מוחמד בכרי

מוחמד בכרי
محمد بكري

לידה	27 בנובמבר 1953 (בן 70) בענה, ישראל
שם לידה	محمد بكري
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
צאצאים	אדם בכרי, בכרי זיאד, סאלח בכרי
מספר צאצאים	6
פרסים והוקרה	Palestine Appreciation Award (2023)
פרופיל ב-IMDb

מוחמד בכרי (בערבית: محمد بكري; נולד ב-27 בנובמבר 1953) הוא שחקן ובמאי קולנוע ותיאטרון ערבי-ישראלי. בכרי מוכר מעבודותיו כאומן יוצר, וכן מהמעורבות הפוליטית שלו הקשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובאה לידי ביטוי גם ביצירותיו.

מוחמד בכרי נולד בכפר בענה בגליל, במשפחה ערבית-מוסלמית. למד בבית ספר יסודי בכפרו, ובבית ספר תיכון מקיף בעכו.

בשנים 1973–1976 למד באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון. לאחר סיום לימודיו החל לעבוד כשחקן בתיאטרון הבימה, בהצגה "חתונת הדמים". ב-1984 השתתף בסרטו של יהודה ג'אד נאמן "מגש הכסף". באותה שנה זינקה הקריירה הקולנועית שלו, עם צאתו לאקרנים של הסרט "מאחורי הסורגים" (מאת ערן פרייס בבימוי אורי ברבש) העוקב אחר מאבקם המאוחד של אסירים יהודים וערבים בהנהלת הכלא בו הם נמצאים. הסרט הוא בכיכובם של בכרי, אסי דיין, ארנון צדוק ועוד. שיתוף הפעולה הזה הצליח מאוד, והסרט זכה לשבחים רבים והיה מועמד לאוסקר. על משחקו זכה בכרי בפרס כינור דוד כשחקן הטוב ביותר. כעבור שמונה שנים השתתף בסרט ההמשך "מאחורי הסורגים 2" (1992) וזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל ולנסיה, באותה השנה שיחק בסרטו של עמוס קולק "להב חצוי" לצד השחקנית פיי דאנאוויי. ב-1994 השתתף בסרטו של חיים בוזגלו, "צלקת".

עבודתו של בכרי משתרעת על קשת רחבה של תפקידים בתיאטרון ובקולנוע. כשחקן תיאטרון שיחק בהבימה, תיאטרון חיפה, תיאטרון החאן, וכן בהצגות יחיד. בקולנוע השתתף כשחקן וכבמאי ומפיק של סרטים בישראל, בפריז ובבריסל.

בשנות ה-90 החל לעבוד בתיאטרון אל-קסבה ברמאללה והשתתף בהצגות שונות, ביניהן ההפקה "רומיאו ויוליה" בבימוי משותף של ערן בניאל מתיאטרון החאן ופואד עווד, שתי הלהקות שיחקו בעברית ובערבית. ההצגה זכתה להצלחה בפריז ב-1995. במקביל, הופיע בכרי בהצגתו "מונולוג בכרי" בהשתתפותו ובבימויו של אוריאל זוהר. הוא חילק את זמנו בין עבודתו בישראל וברשות הפלסטינית.

ב-31 במרץ 2010 אושפז בכרי בבית-החולים רמב"ם לאחר אירוע לב קשה^[1].

באפריל 2012 התמנה למנהל תיאטרון א-סראיה, במסגרת התיאטרון הערבי-עברי ביפו, אך התפטר לאחר זמן קצר בשל מיעוט התקציב. משנת 2013 החל ללמד משחק באקדמיה לאמנויות המופע בתל אביב^[2].

בשנת 2017 מגלם בכרי באוף-ברודוויי את דמותו של יהודי יליד לוב שנשלח עם משפחתו לברגן בלזן, בהצגה "בנגאזי־ברגן בלזן" על-פי ספרו של יוסי סוכרי בנושא שואת יהודי לוב^[3].

