מבצע אבק דרכים

מבצע אבק דרכים

סירת מחבלים המובילה שנתפסה בים מול קיבוץ געש, 30 מאי 1990
מערכה: הלחימה במחבלים, בין מלחמות לבנון
תאריכים	7 בפברואר 1990 – 31 במאי 1990 (114 ימים)
מקום	חוף ישראל בים התיכון - גזרה דרומית
תוצאה	מניעת פיגוע בחופי ישראל שביית חוליות הטרור
הצדדים הלוחמים ישראל אש"ף מפקדים המטה הכללי של צה"לדן שומרון מיכה רם אבו עבאס כוחות ספינות טילים, ספינות סיור של פלגה 916 ופלגה 914, מערך הגילוי החופי, מטוסים ומסוקי קרב וכוחות צה"ל החזית לשחרור פלסטין אבדות ללא אבדות 4 הרוגים, 12 שבויים

מבצע אבק דרכים היה פעילות סיכול ממושכת של חיל הים כנגד מחבלים פלסטינים, שכוונתם הייתה לפגוע בתושבים ומתרחצים ברצועת החוף בתל אביב, ובחופי ים נוספים בישראל. המודיעין הימי התמודד עם אחת הפרשיות המורכבות והמסובכות שידע אי פעם. המודיעין איתר את שיטת הביצוע עם הרבה סירות חמושות מהירות שיועברו לקרבת החוף על ידי אונייה מובילה, את מקום ההתארגנות במרחק רב מישראל ופרסם התרעה כתובה כיממה לפני מימוש הפיגוע, והתרעה נוספת כשש שעות לפני יציאת המחבלים לכיוון ישראל. עם פרסום ההתרעה, בבוקרו של 29 במאי 1990 החליט עמי אילון, סגן מפקד חיל הים, על תוספת סיורי דבורים, סטי"לים ומטוס סיור שפעלו לעצירת המחבלים, לאחר שאחת הספינות הצליחה לרדת בחוף סמוך לניצנים, יחד עם כוחות אוויר וים הגיעו למקום כוחות גבעתי, שעצרו את הספינה, ארבעה מחבלים חוסלו ושבעה נלכדו, בספינה נוספת בסמוך לגעש נעצרה ספינה טרם הגעתה לחוף, וחמישה מחבלים שאולצו לקפוץ למים נעצרו בידי חייל הים.

ספינות חיל הים ערכו סיורים במרחק רב מהחוף תוך סיוע במטוסי סיור. רוב המחבלים בכוח התקיפה נכנעו ללא קרב, חלקם נהרגו מאש מסוקי קרב. הסירות החימוש והציוד המתוחכם נלקחו לשימוש ואף ישראלי לא נפגע. האנייה המובילה הורידה את הסירות במרחק רב מאוד ולא התגלתה.

במערך הגילוי החופי היה "חור" משמעותי בגזרת העיר אשדוד. מכ"ם אשדוד כלל לא השתתף בסיכול הפיגוע אף על פי שהאירוע היה "מתחת לאפו". בדיקת לוח הזמנים של נתיב תנועת סירות המחבלים, מעלה שספינות חיל הים אשר פעלו לסיכול הפיגוע, לא גילו ולא עצרו אף לא סירת מחבלים אחת שהגיעה לקרבת החוף הישראלי, אף על פי שבמשך 7 שעות רצופות היו שלוש סירות מחבלים מערבית לאשדוד בטווח של עד 25 מיל מהחוף.(ראה מפת נתיב הסירות). זאת ועוד, מפקדי ואנשי צוות של ספינות "דבור" מפלגה 916 באשדוד, כלל לא הוזנקו מבתיהם לבסיס, עם פרסום התרעת "בזק" של המודיעין הימי בליל 29–30 במאי.

ב-1990 ארגוני המחבלים הפלסטינים היו נפוצים בעולם ויאסר ערפאת שהה בתוניס. בשטחים התחוללה האינתיפאדה הראשונה. ארגון החזית לשחרור פלסטין בראשות אבו עבאס נסתפח חזרה לפת"ח אך נתמך לוגיסטית וקיים אימונים בלוב ובסוריה. החוף הישראלי המאוכלס בצפיפות ומרחבי הים יצרו אצל המחבלים תחושה של אפשרות לפיגוע פוטנציאלי רב ממדים.

מנתוני מודיעין מאוחרים עולה כי הרעיון לפיגוע באמצעות סירות מהירות התגבש אצל אבו עבאס, מנהיג החזית לשחרור פלסטין בשנת 1988, אך כשנודע על כך ליאסר ערפאת דחה את מועד הפיגוע. קבוצה של 20 מחבלים עסקו באימונים בהדרכה ופיקוח של הצי הלובי. ההכנות נמשכו מאוקטובר 1988 עד אפריל שנת 1990.

המפיק הראשי של הפיגוע אבו עבאס, הקפיד מאוד על מידור ושמירת סודיות. לדברי שגריר מצרים בישראל מוחמד בסיוני, גם ליאסר ערפאת לא היה מידע על ההכנות. בכל שלב האימונים הייתה הקפדה על ביטחון מידע. המטרה המדויקת של הפיגוע המתוכנן לא הייתה ידועה למתאמנים. אנשים ששאלו שאלות נחשדו והוחלפו באחרים. תוצאת המידור היו פערי מידע רבים למודיעין הימי הישראלי.

עיתוי הפעולה נקבע על ידי המתכננים במקביל לקיום פגישת מנהיגי מדינות ערב בבגדד בסוף מאי 1990. מתוך שאיפה להציג הישג של פיגוע ראווה על מנת להגביר את המודעות לנושא הפלסטיני. שיקול שני היה חג השבועות מתוך הערכה שבמהלך החג יהיו בעלי תפקידים מאנשי המגן בחופשות, ואילו חוף הים יהיה מלא במתרחצים שיהוו מטרה לפיגוע.

