לך ולנסה

לך ולנסה
Lech Wałęsa
לידה	29 בספטמבר 1943 (בן 81); פופובו (אנ'), גרמניה הנאצית
מדינה	פולין
מפלגה	Solidarity Electoral Action
בן או בת זוג	Danuta Wałęsa (8 בנובמבר 1969–?)
	22 בדצמבר 1990 – 22 בדצמבר 1995; (5 שנים)
	→ וויצ'ך ירוזלסקי אלכסנדר קוושנייבסקי ←
פרסים והוקרה
	פרס נובל לשלום (1983); אביר מסדר הפיל (5 ביולי 1993); אזרחות כבוד של בודפשט (2011); מדליית הרפובליקה המזרחית של אורוגוואי (23 בפברואר 1995); מסדר פיוס התשיעי (1991); הצלב הגדול של מסדר פולוניה רסטיטוטה (23 בדצמבר 1992); הצלב הגדול במסדר ההצטיינות של הונגריה (1994); הצלב הגדול דרגה ראשונה של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (2009); צווארון מסדר הנסיך אנריקה (3 במרץ 1995); פרס נקודת אלפא (2013); אוסגר (2004); מסדר הנסיך יארוסלאב הנבון, דרגה 2 (2005); הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (25 באוקטובר 1993); Financial Times Person of the Year (1980); פרס החירות על שם רונלד רייגן (2011); מסדר הצלב של טרה מריאנה, דרגה ראשונה (6 בפברואר 2006); פרס קיזיל (2005); עיטור מסדר העיט הלבן של פולין (23 בדצמבר 1992); מדליית החירות של פילדלפיה (1989); מסדר פרנסיסקו דה מירנדה (1989); מדליית השירות הדמוקרטי (אפריל 1999); פרס חופש הביטוי הנורווגי (1982); הצלב הגדול של מסדר האריה הלבן (1999); מדליית ארנסט רויטר (9 ביוני 2009); פרס מוניסמאניין (1981); פרס החופש (1989); פרס Pacem in Terris (2001); פרס היושרה (1986); פרס החירות ע״ש יאן קרסקי (2007); אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט (1991); מדליית החירות הנשיאותית (13 בנובמבר 1989); צלב גדול של לגיון הכבוד (1991); מסדר הפיל; אזרחות כבוד של גדנסק; המסדר המלכותי של השרפים; הצווארון הגדול של מסדר החירות; אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית; מסדר הרפובליקה של טורקיה; הצלב הגדול של מסדר ההערכה של הרפובליקה של פולין; פרס זכויות האדם האירופי; הצלב הגדול של מסדר ויטאוטאס הגדול; אביר הצלב הגדול בדרגה מיוחדת של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; פרס צלחת הזהב; מסדר מוגונגווה ;
חתימה

לֶךְ וַלֶנְסָה (בפולנית: Lech Wałęsa; נולד ב-29 בספטמבר 1943) הוא מנהיג ארגוני עובדים, פעיל זכויות אדם ופוליטיקאי פולני; מייסד "סולידריות" (Solidarność), ארגון העובדים העצמאי הראשון בגוש הסובייטי, חתן פרס נובל לשלום (1983), ונשיא פולין מ-1990 ועד 1995.

ביוגרפיה

ולנסה נולד בפופובו, שם למד בבית ספר יסודי ותיכון עד שהחל לעבוד כחשמלאי במספנה על שם לנין בגדנסק (Stocznia Gdańska im. Lenina) בשנת 1967. שנה לאחר מכן נישא לדנוטה וולשובה, ולזוג שמונה ילדים.

בשנת 1970 היה ממארגני השביתות הבלתי חוקיות במספנות. לאחר ההתנגשויות האלימות שסיימו את השביתות, שבמהלכן נהרגו מעל 80 עובדים בידי המשטרה, נאסר והורשע ב"התנהגות אנטי-חברתית", שבגינה נידון לשנה בכלא.

