עושר

סממנים נפוצים להפגנת עושר

למעלה: טירת הרסט, קליפורניה, במרכז: למבורגיני וננו, למטה: המלכה אליזבת השנייה עם תכשיטים וכתר

עושר פירושו הון ורכוש רב. במשמעותו הבסיסית מתייחס העושר לאדם, ואדם עשיר הוא מי שלרשותו הון ורכוש רבים במידה ניכרת מהנדרש לקיומו. במשמעות רחבה יותר מתייחס המושג לקבוצה רחבה יותר של אנשים, כגון קהילה עשירה או תאגיד עשיר, ובמשמעות זו מדובר בקבוצה שעומדים לרשותה הון ורכוש רבים. בהשאלה משמש המושג לתיאורו של שפע, לא בהקשר של הון, למשל ציור עשיר בצבעים, צליל עשיר וכדומה.

מושגים אחדים נועדו להציג רמות כמותיות אחדות של עושר:

• מיליונר: אדם שהונו הכולל הגיע למיליון דולר אמריקני (דולר הוא המטבע המקובל להתייחסות בין-לאומית לעושר). בנק ההשקעות "מריל לינץ'" מוסיף סייגים להגדרה. מריל לינץ' נוהג להוציא מדי שנה מסמך המכונה "דו"ח העושר העולמי"^[1] ועל-פי דו"ח זה, "מיליונר" הוא בעל מיליון דולר נזילים, שאינם כוללים השקעות בנכסים ושהון זה אינו כולל התחייבויות.
• מולטי-מיליונר: אדם שהונו כולל מיליונים רבים של דולרים. על-פי ההגדרה של מריל לינץ', "מולטי מיליונר" הוא אדם שברשותו לפחות 30 מיליון דולר.
• מיליארדר: אדם שהונו הכולל הגיע למיליארד דולר.

חז"ל בהגדרה מטפורית-פילוסופית הגדירו את העושר במובן קרוב יותר למושג אושר, וקבעו: "איזהו עשיר? – השמח בחלקו" (משנה, מסכת אבות, פרק ד', משנה א').

רוברט קיוסאקי, בספרו "אבא עשיר אבא עני", מגדיר את עושרו של אדם כמספר הימים בהם יוכל לשמור על אורח חייו אם יפסיק לעבוד.

אנשים מסוימים הפכו לסמל לעושר. בעברית קיים הביטוי "עשיר כקורח" על שמו של קורח המקראי, ו"רוטשילד", הוא הברון רוטשילד, מסמל עושר אף הוא. בארצות הברית היה השם "רוקפלר" (הוא ג'ון ד. רוקפלר) שם נרדף לעושר.

כתב העת הכלכלי פורבס נוהג לפרסם מדי שנה דירוג של האנשים העשירים ביותר בעולם. בראש הרשימה שפורסמה במרץ 2016, ניצב ביל גייטס עם הון של 75 מיליארד דולר. במקום השני ניצב אמאנסיו אורטגה עם 67 מיליארד דולר. במקום השלישי, ג'ף בזוס עם הון של 60 מיליארד דולר. היהודי העשיר ביותר הוא מארק צוקרברג, המופיע במקום ה-5 ברשימה.

ב"דו"ח העושר העולמי של מריל לינץ'" לשנת 2008 מוערך מספר המיליונרים הישראלים בכ-5,900. מספר המולטי-מיליונרים הישראלים, לפי מסמך זה, עומד על 73.^[1] בישראל מתגוררים גם אנשי עסקים שרכושם נאמד במיליארדי דולרים. נמנים בהם סטף ורטהיימר, שרי אריסון, עידן עופר, יצחק תשובה ומוריס קאהן.

כתב העת הכלכלי "פורבס" מפרסם מדי שנה את רשימת המיליארדרים העולמיים – האנשים העשירים ביותר בעולם. כתבי עת כלכליים אחרים מפרסמים רשימות של האנשים העשירים ביותר במדינה מסוימת. עקב שינויים בשערי חליפין ובכוח קנייה קשה יותר לקבוע מי העשירים ביותר מאז ומתמיד או על פני תקופה ממושכת. ההיסטוריון גרג ג'נר (אנ') הציע כמועמדים לרשימת העשירים ביותר בכל הזמנים את ג'ון ד. רוקפלר (1839–1937), יקוב פוגר (Jakob Fugger)‏ (1459–1525), מנסא מוסא הראשון, מלך מאלי (1280 לערך – 1337 לערך) ואוגוסטוס קיסר (63 לפנה"ס – 14 לספירה).^[2]

תנאי הכרחי לצבירת עושר הוא סך הכנסות גבוה מהוצאות. הדרכים העיקריות להכנסות הן:

