למור זנב-טבעת
 למור זנב-טבעת | |
|---|---|
.jpg) | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | פרימטים |
| תת־סדרה: | בעלי אף לח |
| משפחה: | למוריים |
| סוג: | למור |
| מין: | למור זנב-טבעת |
| שם מדעי | |
 Lemur cattaלינאוס, 1758 | |
| תחום תפוצה | |
 | |
 | |
למור זנב-טבעת או למור קטה (שם מדעי: Lemur catta) הוא מין יחיד בסוג למור, אחד מחמשת הסוגים במשפחת הלמוריים. כמו שאר בני משפחתו, הוא אנדמי ליערות גלריה קוצניים באי מדגסקר ועל כן מרחב התפוצה שלו בטבע הוא מרחב תפוצה בודד.[2] תפוצת המין מוגבלת לאי מדגסקר עקב תזוזת הלוחות הטקטוניים. לפני כ־160 מיליון שנה בתור היורה, מדגסקר השתייכה ליבשת העל גונדוואנה. כאשר היבשת החלה להתפצל, החלק של מדגסקר נפרד והחל לנוע, לפני כ-125 מיליון שנה הוא נעצר במיקומו הנוכחי כיום, מזרחית לאפריקה. ככול הנראה משפחת הלמוריים הגיעה לאי מאפריקה או מהודו על גבי צמחייה או בסחף לפני כ־15 מיליון שנה, בתקופת המיוקן. המשפחה שגשגה עקב העדר תחרות על משאבי מזון ומחייה בטריטוריה גדולה בעלת צמחייה מגוונת. כתוצאה מכך נוצרו מינים אנדמיים רבים, ביניהם למור זנב-טבעת.[3]
תפוצת למור זנב-טבעת נפגעה מאוד בטבע בשל הפגיעה בבית הגידול שלו מכמה גורמים, בירוא היערות הנרחב באי מדגסקר למטרות חקלאות, יישוב ושריפת פחם הביא להרס בית הגידול שלו ולצמצום משמעותי במרחב המחיה שלו. נוסף על כך המין קורבן לציד לא חוקי של חיות אקזוטיות ולסחר בלתי-חוקי לחיות אקזוטיות למטרת שעשוע, נוסף על כך היותו מין אנדמי עם תפוצה מצומצמת יחד עם כל הגורמים החיצוניים הביאו לכך שהמין יהיה בסכנת הכחדה.[4] נכון לשנת 2014, המין סווג כ"סכנת הכחדה" ברשימה האדומה של IUCN. עם זאת, הוא חיה פופולרית בגני חיות ומתרבה בהם בחופשיות.
מאמצי שימור
[עריכת קוד מקור | עריכה]למור זנב-הטבעת הוא מין דגל של מדגסקר עקב פרסומו בסרטים ומראו הייחודי. ונעשים מאמצים רבים לשמר את בתי הגידול שנותרו לו, כתוצאה מכך הוא משמש כמין מטרייה ועוזר להגנה על מינים שחולקים איתו את בית הגידול.[5] מרבית האזורים שאוכלוסיית המין מתקיימת בהם הוכרזו כאזורים מוגנים ושמורות טבע. בנוסף, מאמצי השימור והשיקום באים ליידי ביטוי דרך אקולוגיית שימור, שמורת בזה מפאלי פועלת יחד עם אוניברסיטת ייל והשמורה משמשת מרכז למחקר על המין בניסיון לשנות את רמת האיום שבו הוא נמצא.[4]
תיאור פיזי
[עריכת קוד מקור | עריכה]למור זנב-טבעת אפור ברובו כשחלקו התחתון לבן. גופו צנום ופניו צרות, לבנות עם כתמים שחורים סביב העיניים וזרבובית זאבית שחורה. סימן ההיכר שלו הוא זנבו הארוך והשעיר, שעליו טבעות בצבעי שחור ולבן. כמו כל הלמורים, רגליו האחוריות ארוכות מהקדמיות. אצבעותיהם דקות וזריזות וציפורניהם שטוחות וחדות. על האצבע השנייה ברגליו האחוריות יש טופר מוארך, שמטרתו גירוד הדדי.
לוולדות הצעירים עיניים כחולות, ולבוגרים צהובות. גודל הבוגרים מגיע עד 46 סנטימטר ומשקל של 2.2 קילוגרם. זנבותיהם ארוכים מגופם, ועשויים להגיע עד לאורך של 56 סנטימטר.