בשנת 1976 פוטר מעבודתו במספנות, לאחר שאסף חתימות על עצומה לבניית אנדרטה להרוגים מקרב העובדים. משום שהיה ידוע באופן בלתי רשמי כ"עושה צרות", לא הצליח למצוא עבודה וקיים את עצמו ואת משפחתו בעזרת תמיכתם של ידידיו.

בשנת 1978 היה בין מייסדי ארגון Wolne Związki Zawodowe Wybrzeża, ארגון עובדים מחתרתי ולא-חוקי. הוא נעצר מספר פעמים בשנת 1979 בגין ארגון התאגדות בלתי חוקית, אך נמצא זכאי במשפטו ושוחרר בתחילת 1980, וחזר לעבודתו במספנות גדנסק.

ב-14 באוגוסט 1980 היה למנהיגה של שביתה גדולה של פועלי המספנות, שהתפשטה לפולין כולה. הוא שכנע את עובדי המספנות ועמיתיהם להקים ועדה לתיאום השביתה (Międzyzakładowy Komitet Strajkowy). בספטמבר חתמה הממשלה הקומוניסטית על הסכם עם ועדת תיאום השביתה שהתיר התארגנות עובדים חוקית, אך עדיין לא ארגון עובדים חופשי. הוועדה הכריזה על עצמה כארגון חוקי שכזה, והייתה לוועדה המייסדת של "סולידריות", כשוולנסה בתפקיד היו"ר. הוא שימש בתפקיד זה עד דצמבר 1981, כשראש הממשלה וויצ'ך ירוזלסקי הכריז על ממשל צבאי. ולנסה רותק לדרום-מזרח פולין, ליד גבול ברית המועצות, עד 14 בנובמבר 1982^[1].

פרס נובל לשלום

בשנת 1983 הגיש בקשה (שאושרה) לשוב לעבודתו כחשמלאי במספנות גדנסק; בפועל הוא היה תחת מעצר בית חלקי עד 1987^[2]. בשנת 1983 הוענק לו פרס נובל לשלום, אך הוא לא קיבל את הפרס אישית, משום שחשש שממשלת פולין לא תתיר לו לשוב, ולכן קיבלה אשתו את הפרס במקומו ותרמה את סכום הכסף לארגון "סולידריות" שישב בגלות בבריסל.

המעבר לדמוקרטיה בפולין

באוקטובר 1985 נערכו בחירות בפולין אך "סולידריות" החרימה אותן, כי טענה שאין לסמוך על השלטונות שהן תהיינה הוגנות^[3]. בנובמבר התפטר ירוזלסקי מראשות הממשלה אך המשיך לעמוד בראש הצבא^[4].

בשנת 1988 ארגן ולנסה שביתה נוספת, כשהוא דורש להכיר ב"סולידריות" כארגון חוקי^[5]. לאחר 80 יום הסכימה הממשלה להתחיל בדיונים, כשוולנסה עמד בראש מתנגדי הממשלה. תוצאות שיחות אלו, שכונו "שיחות השולחן העגול", היו החזרת המעמד החוקי ל"סולידריות" ובחירות חופשיות-למחצה לפרלמנט הפולני^[6].

בבחירות 1989 התמודד עם "סולידריות" כמפלגה^[7], וזכה ב-48% מ-49% האפשריים (יתר 51 האחוזים של המושבים בפרלמנט היו שמורים למפלגה הקומוניסטית, לפי שיחות "השולחן העגול"). הגם שהיה בפועל רק יו"ר ארגון העובדים, מילא ולנסה חלק חשוב בפוליטיקה הפולנית. לקראת סוף 1989 שכנע מנהיגים קומוניסטיים לשעבר ליצור ממשלת קואליציה, שהייתה לממשלה הלא-קומוניסטית הראשונה בגוש הסובייטי. לאחר ייצוב הקואליציה, בחר הפרלמנט בתדיאוש מזובייצקי כראש ממשלה, ופולין החלה מתפרקת מהקומוניזם^[8]^[9].

