זיהום (רפואה)

זיהום

תחום	מחלות זיהומיות
גורם	פתוגן, העברת פתוגנים
קישורים ומאגרי מידע
MeSH	D007239

זיהום (בלועזית: אינפקציה) הוא תהליך של התיישבות מזיקה של גורם זר באורגניזם פונדקאי. האורגניזם המזהם פועל לניצול משאביו של גוף הפונדקאי כדי להתרבות על חשבונו^[1]. האורגניזם המזהם (נקרא גם פתוגן) מפריע לתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ויכול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן האיבר המזוהם ואפילו מוות. מערכת החיסון של הפונדקאי מגיבה לזיהום בצורה של דלקת. פתוגנים מזהמים יכולים להיות חיידקים, תולעים, טפילים כמו פרעושים, קרציות, קרדיות וכינים, וכן פטרת, נגיפים, פריונים ווירואידים.

ענפים רבים ברפואה ובמדעים קרובים לרפואה עוסקים במחלות זיהומיות ובפתוגנים, ביניהם נמנים פתולוגיה ומיקרוביולוגיה.

זיהומים שמקורם בחיידקים מסווגים לפי הגורם לזיהום והתסמינים שעלולים להופיע. זיהומים מסוימים ילוו בתסמינים נראים, בעוד זיהומים אחרים ילוו בתסמינים שקטים או בלתי מורגשים. ניתן לסווג זיהומים לפי משך השהות שלהם בגופו של האורגניזם המארח – זיהום חולף או זיהום כרוני.

זיהומיים ראשוניים ושניוניים יכולים להתייחס לזיהומים שבאים בעקבות זיהומים אחרים או לשלבים שונים של אותו הזיהום.

זיהום סמוי נשאר באופן לא פעיל בגוף אך עלול לשוב ולהופיע. זיהומים סמויים או נחבאים סווגו תחילה כסימנים לזיהום שניוני. סוג זה של זיהומים התגלה לראשונה בשנות השלושים המאוחרות של המאה ה-20 על ידי פראן גיאמפייטרו (באנגלית Fran Giampietro) אשר סיווג מחדש את הזיהומים הללו והגדירם כ"זיהומים סמויים". המקרה הנפוץ של זיהום סמוי נובע מקרדיות הדם – טפיל ממשפחת הסקביאס אשר חי במערכת הדם של יונקים מסוימים, לרוב באזור הגפיים. רוב בני האדם לא ידעו שיש בגופם קרדיות דם, אך במקרים קיצוניים עלולים להופיע תסמינים חיצוניים כגון אדמומיות, נפיחות תת-עורית, עור מגורה ועוד. תסמינים אלו הם תולדה של אלרגיה של הנשא להפרשות השונות של קרדית הדם. בעבר תופעה זו גרמה לשבטים במרכז אמריקה להאמין כי לנשא יש כוחות מיסטיים וכי יש בסימנים אלו רמזים לעתיד לבוא. עם התפתחות הרפואה המודרנית ובעיקר בזכות המצאת המיקרוסקופ, זיהו מדענים, ובראשם טרי היצ׳קוק, את קרדית הדם וכיום ניתן להיפטר מטפילים אלו בעזרת אנטיביוטיקה.

ישנם סימנים המעידים בצורה מפורשת על הימצאותו של זיהום ונקראים "סימנים פתוגניים", אך סימנים אלו הם נדירים. אם קיים חשש לזיהום, האבחנה הראשונית תתבצע באמצעות בדיקות דם, בדיקת שתן או תרביות רוק. בדיקת רנטגן של החזה או בדיקת צואה יכולות לסייע גם כן באבחנה. בדיקת נוזל חוט השדרה משמשת לשלילת זיהום מוחי.

