לוקהיד L-1011
_14.jpg) | |||||||||||||
| המטוס בשירות חברת אול ניפון איירוויז | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס נוסעים רחב גוף | ||||||||||||
| ארץ ייצור |  ארצות הברית | ||||||||||||
| יצרן | לוקהיד קורפוריישן | ||||||||||||
| תקופת שירות | 26 באפריל 1972 – הווה (52 שנים)  | ||||||||||||
| צוות | 3 | ||||||||||||
| נוסעים | 234/263 | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו | 250 | ||||||||||||
| משתמש ראשי |
| ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| תרשים | |||||||||||||
 | |||||||||||||
  | |||||||||||||
לוקהיד L-1011 טריסטאר (באנגלית: Lockheed L-1011 TriStar) הוא מטוס נוסעים לטווח ארוך ובינוני מתוצרת תאגיד לוקהיד. המטוס היה "מטוס רחב הגוף" השלישי שנכנס לפעילות מסחרית, אחרי בואינג 747, ומקדונל דאגלס DC-10.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1960 הזמינה אמריקן איירליינס מהחברות לוקהיד ודאגלס, מטוס קטן יותר מבואינג 747 אך שעדיין מסוגל לשאת מספר רב של נוסעים למרחקים גדולים. חברת לוקהיד שהייתה מעוניינת להיכנס מחדש לשוק האזרחי, הציעה את ה-"L-1011 TriStar" וחברת דאגלס הציעה את ה- "DC-10".
המטוס שהציעה לוקהיד, דומה בצורתו לבואינג 727, וצויד בשלושה מנועי RB211 תוצרת רולס-רויס.
באמריקן איירליינס בחרו בסופו של דבר ב-DC-10. המשך פיתוח המטוס נעשה בהתאם לדרישות של חברות התעופה TWA ו-Eastern Air Lines.
בפברואר 1971 נכנסה חברת רולס-רויס לכינוס נכסים, דבר שעיכב את אספקת המנועים למטוס. אב הטיפוס של המטוס טס בנובמבר 1970, ובאפריל 1972 נמסר המטוס הראשון לחברת Eastern Air Lines.
גרסאות
[עריכת קוד מקור | עריכה]למטוס ארבע גרסאות עיקריות:
L-1011-1: גרסתו הראשונה של המטוס, טסה לראשונה בשנת 1972. גרסה זאת נרכשה על ידי חברות התעופה אייר קנדה, קת'אי פסיפיק, אול ניפון איירווייז, Eastern Air Lines, דלתא איירליינס, ו-TWA.
L-1011-100: דגם הייצור השני של L-1011, טס לראשונה בשנת 1975. בדגם זה שופרה קיבולת הדלק, והוגדל טווח הטיסה. גרסה זאת נרכשה על ידי החברות סעודי ערביין איירליינס, קת'אי פסיפיק, אייר קנדה, TWA ובריטיש אירופן איירוויז.
L-1011-200: טס לראשונה בשנת 1976 ותוכנן לביצועים טובים בתנאי חום. המטוס הראשון נמסר לחברת התעופה סעודי ערביין איירליינס. דגם זה נרכש גם על ידי חברת התעופה גאלף אייר.
L-1011-500: גרסתו האחרונה של המטוס, הותאמה לטיסות ארוכות טווח. המטוס הראשון מדגם זה טס לראשונה באוקטובר 1978, ונמסר לחברת בריטיש איירוויז באפריל 1979.
חיל האוויר המלכותי משתמש במספר מטוסי L-1011 כמטוסי תדלוק ומטען, על המטוס ניתן להתקין גם משגר לוויינים פגאסוס, משגר הלוויינים האווירי היחיד.
בסך הכול יוצרו כ-250 מטוסים.
תאונות ואירועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ב-29 בדצמבר 1972 התרסקה טיסה 401 של Eastern Air Lines לתוך ביצות האוורגליידס בפלורידה, 101 נהרגו.
- ב-19 באוגוסט 1980 התרסקה בריאד טיסה 163 של סעודי ערביאן איירליינס, 287 הנוסעים ו-14 אנשי הצוות נהרגו.
- ב-2 באוגוסט 1985 התרסקה טיסה 191 של דלתא, סמוך לדאלאס (טקסס), 135 נהרגו.
- ב-3 במאי 1986 התפוצץ מטען חבלה בטיסה 512 של סרילנקן איירליינס, 21 נהרגו ו-41 נפצעו.
