מוקיים

מוקיים הם פריט שריון שנועד להגן על השוק ולעיתים הברכיים. היו נפוצים בשימוש צבאי מהעת העתיקה ועד סוף ימי הרנסאנס. המוקיים נזכרים עוד בתנ"ך כחלק מפריטי מיגונו של גוליית ונקראים "מצחת נחושת".^[1]

המוקיים עשויים מחומרים שוניים החל מבדים עבים ועד למוקיים עשויים ממתכת. המוקיים הגנו על השוקיים ולעיתים הוארכו עד הברכיים. אזורים אלה היו חשופים במיוחד לפגיעה מידי האויב כי לא כוסו במגן. יתרה מכך, הלוחם נהג להשען על רגלו בעת הקרב וכך הרגל הייתה פגיעה עוד יותר למכות מצד האויב.

המוקיים היו פריט שריון שאפיין חיל רגלים כבד ופרשים כבדים. לעיתים החייל לבש מוקיים על שתי הרגליים ולפעמים רק על רגל אחת, זו שהייתה מוצבת לפני גופו ועליה נשען בעת הטחת המכה ביריב.

בימי הביניים התפתחו המוקיים והגנו לא רק על החלק הקדמי של הרגל, אלא גם על החלק האחורי כדי למנוע פצעי חיתוך.

מדיה וקבצים בנושא מוקיים בוויקישיתוף