המודיעין הימי זיהה את ההתארגנות במרחק רב מחופי הארץ ואת שיטת הפעולה המתוכננת - מספר סירות תקיפה מהירות שיורדו מאנייה מובילה. כמו כן פרסם המודיעין הימי, בשיתוף עם זירת טרור באמ"ן, ב-29 במאי התרעה כתובה לחיל הים ולכלל צה"ל, לפיה הפיגוע צפוי החל מטווח הזמן המידי. המידע אודות ההתארגנות ליציאה לפיגוע תורגם למערכת סיורי כלי שיט ומטוסים. במשך מספר חודשים נערכה פעילות ביטחון שוטף מוגברת עם הודעות הרגעה והרמת מתח לסירוגין. המחבלים הצליחו להסתיר את היציאה לפעולה. העמסת הסירות לאוניית האם ויציאתה נעשו כנראה בבסיס של הצי הלובי ולא אותרו. העלאת המחבלים לאונייה נעשתה במרחק רב מבסיס האימונים. המחבלים הוסעו באוטובוס מזרחה זמן רב ועלו לאונייה המובילה בסירות גומי ממפרץ שומם מזרחית לבנגזי. בליל 29–30 במאי, פרסם המודיעין הימי התרעת בזק לחיל הים, לפיה הפיגוע מתבצע והסירות בדרכן לחופי ישראל.

המודיעין הימי העריך בתחילה שהפיגוע נועד לצאת לפועל בסביבות 24/25 באפריל 1990, לכבוד יום השנה ליסוד החזית לשחרור פלסטין. כנראה בלחץ המדינות התומכות - לוב ועיראק - נדחה הביצוע לסוף מאי מועד כינוס הליגה הערבית.

מגבלות המודיעין היו כאלה שלא ניתן היה לתכנן התקפה מקדימה. הסתרה פעלה היטב ולא היה ידוע באיזה אונייה יגיעו המפגעים וכן המועד המדויק של הביצוע.

תוכנית המחבלים הייתה להוביל שש סירות מהירות מאוד על אונייה שתצא מלוב ותוריד את הסירות בטווח 120 מיל ימי שנחשב מעבר לסיורי המטוסים הישראליים. סירות הנשק ינועו במהירות לכיוון חוף תל אביב תוך תדלוק בדרך מאחת הסירות, במטרה לפגוע ולהרוג מתרחצים בחוף הים ולהפגיז מטרות בחוף כולל את השגרירות האמריקאית. בנוסף, תוכנן לנחות ולהשתלט על בית מלון לצורך הרג. מטרה משנית הייתה לפגוע בכלי שיט של חיל הים הישראלי המסיירים מול חופי תל אביב. בהגעת המחבלים לחוף יפוצצו את הסירות, ימלטו בכלי רכב לשטחים או לרצועת עזה. העיתוי שנבחר לבצע את הפיגוע בחג השבועות, חג בו צפויים הרבה מתרחצים ונופשים בחוף הים.

האימונים וגיבוש כוח המחבלים נעשו בלוב בידיעה וסיוע השלטונות. מחנה האימונים נמצא בחוף הים התיכון במפרץ זליטן כ-50 מיל מזרחית לטריפולי (לוב).

האינדיקציה הראשונה לכך שמתבצעות הכנות לפעולת חבלה ימית רבת ממדים הגיעה למודיעין הימי באמצע חודש פברואר 1990. הוגדרה שאיפה לפגוע באונייה המובילה בטווח רחוק עוד בטרם ישלחו ממנה סירות התקיפה. השערות לגבי מועד התקיפה היו לא מבוססות. ההערכה הייתה כי תידרש פעילות ממושכת ויש צורך בהשקעת שעות ים ואוויר רבות.

לאחר זיהוי בסיס האימונים בחוף הלובי הועלתה הצעה לבצע תקיפה מונעת על ההתארגנות בבסיס היציאה. התקיפה המונעת לא התממשה לוב אמנם מוגדרת כמדינת אויב ואף השתתפה במלחמות באמצעי לחימה וכוח אדם. אך לישראל לא היה עניין לפתוח חזית לחימה במרכז הים התיכון. תפיסת אוניית האם כאשר הסירות והמחבלים עליה נראתה דרך פעולה נקייה שתביא לתוצאות טובות, אלא שלא היה מידע מספיק על אותה אונייה.

אזור היירוט לתפיסת אוניית האם, חושב להיות כמאה מיל ימי מחופי הארץ. לגילוי וזיהוי הופעלו מטוסי שחף מטוס הוק איי בעומק הים וסיור מטוס עגור בקרבת החוף. מסוקי תקיפה הועמדו בכוננות בבסיס בקו החוף. ארבע ספינות טילים ושש ספינות בט"ש קיימו סיורים או הועמדו בכוננות מיידית. ההנחה הייתה שכיוון התקיפה יהיה מול מרכז המדינה אך נלקחו בחשבון אפשרויות שאוניית האם תגיע באיגוף מכיוון קפריסין או מחופי מצרים.