במקביל, בשנה זו זכה ולנסה בפרס זכויות האדם של מועצת אירופה, יחד עם קארל שוורצנברג הצ'כי.

נשיא פולין

ב-9 בדצמבר 1990 נבחר ולנסה כנשיא בבחירות לנשיאות פולין לתקופה של 5 שנים. שלטונו התאפיין בשינויים תכופים בממשלה, דבר שעורר עליו ביקורת חריפה מהקשת הפוליטית כולה, וגרם לאובדן רוב התמיכה בו לקראת סוף כהונתו. עם זאת, בתקופת נשיאותו השתנתה פולין לחלוטין – ממדינה קומוניסטית עם משטר מדכא תחת בקרה סובייטית הדוקה, למדינה דמוקרטית וחופשית עם כלכלה צומחת במהירות.

ב-20 במאי 1991 הגיע לביקור רשמי בישראל. זו הייתה הפעם הראשונה שנשיא פולני ערך ביקור במדינת ישראל^[10]. במהלך הביקור נאם מעל בימת הכנסת וביקש מחילה מהעם היהודי על אירועי העבר^[11]. במהלך הביקור קיים פגישות עם נשיא המדינה חיים הרצוג, עם ראש הממשלה יצחק שמיר ועם מזכ"ל ההסתדרות ישראל קיסר^[12]. לאחר פגישה עם שר הביטחון משה ארנס הודיע על ביטול עסקה למכירת טנקים מפולין לסוריה^[13].

בבחירות 1995 לנשיאות הפסיד לאלכסנדר קוושנייבסקי^[14]. בשנת 1995 הקים את מכון לך ולנסה, צוות חשיבה שמטרתו "לתעד את הישגיה של תנועת סולידריות, לחנך דורות צעירים, לקדם דמוקרטיה ולבנות חברה אזרחית בפולין ובעולם כולו". בשנת 1997 הקים מפלגה חדשה, "הדמוקרטיה הנוצרית של הרפובליקה הפולנית השלישית", בתקווה שהיא תעזור לו להתמודד בהצלחה בבחירות עתידיות.

ולנסה התמודד גם בבחירות 2000 לנשיאות, אך קיבל פחות מ-1% מהקולות. הוא הכריז שוב על פרישתו ופנה להרצאות על היסטוריה פוליטית באוניברסיטאות שונות באירופה. תנועת "סולידריות" נכשלה גם בבחירות לפרלמנט שנה אחר כך^[15].

לאחר הנשיאות

ב-10 במאי 2004 שונה שמו של שדה התעופה הבינלאומי של גדנסק באופן רשמי לנמל התעופה גדנסק לך ולנסה, כהוקרה לפועלו. חתימתו מהווה חלק מסמל שדה התעופה^[16].

בשנת 2006 עזב את תנועת "סולידריות" במחאה על תמיכתה במפלגת הימין חוק וצדק בהנהגת התאומים לך וירוסלב קצ'ינסקי. נקודת המחלוקת העיקרית הייתה הרדיפה שיזמו האחים קצ'ינסקי את כל מי שהיו מעורבים בשלטון הקומוניסטי ובניסיונה של מפלגתם לפרסם את כל תיקי המשטרה החשאית הקומוניסטית לשעבר. עד אז רק חברי הממשלה והפרלמנט נאלצו להצהיר על קשר כלשהו עם שירותי הביטחון לשעבר. ולנסה ותומכיו טענו כי מה שמכונה "חקיקת שקיפות" עשויה להפוך לציד מכשפות ויותר מ-500,000 הפולנים ששיתפו פעולה עם המשטרה החשאית הקומוניסטית עלולים להתמודד עם חשיפה^[17].

