מושל טנסי
| |||
 | |||
| איוש נוכחי | ביל לי | ||
|---|---|---|---|
| תאריך כניסה לתפקיד | 19 בינואר 2019 | ||
| דרכי מינוי | בחירות ישירות | ||
| תחום שיפוט |  טנסי | ||
| מעון | מעון מושל טנסי  | ||
| מושב המשרה | נאשוויל | ||
| משך כהונה קצוב | 4 שנים, שתי תקופות כהונה רצופות | ||
| ייסוד המשרה | 30 במרץ 1796 | ||
| איוש ראשון | ג'ון סווייר | ||
| www | |||
  | |||
מושל טנסי (באנגלית: Governor of Tennessee) הוא המושל וראש הרשות המבצעת של מדינת טנסי שבארצות הברית. המושל הוא פקיד הציבור היחידי במדינה שנבחר בבחירות ישירות על ידי ציבור המצביעים.
מושל טנסי הנוכחי הוא הרפובליקני ביל לי, שהושבע לתפקידו ב-19 בינואר 2019.
דרישות התפקיד
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוקת טנסי נקבע שעל המושל להיות לכל הפחות בן 30 בעת השבעתו ותושב טנסי במשך שבע השנים טרם בחירתו לתפקיד. המושל נבחר לכהונה של ארבע שנים ורשאי להיבחר ללא יותר משתי תקופות כהונה רצופות.[1] המושל הוא פקיד הממשל היחידי שנבחר בבחירה ישירה על ידי כלל ציבור המצביעים, ורק בשתי מדינות נוספות קיים כלל זה, ניו ג'רזי והוואי.[2]
תפקידים וסמכויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחוקת טנסי נקבע ש"הסמכות הביצועית העליונה של המדינה נמסרת בידי המושל". רוב ראשי מחלקות הממשל וכמה מחברי המועצות והוועדים ממונים על ידי המושל.
המושל הוא המפקד העליון של המשמר הלאומי של טנסי ושל המיליציה של המדינה, למעט כאשר הם נקראים לשירות פדרלי. המושל יושב בראש מועצת הנגידים של טנסי, שהיא מועצת הנאמנים של מערכת האוניברסיטאות המדינתית, והוא גם חבר במועצת המימון של המדינה, נציבות הבינוי, המועצה לשוויון, רשות הפיתוח המקומית של טנסי, רשות בתי הספר, ונציבות הפיתוח התעשייתי והחקלאי של טנסי.
החוקה מעניקה למושל את הסמכות להטיל וטו על חוקים שעברו באספה הכללית של טנסי, כולל סמכות לווטו חלקי על סעיפי הוצאה ספציפיים שכלולים בהצעות חוק שעברו בבית המחוקקים. בשני המקרים, ניתן לעקוף את הווטו על ידי הצבעה ברוב פשוט בשני בתי בית המחוקקים. במקרה בו מפעיל המושל את סמכות הווטו שלו לאחר שבית המחוקקים התפזר, הווטו עומד בתוקפו.[1] בדרך כלל לא מקובל שהמושל מפעיל את סמכות הווטו שלו בשל הקלות היחסית של עקיפתו על ידי האספה הכללית.[3]
בפרק 3, חלק 9 של חוקת טנסי ניתנת למושל הסמכות לכנס את האספה הכללית למושב מיוחד, כשנושאי הדיון מוגבלים למטרה שלשמה כונסה האספה.[1]
מינויי שופטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטנסי, אחת הסמכויות המוקנות למושל היא מינוי שופטי המדינה, בבתי משפט מקומיים ובבתי משפט לערעורים. המועמדים נבדקים על ידי הוועדה למינוי שופטים טרם מינוים.[4] לאחר תקופת כהונה ראשונית, נדרשים השופטים להתמודד בבחירות להמשך כהונתם.
