מבצר שליסלבורג
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מוצב, אזור גאוגרפי מעשה ידי אדם, אטרקציה תיירותית, סימן נוף  |
| מיקום | Orekhovy |
| מדינה | רוסיה |
| מייסדים | רפובליקת נובגורוד |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1323 |
| תאריך פתיחה רשמי | 1323 |
| מידות | |
| שטח | 7.3 הקטאר |
| קואורדינטות | 59°57′14″N 31°02′20″E / 59.953829°N 31.038866°E |
| אתר רשמי | |
  | |
מבצר שליסבורג (ברוסית: Крепость Оре́шек , בגרמנית:Festung Schlüsselburg) היא אחת משורת ביצורים שנבנו על אי באגם לדוגה, בשליסלבורג, סמוך לעיר סנקט פטרבורג, רוסיה.
המצודה הראשונה נבנתה בשנת 1323. זו הייתה זירת סכסוכים רבים בין רוסיה לשוודיה והחליפה ידיים בין שתי האימפריות. במהלך מלחמת העולם השנייה נפגע קשה. כיום זהו חלק מאתר המורשת העולמית של אונסק"ו המרכז ההיסטורי של סנקט פטרבורג ואתרים קשורים.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבצר מעץ בשם אורשק (Орешек) או אורחוב (Орехов) נבנה על ידי הנסיך הגדול יורי ממוסקבה (בתפקידו כנסיך נובגורוד) מטעם הרפובליקה של נובגורוד בשנת 1323. המצודה שמרה על הגישות הצפוניות לנובגורוד והגישה לים הבלטי. המצודה שוכנת על אי אורוחובץ ששמו מתייחס לאגוזים בשוודית כמו גם בפינית (Pähkinäsaari, "אי האגוזים") ובשפה הרוסית.
לאחר סדרה של סכסוכים, נחתם באוגוסט הסכם שלום באורשק, ב-12 באוגוסט 1323 בין שוודיה לנסיך הגדול יורי ורפובליקת נובגורוד. זה היה ההסכם הראשון בגבול בין הנצרות המזרחית והמערבית במערב פינלנד של ימינו. מצבת אבן מודרנית מצפון לכנסיית יוהאן הקדוש במצודה מהווה מונומנט המסמל את ההסכם. בשנת 1333 הזמינו אנשי נובגורוד את הנסיך הליטאי נארימנטאס לשלוט בגבול הצפון-מערבי. נרימאנטאס מינה את בנו, אלכסנדר נרימונטוביץ', לשלוט בנסיכות האוטונומית של אורשק.
בשנת 1348 תקף המלך מגנוס אריקסון וכבש את המבצר בקצרה במהלך מסע הצלב שלו באזור בשנים 1348–1352.[1] המבצר נהרס עד שנובגורוד כבשה מחדש את המצודה בשנת 1351. המצודה נבנתה מחדש באבן בשנת 1352, על ידי הארכיבישוף וסילי קליקה מנובגורוד (1330–1352), שעל פי דברי הכרוניקה הראשונה של נובגורוד, נשלח על ידי בני נובגורוד לאחר שכמה נסיכים רוסים וליטאים התעלמו מתחינות העיר לעזור להם לבנות מחדש להגן על המצודה.[2][3] שרידי הקירות בשנת 1352 נחפרו בשנת 1969 וניתן לראותם צפונית לכנסייה שבמרכז המצודה.
התרחבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1478 הרפובליקה של נובגורוד נכבשה על ידי נסיכות מוסקבה שהתחילה מיד לחזק את הגבול עם שוודיה. המצודה הקטנה הקיימת נהרסה ובמקומה נבנה מבצר אבן חדש עם שבעה מגדלים שתפס כמעט את שטח האי כולו. המרתף הנובגורודיאני הישן שימש לבניית מצודה חדשה עם שלושה מגדלים בחומות החיצוניים. אורכם הכולל של החומות היה כ-740 מטר. גובהם עד 12 מטר ורוחבם במרתף 4.5 מטר; המגדלים היו בגובה 14-16 מטרים וקוטר 16 מטר בקומת המרתף. נתונים אלה הפכו אותו למבצר הרוסי החזק ביותר באותה תקופה. התושבים נאלצו להתיישב מחדש ביבשה ולעזוב את האי והעדיפו יותר את הגדה הדרומית של נהר הנייבה.[4]
בשנים 1554–1555, במהלך המלחמה הרוסית-שוודית, השוודים הטילו מצור על המצודה, ללא הצלחה. בתגובה, מוסקבה הטילה מצור על וויבורג, גם הוא ללא הצלחה[4].
