מולי בראון הבלתי נלאית

מולי בראון הבלתי נלאית
The Unsinkable Molly Brown
	כרזת הסרט
	כרזת הסרט
מבוסס על	המחזמר "מולי בראון הבלתי נלאית" של מרדית' וילסון
בימוי	צ'ארלס וולטרס
הופק בידי	לורנס וינגרטן
תסריט	הלן דויטש
עריכה	פרדריק סטיינקאמפ
שחקנים ראשיים	דבי ריינולדס; הרווי פרסנל; אד בגלי
מוזיקה	מרדית' וילסון
צילום	דניאל פאפ
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	מטרו גולדווין מאייר
חברה מפיצה	מטרו גולדווין מאייר
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	11 ביוני 1964
משך הקרנה	128 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מוזיקלי, סרט קומדיה, סרט ביוגרפי
הכנסות	11,000,000 דולר
פרסים	פרס גלובוס הזהב לכוכב החדש של השנה – שחקן (הארב פרסנל)
	דף הסרט ב־IMDb

מולי בראון הבלתי נלאית (באנגלית: The Unsinkable Molly Brown) הוא סרט מוזיקלי אמריקאי משנת 1964 בבימויו של צ'ארלס וולטרס, עם דבי ריינולדס והרווי פרסנל בתפקידים הראשיים.

התסריט מבוסס בחלקו על מחזמר בשם זה מאת מרדית' וילסון שהועלה בברודוויי ב-1960. העלילה מתארת באופן פיקטיבי את חייה של מרגרט בראון שהייתה אשת חברה בדנוור וניצלה בטביעת הטיטניק ב-1912 וכונתה מאז "מולי בראון הלא ניתנת לטביעה" (כשם הסרט באנגלית).

דבי ריינולדס גילמה את מולי בראון והייתה מועמדת על כך לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר.

תקציר העלילה

תיבת עץ ובתוכה תינוקת נסחפת בזרם נהר קולורדו. התינוקת זוחלת לחוף ושם מוצא אותה שאמוס טובין (אד בגלי) ומאמץ אותה לבתו. מרגרט (מולי) טובין (דבי ריינולדס) גדלה כטומבוי עם שלושת ילדיו של שאמוס האלמן. היא עוסקת בעבודות הבית ואינה יודעת קרוא וכתוב. מולי רבה כל הזמן עם שלושת הבנים ורוצה לעזוב את המקום, להגיע לדנוור, ללמוד קרוא וכתוב ואז להתחתן עם אדם עשיר, היא שרה "I Ain't Down Yet".

היא נפרדת מאביה ואחיה בדרך לעיירה לינדוול, קולורדו (אנ') בדרך היא פוגשת בחור נאה בשם ג'וני בראון (הרווי פרסנל) שגר בבית עץ ושר על קולורדו שהוא אוהב – "Colorado Is My Home". הוא מזמין אותה לאכול אך היא חושבת שהוא רוצה לנצל אותה ובורחת ממנו ללדוויל.

היא מוצאת עבודה כברמנית במסבאה של כריסמס מורגן (ג'ק קרושן) מגישה, רוקדת ושרה עם כל הלקוחות "בואו אל הבר" – "Belly Up to the Bar, Boys".

למקום מגיע ג'וני לאחר שבנה בית עץ מרוהט ומפואר ומכר את מניות מכרה הכסף שלו ב-300,000 דולר. הם שרים ביחד – "I'll Never Say No".

לחתונה שנערכת בבית המפואר מוזמנים כל לקוחות הבר וג'וני נותן למולי את כל שטרות הכסף במזומן. היא מחביאה אותם בקמין וג'וני ללא ידיעה מדליק אותו. מולי מזועזעת אך ג'וני לא כועס עליה. הוא זורק את המכוש שלו ופוגע בעורק זהב והם הופכים למליונרים ועוברים לגור בבית מפואר בשדרות פנסילבניה בדנוור.

ג'וני מלמד את מולי לקרוא ולכתוב אך הם מתנהגים כנובורישים אך הם לא מתקבלים על ידי החברה הגבוהה בדנוור למרות שהם תורמים סכום גדול לכנסייה. בייחוד מסתייגת ממנה שכנתה גלדיס (אודרי כריסטי) שלא נותנת להם להיכנס למסיבה בביתה. הם מארגנים נשף גדול בביתם אך אף אחד לא מגיע חוץ מהכומר ואימה של גלדיס (הרמיוני באדלי).

מולי מציעה שהם ייסעו לפריז כדי ללמוד שפות, נימוסים והשכלה. הם מתחברים לרוזן ודוכסית, מבקרים במוזיאונים ולומדים נימוסים של החברה הגבוהה.

הם חוזרים לדנוור עם רשימה של אנשים מכובדים ומולי מדגימה בפני גלדיס את שליטתה בחמש שפות. מולי מזמינה גם את משפחתה ואת ידידיה מהמסבאה. הם רוקדים ושרים "He's My Friend" אבל הנשף נגמר בקטטה גדולה שהורסת את כל מה שנמצא שם.

מולי מחליטה לחזור לאירופה אך ג'וני מסרב ונשאר במקום. היחסים ביניהם מתחילים להיסדק עד שמולי מחליטה לשוב לדנוור.

היא נוסעת בספינה טיטניק שטובעת. מולי מצליחה לרדת עם עוד נשים לסירה. היא מעודדת אותן, מפיחה בהן תקווה, נותנת את מעילה לאחת הנשים ואומרת שהכל ייסתיים בטוב כי "מולי אינה ניתנת לטביעה".

הן ניצלות ומולי מתקבלת בדנוור כגיבורה וגם יריבתה גלדיס משלימה אותה. היא מחפשת את ג'וני בבית וכשהיא מוצאת אותו הם מתחבקים ומתנשקים.

צוות השחקנים

שם השחקן/ית	שם הדמות	הערות
דבי ריינולדס	מולי בראון
הרווי פרסנל	ג'וני בראון	בעלה של מולי
אד בגלי	סימוס טובין	אבא של מולי
ג'ק קרושן	כריסמס מורגן	בעל מסבאה
אודרי כריסטי	גלדיס מקגרו	שכנה של מולי
הרמיוני באדלי	גב' גרוגן	אמא של גלדיס
מרטיטה האנט	אליס לופובינובה	דוכסית גדולה

השירים

"I Ain't Down Yet"
"Colorado Is My Home"
"Belly Up to the Bar, Boys"
"I'll Never Say No"
"He's My Friend"

פרסים

6 מועמדויות לפרס אוסקר:

3 מועמדויות לפרס גלובוס הזהב:

פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - קומדיה או מוזיקלי.
פרס גלובוס הזהב לשחקנית הטובה ביותר - סרט קומדיה או מוזיקלי – דבי ריינולדס.
פרס גלובוס הזהב לכוכב החדש של השנה – הרווי פרסנל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מולי בראון הבלתי נלאית בוויקישיתוף