ספינות הביטחון השוטף - חיל הים הפעיל כ-20 ספינות דבור במימי הים התיכון שנרכשו בתחילת שנות ה-70 ואורגנו במסגרת שתי פלגות בט״ש, פלגה 916 ופלגה 914. הספינות וצוותיהן קיימו סיורים באופן רצוף ומנעו פיגועים רבים. עם זאת התברר שהמחבלים התקדמו ושיפרו את יכולתם ורכשו ספינות שמהירותן גבוהה יותר ממהירות הדבורים שהייתה עד 20 קשר. הצורך החיוני בכלי שיט מהירים הוכח אך הצטיידות חיל הים החלה רק באמצע שנות ה-80. בעת התנהלות המבצע היה חיל הים בתהליך הצטיידות של ספינות דבורה מתוצרת התעשייה האווירית וכן בתהליך שדרוג מנועים לספינות דבור על מנת לקבל מהירות של כ-30 קשר.^[1] כחמש ספינות טילים נמצאו בים באופן רצוף.

מערך הגילוי החופי העומד בכוננות ומופעל כל ימות השנה ביצע רענון כשירות כולל בדיקות טווחי גילוי מכ"מים ואמצעי ראיית לילה. תחנות מכ"ם ניידות נפרשו באזורי התפר בחוף ותצפיות עין.

כוחות נוספים - חיל הים חשש כי לא יוכל להבטיח את עצירת המתקפה הרחק מחופי המדינה. לכן נתבקש המטה הכללי להעמיד זוג מסוקי קרב בכוננות ולבצע סיורי ג'יפים באופן רצוף בקו החוף. סיורי האוויר בוצעו על ידי מטוסי שחף מטוס דיה מטוס קל עגור עם צופים מחיל הים.

רגיעה ותגבור – בתחילת חודש מאי הייתה רגיעה וירד רצף הסיורים. בסוף החודש נערכה הערכת מצב לפני מפקד חיל הים והוחלט על תגבור סיורי סטי"לים ומטוסים. השקעת שעות הים של ספינות טילים ודבורים לצורך חסימת "אבק דרכים" עד צהרי 29 בספטמבר הייתה: אלפיים שעות ים ספינות הטילים ו-305 שעות ים דבורים, מעבר לסיורי ביטחון שוטף הרגילים.^[2]

ההכנות והאימונים נעשו במחנה מיוחד בזליטן כ-50 מיל ימי מזרחית לטריפולי (לוב). המתקפה תוכננה באמצעות שש סירות מהירות דגם "פיקולו" תוצרת קפריסין.^[3] מפקד הקומנדו הימי של חיל הים הלובי לשעבר פיקח על האימונים ואבו עבאס עצמו ליווה את ההכנות. ב-27 באפריל 1990, התקיים תרגיל מסכם בו השתתפו סירות התקיפה ושני כלי שיט של הצי הלובי שימשו מטרות לסירות המחבלים התוקפות.

שיוט אוניית האם - האונייה יצאה מנמל במערב לוב ועליה שש סירות מהירות כאשר אחת מהן לא הייתה חמושה ומשימתה לשאת מכלי דלק לאחרות. ב-26 במאי יצאו המחבלים מבסיס הקבע בזליטן והוסעו באוטובוס כתשע שעות עד למפרץ שומם מזרחית לבנגזי. לאחר תדרוך שקיבלו מאבו עבאס עצמו, הועברו 18 מחבלים בסירות גומי לאונייה. משלחי הפיגוע באונייה היו מפקדי הכוח הצבאי והימי של ארגון החזית לשחרור פלסטין וקצין בכיר מהקומנדו הימי הלובי. ב-27 במאי בשעה 10:00 יצאה לדרך מזרחה לאורך החוף המצרי. רק בהיותם באונייה נודע למחבלים שתקיפת כלי שיט חיל הים הישראלי היא מטרה משנית ויעד התקיפה הוא חוף תל אביב. בנין השגרירות האמריקאית על חוף הים הוגדר כמטרה לרקטות.

נקודת ההורדה המחבלים הסיקו שהשיט באונייה הוא הקטע הקריטי בו הם עלולים להיתפס כולם יחד. לכן תוכננה הורדת הסירות במרחק כ-120 מיל ימי מהחוף הישראלי. המתקפה תוכננה לשעות הבוקר כדי לפגוע במתרחצים בחופים. מועד ההורדה תוכנן לפנות ערב כדי שכל שעות החשיכה ינוצלו לתנועה תוך חדירת הסיורים הימיים. מפקדי הפעולה מהחזית לשחרור פלסטין והקומנדו הימי הלובי ידעו שלא ניתן היה להסוות אונייה קטנה ועליה סירות מהירות באור יום ממטוסי תצפית ומכלי שיט מסיירים גם בלילה.

ב-29 במאי בשעה 17:00 הורידה האונייה את 6 הסירות ורק 17 מחבלים. מאחר שאחד סירב להמשיך בפעולה. ההורדה נעשתה בשעה המתוכננת אך המרחק היה גדול בהרבה מהמתוכנן מעל כ-150 מיל ימי מחופי ישראל. הדבר נעשה מתוך ההערכה למאמצי הסריקה שנעשו על ידי ישראל. לאחר ההורדה פנתה האונייה לאלכסנדריה וייתכן גם שחזרה ללוב.

תנועת סירות המחבלים בזירת הפעולה היה הים שקט, שררו ערפילים והתנועה נעשתה במהירות גבוהה. בדרכן עצרו פעמיים וקיבלו 4 מכלי דלק מלאים מהסירה המלווה. היות שאוניית האם הורידה אותם במרחק רב הדרך נעשתה ארוכה יותר באופן משמעותי והדלק לא הספיק. לאחר התדלוק השני שנעשה בשעה 22:00 פנתה סירת התדלוק מס' 6 שעליה מפעיל יחיד, דרומה לכיוון החוף המצרי.