מינוי חברי קבינט
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקבינט של מושל טנסי כולל שבעה בעלי תפקידי מפתח ו-23 מחלקות ממשל. בעלי תפקידי המפתח כוללים את המנהל הראשי, ראש הסגל, עוזר מיוחד, יועץ בכיר, מנהל תקשורת, מנהל מדיניות ועוזר למושל. מחלקות הממשל כוללות נציבים לחקלאות, סחר, מערכת הכליאה, טיפול בנכים, חינוך, סביבה, שירותים כלליים, בריאות, פיננסים, עבודה ועוד.[5][6] רוב משרות מחלקות הממשל מאוישות על ידי המושל, אך כמה מהן כמו מזכיר המדינה, התובע הכללי, גזבר המדינה וסגן המושל, נבחרים בבחירות כלליות. מבקרי המדינה וראשי מחלקות הממשל נבחרים על ידי צוותים או נציבים עצמאיים מהתערבות המושל, והמקרים הבולטים מבין אלו בכל ארצות הברית הם ראשי מועצות החינוך, משאבי הסביבה, העבודה וההשכלה הגבוהה.
נאום מצב המדינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפרק 3, חלק 11 של חוקת טנסי נקבע שהמושל "מעת לעת ימסור לאספה הכללית מידע על מצב הממשלה, וימליץ לשיקול דעת חברי האספה צעדים שנחוצים על פי שיקול דעתו".
"נאום מצב המדינה" (State of the State address) נמסר בדרך כלל בחודש ינואר בתחילת מושב האספה הכללית, והוא משמש כדי להתוות את סדרי העדיפויות ואת סדר היום החקיקתי למושב הנפתח, במיוחד במקרה של כינון ממשל חדש. בנאום מצב המדינה האחרון של מושל לפני סיום כהונתו, משמש הנאום להאיר את הישגיו של המושל היוצא.
סדר הירושה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בטנסי לא נבחר למעשה סגן מושל. במקרה שמשרת המושל מתפנה בשל מוות, העברה מהתפקיד, או התפטרות, קובעת חוקת טנסי שיושב ראש הסנאט המדינתי הופך למושל. בשל העובדה שכלל זה הופך למעשה את יושב ראש הסנאט לסגן מושל, מכונה יושב הראש לעיתים קרובות בתואר סגן המושל, ותואר זה ניתן לו גם בחוק משנת 1951.[1] לאחר יושב ראש הסנאט/סגן המושל בסדר הירושה ניצבים יושב ראש בית הנבחרים, מזכיר המדינה ומבקר המדינה.
במקרה בו מתפנה משרת המושל במהלך 18 החודשים הראשונים לכהונתו, נערכות בחירות מיוחדות לשארית תקופת הכהונה כדי לשמור על מתאם עם מועדי הבחירות הפדרליות בארצות הברית. במקרה בו מתפנה משרת המושל לאחר מועד זה, אותו אדם המושבע במקום המושל מכהן עד תום תקופת הכהונה המתוכננת. בשני המקרים, תקופת כהונה חלקית זו נספרת לעניין מגבלת שתי תקופות הכהונה של המושל.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת טנסי מגבילה את משך כהונת המושל. החוקה הראשונה, שכוננה ב-1796, קבעה משך כהונה של שנתיים, והגבילה את משך הכהונה הכולל ללא יותר משש שנים בכל תקופה של שמונה שנים.[7] בתיקונים לחוקה שהתקבלו ב-1953 הוארכה כהונת המושל לארבע שנים ללא אפשרות ליותר מתקופת כהונה רצופה אחת.[8] על פי התיקונים לחוקה שהתקבלו ב-1978 ותקפים כעת, המושל נבחר לכהונה של ארבע שנים עם אפשרות ללא יותר משתי תקופות כהונה רצופות.[1][8]
50 אישים, כולם גברים, כיהנו עד כה כמושלי טנסי. שבעה מתוכם כיהנו ביותר מתקופת כהונה רצופה אחת. מניין זה לא כולל את ויליאם בלאונט, שכיהן כמושל הטריטוריה הדרום-מערבית, שהיוותה את שטחה של טנסי טרם קבלתה כמדינה באיחוד, וגם לא את רוברט קראדרס, שנבחר במהלך מלחמת האזרחים על ידי תומכי הקונפדרציה, ולמעשה לא הושבע לתפקידו, אם כי "הספר הכחול" של טנסי כולל אותם ברשימת המושלים.[9] ברשימת המושלים כל מושל ממוספר פעם אחת בלבד, ללא קשר למספר תקופות הכהונה הבלתי רצופות בהן כיהן. ברשימה לא נכלל גם אדוארד איסט, שכיהן כמושל בפועל בין 4 במרץ 1865, מועד השבעתו לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית של אנדרו ג'ונסון, שכיהן קודם לכן כמושל הצבאי של המדינה, לבין מועד השבעתו המתוכנן של המושל הנבחר ויליאם בראונלו ב-5 באפריל.