בכרי נשוי לליילה, מתגורר בבענה ואב לשישה. שלושה מבניו - סאלח, אדם וזיאד - הם שחקנים. ב-2005 נדון בן אחר שלו, חסן, לשלוש וחצי שנות מאסר בפועל, לאחר שדקר ופצע קשה צעיר שחיזר אחרי אחותו.

חלק ניכר מיצירתו של בכרי נוגע בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בראיונות לעיתונות הסביר כי הוא מנסה לחיות חיים יצירתיים ולהפיץ את דעותיו התומכות בפיוס והשלמה הדדית בין הישראלים לפלסטינים. הדרך בה הוא חי ומנסה להגשים את דרכו מעוררת מחלוקת בציבור הישראלי. זאת על רקע ניסיונו להעצים את הנרטיב הפלסטיני של הערבים בישראל – הן בעבודותיו האמנותיות, והן בהתבטאויותיו באמצעי התקשורת^[4].

בכרי עורר זעם בציבור היהודי בישראל בכמה אירועים. ב-2002 נעצרו שבעה מבני משפחתו המתגוררים בכפרו, בחשד כי סייעו למחבל שביצע פיגוע התאבדות בקו 361 בצומת מירון, שבו נרצחו 9 אנשים ונפצעו עשרות. אחיינו של בכרי ובן משפחה נוסף הורשעו, לאחר הודאתם, ברצח, ונדונו לשנים ארוכות בכלא^[5]. אירוע זה בא על רקע התבטאויות שלו בתמיכה בטרור של ערביי ישראל בעת אירועי האינתיפאדה באוקטובר 2000, ובמאבק המזוין של הפלסטינים.

ב-2015 התמודד ללא הצלחה על מקום ברשימת חד"ש לקראת הבחירות לכנסת העשרים.

בספטמבר 2017 ביקר בכרי בלבנון והשתתף באירוע הנקרא שבוע "הימים הפלסטיניים", בו הוצגו חלק מיצירותיו הנוגעות לסוגיה הפלסטינית. בכרי צוטט בעיתון הלבנוני "אל-אח'באר", המזוהה עם חזבאללה, כמי שאמר במהלך האירוע כי "נורמליזציה עם האויב הציוני היא בגידה והדיון סביבה הוא עניין מביש ולא מקובל". בתגובה פנתה שרת התרבות והספורט מירי רגב ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בדרישה לפתוח בחקירה נגד בכרי^[6].

ערך מורחב – ג'נין ג'נין

ב-2003 הכין את סרטו השנוי במחלוקת "ג'נין ג'נין". הסרט הוכן בעקבות הקרב שניהל צה"ל במחנה הפליטים ג'נין במסגרת מבצע "חומת מגן", ובכרי הציג בו את תיעוד האירועים כפי שהם משתקפים מעיניהם של הפלסטינים תושבי המחנה. הסרט הופק סמוך להתרחשויות, בעוד מדינת ישראל מתמודדת עם האינתיפאדה השנייה רוויית פיגועי ההתאבדות, ועורר גל של הפגנות ומחאות נגדו^[7], בין השאר בגלל טענת החיילים שלחמו בג'נין שהסרט מכיל שקרים והאשמות שווא. הסרט נפסל על ידי המועצה לביקורת סרטים, אך בעקבות עתירתו לבג"ץ הותר להקרנה. למרות ההיתר לא הצליח בכרי להפיצו לציבור הרחב, והוא גרם לו הפסדים כספיים.