סביבה ותזונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משכנו של למור זנב-הטבעת בדרום ובדרום-מערב מדגסקר כאשר דפוס הפיזור שלו באי הוא דפוס פיזור מקובץ, המין חי בלהקות.[4] הוא חי ביערות נשירים שקרקעיתם מכוסה עשב או ביערות לאורך גדות נהרות. לעיתים ניתן למוצאו באזורי שיחים יבשים בעלי מעט עצים. נראה שהוא זקוק ליער ראשוני כדי לשרוד - ששטחו הולך ומצטמק במדגסקר.
למור זנב-טבעת הוא אומניבור (אוכל כל) אך הוא ניזון בעיקר מפירות מעץ התמרהינדי, תלוי זמינות המשאבים הוא עשוי לאכול לעיתים גם עלים, גרעינים, זוחלים ואפילו חרקים.[6]
התנהגות ורבייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]למור זנב-הטבעת הוא חיה יומית, השוכנת הן על האדמה והן על העצים, בקבוצות של עד 4–36 פרטים (אך בדרך כלל 11–17) המורכבות מריבוי זכרים ונקבות. הלמורים הם אתלטים טובים ויכולים לקפוץ למרחקים וגבהים גבוהים. ההיררכיה החברתית נקבעת לפי מין - לנקבות יש היררכיה ברורה, אך לזכרים יש היררכיה לא ליניארית הנתונה לעיתים לשינויים, אך הנקבות לעולם בכירות מהזכרים. בראש ההיררכיה הזכרית עומדים בין זכר אחד לשלושה, הנמצאים בשיא אונם (גיל 6–9). זכרים אלו זוכים לאינטראקציה מוגברת עם הנקבות יחסית לזכרים האחרים, הנותרים בשולי הקבוצה - הזקנים, הצעירים ואלו שזה עתה הצטרפו לקבוצה. למבנה זה של מרכז ושוליים משמעות מרחבית - הזכרים המרכזיים נמצאים במרכז הקבוצה, בעוד זכרי השוליים נוטים לשהות בשוליה. להיררכיה החברתית בין הלמורים, הן להיררכיה התוך מינית והן להיררכיה הבין-מינית, משמעות כבדת משקל - הבכירים בהיררכיה זוכים לגישה קלה יותר למזון, להגנה בפני טורפים ולנגישות לבני המין השני, ובמיוחד לבכירים שביניהם.
בקבוצה יש נקבה אחת דומיננטית, הנמצאת במוקד תשומת הלב של בנות הקבוצה. הנקבות מסודרות במספר קבוצות מטריליניאליות, ואינן עוזבות את הקבוצה במשך כל חייהן, ואילו הזכרים נוטים לעבור מקבוצה לקבוצה כל 3.5 שנים בממוצע. הקבוצות תובעות לעצמן שטח נרחב העשוי לחפוף את זה של קבוצות אחרות. ביום של חיפוש מזון הם עשויים לכסות 5.6 קמ"ר ממנה. על אף שהם נמצאים על העצים לא מעט, הם נמצאים על הקרקע יותר מכל למור אחר.
כאשר קבוצה הופכת לגדולה מדי, עקב ריבוי טבעי, הצטרפות או גיוס חברים חדשים - מעל 25 חברים, או מעל 10 - נוצרת תחרות עזה מדי על משאבים, והקבוצה מתפצלת לשתיים. בנות קו השארות הדומיננטי מגרשות, באלימות רבה, את בנות הקווים הדומיננטיים פחות וגורמות להן לעזוב את הקבוצה. אלו יוצרות קבוצה חדשה או מצטרפות (לעיתים נדירות) לקבוצות אחרות. הקבוצה החדשה היא קטנה בדרך כלל - דבר המהווה חיסרון במאבק על שטחי איסוף אוכל מול קבוצות גדולות יותר.
