לורנס לסיג

לורנס לסיג
Lawrence Lessig

לידה	3 ביוני 1961 (בן 63) ראפיד סיטי, ארצות הברית
ענף מדעי	דין
מקום לימודים	בית הספר למשפט של ייל (1989) אוניברסיטת קיימברידג' בית הספר וורטון טריניטי קולג' Loyalsock Township High School
מוסדות	אוניברסיטת הרווארד אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת סטנפורד
פרסים והוקרה	פרס ובי למפעל חיים (2014) פרס ברלין (2007) פרס FSF לקידום תוכנה חופשית (8 בפברואר 2003) Scientific American 50 (2002)
lessig.org

לורנס לסיג (באנגלית: Lawrence Lessig‏; נולד ב-3 ביוני 1961 בדקוטה הדרומית) הוא משפטן ופעיל חברתי ופוליטי אמריקאי. ממייסדי ה-Creative Commons. הוא פרופסור בבית הספר הרווארד למשפטים. לפני הצטרפותו להרווארד לימד בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סטנפורד, שם הקים את "המרכז לאינטרנט וחברה", ובבית-הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו.

לסיג ידוע בביקורתו כלפי הרחבת המושג זכויות יוצרים.

כמו כן, נודע כמטיף ל"תרבות חופשית" ולחופש המידע, וכראש החץ לענייני זכויות יוצרים בכלל ובעידן האינטרנט בפרט. ובבחינת נאה דורש נאה מקיים - את ספריו: "Free Culture" ו-"The Future of Ideas", ניתן להשיג בחינם ברשת. כאשר לסיג הוציא את ספרו "Free Culture", אף על פי שניתן היה להורידו בחינם מהרשת, טיפס הספר לרשימת רבי המכר של אמזון.

מיזם נוסף של לסיג, הוא פרסום ספרו "Code and other Laws of Cyberspace" באתר מבוסס ויקי; בעזרתם של מתנדבים הוא מנסב לשדרג את הספר ולעדכנו באתר בהתאם לתקופה. על כן מכונה המיזם "Code v2".

ב-2005 לקח לסיג חלק באירוע ההשקה של מיזם ה-Creative Commons בישראל, באוניברסיטת חיפה.

בשנת 2014 זכה בפרס Webby על מפעל חיים על עבודתו פורצת הדרך בהקמת Creative Commons^[1].

בעל תואר ראשון בכלכלה ובניהול (B.Sc) מאוניברסיטת פנסילבניה. בנוסף, תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת קיימברידג' ותואר במשפטים מאוניברסיטת ייל.

המושג "קוד" קיים בתחום מדעי המחשב (קוד מקור), וגם בתחום המשפטים (קודיפיקציה). בספרו "Code and other Laws of Cyberspace" מתאר לסיג את הדרכים בהן ניתן לרתום את אותו ה"קוד", בשני מובניו, כדי לשלוט ולהשפיע על החברה בצורה טובה יותר.

אף על פי שלסיג הוא בעל השקפת עולם אשר מתנגדת לרגולציה, לטענתו יש צורך ממשי בשינוי החקיקה הנוגעת לזכויות יוצרים.

לסיג לקח חלק פעיל במאבק נגד חוק הארכת זכויות יוצרים לתקופה של 75 שנים. הוא הציע כי חוק הגנת זכויות היוצרים יהיה תקף רק לתקופה של 5 שנים. בצורה הזו, יצירות רבות הן מקצועיות והן עצמאיות, יהפכו זמינות ונגישות יותר לקהל הרחב בפרק זמן קצר יותר.

בשנת 2002, לסיג קיבל את פרס קידום התוכנה החופשית, מקרן התוכנה החופשית (FSF). ב-28 במרץ 2004 הוא נבחר לוועד המנהל של אותה הקרן. כמו כן, ב-2006 נבחר לסיג לאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.

לסיג הציע את המושג "תרבות חופשית" ותמך בתוכנות מחשב חופשיות ומרחב פתוח בנאומו בוועידת אוריילי ב-2002. מחצית מנאומו עסק בפטנטים של תוכנות, המהווים לפי תפישתו איום מתמיד על חדשנות ותוכנות המחשב הפתוחות.

בשנת 2006 הצטרף לסיג לוועד היועצים של הפרויקט הדיגיטלי העולמי. ב-2009 טען שמכיוון ששבעים אחוזים מהדור הצעיר מחזיק בתוכן דיגיטלי ממקור לא חוקי, החוק צריך להשתנות. לסיג מחזק את תופעת האומנות החובבנית בעולם הדיגיטלי: "ישנו מעמד שונה ליוצר המתחיל בעולם הדיגיטלי, הטכנולוגיה מאפשרת לפרץ שונה ומיוחד של יצירתיות להתרחש".

