ר וגובהו 46 מטר. האיקונוסטסיס של הכנסייה נבנה בהתאם למקובל במאה ה-18, תוך שימוש בציורים שנשמרו. גובהו 21 מטר ובו חמש קומות.