תסמיני הזיהום תלויים בסוג המחלה. ישנם תסמינים שמשפיעים על כל הגוף באופן כללי, כגון עייפות, היעדר תיאבון, ירידה במשקל, חום גבוה, הזעת לילה, צמרמורות וכאבים. תסמינים אחרים יכולים להשפיע על איבר או חלק אחד בגוף כגון פריחה על העור, שיעול או נזלת. בקרב ילדים סימנים כגון טמפרטורת גוף הגבוהה מ-40 מעלות צלזיוס, כיחלון, נשימה מהירה ופריחה עלולים להעיד על הימצאותו של זיהום חמור.

מקורם של הפתוגנים בכמה קבוצות טקסונומיות:

• חיידקים – מיקרואורגניזמים פרוקריוטיים (החסרים גרעין תא ואברונים).
• נגיפים – טפיל מוחלט בגודל מיקרוסקופי שתלוי בתא חי מארח כדי להתרבות, הבנוי מצבר מולקולות ביולוגיות הכוללות חומר תורשתי (DNA או RNA) וחלבונים.
• וירואידים – גופיף דמוי-נגיף, אך נטול המעטפת החלבונית האופיינית לנגיפים.
• פטריות – אורגניזמים איקריוטיים המעכלים את מזונם מחוץ לגופם, וסופגים את הרכיבים התזונתיים מהמזון המפורק אל תוך תאיהם.
• פרוטיסטים – קבוצה פרפילטית של יצורים שאינם שייכים לממלכת בעלי החיים, לממלכת הפטריות ולממלכת הצומח.
• פריונים – חלבון פגום אשר עלול לגרום למחלות.
• טפילים ובכללם תולעים

הפתוגן שואף לנצל את המשאבים של הגוף הפונדקאי כדי להתרבות (לרוב על חשבונו של הפונדקאי). הפתוגן מפריע לתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ויכול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן האיבר המזוהם ואפילו מוות. הגוף הפונדקאי מגיב לזיהום בצורה של דלקת. סימביוזה בין טפיל לפונדקאי אשר מועילה לראשון אך מזיקה לשני מוגדרת כטפילות.

בזיהומים שנגרמים מחיידקים או מנגיפים עלולים להופיע תסמינים דומים ואף זהים. הדבר מסבך את האבחנה שכן קשה לדעת מהו הגורם לזיהום. האבחנה במקרה זה חשובה שכן דרך הטיפול בזיהום שונה – בזיהום שמקורו בנגיף לא ניתן לטפל באמצעות אנטיביוטיקה.

כדי שזיהום יופיע בגופו של אורגניזם, חייבת להתרחש שרשרת של אירועים. שרשרת האירועים כוללת מספר שלבים שבמהלכם גורם מזהם פולש למארח פגיע, יוצא ועובר למארח חדש. כל אחד מהשלבים בשרשרת חייב להתרחש בסדר הכרונולוגי כדי שהזיהום יתפתח. הבנת שלבים אלו מסייעת לרשויות הציבור לפגוע במזהמים ולמנוע את הזיהום מלכתחילה.

זיהום מתחיל כאשר אורגניזם מצליח להתיישב בתוך גופו של מארח באמצעות חדירה לגופו, גדילה והתרבות. רוב בני האדם אינם נדבקים מזיהום בקלות. אלו שסובלים ממערכת חיסונית מוחלשת, מחלה, תת-תזונה, סוכרת או סרטן מועדים יותר להידבק בזיהום. חדירת המזהם לגופו של המארח מתרחשת בדרך כלל דרך הקרום הרירי בפתחי הגוף: חלל הפה, האף, העיניים, איברי המין, פי הטבעת או פצעים פתוחים. בעוד שמזהמים מעטים יכולים לגדול בפתחי הפה שהוזכרו, חלק גדול יותר ינדוד לאיברים פנימיים יותר ויגרום לזיהומם. פתוגנים מסוימים יגדלו בתוך תאי מארח (וייקראו intracellular), אחרים יגדלו בחופשיות בתוך נוזלי הגוף. בפצע עלולים להימצא מיקרואורגניזמים שאינם מתרבים, בעוד בפצע מזוהם קיימים אורגניזמים שמתרבים וגורמים לפגיעה ברקמות. כל האורגניזמים הרב-תאיים יכולים להיפגע מפלישת אורגניזמים חיצוניים כשברוב המקרים נוצרים יחסי הדדיות בין הפולש למארח כמו זן של חיידק אנאירובי אשר פולש למעי הגס של יונקים, או יחסים בהם הפולש חי על חשבון המארח אך אינו מזיק לו כמו זנים שונים של חיידקים המתקיימים על עור האדם. פלישות מסוגים אלו אינן מוגדרות כמזהמות. בתנאים מסוימים פולשים שאינם מזיקים עלולים להפוך למחוללי מחלות. ישנן בקטריות אשר מונעות פלישה של גורמים מעוררי מחלה ומסייעות לגוף המארח על ידי מניעת זיהומים וזירוז תהליך ריפוי הפצעים.