לסיג תומך בעקרון נייטרליות הרשת. בשנת 2006 הוא העיד בשימוע שנערך בסנאט האמריקאי שעסק בנייטרליות הרשת, והציע לאסור את התופעה בה ספקי תוכן משלמים סכומים שונים לספקי אינטרנט על מנת לתפוס רוחב פס גדול יותר. לטענתו, חסימה או הגבלה של פרוטוקולי תקשורת מסוימים על ידי ספקיות אינטרנט פוגעת בחדשנותם של התכנים ברשת. על פי לסיג, יש למנוע מצב בו חברות גדולות בעלות משאבים כלכליים בלתי מבוטלים, רוכשות רוחב פס גדול יותר, ובכך מחסלות את הסיכויים של חברות קטנות דלות אמצעים להפיץ את התכנים שלהם ברשת באיכות גבוהה.

בנוסף, לסיג תומך במודל עסקי של ספקיות אינטרנט לדרישת תשלום שונה מלקוחות בהתאם למהירות הגלישה בה הם מעוניינים לגלוש.

במאי 2005, התגלה שלסיג היה קרבן להתעללות מינית כנער, על ידי מנהל בית הספר בוישור. לסיג הגיע בזמנו לפשרה עם בית הספר, תחת סודיות. הוא חשף את האירוע במהלך ייצוגו במשפט של סטודנט אחר שנפל קרבן להתעללות מינית, ג'ון הארדויק. באוגוסט 2006, הצליח לסיג לשכנע את בית המשפט העליון של ניו-ג'רזי, לצמצם את תחום החסינות באופן קיצוני.

ב-11 באוגוסט 2015 הכריז לסיג על כוונתו להתמודד לנשיאות ארצות הברית ועל הקמת ועדת גיוס כספים. הוא הכריז כי אם יצליח לגייס מיליון דולר עד יום העבודה ייכנס למירוץ במפלגה הדמוקרטית. ב-1 בספטמבר הודיע לסיג כי הצליח לגייס מיליון דולר ועל כניסתו למירוץ הדמוקרטי. עוד לפני ההכרזה פתח לסיג ערוץ יו טיוב ובו הסביר את דעותיו. בין השאר הודיע לסיג כי אם ייבחר יעביר את חוק השוויון האזרחי ואז יתפטר מתפקידו כנשיא. פרש מהמירוץ ב-2 בנובמבר של אותה השנה, לאחר שסקרים הראו כי התמיכה בו בקושי עומדת על 1%.

לאחר ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות, קרא לסיג לחבר האלקטורים לא לבחור בו אלא בהילרי קלינטון מאחר שזכתה לרוב בקרב כלל המצביעים.

• Code and other Laws of Cyberspace, 2000
• The Future of Ideas, 2001 (המהדורה האלקטרונית של הספר להורדה בחינם)
• Free Culture, 2004 (המהדורה האלקטרונית של הספר להורדה בחינם)
• Code: Version 2.0, ‏ 2006
• Remix: Making Art and Commerce Thrive in the Hybrid Economy, ‏ 2008
• Republic, Lost: How Money Corrupts Congress -- and a Plan to Stop It, ‏ 2011
• One Way Forward: The Outsider's Guide to Fixing the Republic, ‏ 2012
• America, Compromised (University of Chicago Press, 2018) ISBN 978-0-226-31653-6

• יוחאי בנקלר
• ריצ'רד סטולמן
• קרן החזית האלקטרונית

מדיה וקבצים בנושא לורנס לסיג בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של לורנס לסיג (באנגלית אמריקאית)

• לורנס לסיג, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• לורנס לסיג, ברשת החברתית Goodreads
• לורנס לסיג, באתר SSRN
• אתר Creative Commons
• אתר Creative Commons הישראלי
• כתבה על לסיג במגזין Wired
• אשר שכטר, המלחמה בסרטן | כיצד הכסף עומד לרסק את האימפריה האמריקאית, באתר TheMarker‏, 15 בדצמבר 2011
• אביגיל טרייסי, נשיא ליום אחד: מדוע המועמד לנשיאות ארה"ב מבטיח להתפטר מיד אחרי שיעביר את החוק הראשון שלו?, באתר "פורבס ישראל", 14 באוגוסט 2015
• דפנה מאור, "פייסבוק מסוכנת כי היא מרוויחה מהחרדות שלנו", באתר TheMarker‏, 31 במאי 2018