זמן מה לאחר מכן התגלו תקלות מנוע בסירה מס' 2. אנשיה עברו לסירות האחרות והסירה טובעה בירי.^[4] ארבע הסירות החמושות המשיכו מזרחה לכיוון החוף הישראלי. ההפלגה נעשתה במסדר 1 (הפלגה בטור) כאשר סירה מס' 3 עוקבת אחרי סירה מס' 1 וסירות 4 ו-5 עוקבות אחרי הסירה שלפניהן.

אובדן רוח הלחימה - מתוך 16 המחבלים שהגיעו למגע אף אחד לא נלחם. הערכת המודיעין שהדבר נבע משתי סיבות: הן בשל מידורם מתוכנית הפיגוע, שכן המטרה נמסרה להם רק בעת שעלו על האנייה; והן לנוכח העובדה כי שעות ההפלגה הרבות בסירות המהירות התישו אותם עד שנעשו עייפים מאוד.^[5]

• 
  קבוצת מחבלים בפוזה המייצגת את התוקפים בסירות הנשק מאי 1990.^[6]
• 
  חלק מסירות המחבלים בתנועה לעבר חופי ישראל, 28 במאי 1990.
• 
  קבוצת המחבלים במחנה בלוב לפני יציאה לפעולה, 25 במאי 1990.^[7]

המודיעין הימי איתר את המועד בו בשלה המוכנות להוצאת הפיגוע לפועל. והצביע על מועד יציאת הכוח המפגע של המחבלים מלוב בבוקר או צהרי יום 27 במאי. בישיבת גיחות ומבצעים אצל עמי אילון ב-29 במאי שעה 08:30 סוכם על תוספת סיורי דבורים ספינות טילים ומטוס סיור. שעתיים מאוחר יותר בישיבת גיחות מבצעיות בפני מפקד חיל הים הוצג שהסבירות לפיגוע נמוכה היות שמידע הראה שב-27 במאי המחבלים עדיין בבסיסם שליד טריפולי, כאשר זמן ההפלגה הוערך בכ-3.5 יממות כך שנטען כי הפעולה אינה צפויה להתרחש לפני 31 במאי. על כן תגבור הסיורים נדחה ביממה.^[8]

בצהרי ערב חג השבועות - 29 מאי 1990 - הפיץ המודיעין התרעה שלפיה הפיגוע הגיע לשלב של מימוש בטווח הזמן המיידי.^[9] ההערכה התבססה על הנחת המודיעין שהאנייה תצא מטריפולי שבלוב בצהריים או בערב 27 במאי הרי שעל "חלון הזמן" המדויק להתרחשות האירוע, ניתנה הערכה כי הסבירות למימושו, היא במהלך יום החג - ה-30 מאי 1990. עקב היציאה לחופשת חג הוציא המודיעין הימי את ההתרעה ב-11:59 ומיקוד חלון הזמן נמסר בהערכות מצב שהתקיימו בפורום המבצעי במהלך שעות אחרי הצהריים של ה-29 מאי כולל בפני מפקד חיל הים.

מפקד יחידת השליטה הימית סא"ל דרור אלוני וראש ענף מבצעים סא"ל חזי משיטה נכנסו לדריכות, הם נמצאו באירוע במושב עין איילה ולאחריו חזרו למפקדה.

בשעות הערב המאוחרות של אותו יום, 29 במאי, התקבלה אינדיקציה מודיעינית חדשה, על פעילות חריגה בארגון אבו אל עבאס. הקצין התורן ניר פרס הזעיק את רמ"ח מחקר אל"ם שלמה גואטה.^[10] אף כי היה אפשר לייחס את המידע לנושאים אחרים החליט גואטה לראות בה סימן המעיד ”מימוש פיגוע אבק דרכים רלוונטי החל מהלילה”.^[11] בעקבות זאת, ניתנה לכל גורמי הפיקוד ומערך הבטש והשליטה בחיל הים, התרעת בזק בכתב ובעל-פה, שלפיה: ההתרחשות של "אבק דרכים" היא רלוונטית עוד באותו ליל 29/30 למאי^[12] אולם למרות זאת, התרעת בזק זו לא הגיעה בזמן אמת לידיעת מפקדי ספינות דבור הערוכים באשדוד והם הוזעקו לשוב לבסיסם רק אחרי שהתגלתה סירת המחבלים הראשונה מערבית לגעש.

בדיעבד הסתבר כי ההקדמה בלוחות הזמנים של המתקפה נבעה מכך שהמחבלים עלו על "אניית האם" במזרח החוף הלובי ולא באזור נמל טריפולי, כפי שהייתה הערכת המודיעין עד ערב 29 במאי. במספן המודיעין עלתה אכזבה מכך שההתרעה על הפיגוע הובנה כאילו הייתה צפויה להתרחש רק יממה מאוחר יותר, ולטעמם היה צורך להיערך למגננה באופן מיידי.^[13]

אח"י קשת (סער 4.5) יצאה אחרי הצהריים לסיור שמטרתו לאתר את אוניית האם. בדרכה לאזור הסיור התעכבה לזהות 3 אוניות המתקרבות לחופי ישראל. בדיעבד נמצא שאוניית האם לא נכנסה לאזור סיורי האוויר וספינות הטילים ובשל כך לא התגלתה.

המטרה שונתה אפוא מתפיסת אוניית האם לגילוי הסירות המהירות. הסיורים בקרבת החוף בוצעו על ידי שש ספינות בט"ש. אזורי הסיור של ספינות הטילים הועברו ל-30 מיל ימי מהחוף במקום 60 מייל ימי שהיו קודם לכן.

במהלך חג השבועות 30 במאי נוצר מגע בין כוחות חיל הים לסירות המחבלים במספר גזרות כמעט במקביל.