המשתנים המשפיעים על מידת הפגיעות של המארח אל מול פולשים הם:

1. דרכי הפלישה של הגורם המזהם והגישה שלו לאזורים השונים בגוף המארח.
2. מידת התוקפנות של הפולש.
3. כמות הפולשים.
4. מצבו החיסוני של הגוף אליו פלשו.

לדוגמה, חיידקים בסוג staphylococcus מצויים על עור האדם ואינם מזיקים, אך כאשר הם מצויים בסביבה סטרילית, כמו מעטפת המפרק או צפק הבטן, הם מתרבים ללא התנגדות והופכים לנטל על המארח.

מסובך לזהות אילו מהפצעים הכרוניים הם מזוהמים, שכן קיימת כמות מוגבלת של מידע המסייע להערכת סימפטומים ומאפיינים לזיהום. כלי חשוב בזיהוי זיהומים הוא כאב שמתגבר, אך היעדר כאב אינו מעיד על כך שאין זיהום.

מחלה עלולה להופיע כאשר מערכת החיסון של המארח נפגעת והפולש גורם לנזק. מיקרואורגניזמים יכולים לגרום לנזק ברקמות על ידי שחרור מגוון רעלנים או אנזימים הרסניים. לדוגמה, Clostridium tetani הוא מיקרואורגניזם המשחרר רעלנים שגורמים לשיתוק שרירים, ואילו Staphylococcus aureus משחרר רעלנים שיוצרים הרעלת דם והלם. לא כל הפולשים גורמים מחלה אצל כל המארחים. לדוגמה, פחות מ-5% מהאנשים שנדבקים בחיידק הפוליו מפתחים מחלה. לעומת זאת, פולשים מסוימים הם אלימים מאוד – הפריון הגורם למחלת הפרה המשוגעת ומחלת קרויצפלד-יעקב הורג כמעט את כל בעלי החיים והאנשים הנדבקים בו.

זיהום מתמשך מופיע כאשר גופו של המארח אינו מסוגל לסלק את הפולש לאחר הזיהום הראשוני. הידבקויות מתמשכות מאופיינות בכך שהגורם המזהם ממשיך להתקיים בגוף המארח לרוב כזיהום רדום עם התפרצויות חוזרות של זיהום פעיל. נגיפים מסוימים יכולים לשמור על זיהום קבוע בגוף המארח על ידי הדבקת תאים שונים של הגוף. נגיפים אחרים אינם עוזבים את הגוף לאחר ההידבקות. דוגמה אופיינית היא נגיף ההרפס, החבוי בעצבי הגוף של המארח והופך לפעיל בנסיבות מסוימות.

זיהומים מתמשכים גורמים למיליוני מקרי מוות ברחבי העולם מדי שנה. במדינות הלא-מפותחות, זיהומים מתמשכים הנגרמים על ידי טפילים הם הגורם לשיעורי התחלואה והתמותה הגבוהים.

