מבצע פלוטו

מבצע פלוטו היה מבצע שערכו בעלות הברית במלחמת העולם השנייה להנחת צינורות דלק תת-ימיים בתעלת למאנש בין בריטניה לצרפת לאחר הפלישה לנורמנדי, על מנת להבטיח אספקה שוטפת של דלק לצבאותיהם בחזית מערב אירופה. שני קווי צינורות הונחו לרוחב התעלה מחודש אוגוסט 1944 ואילך, ובהם 21 צינורות דלק באורך כולל של כ-1,250 קילומטר. עד לסיום המלחמה באירופה הוזרמו בצינורות אלו 782 מיליון ליטר דלק.

שמו של המבצע הורכב מראשי תיבות: "PipeLine Under The Ocean" ("קו צינורות מתחת לאוקיינוס").

הנחת צינורות דלק קבועים לשם אספקת דלק לצבאות בעלות הברית באירופה נחשבה כבעלת חשיבות רבה מבחינת מתכנני הפלישה לאירופה. להם היה ברור, שללא אספקה נאותה של דלק תתעכב תנועת כוחות בעלות הברית או אף תיעצר, ומצב זה עלול להיות מנוצל על ידי הצבא הגרמני לטובתו.

אספקת דלק בצינורות קבועים הייתה דרושה כדי להקטין את התלות של בעלות הברית בשינוע דלק מבריטניה ליבשת אירופה באמצעות מכליות ומכלים ניידים שיובלו בספינות. אמצעים אלו היו צפויים להעמיס עומס רב על הנמלים באירופה בהן יפרקו בעלות הברית את אספקתן, ויהיו נתונים לסכנה מתמדת של שיבוש פעילותם עקב תנאי מזג האוויר ופעילות האויב.

תכנון המבצע החל במחצית הראשונה של שנת 1942 ביוזמת מטה המבצעים המשולבים במשרד המלחמה הבריטי והמשרד לפיתוח משק הדלק לצורכי מלחמה (Petroleum Warfare Developement) ובמעורבות של האדמירליות הבריטית.

המורכבות הטכנית של המבצע כמו גם היקפו התעשייתי הצריכו גיוס מספר רב של בעלי מקצוע מתאימים. לפיתוח הצינורות גויסו בין השאר מהנדסים של מספר חברות דלק בריטיות - חברת הדלק האנגלו-איראנית, חברת הדלק העיראקית וחברת הדלק של בורמה.

מספר גדול של חברות אזרחיות בריטיות הועסקו כקבלניות לפיתוח וייצור הצינורות. בשל האורך הכולל הגדול של הצינורות שהיה צריך לייצר, נמסר חלק מן העבודה גם לחברות אמריקניות אחדות. הן ייצרו בארצן כ-20% מאורך הצינורות שיוצרו לצורך המבצע.

דגם הצינור הראשון אשר פותח נקרא HAIS (על מקור השם ראו בהמשך). הוא היה מבוסס על דגם קיים של צינור תת-ימי שהכיל כבל חשמלי. התכנון הראשוני שנוצר על בסיס זה היה של צינור גמיש, המורכב מצינור עופרת חלול בקוטר של שני אינץ' (5.1 סנטימטרים), אשר היה מצופה ברשת פלדה ובשתי שכבות של סרט פלדה.

אב הטיפוס של הצינור פותח על ידי שני מפעלי מתכת אזרחיים. במאי 1942 הוא הונח לניסיון (על ידי ספינת הנחת כבלים של שירות הדואר המלכותי) במים רדודים בנהר במחוז קנט ודלק הוזרם דרכו בהצלחה. ביוני 1942 נערך בצינור ניסוי מוצלח במים עמוקים יותר בשפך הנהר קלייד (Clyde) בסקוטלנד. לאור הצלחת הניסוי הוחלט רשמית לכלול את מבצע פלוטו בתוכנית הפלישה לאירופה. בעקבות ההצלחה גם הוחלט להגדיל את קוטר הצינור ל-3 אינץ' (7.6 סנטימטרים).