• הקמת עסק מצליח.
• השקעה כעצמאי או כבעל מניות בעסק משגשג/נדל"ן/אנרגיה, המעניק הכנסה גבוהה לבעליו.
• עבודה כשכיר במקום עבודה המשלם משכורות גבוהות במיוחד.
• הצלחה אמנותית: אנשים מתעשרים מהצלחה בתעשיית המוזיקה, הקולנוע או האמנות. בעבר אמנים רבים נחשבו לעניים עד סוף ימיהם (לדוגמה וינסנט ואן גוך), אך כיום בין האמנים יש המתעשרים מהצלחותיהם.
• קבלת ירושה מהורה עשיר הופכת את היורש לעשיר גם הוא.
• שליטה במדינה. בדרך זו זורם הכסף אל השליט הן מירושה (כאשר השלטון עובר מאב לבן במשך דורות) והן מהכנסותיה השוטפות של המדינה. אליזבת השנייה מלכת הממלכה המאוחדת הייתה דוגמה למלכה עשירה מאוד במדינה דמוקרטית באופייה, אף שעושרם של שליטים מקובל יותר במשטרים שאינם דמוקרטיים. הסולטאן של ברוניי, שהיא מדינה עשירה בנפט, עמד במשך שנים אחדות בראש רשימת עשירי העולם.
• זכייה בהגרלה: פעמים רבות הפרס הראשון בהגרלה מגיע לסכום של מיליונים רבים, כך שהזוכה בו הופך לאדם עשיר. הבטחת עושר הופיעה כבר בפרסום של מפעל הפיס בראשית ימיו: "פיס בכפר, פיס בעיר, פיס הופך עני לעשיר".
• פשע. אחד המניעים לעיסוק בפשע הוא תקווה להתעשרות מהירה וקלה. ארכי-פושעים כגון ראשי המאפיה והיאקוזה עשויים להתעשר ומצליחים לעיתים בדרכים שונות "להלבין" את מקורות הונם.

הונו של אדם עשוי להיות מושקע בדרכים שונות, העושות אותו סמוי מן העין, אך ישנם סממני עושר, המאפשרים לאדם עשיר להפגין את עושרו. אלה כוללים:

• מכוניות יוקרה: לצד המכוניות ה"עממיות" בהן עושים שימוש רוב האזרחים, ישנן מכוניות יוקרתיות, המיועדות לבעלי אמצעים. בין אם מכוניות שמיוצרות על ידי יצרנים שמתעסקים בייצור מכוניות יוקרה בלבד (למשל יצרנית רולס-רויס הבריטית ומייבאך הגרמנית), ובין אם על ידי חברות גדולות יותר דוגמת טויוטה שמייצרות דגמים מפוארים, השמורים לבעלי ממון. יצרני מכוניות יוקרה פופולריות במיוחד ברחבי העולם הן: יגואר, מרצדס, לקסוס ו-BMW.
• מטוס מנהלים ויאכטה פרטית מפוארת הם אמצעי תחבורה המשמשים עשירים מופלגים.
• בגדים ותכשיטים יקרים.
• נדל"ן רב, יקר ומפואר.

תחושת העושר או אפקט העושר הוא מושג כלכלי המנסה להסביר את בחירתם של יחידים להוציא כסף לצריכה. על פי תאוריית "ההכנסה הקבועה" של הכלכלן מילטון פרידמן היקף הצריכה אינו נובע ממצב הכלכלי הנוכחי של היחיד אלא מציפייתו להכנסה העתידית. תחושת העושר מגדילה את ציפייתו של האדם להכנסה ומכאן מגבירה את הצריכה. תהליך זה מביא לעיתים להגברת הפעילות במשק כאשר להרבה אנשים קיימת תחושת עושר. תחושה זו מבוססת על עליה בערך הנכסים של היחיד – מניות בבורסה, ערך הדירות ונכסים אחרים. תופעה זו באה לידי ביטוי בתקופת "בועת האינטרנט" או "בועת הדוט-קום" בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, בה ערך המניות עלה ללא כל יחס לערך האמיתי של הנכסים ורבים חיו בהרגשה שהם בעלי הון רב, תופעה שהזינה את הצריכה, עד לקריסת המניות.

