מונטה קרלו מאסטרס
.jpg) | |
| מיקום | רוקברון-קאפ-מרטן, צרפת |
|---|---|
| קטגוריה | טורניר מאסטרס |
| משטח | משטח חימר |
| הגרלה | 56S / 28Q/ 24D |
| סך פרסים | €4,273,775 (2017) |
| האתר הרשמי | |
  | |
מונטה קרלו מאסטרס הוא טורניר טניס לגברים הנערך בעיירה רוקברון-קאפ-מרטן, צרפת, שסמוכה למונקו. האליפות היא חלק מסדרת טורנירי מאסטרס 1000 של הסבב העולמי לגברים (ATP Tour). הטורניר נערך מדי שנה בסביבות חודשים אפריל-מאי ומשוחק על מגרשי חימר.
אליפות מונטה קרלו לטניס הראשונה נערכה בשנת 1897, והפכה לטורניר "פתוח" ב-1969. לאורך השנים נחשב הטורניר ליוקרתי בסבב הגברים, בדרך כלל בסדרת הטורנירים השנייה בחשיבותה לאחר ארבעת הגראנד סלאמים.[1]
החל משנת 2009, הפך מונטה קרלו ליחיד מבין תשעת טורנירי המאסטרס שבו לא מחויבים הטניסאים בסבב ה-ATP לשחק.[2] עם זאת, רוב השחקנים המובילים עודם בוחרים להשתתף באליפות, בשל הניקוד הגבוה והפרסים הכספיים הנכבדים בהם ניתן לזכות.
רפאל נדאל זכה בתואר שמונה פעמים ברציפות בין השנים 2005 ו-2012, והוא השחקן היחיד שזכה בשמונה תארים רצופים בטורניר כלשהו בסבב. בשנת 2017, בגמר ה-11 שלו מול אלברט ראמוס ויניולאס, הוא זכה בתואר העשירי שלו במונטה קרלו, שיא ב"עידן פתוח".[3] שנה לאחר מכן, נדאל שיפר שיא זה ל-11 זכיות כאשר ניצח בגמר 2018 את קיי נישיקורי.[4]
פורמט
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטורניר היחידים משחקים 56 טניסאים בשיטת נוק-אאוט של שישה סיבובים, כאשר מבין 56 השחקנים 16 מדורגים (ולכן לא יכולים לפגוש אחד את השני עד לשמינית הגמר). שמונת המדורגים הראשונים מתחילים ישירות בסיבוב השני. בדומה, טורניר הזוגות כולל 24 צמדים המשחקים חמישה סיבובים, וארבעת הזוגות המדורגים ראשונים מתחילים בסיבוב השני.
הטורניר משוחק על מגרשי חימר בקאנטרי קלאב מונטה קרלו שבעיירה רוקברון-קאפ-מרטן, שלמרות שמו אינו נמצא במונטה קרלו ואף לא במונקו. המשחקים נערכים בשני אצטדיונים, מגרש הנסיכים (Court des Princes) המשני ומגרש רנייה השלישי (Court Rainier III) המרכזי, בו 10,200 מושבים.[5][6]
רשימת זוכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטורניר היחידים החל מ-1969, תחילת העידן הפתוח:[7]
| שנה | מנצח | מקום שני | תוצאה |
|---|---|---|---|
| 1969 |  טום אוקר |  ג'ון ניוקומב | 8–10, 6–1, 7–5, 6–3 |
| 1970 |  ז'ליקו פרנולוביץ' |  מנואל אורנטס | 6–4, 6–3, 6–3 |
| 1971 |  איליה נסטסה | טום אוקר | 3–6, 8–6, 6–1, 6–1 |
| 1972 | איליה נסטסה (2) |  פרנטישק פאלה | 6–1, 6–0, 6–3 |
| 1973 | איליה נסטסה (3) |  ביורן בורג | 6–4, 6–1, 6–2 |
| 1974 |  אנדרו פטיסון | איליה נסטסה | 5–7, 6–3, 6–4 |
| 1975 | מנואל אורנטס |  בוב יואיט | 6–2, 6–4 |
| 1976 |  גיז'רמו וילאס |  ווייצ'ך פיבאק | 6–1, 6–1, 6–4 |
| 1977 | ביורן בורג |  קוראדו ברצוטי | 6–3, 7–5, 6–0 |
| 1978 |  ראול רמירס | תומאש שמיד | 6–3, 6–3, 6–4 |
| 1979 | ביורן בורג (2) |  ויטאס גרולייטיס | 6–2, 6–1, 6–3 |
| 1980 | ביורן בורג (3) | גיז'רמו וילאס | 6–1, 6–0, 6–2 |
| 1981 | אין זוכה | ג'ימי קונורס גיז'רמו וילאס | המשחק בוטל בתוצאה 5-5 בגלל גשם |
| 1982 | גיז'רמו וילאס (2) | איוואן לנדל | 6–1, 7–6, 6–3 |
| 1983 | מאטס וילאנדר | מל פרסל | 6–1, 6–2, 6–3 |
| 1984 | הנריק סונדסטרום | מאטס וילאנדר | 6–3, 7–5, 6–2 |
| 1985 | איוואן לנדל | מאטס וילאנדר | 6–1, 6–3, 4–6, 6–4 |