בשנת 2007 ביקר שנית ולנסה בישראל; נסע לירושלים ולכפר חב"ד שם נערך לו ביקור ברחבי הכפר ובישיבה על ידי ידידו הרב שלום סטמבלר שליח חב"ד בפולין

בשנת 2016 שוב יצא נגד מפלגת "חוק וצדק", עקב משבר בית המשפט החוקתי בפולין בסוף 2015 (אנ'). לאחר שהממשלה קידמה חוק שיחייב רוב של 66% בהכרעות גורליות ושיעביר את הסמכות להשביע שופטים ליושב ראש הפרלמנט. בתגובה הפגינו אלפים בעשרות ערים במדינה^[18]. ולנסה אמר בתגובה: "הדמוקרטיה בפולין בסכנה של ממש, הממשלה מביישת אותי"^[19].

עמדותיו כלפי הקהילה הגאה וכלפי הפלות

במהלך עצרת למען הקמפיין שלו בשנת 2000 אמר ולנסה כנגד הקהילה הגאה: "אני מאמין שהאנשים האלה זקוקים לטיפול רפואי" והוסיף "תארו לעצמכם אם כל האנשים היו כאלה, לא היו לנו צאצאים".

לך ולנסה מתנגד להפלות מלאכותיות. הוא אמר כי היה מעדיף להתפטר מתפקיד הנשיא 20 פעם, מאשר לחתום על חוק המתיר הפלות בפולין.

בראיון טלוויזיוני שנערך בשנת 2012 אמר ולנסה שהוא נגד הפריה חוץ-גופית, נגד נישואים חד-מיניים ושאם בנו היה הומו הוא היה מתפלל למענו שיעצור את ההתדרדרות בדרך הלא נכונה.

ב-1 במרץ 2013 עורר ולנסה סערה ציבורית לאחר שתקף בראיון בערוץ הטלוויזיה הפרטי TVN, את הקהילה הגאה. בראיון אמר שלהומואים אין זכות לשבת בספסלים הקדמיים בפרלמנט ואם בכלל, הם צריכים לשבת בספסלים האחוריים, או אפילו מאחורי קיר, "הם צריכים לדעת שהם מיעוט ולהסתגל לדברים קטנים ולא להגיע לגבהים גדולים", "מיעוט לא יכול לכפות את עצמו על הרוב" ו"להומואים אין זכות למלא תפקיד בולט בפוליטיקה ושכמיעוט הם צריכים 'להתאים את עצמם' לחברה"^[20].

לאחר שהראיון עורר ביקורת עולמית רחבה, לרבות החלטת הרשויות בסן פרנסיסקו לשנות את שם הרחוב הקרוי על שמו בעיר, ולנסה התנצל על דבריו, תוך שהוא מדגיש כי הוא "אדם ששייך לזמנים עברו" ("A man of old date"), דעותיו בנושא נטיות מיניות שייכות למרחב הפרטי ולא הציבורי^[21]^[22]. הוא אמר כי דבריו "עוותו על ידי התקשורת", וכי "יש לכבד את ההומוסקסואליות"^[23].

בשנת 2017 הביע ולנסה את תמיכתו בנישואים בין בני אותו מין בפולין, ונפגש מספר פעמים עם פעיל זכויות הלהט"ב (וראש העיר סלופסק לשעבר) רוברט ביירדון ההומוסקואל, אותו כינה "אדם מוכשר" ו"הנשיא העתידי של פולין"^[24]^[25].

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא לך ולנסה בוויקישיתוף

לך ולנסה, באתר פרס נובל (באנגלית)
לך ולנסה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
גדעון קוץ, סופר "דבר" אצל לך ואלנסה, דבר, 24 בנובמבר 1982
זאב אופירי, אני בסך הכל עגלון, חדשות, 29 באפריל 1988 - ריאיון
נטליה ריטר, 25 שנה אחרי, לך ואלנסה הוא שוב הגיבור המשחרר של פולין, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2005
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על לך ואלנסה ותנועת "סולידריות"‏, 31 באוגוסט 2014
ולנסה לך (1943-), דף שער בספרייה הלאומית

