לא בשמיים היא

ביהדות, לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא הוא ביטוי המבטא את התפיסה כי התורה, על אף שניתנה משמים, והיא מעבר להשגת בני-אנוש, למרות כל זאת היא נתונה לפירושי החכמים המתעמקים בה בהתאם להבנתם. בנוסף הביטוי מלמד על כך שאין להכריע מחלוקות הלכתיות על פי בת קול או נבואה. יש הסוברים כי במקרים מסוימים דווקא אפשר להכריע על פי ידיעה מ'השמים'.

הביטוי משמש כיום כמטבע לשון מליצי במשמעות רחבה יותר: "זה לא בשמים"; כלומר אין הדבר נבצר מיכולת האדם, אם משתדלים מאוד להשיגו.

מקור הביטוי הוא בספר דברים, פרק ל', פסוקים י"א–י"ד:

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא-נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה-לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר-לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי-קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ, לַעֲשֹׂתוֹ.

פשוטו של הפסוק מדבר על קלות קיום מצוות התורה^[1] (או על קלות התשובה^[2]). אולם חז"ל דרשו בפסוק, שכיוון שהתורה כבר אינה נמצאת בשמים, אין אפשרות "לקחת" אותה משם באותות ובמופתים כלשהם, ויש ללמוד את פרטי הלכותיה על פי מסורת הכללים שניתנו בהר סיני.

הביטוי מופיע בספרות חז"ל בכמה הקשרים. אזכור אחד מופיע בהקשר לאגדת תנורו של עכנאי, וקובעת שאין להסתמך על בת קול או כל מסר שמימי אחר בקביעת הלכה, לאחר שניתנה התורה בהר סיני, עם כל הכללים לפסיקת הלכה. כך מופיע בתלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ט, עמוד ב':

חזר [רבי אליעזר] ואמר להם: אם הלכה כמותי מן השמיים יוכיחו... יצתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר? שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמיים היא!

בדרך מליצה אמרו: "לא בשמים היא - לא בגסי הרוח היא מצויה". כלומר, התורה לא שוכנת אצל אנשים יהירים, שמגביהים דעתם עליהם כשמים.

הוויכוח ההלכתי בהקשר זה, כלל דעות שונות ביחס ליכולת ההסתמכות על גורמים שאינם טבעיים בפסיקת הלכה. הרמב"ם פסק להלכה^[3] את דברי הגמרא^[4] שנביא לא יכול לחדש הלכות, והוא מסביר שרק נבואת משה הייתה "נבואה מחוקקת", ולאחריה דבר זה נאסר. קביעה זו התבטאה אף באיסור גורף של כל שימוש בגורמים שאינם רציונליים בקביעת הלכה, כגון שאלת חלום ואף השפעה של ספרות הקבלה.

לעומת זאת היו שתמכו ואף השתמשו בגורמים על-טבעיים שונים בפסיקת הלכה, כך מפורסם הספר "שאלות ותשובות מן השמים" לר' יעקב ממרויש מבעלי התוספות, העוסק בבירור שאלות הלכתיות על ידי שימוש בגורמים על-טבעיים, כדוגמת חלומות, שבעקבותיו התפתח דיון נרחב בנושא. יש טוענים שגם הראב"ד, בר הפלוגתא הגדול של הרמב"ם, לא חשש להסתמך על רוח הקודש בקביעת הלכות^[5].

• תנורו של עכנאי
• חכם עדיף מנביא
• הלכה נבואית

• לא בשמים היא, מאת הרב דוד דב לבנון, באתר ישיבה
• שמעון קלמן, 'לא בשמים היא' והכרעת הדין, הגרסה מקוונת וסרוקה של המעין, תשרי תשע"ג, גיליון 203, עמ' 62-49
• יהודה איזנברג, לא בשמים היא, אתר דעת
• תומר מוסקוביץ, השפעת גורמים מטפיזיים על הכרעת הדין, אתר דעת
• הרב יהושע פפר, הלכה מן השמים? על פסיקת הלכה על-טבעית, באתר דין
• ישיבת שדמות נריה - לא בשמיים היא