עונת הרבייה בטבע נמשכת בין 7–21 יום במהלך מאי, בהם מזדווגים כל הזכרים וכל הנקבות עם בני זוג מרובים. משך הביוץ הוא 24–48 שעות לערך, וכל הנקבות מבייצות בהפרש של שבועיים אחת מהשנייה. אורך ההריון הוא כ-146 יום, ובסופו ממליטה הנקבה בין ולד אחד לשניים. אחוז תמותת הוולדות הוא גבוה - 30-50% מהם אינם שורדים את שנת חייהם הראשונה. האם היא המטפלת העיקרית בצאצא - היא זו שמאכילה, סוחבת ומגוננת עליו. בראשית חייהם נישאים הצאצאים על בטנה של אמם, ולאחר מכן הם עוברים לרכב על גבה. הלמורים הצעירים מתחילים לאכול אוכל מוצק חודשיים לאחר ההמלטה ונגמלים לחלוטין חמישה חודשים לאחריה. הזכרים מגיעים לבגרות מינית בגיל שנתיים וחצי והנקבות - מעט יותר משנה וחצי.
לאחר הגיעם לבגרות, עוזבים הזכרים את קבוצת לידתם בזוגות או בשלישיות, ומנסים להתקבל יחדיו לקבוצה אחרת. ניסיון זה הוא ארוך ועשוי לקחת חודשים רבים, במהלכם יתקפו אותם בני הקבוצה משני המינים. גם לאחר הקבלה לקבוצה החדשה, ירכשו המצטרפים החדשים מעמד של זכר פריפריאלי בלבד, והם אף עשויים לנסות את מזלם בקבוצה אחרת לפני שיגיעו למעמד בכיר.
כאשר הוא מאוים, למור זנב-הטבעת מכה לעיתים עם ציפורניו הקצרות במה שמכונה 'קרב קפיצות'. התנהגות זו נדירה מחוץ לעונת הרבייה, אז התחרות העזה על בני זוג לרבייה מביאה ליצירת מתחים.
הן אותות קוליים והן אותות ריח משחקים תפקיד מפתח בתקשורת בין הלמורים: חמישה עשר קולות שונים משמשים כדי לשמור על אחדות הקבוצה ולהתריע בפני טורפים במהלך איסוף המזון. הטורפים המקומיים הם ממשפחת טורפי מדגסקר ובראשם הפוסה הגדול, איה זרונית מדגסקרית ועקב מדגסקר. טורפים שיובאו לאי כוללים זבד הודי קטן, חתול הבית וכלב הבית.
הן לזכרים והן לנקבות בלוטות ריח באזור המפשעה, ולזכרים גם בלוטות אנטיברכיאליות בפרקי הידיים ובלוטות ברכיאליות בכתפיהם. בלוטות אלו מפרישות חומר שמנוני המשמש לסימון טריטוריה ולשמירה על ההיררכיה בקבוצה. הזכרים נוהגים להתעמת בתצוגות הנקראות 'קרבות ריח', בהם הם מספיגים את זנבותיהם בהפרשות מהבלוטות הברכיאליות והאנטיברכיאליות ומנפנפים בהם אל מול יריביהם. לעיתים ינפנפו בזנבות הריחניים גם אל מול נקבות כחלק מטקס מיני. בעקבות זאת, הנקבה בדרך כלל סוטרת או נושכת את הזכר, כחלק מטקס החיזור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- למור זנב-טבעת, באתר ITIS (באנגלית)
- למור זנב-טבעת, באתר NCBI (באנגלית)
- למור זנב-טבעת, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- למור זנב-טבעת, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- למור זנב-טבעת, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- למור זנב-טבעת, באתר GBIF (באנגלית)
- תגלית במדגסקר: למורים שישנים במערות, "הזנב הארוך", 10 בדצמבר 2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למור זנב-טבעת באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ Don E. Wilson, Elizabeth Hanlon, Lemur catta (Primates: Lemuridae), Mammalian Species 42, 2010-01-25, עמ' 58–74 doi: 10.1644/854.1
- ^ {{{מחבר}}}, Lemurs, Developments in Primatology: Progress and Prospect, 2006 doi: 10.1007/978-0-387-34586-4
- ^ 1 2 3 Ring-tailed lemur, WNPRC (באנגלית אמריקאית)
- ^ Frank P. Cuozzo, Michelle L. Sauther, Leaping Ahead, New York, NY: Springer New York, 2012, עמ' 157–163, ISBN 978-1-4614-4510-4
- ^ Emma Baumhofer, Lemur catta (ring-tailed lemur), Animal Diversity Web (באנגלית)
.jpg)