סירות המחבלים לא נשאו אורות ניווט, וכך, באמצע הלילה שבין 29 ל-30 במאי הבחין המוביל "אבו יאסר" כי יתר הסירות אינן עוקבות אחריו וסירתו נעה מזרחה לבדה. לקראת אור ראשון נגמר הדלק בסירה המובילה והיא נעמדה במרחק גדול מהחוף מול געש. חמשת המחבלים בסירה הבחינו במטוס חיל האוויר שלא גילה את הסירה וניסו לפגוע בו באמצעות ירי של טיל סטרלה אך המשגר היה רטוב והטיל לא פעל.^[14]

בשעת בוקר מוקדמת גילתה תחנת מכ"ם תל אביב מטרה במרחק 16 מיל ימי מהחוף מול קיבוץ געש ונתוני תנועה במקום.^[15] בקרית המכ"ם הגדירה מטרה בלתי מזוהה מס' 182. מטוס קרנף היה בסיור אווירי אך בשל תנאי הראות הגרועים לא הבחין בסירה. דבור מס' 901 (בפיקוד שי שמש) מפלגה 916 שנמצא בסיור מול תל אביב עוד מיום הקודם הוכוון למטרה. הדבור שמהירותו המרבית הייתה 18 קשר הגיע כעבור ארבעים וחמש דקות. מטווח גדול ראה סירת מרוץ ירוקה חשודה מאוד. לאחר שהתקרב, זוהו אנשים במדים והסירה הוגדרה כפח"ע ודאי. הזיהוי הועבר לכל מערכת המגננה וצה"ל. מסוקי קרב הוזנקו והגיעו למקום על מנת ללמוד את צורת הסירה, כך שניתן יהיה לזהות על פיה גם כלי שיט מעורבים אחרים.

מפקד חיל הים, אלוף מיכה רם, שנמצא במוקד השליטה עמד בקשר ישיר עם מפקד הדבור שי שמש. מחשש לחגורות נפץ נדרשו חמשת המחבלים בסירה להוריד בגדים ולרדת למים. בינתיים הסירה הריקה נסחפה ברוח לכיוון החוף. דבורה 810 (בפיקוד אמיר אורן), נשלחה לקשור את הסירה והדבור נשאר עם האנשים במים.

אח"י יפו (סער 4) (בפיקוד עידו לדרר) ועליה מפקד הפלגה סא"ל זאב ינובסקי, עם צוות השתלטות משייטת 13 וחוקר שבויים שיצאה מחיפה לסיור הופנתה אל המטרה מול געש. כאשר הגיעה, החלה לאסוף את המחבלים מהמים לחקירה. הדבורה 810 נשלחה להמשיך בסיור גזרת חסימה שלה מול עתלית. בערך באותו זמן הגיע חוקר שבויים נוסף במסוק אנפה והורד אל הדבור 901. השאלות שנדרשה להן תשובה מידית היו: האם ישנן סירות נוספות וכמה? האם הסירות או האנשים שבהן מולכדו ועלולים להתפוצץ? וכן איתור פרטים על אודות אוניית האם.

תשובות המחבלים לחקירה הראשוניות הוערכו כמטעות. במהלך החקירה הגיע מסוק יסעור עם אנשי יחידה 669 ואסף ארבעה מהמחבלים להמשך חקירה בחוף. אח"י יפו (סער 4) יצאה לחפש אחרי סירות נוספות תוך המשך חקירה של המחבל החמישי.
הגוררת "הילה" של נמל אשדוד הגיעה מול געש וגררה את הסירה הנטושה לנמל אשדוד.

ציוד שנתפס בסירה מול געש

• 
  משקפת מגבר אור כוכבים ציוד מתקדם לראיית לילה בשימוש מפקד המחבלים.
• 
  מטול רקטות 4 קני מהסירה שנתפסה מול געש.
• 
  רקטות 107 מ"מ בארגזי פעולה.
• 
  מצפן דיגיטלי לניהוג הסירה.
• 
  מכשיר קשר בתחום התג"ם.

בשעה 08:35 הבחין דבור 868 (בפיקוד דרור פשר) - שהיה עוד מהבוקר הקודם בסיור מול דרום רצועת עזה, הנמצאת בגזרת האחריות של פלגה 916 - בסירה שאינה סירת דיג הנעה במהירות לכיוון הגבול הימי עם מצרים. הגילוי היה 15 מיל ימי מהחוף. פשר קיבל מידע על סירת המחבלים שהתגלתה מול געש והמטרה שהתגלתה העלתה את חשדו. פשר החל אפוא לרדוף אחר הסירה וירה באוויר לאזהרה. מהירות המרבית של הדבור – 18 קשר לא עמדה בתחרות עם הסירה שהייתה ריקה, קלה ונעה במהירות בין ספינות הדיג המצריות. פשר ביקש סיוע מסוקי קרב אך פיקוד חיל הים לא אישר זאת. סירת התדלוק עברה את הגבול הימי ונמצאה כבר בשטח שמול החוף המצרי. הסירה המתרחקת נעלמה ממכ"ם הדבור לכיוון דרום מערב. המודיעין הימי הסיק שסירה זו הייתה חלק מכוח התקיפה והיא שהייתה אמונה על תדלוק ארבע הסירות האחרות בדרכן.