בדצמבר 1942 נערך ניסוי רחב היקף להנחת צינור HAIS לרוחב תעלת בריסטול (מחוף ויילס הדרומי לחוף הצפוני של דבון), באורך של 72 קילומטר. קשיים גדולים ועיכובים התעוררו בתחילה בהפעלתו, אבל לבסוף הוזרמו בצינור זה 125 טון דלק מדי יום במשך שלושה שבועות.

בתכנונו הסופי היה צינור HAIS מורכב מ-11 שכבות: צינור עופרת בקוטר של 3 אינץ' ומעליו עשר שכבות נוספות – של נייר, כותנה, בד יוטה, סרט פלדה ורשת חוטי פלדה. השכבה החיצונית של הצינור הייתה עשויה גם היא בד יוטה. הקוטר החיצוני של הצינור הגיע ל-4.5 אינץ' (11.4 סנטימטרים).

כל קילומטר של צינור HAIS הכיל כ-15 טון עופרת וכ-14 טון פלדה ומשקלו הכולל היה קרוב ל-30 טון. כיוון שהתברר שיש הכרח לקיים בו בכל עת לחץ קבוע לשם מניעת נזק למבנהו היה הצינור מובל כשהוא דחוס במים, ואז היה משקלו 34 טון לקילומטר.

לצורך הצמדת קטעי הצינור זה לזה פותח פרק הצמדה מיוחד, שהיה גדול בקוטרו מקוטר הצינור, ושני קצות הצינורות הוכנסו לתוכו.

צינור HAIS נועד להנחה על ידי ספינת הנחת כבלים. התברר שספינות הנחת הכבלים שהיו קיימות באותה עת לא היו גדולות דיין והמתקנים שעל סיפוניהן לא היו חזקים דיים לצורך משימה זו. לפיכך תוכנן ציוד מתאים, כולל תוף גדול ממדים שעליו נכרך הצינור. הציוד הותקן על סיפונן של מספר ספינות סוחר.

השם שניתן לצינור - כמו גם לדגם הצינור האחר שפותח - נועד שלא להסגיר דבר על טבעו, לשם שמירת סודיות המבצע. הוא הורכב מן האותיות הראשונות של שם המהנדס שהגה אותו ושל שמות החברות שהיו שותפות בפיתוחו - המהנדס Hertley, והחברות Anglo-Iranian petroleum corporation ו-Seamen.

דגם נוסף של צינור פותח לאחר שהתעורר חשש שלא תימצא כמות מספיקה של עופרת לייצור צינורות HAIS באורך הדרוש. שני מהנדסים אזרחיים הציעו ליצור צינור פלדה על בסיס ניסיונם, שהראה שבשימוש באורכים גדולים יש גם לו גמישות. פרקי הצינור חוברו זה לזה בריתוך. קוטר הצינור היה 3 אינץ' (7.6 סנטימטרים) ועובי דפנותיו 6.3 מילימטרים.

לצורך הנחת צינור HAMMEL פותח תוף מתכת גדול, בקוטר של 15 מטר וברוחב של 27 מטר, שעליו נכרך הצינור. התוף היה צף על פני המים ונגרר על ידי ספינות^[1][2] כאשר הוא מתגלגל ומשחרר את הצינור תוך כדי מהלכו. תוף זה קיבל את השם Conundrum .^[3] התוף נשא צינור באורך של 111 קילומטר. משקל התוף כשהוא ריק היה 250 טון, ולאחר שנכרך הצינור עליו – כ-1,600 טון. קטעי צינור HAIS חוברו לקצותיו של צינור זה על מנת להקל על חיבור קצותיו למתקנים ביבשה.

שם הצינור הוא חיבור של האותיות הראשונות של שמות המהנדסים שהגו אותו – Hammick ו-Ellis.