שניים ממושלי טנסי, ג'יימס פולק ואנדרו ג'ונסון, כיהנו לימים כנשיאי ארצות הברית.
רשימת מושלי טנסי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
.png)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מושל טנסי (באנגלית)- חוקת טנסי (באנגלית)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ יושב ראש הסנאט/סגן המושל הוא ממפלגתו של המושל, אלא אם כן צוין אחרת.
- ^ התפטר מסיבות אישיות.
- ^ 1 2 התפטר כדי לאייש מושב בסנאט של ארצות הברית.
- ^ נבחר על ידי ועידת תומכי האיחוד של טנסי.
- ^ בחירות ראשונות לתקופת כהונה של ארבע שנים, אך ללא אפשרות לכהונה רצופה נוספת.
- ^ החל מ-1978 תוקנה חוקת טנסי כך שהתאפשר למושל להתמודד על תקופת כהונה נוספת, ובכך לכהן שמונה שנים ברציפות. המושל שסיים כהונה של ארבע שנים באותה שנה, ריי בלנטון, לא ניצל זכות זו, אך אלכסנדר, לאחר שסיים כהונה של ארבע שנים ב-1982, התמודד על כהונה שנייה וזכה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 Lyons, William; Scheb, John M.; Stair, Billy (2001). Government and Politics in Tennessee. University of Tennessee Press. pp. 48–49.
- ^ Goodman, Josh (January 6, 2009). "Why Everyone Is Running for Governor of Tennessee". Governing.com. Archived from the original on July 4, 2012.
- ^ Weber, Katherine (May 3, 2012). "Tenn. Governor Vetoes Vanderbilt Bill; All-Comers Policy to Remain in Place". The Christian Post.
- ^ "Governor's Council for Judicial Appointments". Tennessee State Courts. tncourts.gov.
- ^ "Cabinet". TN Office of the Governor. tn.gov.
- ^ "Executive Departments". Tennessee Secretary of State. sos.tn.gov.
- ^ Jonathan M. Atkins. "William Carroll" in Tennessee Encyclopedia of History and Culture (online edition). Accessed January 27, 2012.
- ^ 1 2 "Government", Tennessee Encyclopedia of History and Culture
- ^ "Past Governors Archived July 31, 2012, at the Wayback Machine," Tennessee Blue Book (2011–2012), pp. 547, 553.
מושלי מדינות ארצות הברית  | ||
|---|---|---|
| מושלי מדינות ארצות הברית | אוהיו • אוקלהומה • אורגון • איווה • איידהו • אילינוי • אינדיאנה • אלבמה • אלסקה • אריזונה • ארקנסו • ג'ורג'יה • דלאוור • דקוטה הדרומית • דקוטה הצפונית • הוואי • וושינגטון • ויומינג • ויסקונסין • וירג'יניה • וירג'יניה המערבית • ורמונט • טנסי • טקסס • יוטה • לואיזיאנה • מונטנה • מיזורי • מיין • מינסוטה • מיסיסיפי • מישיגן • מסצ'וסטס • מרילנד • נבדה • נברסקה • ניו ג'רזי • ניו המפשייר • ניו יורק • ניו מקסיקו • פלורידה • פנסילבניה • קולורדו • קונטיקט • קליפורניה • קנזס • קנטקי • קרוליינה הדרומית • קרוליינה הצפונית • רוד איילנד | |
| ראו גם | נשיא ארצות הברית • זכויות המדינות בארצות הברית | |