המידור הרב שננקט על ידי אבו אל עבאס לא מנע מהמודיעין הימי לחשוף את ההיערכות לביצוע. נראה כי לחלק מהמחבלים לא הייתה מוטיבציה לביצוע התכנית, אשר פרטיה נודעו להם רק ברגע האחרון.^{[דרוש מקור]} סירות המחבלים מס' 3, 4, ו-5, איבדו קשר עין עם הסירה המובילה, ובעקבות זאת שינוי כיוון ושטו בנתיב דרומי לכיוון רצועת עזה. בהיות הסירות כ-25 מייל ימי מול תל אביב, היו המחבלים מותשים והחליטו לנוח עד הבוקר. מבלי דעת סייעה להם העמידה בכך שסירותיהם הציגו מטרת מכ"ם קטנה בלבד. בבדיקה מאוחרת עלה שהן נמצאו בגזרת הסיור של אח"י קוממיות, אך לא התגלו משום שהספינה הועברה לגזרת חיפוש אחרת.

בבוקר לאחר המנוחה התרכזו אחד עשר המחבלים בסירה האחת שבה נותר עוד דלק והמשיכו לכיוון רצועת עזה, כדי למצוא מסתור בקרב האוכלוסייה המקומית. מסיבה לא ברורה הסירה לא התגלתה במכ"ם תחנת אשדוד. בשעה 09:55 התגלתה הסירה בתחנת מכ"ם ארז מטרה בטווח 11 מיל ימי ובטווח של 4.5 מיל ימי מהחוף בתנועה. דבור 909 (בפיקוד רוני שדה) מפלגה 916, שיצא מבסיס אשדוד לסיור, גילה סירה מהירה בעין ולאחר מכן גם במכ"ם. הדבור רדף אחרי המטרה, שהוגדרה כפח"ע ודאי, וביקש סיוע מסוקי קרב. מהירות הסירה הייתה במקור גדולה בהרבה ממהירות הדבור, אך משקל המחבלים הרבים גרם להאטתה. שדה פתח באש מתותח אורליקון בטווח רחוק מאוד. המחבלים התרשמו מהירי וראו מולם אנשים רבים בחוף שנראו כמי שממתינים להם. לאחר הירי פנתה הסירה דרומה ועלתה על חוף, שנראה היה שומם - שטח אש 608 - כק"מ וחצי מדרום לחוף הרחצה של ניצנים.^[16]

במקביל לגילוי המכ"ם גילו את המטרה גם צופי האוויר, רב חובל ישעיהו מור וסימן טוב חממי, במטוס עגור שהוזנק משדה דב.^[17] בתחילה התייחסו לדיווח המטוס כזיהוי של הדבור, אך בהמשך הובהר שהוא מזהה את הסירה המהירה. המחבלים בסירה נופפו למטוס לשלום, אך הטייס השתכנע שאלה מחבלים. סירת המחבלים הנרדפת על ידי הדבור ומוטרדת על ידי המטוס הקל ברחה לכיוון דרום. אל"ם ישראל בן חיים, שהיה מפקד הבסיס בשדה דב, שימש בעצמו כטייס, אם בגלל מגבלות מזג האוויר ואם משום שהיה זה יום ההולדת שלו.

בן חיים התקשר מהמטוס למפקדת חיל האוויר וביקש להזדרז עם שליחת מסוקי קרב. הוא ראה את המחבלים נוטשים את הסירה וספר אחד עשר מחבלים בחוף. הוא עקב אחריהם בורחים למקום מסתור בשיחים בין החוליות, וכשהגיעו מסוקי הקרב כיוון אותם למחבלים. חמישה מחבלים יצאו עם ידיים מורמות ונלקחו בשבי. מסוקי הקרב ירו אל השיחים ומהירי נהרגו 4 מחבלים. שניים אחרונים נתפסו בסריקות של חיילי גבעתי, שהוזנקו לשטח מבסיסם ברצועת עזה.

הפרשן לנושאי ביטחון של ערוץ 2 משה נוסבאום נמצא אז רוחץ בחוף ניצנים וסיקר את האירוע תוך כדי התרחשותו.^[18]

ציוד שנתפס בסירה שהגיעה לחוף

• 
  סירת מחבלים מהירה שנרדפה על ידי ספינת דבור ננטשה בחוף בניצנים, 30 מאי 1990.
• 
  חימוש המחבלים נאסף על ידי חיילי צה"ל משטח החוליות.
• 
  גופות המחבלים נאספות משטח החוליות בניצנים.
• 
  סירת המחבלים ואמצעי לחימה נטושים בחוף ניצנים 30 במאי 1990.
• 
  חלק מהחימוש שנשאו המחבלים בסירות התקיפה.
• 
  מטול רקטות דו קני 107 מ"מ מהסירה שהגיעה לחוף שטח אש 608.
• 
  הגה ובקרת המנועים של הסירה המהירה.
• 
  מכשיר קשר בתחום התג"ם.
• 
  חימוש המחבלים בסירה שהגיעה לחוף שטח אש 608.

מפקד סיירת הדבורים 'כריש', מפלגה 916, סרן זיו סלומון, הוזעק בבוקר לאשדוד יצא נעם הדבור המהיר 854 לאזור ההתרחשות והגיע ליד דבור 909 כאשר זה מול החוף. נתגלתה סירה מול אשקלון ודבור 854 ניגש וזיהה אותה כתמימה. משם בכיוון צפון מערב התגלתה סירה מהירה נעה אל החוף בקורס צפון מזרחי. תחנת המכ"ם בבסיס אשדוד לא גילתה את המטרה. המסקנה הראשונית הייתה שזו סירת מחבלים חלק מהמתקפה. סלומון פנה אחריה והדבור המהיר החל להשיג את הסירה. דרש ממנה לעצור תוך כדי ירי באוויר. כאשר עצרה התברר שהיו אלה שני חבר'ה שיצאו מנמל אשדוד לשיט וכך נמנעה טעות בזיהוי שכמעט והייתה קטלנית.^[19]

מטוס קרנף נשלח לסיור רחוק ואח"י קוממיות ואח"י תרשיש (סער 4) יצאו לסיור ארוך במגמה לאתר את האונייה שהורידה את הסירות. בשעה 15:15 גילה הקרנף 80 מיל ימי אונייה חשודה צפונית לפורט סעיד. אח"י קוממיות ניגשה לזיהוי אך התברר שזו אינה האונייה המבוקשת.