תוכנית הנחת הצינורות קבעה כי הם יימתחו בשני קווים מן החוף הדרום-מערבי של בריטניה. נקודת המוצא של קו הצינורות המערבי הייתה בחופו הדרום-מזרחי של האי וייט, משם נועדו הצינורות להימתח אל שרבור (Cherbourg) שבצרפת. נקודת המוצא של קו הצינורות המזרחי הייתה בדנג'נס (Dungeness) שממערב לדובר והוא נועד להימתח אל בולון (Boulogne) שבצרפת. שמות הקוד של הקווים היו במבי (BAMBI) ודמבו (DUMBO), בהתאמה.

כבר בשלב מוקדם של תכנון המבצע וההכנות לו הוחל בהנחת קווי צינורות ממאגרי דלק בבריטניה אל שתי נקודות המוצא. שם הוקמו תחנות שאיבה ומכלי אחסון לשם הזנת הדלק לצינורות. הצינורות, מכלי האחסון ותחנות השאיבה שניבנו הוסוו היטב כדי שלא להזמין הפצצות גרמניות עליהם. תחנות השאיבה ניבנו בתוך בניינים תמימים למראה – בניינים נטושים, מוסכים, בתי נופש ואפילו חנות גלידה.

חודשיים לאחר הפלישה לנורמנדי, ב-12 באוגוסט 1944, החלה הנחת קווי הצינורות. העיכוב בתחילת הפעולה נבע בין השאר מן הצורך לטהר ממוקשים את שטחי הים בהם הונחו הצינורות.

תחילה הונחו ארבעה צינורות מן האי וייט לשרבור - שני צינורות HAIS ושני צינורות HAMMEL. אורך כל צינור היה 111 קילומטר והנחתו ארכה 10 שעות. קושי נוסף התעורר בהעלאת קצות הצינורות ליבשה והמשימה הושלמה במאמץ רב. בקו זה הוזרמו בתחילה 56,000 גלון דלק ליום – כ-184 טון.

לאור ההתקדמות הגדולה של צבאות בעלות הברית לתוך צרפת ובלגיה באוגוסט וספטמבר 1944 הונח בים קו הצינורות בין דנג'נס לבין בולון שבצרפת, ששוחררה בינתיים מידי הגרמנים. הונחו 17 צינורות (11 מדגם HAIS וששה מדגם HAMMEL). הם הונחו ברצועת ים ברוחב של כ-3 קילומטר. אורך כל צינור היה 47 קילומטר והנחתו ארכה כ-5 שעות. על חוף הים בצרפת הוסוו קצות הצינורות לשם הגנתם.

בסך הכל הונחו במבצע פלוטו 21 צינורות באורך כולל של כ-1,250 קילומטרים. לצורך מבצע הנחת הצינורות הופעל צי של 34 כלי שיט שונים, מהם ארבע ספינות להנחת כבלים וארבעה תופים צפים.

בינואר 1945 הוזרמו בכל הצינורות 300 טון דלק ליום, במרץ 1945 – 3,000 טון ליום ובהמשך 4,000 טון ליום. בסך הכל הוזרמו בצינורות מבצע פלוטו עד לסיום המלחמה באירופה 172 מיליון גלון (782 מיליון ליטר) דלק.

צינורות אלו (שחלקם נמשו מן הים לאחר המלחמה) נחשבים לאבותיהם של צינורות הדלק שהונחו שנים לאחר מכן בין בריטניה לבין אסדות הקידוח, אשר הוקמו לשם הפקת נפט מן הים הצפוני.

• אתר Combined Operations. תאריך כניסה: 26 בספטמבר 2010.
• אתר Epson and Ewell History Explorer. תאריך כניסה: 26 בספטמבר 2010.
• מגזין Popular Science, אוגוסט 1945. תאריך כניסה: 26 בספטמבר 2010.

• נמל מאלברי

מדיה וקבצים בנושא מבצע פלוטו בוויקישיתוף

• סרטון על מבצע פלוטו באתר YouTube.