| 1986 | יואקים ניסטרום |  יאניק נואה | 6–3, 6–2 |
| 1987 | מאטס וילאנדר (2) | ג'ימי אריאס | 4–6, 7–5, 6–1, 6–3 |
| 1988 | איוואן לנדל (2) | מרטין חאיטה | 5–7, 6–4, 7–5, 6–3 |
| 1989 | אלברטו מנסיני |  בוריס בקר | 7–5, 2–6, 7–6, 7–5 |
| 1990 |  אנדריי צ'סנוקוב |  תומאס מוסטר | 7–5, 6–3, 6–3 |
| 1991 | סרז'י ברוגרה | בוריס בקר | 5–7, 6–4, 7–6(8–6), 7–6(7–4) |
| 1992 | תומאס מוסטר | אארון קריקסטיין | 6–3, 6–1, 6–3 |
| 1993 | סרז'י ברוגרה (2) | סדריק פיולין | 7–6(7–2), 6–0 |
| 1994 |  אנדריי מדבדב | סרז'י ברוגרה | 7–5, 6–1, 6–3 |
| 1995 | תומאס מוסטר (2) | בוריס בקר | 4–6, 5–7, 6–1, 7–6(8–6), 6–0 |
| 1996 | תומאס מוסטר (3) | אלברט קוסטה | 6–3, 5–7, 4–6, 6–3, 6–2 |
| 1997 |  מרסלו ריוס | אלכס קורצ'ה | 6–4, 6–3, 6–3 |
| 1998 | קרלוס מויה | סדריק פיולין | 6–3, 6–0, 7–5 |
| 1999 |  גוסטבו קוורטן | מרסלו ריוס | פרישה במצב 6–4, 2–1 |
| 2000 | סדריק פיולין |  דומיניק הרבטי | 6–4, 7–6(7–3), 7–6(8–6) |
| 2001 | גוסטבו קוורטן (2) |  הישאם אראזי | 6–3, 6–2, 6–4 |
| 2002 | חואן קרלוס פררו | קרלוס מויה | 7–5, 6–3, 6–4 |
| 2003 | חואן קרלוס פררו (2) | גיז'רמו קוריה | 6–2, 6–2 |
| 2004 | גיז'רמו קוריה | ריינר שיטלר | 6–2, 6–1, 6–3 |
| 2005 | רפאל נדאל | גיז'רמו קוריה | 6–3, 6–1, 0–6, 7–5 |
| 2006 | רפאל נדאל (2) |  רוג'ר פדרר | 6–2, 6–7(2–7), 6–3, 7–6(7–5) |
| 2007 | רפאל נדאל (3) | רוג'ר פדרר | 6–4, 6–4 |
| 2008 | רפאל נדאל (4) | רוג'ר פדרר | 7–5, 7–5 |
| 2009 | רפאל נדאל (5) |  נובאק ג'וקוביץ' | 6–3, 2–6, 6–1 |
| 2010 | רפאל נדאל (6) | פרננדו ורדאסקו | 6–0, 6–1 |
| 2011 | רפאל נדאל (7) | דויד פרר | 6–4, 7–5 |
| 2012 | רפאל נדאל (8) | נובאק ג'וקוביץ' | 6–3, 6–1 |
| 2013 | נובאק ג'וקוביץ' | רפאל נדאל | 6–2, 7–6(7–1) |
| 2014 | סטאן ואוורינקה | רוג'ר פדרר | 4–6, 7–6(7–5), 6–2 |
| 2015 | נובאק ג'וקוביץ' (2) | תומאש ברדיך | 7–5, 4–6, 6–3 |
| 2016 | רפאל נדאל (9) | גאל מונפיס | 7–5, 5–7, 6–0 |
| 2017 | רפאל נדאל (10) | אלברט ראמוס ויניולאס | 6–1, 6–3 |
| 2018 | רפאל נדאל (11) |  קיי נישיקורי | 6–3, 6–2 |
| 2019 | פאביו פוניני | דושאן לאיוביץ' | 6–3, 6–4 |
| 2020 | לא התקיים עקב מגפת הקורונה | ||
| 2021 |  סטפנוס ציציפס |  אנדריי רובליוב | 6–3, 6–3 |
| 2022 | סטפנוס ציציפס (2) | אלחנדרו דוידוביץ' פוקינה | 3−6, 7–6(7–3) |
| 2023 | אנדריי רובליוב |  הולגר רונה | 7−5, 2−6, 5−7 |
| 2024 | סטפנוס ציציפס (3) |  קספר רוד | 1-6, 4-6 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מונטה קרלו מאסטרס (בצרפתית)
מונטה קרלו מאסטרס, ברשת החברתית פייסבוק
מונטה קרלו מאסטרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מונטה קרלו מאסטרס, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ על ההיסטוריה של טורניר מונטה קרלו באתר Hello Monaco
- ^ ATP to begin suspending players who skip mandatory events באתר ESPN, 31 באוגוסט 2007
- ^ Nadal Wins Historic 10th Monte-Carlo Title באתר ATP, 13 באפריל 2017
- ^ ג'ורג' בלשו, Rafael Nadal sets a host of new records after historic Monte-Carlo title באתר מטרו, 22 באפריל 2018
- ^ פורמט הטורניר באתר טניס טורס
- ^ מידע על הטורניר באתר הרשמי
- ^ רשימת הזוכים המלאה באתר ה-ATP