בצהרים גילה מטוס סיור ימי שחף זוג סירות נטושות כ-25 מיל ימי מערבית לתל אביב. אח"י יפו (סער 4) שחיפשה באזור הגיעה וזיהתה שתי סירות מרוץ דומות לסירה שנתפסה בבוקר בגעש כשהן עמוסות באמצעי לחימה. צוות ילת"ם לסילוק פצצות הגיע עם מסוק יסעור. אחת מהסירות שקעה והשנייה נבדקה, נמצא שאיננה ממולכדת ונגררה לבסיס אשדוד.

האונייה המובילה שזהותה הוסתרה בהצלחה הייתה כנראה אוניית סוחר לובית שהופעלה על ידי אנשי צי לוביים. המחבלים שנתפסו לא ידעו או תודרכו לספק פרטים כוזבים. נמסרו שמות שונים "Tiny Star" או "Seven Star" או "אנטרטין" או "סיזירוס" שהניפה דגל של פנמה או דגל טורקי.
על כל פנים האונייה הייתה מספיק גדולה לשאת עליה שש סירות ומצוידת במנופים חזקים להוריד אותם בלב ים.

הסירות נאספו לאשדוד

• 
  שלוש סירות המחבלים נאספו על הרציף בנמל אשדוד
• 
  סירת המחבלים המובילה שנתפסה מול געש מורמת לרציף באשדוד.
• 
  סירת מחבלים שנתפסה בלב ים מול תל אביב והובאה לאשדוד.
• 
  מבט אל תא המנועים שני מנועי וולוו פנטה 225 דיזל מאפשרים מהירות מעל 36 קשר.

תקיפת המחבלים תוזמנה לכינוס הליגה הערבית בבגדד. כישלון התקיפה הרגיז את מנהיג לוב מועמר קדאפי שתמך סייע ואפשר את הפעילות מארצו. הפלסטינים הציגו כישלון מבצעי כהצלחה ואף טענו שהמחבלים שנתפסו לפחות מימשו את זכות השיבה לארץ ישראל. מאמרים בעיתונות הערבית פיארו את התוקפים.^[20] הידיעה ששגרירות ארצות הברית בתל אביב הייתה בין יעדי המתקפה גרמה לרוגז זמני בין ארצות הברית לארגון השחרור הפלסטיני. שגריר מצרים בישראל מוחמד בסיוני העביר מידע כי יאסר ערפאת טען שלא ידע על הפיגוע המתרחש.

בצה"ל בירכו על סיכול הפיגוע. לאחר האירוע נערכו תחקירים ביחידות המשתתפות. הרמטכ"ל דן שומרון, דרש לקיים בדיקת טווחי גילוי לסירות. הצלחת המודיעין להביא תמונה כוללת של שיטת האירוע ובהתרעה קצרה גם את מועדה. הכוונה לתפוס את המחבלים בעודם באונייה לא מומשה. עצם ביצוע הסיורים הימיים והאוויריים לאורך זמן רב הועיל בהרתעת המחבלים וגרם לסיכול המתקפה. הסירות הורדו במרחק רב מעבר לתכנון והן נשארו בלי דלק ולא הגיעו למטרתן.

חקירת המחבלים השבויים נערכה על ידי שירות הביטחון הכללי ותוצאותיה לא התפרסמו.

ביחידות חיל הים הישראלי

פעילות הסיכול ארכה זמן רב, השקעת שעות הים הייתה כ-2300 שעות ים ספינות טילים וכ-450 שעות ים לספינות הבט"ש.^[21] במרבית היחידות נמצא מה לתקן ולשפר בפעילות הביטחון השוטף. המודיעין הימי ומערך הגילוי החופי של חיל הים דרוכים וערניים כדי למנוע פיגוע מהים.

המודיעין הימי - למרות פרסום ההתרעה המשותפת למודיעין הימי ולזירת טרור באמ"ן ב-29 במאי (יממה לפני גילוי הסירה הראשונה), והתרעת הבזק שהוציא המודיעין הימי בליל 29–30 במאי (כ-6 שעות לפני גילוי הסירה), האיחור בהסקת המסקנות לא שינה מאומה את תהליך הסיכול. עם התרעה מוקדמת יותר יכול היה חיל הים להשקיע יותר מאמצים אך אין תוצאות טובות יותר ממה שהושג.

חידוש מערך הגילוי

מערך תחנות המכ"ם שהפעיל חיל הים שופר באופן מתמיד ופעל בצורה טובה במהלך האירוע. בכל התחנות הקבועות הותקן מכ"ם חדיש מתוצרת אלתא שפותח במיוחד לגילוי סירות מטרות קטנות על רקע הגלים. ההצטיידות הוכיחה את עצמה כאשר בקרי השליטה במכ"ם תל אביב ומכ"ם ארז גילו את סירות המחבלים בטווח גדול מאוד.