בכרי נתבע בתביעה אזרחית, בגין פרסום לשון הרע, על ידי חיילים שהשתתפו במבצע, אשר האשימו אותו בהוצאת דיבה. בפסק הדין קבעה השופטת שבסרט יש משום הוצאת לשון הרע כלפי חיילי צה"ל, אך דחתה את התביעה מאחר שאין לתובעים כפרטים זכות תביעה. התובעים החליטו לערער על ההחלטה וזכו לרוח גבית מהיועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, שהחליט כי המדינה תצטרף לערעור כדי לייצג את האינטרס הציבורי^[8]. ביולי 2011 דחה בית המשפט העליון את הערעור תוך ששלושת שופטי ההרכב (מרים נאור, יורם דנציגר ויצחק עמית) מביעים מורת-רוח רבה מן הסרט. הם קבעו שמדובר בסרט גדוש שקרים, ואף הוסיפו וקבעו, שאי האמת שבסרט אינה תוצאה של טעות או של רשלנות מצד בכרי, אלא כוונה מפורשת שלו לעוות את המציאות כדי להכפיש את לוחמי צה"ל. נקבע, כי הסרט מציג את חיילי צה"ל כ"אחרון פושעי המלחמה וכאחרון הרוצחים". בפסק הדין אושרה אף קביעת בית המשפט המחוזי, שלפיה בכרי יצר את הסרט בחוסר תום-לב ומתוך מניע פסול. עם זאת, לאור הוראת ס' 4 לחוק איסור לשון הרע, הקובעת שלא ניתן להגיש תביעה אזרחית בגין לשון הרע על "ציבור", ראו עצמם שופטי העליון מנועים מלקבל את הערעור. שלושת השופטים לא הסתירו את אי הנחת שלהם ממה שהם הגדירו כ"תוצאה הקשה" של הערעור (היינו, דחייתו). בדצמבר 2017 החליט היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להצטרף לתביעת דיבה של קצין שלחם במבצע חומת מגן כנגד בכרי^[9]. בינואר 2021 אסר בית המשפט המחוזי להפיץ ולהקרין את הסרט ג'נין ג'נין, וכן הורה על החרמת עותקיו. בנוסף, נדרש בכרי לשלם פיצויים והוצאת משפט לסא"ל במיל' ניסים מגנאג'י^[10][11]. בנובמבר 2022 דחה בית המשפט העליון את הערעור שהגיש בכרי על פסק הדין של בית המשפט המחוזי.^[12]

בכרי נוסע עם סרטו למקומות רבים בעולם, פסטיבלים בינלאומיים מזמינים אותו ואת סרטו זה. הסרט זוכה למספר פרסים יוקרתיים בעולם כולו. בשנת 2012 התבטאה שרת התרבות, לימור לבנת, כנגד העסקתו של בכרי כשחקן בתיאטרון צוותא, במסגרת האקדמיה לאמנויות המופע, ועוררה ביקורת ציבורית^[13]. באותה שנה נשקלה האפשרות להעמידו לדין פלילי בגלל הסרט ואלה המאפשרים הקרנתו בעולם^[14].

• תיאטרון הבימה - "חתונת הדמים" 1980, "שבוע" 2003.
• התיאטרון העירוני חיפה - "פרנסיס הפנטסטי" 1997, "הדה גאבלר" 1994, "סינדרום ירושלים" 1988.
• תיאטרון החאן הירושלמי, ו"תיאטרון אלקסבה" (בניהול ג'ורג' איברהים, רמאלה) - "רומיאו ויוליה" 1994-1996.
• תיאטרון אל-קאסבה - "הליצן" 1998, "הלילה וההר" 1995, "המהגר" 1999, "העלמה והמוות", 1997.
• תיאטרון אל-מידאן (נצרת וחיפה) - "בית ברנרדה אלבה" 2000, "זגרודת אלארד" (יללת האדמה) 2001.
• "תיאטרון האוניברסיטה" של החוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב, "המשפחה" מאת לודוויג דה-בר, עיבוד ובימוי אוריאל זוהר 1976.
• האקדמיה לאמנויות המופע - "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גרסיה לורקה, בימוי מוניר בכרי, 2012

הצגות יחיד

• עיבוד ומשחק: "האופסימיסט" 1986, "העוגן", עונת הנדידה אל הצפון 1993 - הצגות אלה שיחק עם פרופ' אוריאל זוהר בצרפתית, ובכרי בערבית ועברית, בכינוסים ופסטיבלים למען השלום, בפריז, בריסל, סרג'י פונטואז, ליל, בשנים 1995–1997.
• "אבו מרמר" 1998.