לך ולנסה, ברשת החברתית פייסבוק

הערות שוליים

^ לך ואלנסה שוחרר, דבר, 14 בנובמבר 1982
^ לך ואלנסה יקיים היום מסיבת עתונאים בדירתו, דבר, 20 באפריל 1983
חנינה חלקית, כותרת ראשית, 19 בספטמבר 1984
^ רויטרס, ולנסה החרים אבל הפולנים הצביעו, חדשות, 14 באוקטובר 1985
^ ירוזלסקי החפטר, חדשות, 7 בנובמבר 1985
^ ניצן הורוביץ, 20 פצועים, חלקם קשה, בהפגנות קשות בגדאנסק, חדשות, 15 באוגוסט 1988
^ יעל פקטור, פולין בדרך לדמוקרטיה, חדשות, 6 ביוני 1989
^ רויטרס, תורים ארוכים בפולין, הפעם לפני הקלפיות, חדשות, 5 ביוני 1989
^ אליהו זהבי, תדיאוש מז׳ובייצקי מסולידריות יהיה ראש הממשלה של פולין, חדשות, 20 באוגוסט 1989
^ רונית יואלי, יעל פקטור, סולידריות - הדרך לממשלה, חדשות, 9 ביולי 1989
^ צבי גילת, לך ולנסה מגיע היום לישראל, חדשות, 20 במאי 1991
^ אמנון לוי, "כאן, בישראל, אני מבקש מחילה", חדשות, 21 במאי 1991
^ עתי"ם, ולנסה לקיסר: אני מוריד את הכובע, חדשות, 24 במאי 1991
צבי גילת, ולנסה הזמין את שמיר לביקור בפולין, חדשות, 21 במאי 1991
^ צבי גילת, פאיז עבאס, ולנסה: אבטל את עיסקת הטנקים עם סוריה, כדי לא לפגוע בישראל, חדשות, 22 במאי 1991
^ לך ואלנסה אינו מופתע, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2001
^ שירות "הארץ", סקרים: הפולנים יסלקו את "סולידריות", גם מהפרלמנט, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2001
^ ניו יורק טיימס,ניקולאס קוליש, סופה של גדאנסק, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2007
^ רויטרס, ‏לך ולנסה פרש מאיגוד העובדים סולידריות, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2006
^ איי.פי, חודש אחרי השבעתה: ממשלת פולין פועלת לנטרול סמכויות ביהמ"ש החוקתי, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2015
^ אלכס דובאל סמית וג'וליאן בורגר, גרדיאן, לך ואלנסה: הדמוקרטיה בפולין בסכנה של ממש, הממשלה מביישת אותי, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2015
^ לך ולנסה: "להומואים אין מקום בפוליטיקה", באתר ynet, 3 במרץ 2013
^ Lech Wałęsa, Wałęsa: Drodzy geje!, Wprost, ‏2013-03-26 (בפולנית)
^ Wyborcza.pl, wyborcza.pl
^ Lech Walesa: “If we don't give people solutions, it will awaken the demons of the past”, Equal Times (באנגלית)
^ Polsat News, "Jest talentem". Tak Wałęsa powiedział o Biedroniu - Polsat News, polsatnews.pl (בפולנית)
^ Wałęsa już nie wygania homoseksualistów "za mur"? "Od teraz siedzimy zawsze w pierwszym rzędzie", gazetapl (בפולנית)

[1] לך ואלנסה שוחרר, דבר, 14 בנובמבר 1982

[2] לך ואלנסה יקיים היום מסיבת עתונאים בדירתו, דבר, 20 באפריל 1983
חנינה חלקית, כותרת ראשית, 19 בספטמבר 1984

[3] רויטרס, ולנסה החרים אבל הפולנים הצביעו, חדשות, 14 באוקטובר 1985

[4] ירוזלסקי החפטר, חדשות, 7 בנובמבר 1985

[5] ניצן הורוביץ, 20 פצועים, חלקם קשה, בהפגנות קשות בגדאנסק, חדשות, 15 באוגוסט 1988