הצטיידות בספינות בט"ש מהירות

עוד מתחילת שנות ה-80 נוכח חיל הים שהמחבלים מכינים סירות מהירות.^[22] נערכו ניסויים בהעלאת מהירות ספינות הדבור על ידי החלפת המנועים בחזקים יותר. התעשייה האווירית עמדה על הצורך פיתחה ובנתה ספינות דבורה. ספינות אלה גדולות יותר ומהירותן מעל 30 קשר. בשנת 1985 החליט מפקד חיל הים אברהם בן שושן לרכשן. ספינות הוכיחו את יעילותן במפגשים עם סירות מחבלים באזור דרום לבנון. לאחר "אבק דרכים" הזמין מפקד חיל הים מיכה רם שש ספינות דבורה נוספות.^[23] במספנות ישראל פותחה ספינת בט"ש מהירה שלדג (כלי שיט) שהוצעה לחיל הים. ראש המטה הכללי דן שומרון הורה לבדוק ישימותה. עם הזמן שודרגו כל ספינות הבט"ש של חיל הים לספינות מהירות.

מפקד חיל הים אלוף מיכה רם היה מרוצה מאוד מהפעילות הימית בכללותה. לדבריו, התוכנית המסוכנת של המחבלים וההשקעה הרבה בביצועה לא הביאו נזקים לישראל. סירות המחבלים, החימוש והציוד המתוחכם נתפסו, למעט סירת התדלוק שפנתה לחוף המצרי ומהירותה אפשרה לה לברוח. רדיפת הדבור תוך ירי ויירוט באמצעות מטוס הקל עד לכניעה או השמדה במסוקי תקיפה נעשתה היטב, ובתווך גם נמנעה תקלה של תקיפת סירות אזרחיות. מפקד חיל הים סיכם כך: ”נכון שסירת מחבלים שנוגעת בחוף זה פחות מוצלח מהשמדה בלב ים, אולם כל המערך שלנו במקרה זה פעל היטב.”^[24]

• עבודת מחקר המודיעין ופיצוח פרשת "אבק דרכים" הביאו את הרמטכ"ל, דן שומרון, לשבח את מודיעין חיל הים.
• על ערנות מודיעינית על החדירה המתבצעת מוקדם יותר מהערכה שהביאה להזעקת המערכת קיבל סרן ניר פרס^[25] תעודת הערכה ממפקד חיל הים אלוף מיכה רם.
• על פעילות באיתור המחבלים בחוף ניצנים והכוונת מסוקי הקרב אליהם צוינו טייסי המטוס עגור אל"ם ישראל בן חיים^[26] ורס"ן יואש קושניר^[27] לשבח על ידי מפקד חיל האוויר.
• על גילוי סירת המחבלים מהאוויר - קיבלו הצופים במטוס הקל רב חובל ישעיהו מור וסימן טוב חממי מכתב הערכה ממפקד יחידת השליטה הימית סא"ל דרור אלוני. זכו גם לשיחת הערכה מהטייסים בן חיים וקושניר שרואים אותם שותפים לצל"ש שקיבלו הם עצמם.^[28]

אחד עשר המחבלים שנתפסו בסירה מול געש ובחוף שטח אש 608 הועמדו לפני בית דין צבאי. התובע עו"ד סרן ירון לוי דרש את העונש המרבי. בית המשפט הצבאי גזר עליהם 30 שנות מאסר.^[29] בהמשך להבנות שארם א-שייח שוחררו מרבית המחבלים בשנת 1999.^[30]

• שלמה מן, שני פייס, גילה נאומן- ימיני, ריאיון עם מפקד חיל הים אלוף מיכה רם ליום החיל ה-42, חוברת 'בין גלים' מס 181 אוגוסט 1990 ע' 5 - 6.
• שני פייס, חשיפה: ההכשרה הימית של המחבלים, 'בין גלים' 182 ינואר 1991,ע' 6 - 8.
• רענן צ'רבינסקי ואריה קיזל, המוכ"מות שלנו בפח"ע - אחרי געש ניצנים וגם אל המטרה- שיפורי קליטה במכ"ם חוף, 'בין גלים' 182 ינואר 1991, ע' 14, 27.
• עודד גלוברמן, טסתי נמוך כדי להפחיד אותם, בטאון חיל האוויר 1990.
• ליאת לרר סיכול ניסיון פיגוע פח"ע אבו אל עבאס בחג השבועות 30 במאי 1990. מדור היסטוריה חיל הים ספטמבר 1991, (טרם שוחרר לציבור.)
• טל זגרבה, טסנו מעל המחבלים במחנה, 28 במאי 2009.
• גיל חזקיה, ניסיון הפיגוע בחוף ניצנים מאי 1990, באתר יוטיוב, 29 אוגוסט 2014
• פסח מלובני, מבצע ירושלים הימי תרגום ועיבוד מאמר באתר כוויתי, באתר משמר המורשת הימית.
• סירת מחבלים בחוף ניצנים באתר עמותת חיל הים.
• גילויים חדשים: ניסיון הפיגוע בניצנים באתר "כל הזמן" 4 ביוני 2015.^[34]
• ירון דרוקמן, השבוע לפני - המטרה: טבח בחוף תל אביב, באתר ynet, 30 במאי 2015
• שי לוי, הגיבורים שלא היכרתם: המבצעים של טייסי התובלה – עגור קטן ולא חמוש נגד 11 מחבלים, כתבה באתר פז"ם, 25 בדצמבר 2014
• אורן מתתיהו, אימון סיירת הוואי - פעילות דבורים בשנת 1993, בהם אלה שלקחו חלק במבצע, 5 ביולי 2015.
• איתי גדסי גילויים חדשים: 'אבק דרכים' - ניסיון הפיגוע בניצנים מגזין כל הזמן 4 ביוני 2015.
• אל"ם שלמה גואטה, דברי הספד ופרידה מאל"ם (מיל') ניר פרס ז"ל - שנאמרו ביום קבורתו בתאריך 12.1.22, כז' בטבת תשע"ב