בימוי

• "יום בחיינו" - תיאטרון אלמידאן נצרת 2004.
• "מראה מעל הגשר" מאת ארתור מילר 2002.
• "סמיר ויהונתן על כוכב מאדים" - בתיאטרונטו הבימה 1999.

• השחקן הטוב ביותר פסטיבל לוקרנו 2004 ("פנתר הארד"), על משחקו בסרט "פרייבט".
• פרס פלסטין לקולנוע 1999.
• פרס פסטיבל ולנסיה על "חיפה" 1997.^{[דרוש מקור]}
• השחקן הטוב ביותר פסטיבל ולנסיה על "מאחורי הסורגים 2" 1994.^{[דרוש מקור]}
• פרס כינור דוד על "מאחורי הסורגים" 1984.
• שחקן השנה ישראל 1984.
• פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר קרטאז תוניס 2002.
• "תאנית" הזהב קרתאז תוניס על מפעל חיים בתיאטרון 2000.
• פרס השחקן המצטיין בפסטיבל עכו, על משחקו בהצגה "עונת הנדידה אל הצפון" מאת א-טייב סאלח בבימוי פרופ' אוריאל זוהר 1993.

מדיה וקבצים בנושא מוחמד בכרי בוויקישיתוף

• מוחמד בכרי, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• מוחמד בכרי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• מוחמד בכרי, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
• מוחמד בכרי, באתר ספר הקולנוע הישראלי
• מוחמד בכרי, באתר AllMovie (באנגלית)
• מוחמד בכרי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• מוחמד בכרי, באתר Discogs (באנגלית)
• מוחמד בכרי, בארכיון הבימה
• מוחמד בכרי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• ריאיון עם בכרי במגזין תל אביב
• איתמר ענברי, "הם לא יכולים לחסל אותי סופית", באתר nrg‏, 17 בספטמבר 2007
• על סרט של בכרי באתר הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה
• אביב לביא, למרות הבגידה, באתר הארץ, 25 במרץ 2003
• נעם ברקן, פיצוי לחיילים על "ג'נין ג'נין", באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2007
• נירית אנדרמן, עכבר העיר אונליין, לא תנצחו אותי, באתר הארץ, 29 ביולי 2008
• נטע אלכסנדר, עכבר העיר אונליין, ערב תרבות בבונקר, באתר הארץ, 28 ביולי 2008
• מוחמד בכרי: "להתכחש לשואה זה להתכחש לאנושות", באתר ynet, 22 באפריל 2009
• יואב איתיאל, הסרט שהוא חי בו, מגזין המושבות, 12 במרץ 2010
• אבנר שביט‏, "ישראל - המפונקת במדינות": ריאיון עם מוחמד בכרי, באתר וואלה, 23 במאי 2010
• מרב יודילוביץ', מזוז: לא אגיש כתב אישום נגד בכרי, באתר ynet, 5 בינואר 2010
• אייל מלובן, מוחמד בכרי: "אף אחד לא יכול לקחת ממני את האישיות שלי", באתר הארץ, 9 בפברואר 2012
• אלי אלון, מוחמד בכרי: התקשורת נמצאת בידיים של ביבי ולא מדווחת מספיק על הכיבוש, אתר מגפון, 4 ביוני 2012
• איתמר רייצס, "אם לומר את האמת": קשה לרחם על מוחמד בכרי, באתר nrg‏, 21 בדצמבר 2014
• רותי קדוש, מוחמד בכרי: 'מרגיש נבגד מצד התרבות בישראל', באתר nrg‏, 19 בפברואר 2017
• נירית אנדרמן, מאז שביים את "ג'נין ג'נין" התהפכו חייו של מוחמד בכרי. זה לא אומר שהוא מתחרט, באתר הארץ, 16 באפריל 2020
• מוחמד בכרי מתארח בפודקאסט גל חד"ש, מטעם חד"ש, 17 באוגוסט 2020