עיקרון בסיסי במיסוי הוא התחשבות ביכולתו של משלם המס לעמוד בתשלום זה. מבחינה זו, הטלת מס מוגדל על עשירים נחשבת כראויה מבחינה חברתית – להם ישנה היכולת לשלם מס זה. לעיתים מוטלים מיסים מיוחדים על פעילויות המאפיינות עושר, ולעיתים מוטל מס מוגדל על עשירים. דוגמאות לכך:

• במדינות רבות מס הכנסה הוא מס פרוגרסיבי, כלומר שיעור המס גדל עם עליית ההכנסות, כך שעד לסף מסוים ניתן פטור מלא ממס, ומהעשירים נגבה חלק מהכנסותיהם כמס.
• הטלת מס ירושה (או מס עיזבון) על ירושה שמוריש אדם שגובהה עולה על סכום מסוים. מס זה מצמצם את העברת העושר מדור לדור. לעיתים מלווה מס זה במס מתנות, שבא למנוע התחמקות מהמס באמצעות העברת נכסים כמתנה בעת שהמוריש עודנו בחיים.
• מס רכוש, שגובהו נקבע לפי ערכם של נכסים עיקריים שבידי האדם, הוא מס המשולם בעיקר על ידי עשירים, ולעיתים אף לו אופי פרוגרסיבי.
• מס מותרות, שהוא מס המוטל על מוצרי צריכה הנחשבים לנחלתם של העשירים בלבד.

השאלה עד כמה ראוי שיהיה גבוה נטל המס המוטל על עשירים נתונה בוויכוח ציבורי, ומדינות שונות, כמו גם ממשלות שונות, נבדלות בגישתן לשאלה זו. בישראל קבע שר האוצר, משה נסים, את הכלל "עיקר ממונו של אדם בידו", כלומר שראוי כי נטל המס יפחת ממחצית הכנסתו של אדם.

מאידך, לעשירים יכולת כלכלית להתמודד עם רשויות המס ולהקטין משמעותית את חבות המס שלהם באמצעים חוקיים.

התרבות הקפיטליסטית סוגדת לעושר ורואה בו ערך מרכזי, כמו שמשקף למשל רעיון "החלום האמריקאי"^{[דרוש מקור]}. בתרבות המערבית קיימות דוגמאות רבות מספור לגישה זו, החל מספרי הרפתקאות שתכליתן השגת אוצר (כמו אי המטמון), המשך ברומנים למשרתות שבהם הגיבורה נגאלת בזכות נישואיה לאיש עשיר, אופרות סבון (כמו "היפים והאמיצים") וטלנובלות ("עשירים ומפורסמים", "בובה פראית") המתרחשות באחוזות פאר, וכלה בתוכניות טלוויזיה שזכייה בהן תוביל להתעשרות המשתתפים (כמו "מי רוצה להיות מיליונר").

הרומן נאמנות מאת הרנאן דיאז עוסק בעושר קיצוני.

מחקרים שבדקו התנהגות של עשירים מעלים אפשרות לקשר בין עושר לבין התנהגות שאינה אתית^{[דרוש מקור]}. לדוגמה, בארצות הברית אנשים במכוניות יוקרה נכנסו לצומת בלי להמתין לתורם, וזאת בשיעור גבוה יותר מהאחרים. עשירים רימו יותר מאחרים ונטו להתנכר לסבלו של זולתם. לא היה הבדל מובהק בין עשירים מלידה לבין מי שזכו בעושר בעצמם.^[3][4]

• פורבס#דירוג עשירי תבל של פורבס
• המיליארדרים העולמיים
• תוצר מקומי גולמי (תמ"ג, GDP)
• תוצר לאומי גולמי (תל"ג, GNP)

• סופי שולמן, ישראל - ארץ קטנה, סיפור גדול, ידיעות ספרים, 2023, הפרק "עושר", עמ' 103–109.

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: עשר
ציטוטים בוויקיציטוט: עושר
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עושר

• אבי גרפינקל, ‏מוח עשיר, מוח עני, באתר ‏מאקו‏, 27 בספטמבר 2012
• אבי שאולי, ישראכרט משיקה כרטיס אשראי לאלפיון העליון, באתר ynet, 30 במאי 2007
• עמי גינזבורג, Wealth Effect, באתר TheMarker‏, 18 באוקטובר 2015
• מיכל וינדזברג, כאילו אפשר למתוח קו ולקבוע: כאן מתחיל העושר, באתר TheMarker‏, 28 ביוני 2012
• טלי שמיר, כסף זה אופי, באתר כלכליסט, 5 באפריל 2012
• ניר נתן, טריליוניסטאן, באתר כלכליסט, 30 ביוני 2011
• סוכנויות הידיעות, מיליארד הוא המיליון החדש, באתר כלכליסט, 7 בדצמבר 2010
• קרן צוריאל הררי, מדעי הג'ובות, באתר כלכליסט, 19 באוגוסט 2010
• 100 העשירים בישראל 2015, באתר "פורבס ישראל"
• 17 ישראלים בדירוג המיליארדרים של פורבס: אייל עופר העשיר ביותר מביניהם, באתר כלכליסט, 1 במרץ 2016
• איתן אבריאל, כך נהפכו חלק מעשירי ישראל למיליארדרים – גם בלי לעבוד, באתר TheMarker‏, 13 ביוני 2017
• סופי שולמן, מפוצצים, באתר כלכליסט, 23 במאי 2019
• עושר, דף שער בספרייה הלאומית