[6] יעל פקטור, פולין בדרך לדמוקרטיה, חדשות, 6 ביוני 1989

[7] רויטרס, תורים ארוכים בפולין, הפעם לפני הקלפיות, חדשות, 5 ביוני 1989

[8] אליהו זהבי, תדיאוש מז׳ובייצקי מסולידריות יהיה ראש הממשלה של פולין, חדשות, 20 באוגוסט 1989

[9] רונית יואלי, יעל פקטור, סולידריות - הדרך לממשלה, חדשות, 9 ביולי 1989

[10] צבי גילת, לך ולנסה מגיע היום לישראל, חדשות, 20 במאי 1991

[11] אמנון לוי, "כאן, בישראל, אני מבקש מחילה", חדשות, 21 במאי 1991

[12] עתי"ם, ולנסה לקיסר: אני מוריד את הכובע, חדשות, 24 במאי 1991
צבי גילת, ולנסה הזמין את שמיר לביקור בפולין, חדשות, 21 במאי 1991

[13] צבי גילת, פאיז עבאס, ולנסה: אבטל את עיסקת הטנקים עם סוריה, כדי לא לפגוע בישראל, חדשות, 22 במאי 1991

[14] לך ואלנסה אינו מופתע, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2001

[15] שירות "הארץ", סקרים: הפולנים יסלקו את "סולידריות", גם מהפרלמנט, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2001

[16] ניו יורק טיימס,ניקולאס קוליש, סופה של גדאנסק, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2007

[17] רויטרס, ‏לך ולנסה פרש מאיגוד העובדים סולידריות, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2006

[18] איי.פי, חודש אחרי השבעתה: ממשלת פולין פועלת לנטרול סמכויות ביהמ"ש החוקתי, באתר הארץ, 20 בדצמבר 2015

[19] אלכס דובאל סמית וג'וליאן בורגר, גרדיאן, לך ואלנסה: הדמוקרטיה בפולין בסכנה של ממש, הממשלה מביישת אותי, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2015

[20] לך ולנסה: "להומואים אין מקום בפוליטיקה", באתר ynet, 3 במרץ 2013

[21] Lech Wałęsa, Wałęsa: Drodzy geje!, Wprost, ‏2013-03-26 (בפולנית)

[22] Wyborcza.pl, wyborcza.pl

[23] Lech Walesa: “If we don't give people solutions, it will awaken the demons of the past”, Equal Times (באנגלית)

[24] Polsat News, "Jest talentem". Tak Wałęsa powiedział o Biedroniu - Polsat News, polsatnews.pl (בפולנית)

[25] Wałęsa już nie wygania homoseksualistów "za mur"? "Od teraz siedzimy zawsze w pierwszym rzędzie", gazetapl (בפולנית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

נשיאי פולין
רפובליקת פולין (1918–1939)	יוזף פילסודסקי • גבריאל נרוטוביץ' • מאצ'יי רטאי (בפועל) • סטניסלב וויצ'חובסקי • מאצ'יי רטאי (בפועל) • איגנצי מושצ'יצקי
הממשלה הפולנית הגולה (1939–1990)	ולדיסלב רצקייביץ' • אוגוסט זאלצקי • סטניסלב אוסטרובסקי • אדוארד רצ'ינסקי • קזימירץ שבת • רישרד קאקזורוסקי
הרפובליקה העממית של פולין (1944–1989)	בולסלאב ביירוט • אלכסנדר זבצקי • אדווארד אוחאב • מריאן ספיצ'לסקי • יוסף צירנקביץ' • הנריק יבלונסקי • וויצ'ך ירוזלסקי
רפובליקת פולין (1990–היום)	וויצ'ך ירוזלסקי • לך ואלנסה • אלכסנדר קוושנייבסקי • לך קצ'ינסקי • ברוניסלב קומורובסקי (בפועל) • בוגדן ברוזניץ' (בפועל) • גז'גוז' סכטינה (בפועל) • ברוניסלב קומורובסקי • אנדז'יי דודה

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, ועידות פגוואש בנושא מדע ועניינים בין-לאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי (2023) •ניהון הידאנקיו (2024)