במהלך מלחמת ליבוניה, בשנת 1582 הכוחות השוודים בהנהגת פונטוס דה לה גרדי כמעט כבשו את המצודה. לאחר ירי ארטילרי הם הצליחו לפרוץ לאחד המגדלים, אך לאחר מכן נהדפו על ידי המוסקבאים[4].
המצודה נכבשה על ידי שוודיה בשנת 1611 במהלך מלחמת אינגריה לאחר תשעה חודשי מצור, כשהמגינים איבדו 9 גברים מתוך 10. במסגרת האימפריה השוודית, המבצר היה ידוע בתור Nöteborg ("מפצח המבצר") בשוודית או Pähkinälinna בפינית, והפך למרכז של המחוז הצפוני-נטבורג (slottslän). באותה תקופה נעשה מעט מאוד כדי לשמור על המצודה במצב תקין והמומחים שהגיעו לנטבורג כדי לבצע בדיקות הזהירו את המלוכה מפני התמוטטות המבצר בשל אי אחזקה[4].
במהלך מלחמת אינגריה בהובלת הצאר אלכסיי מיכאילוביץ' ביוני 1656, המצודה הייתה תחת מצור שהוטל על ידי הווייווד פוטיומקין שנמשכה עד נובמבר 1656 ללא הצלחה.
מלחמת הצפון הגדולה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1702, במהלך המלחמה הצפונית הגדולה, נכבשה המצודה על ידי הרוסים תחת פיוטר הגדול בתקיפה אמפיבית: 440 חיילים שוודים הגנו על המצודה במשך עשרה ימים לפני שנכנעו. לאחר ירי ארטילרי כבד ו-13 שעות של לחימה בתוך המצודה, המפקד השוודי הסכים סוף סוף לכניעה בתנאים מכובדים. השוודים עזבו את המצודה עם דגלים, רובים וארבעה תותחים. הכוחות הרוסיים מנו 12,500 איש וספגו בסך הכל 1,500 נפגעים, בהשוואה ל-360 עבור השוודים במסגרת מצור מנטבורג (1702).
פיטר שינה את שם המבצר לשליסלבורג, תעתיק לאלף-בית קירילי של השם שלסלבורג (Schlüsselburg). השם, שמשמעותו "מבצר מפתח" בגרמנית, התייחס לתפיסתו של פיוטר את המצודה כ"מפתח לאינגריה".
בתקופות הקיסרות המבצר איבד את תפקידו הצבאי והוא שימשה כבית כלא פוליטי ידוע לשמצה. בין האסירים המפורסמים היו:ניקולאי בסטוז'ב,ארנסט יוהאן פון בירון, וילהלם קוכלבקר, מיכאיל באקונין,ניקולאי מורוזוב, ניקולאי נוביקוב, סרגו אורדז'וניקידזה, ורה פיגנר, שייח' מנסור ובמשך שלושים ושמונה שנים ולריאן לוקאסינסקי. איוון השישי נרצח במצודה בשנת 1764. במבצר נערכו הוצאות להורג של איוואן קלאייב ושל אלכסנדר אוליאנוב (אחיו של לנין). המבצר נודע בכינוי "הבסטיליה הרוסית"[5]. נאמר שמיד לאחר המהפכה הרוסית בשנת 1917 שוחררו כל האסירים, גם הפוליטיים וגם הפליליים, שהציתו את בית הסוהר[4], אך על פי תיעודים רשמיים מעמד הכלא בוטל כבר בשנת 1905.
המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1928 הפך המבצר לסניף של המוזיאון למהפכת אוקטובר, אולם בשנת 1939, זמן קצר לפני המלחמה, הוא נסגר והמוצגים הועברו ללנינגרד.[6]
זמן קצר לפני ששליסלבורג נכבשה על ידי הכוחות הגרמנים (8 בספטמבר 1941), נשלח חיל מצב של 350 חיילי הצבא האדום למבצר באי אורחובץ כדי להביא אספקה ותחמושת לקו החזית. חיל המצב החזיק בטירה הנטושה במשך 500 יום ומנע מהגרמנים לנחות שם ולקצץ את מסלול המעבר האחרון מלנינגרד ליבשת. מזון ואספקה הובאו מהגדה הצפונית של הנייבה שנשארה בשליטה סובייטית. ירי ארטילרי כבד של הגרמנים השמיד את כל המבנים בתוך המצודה וחלק מהמגדלים והחומות החיצוניים, אך למרות ניסיונות רבים המצודה לא נכבשה. במהלך מבצע איסקרה (18 בינואר 1943) הוסר המצור על המצודה.[7]
מצב נוכחי
[עריכת קוד מקור | עריכה]המלחמה הרסה לחלוטין את המצודה. מתוך עשרת המגדלים המקוריים, נותרו רק שישה (חמישה מגדלים רוסים ומגדל שוודי אחת). שרידי הכנסייה שבתוך המצודה הפכו לאנדרטה לזכר מגיני המצודה. במצודה הוקם אתר ארכאולוגי בשנים 1968-1975 כאשר ארכאולוגים חפרו את מה שנשאר ממבצר האבן העתיק של נובגורוד, משנת 1352 וממצאים אחרים.
המצודה שימשה כאתר לקונצרט רוק שנתי מאז 2003. במקום ישנו גם מוזיאון לאסירים פוליטיים של האימפריה הרוסית ואוסף קטן של ארטילריה מתקופת מלחמת העולם השנייה. שיפוץ החומות והמגדלים איטי, אם כי עדיין בעיצומו. בתוך המצודה הוצבה אנדרטת אבן לזכר הסכם השלום הרוסי-שוודי הראשון (1323).
תיירים יכולים להגיע לאי ממאי עד אוקטובר דרך שליסלבורג[8] או מהגדה הצפונית של נהר נייבה, דרך תחנת הרכבת פטרוקרפוסט עם מעבורות רגילות הפועלות כל 10-15 דקות[9].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מבצר שליסלבורג
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Michael C. Paul, "Archbishop Vasilii Kalika, the Fortress at Orekhov and the Defense of Orthodoxy," in Alan V. Murray, ed., The Clash of Cultures on the Medieval Baltic Frontier (Farnham, UK: Ashgate, 2009): 266–267.
- ^ Arseny Nikolayevich Nasonov, ed. "Новгородская первая летопись: старшего и младшего изводов". Moscow and Leningrad, 1950, p. 100
- ^ Michael C. Paul. "Secular Power and the Archbishops of Novgorod Before the Muscovite Conquest". Kritika: Explorations in Russian and Eurasian History 8, No. 2, pp. 237, 249; Paul, "Archbishop Vasilii Kalika," 257-258.
- ^ 1 2 3 4 5 История крепости Орешек (Шлиссельбург). Наша Молодёжь (ברוסית).
- ^ RBTH, Veronika Prokhorova, for (2014-07-04). "A day out in Shlüsselburg, Saint Petersburg's Bastille" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2018-03-16.
- ^ Шлиссельбургская крепость "Орешек". www.museum.ru (ברוסית). נבדק ב-2018-03-16.
- ^ Tucker, Spencer (בנובמבר 2010). Battles that Changed History: An Encyclopedia of World Conflict. ABC-CLIO. ISBN 9781598844290.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Shlisselburg-Oreshek ferry line". אורכב מ-המקור ב-2018-06-18.
- ^ "Petrokrepost' ferry line".