כדי שפולש ימשיך להתקיים ולקיים את מחזוריות הזיהום במארחים אחרים, עליו לעזוב את המארח ולגרום לזיהום במקום אחר. הפצת הזיהום יכולה להתרחש בדרכים רבות: גורם מזהם יכול להיות מועבר על ידי מגע ישיר או עקיף:
מגע ישיר מתרחש כאשר אדם בא במגע עם נוזלי גוף מזוהמים, שותה מים מזוהמים, נדבק על ידי קרציה או נחשף לאורגניזמים מזהמים המצויים באוויר לאחר שיעול או התעטשות. כמו כן הידבקות במגע ישיר יכולה להתרחש במהלך פעילות מינית על כל סוגיה.
מגע עקיף מתרחש כאשר פולש שורד מחוץ לגוף מארח לתקופות ארוכות ועדיין יכול להפוך למזהם בנסיבות המתאימות. חפצים אשר לעיתים קרובות מכילים מזהמים הם צעצועים, ריהוט, ידיות של דלתות, מגבוני נייר ומוצרי היגיינה של אדם הנושא זיהום.

צריכת מוצרי מזון ונוזלים שזוהמו כתוצאה ממגע עם אורגניזם מדבק היא צורה נוספת של הפצת מחלה בצורה עקיפה. במדינות לא מפותחות מועברים זיהומים כתוצאה משטיפת מזון במי ביוב או צריכת מי ביוב המסתיימות בהרעלת מזון ומחלות בדרכי העיכול.

הידבקות במזהמים יכולה להתרחש באותו הדור מאדם לאדם. ישנה צורת הידבקות בין-דורית שבה מועבר הזיהום מאם לילד תוך כדי התפתחות העובר או בשעת לידתו. מחלות כגון הרפס, איידס וצהבת עלולות לעבור בצורה זו.

הידבקות יכולה להתרחש גם ללא הופעת תסמינים למשך חמישה עד שבעה ימים מכיוון שהנגיף מפחית ממידת הפגיעה לטובת הליך ההידבקות עצמו על מנת שיוכל לשגשג בגופו של המארח החדש.

טיפול יישומי ושיטות מניעה פוגעות במעגל הזיהום. לדוגמה, העברה ישירה של מזהמים יכולה להימנע על ידי שמירה על תנאי היגיינה וסביבה נקייה וחינוך לשמירה על הבריאות.

כאשר זיהום תוקף את הגוף ניתן להשתמש בתרופות מארבעה סוגים:

1. אנטיביוטיקה
2. תרופות נוגדות נגיפים
3. תרופות נוגדות שחפת
4. תרופות נגד זיהומים פטרייתיים

טיפול אנטיביוטי יינתן דרך הפה או על ידי זריקה או באמצעות מריחת משחה אנטיביוטית, בהתאם לחומרה ולסוג הזיהום.

זיהומי מוח חמורים מטופלים בדרך כלל על ידי טיפול אנטיביוטי חודרני דרך הווריד. לעיתים משתמשים במספר תרופות אנטיביוטיות כדי להפחית את עמידות המזהם ולהגביר את יעילות הטיפול. תרופות אנטיביוטיות משמשות לטיפול בחיידקים בלבד ולא לטיפול בנגיפים. האנטיביוטיקה מאיטה את קצת התרבות החיידק או הורגת אותו.

שיטות כגון רחצת ידיים, לבישת חלוק וחבישת מסכות פנים מונעות העברת זיהומים מרופאים לחולים ולהפך. רחצת ידיים תכופה היא עדיין שיטת ההגנה החשובה ביותר למניעת הפצה של מזהמים. דרכים נוספות למניעת הידבקות הן: תזונה נכונה, שמירה על אורח חיים בריא כגון הקפדה על פעילות גופנית, הימנעות משימוש בסמים לא חוקיים ושימוש באמצעי מניעה. צריכת מזון שבושל היטב והימנעות מצריכת מזון שאינו טרי חשובה גם כן. אין לצרוך תרופות אנטיביוטיות מעבר לזמן הדרוש – שימוש ממושך בתרופות אלו יכול לגרום לעמידות של המזהם ולהיווצרות זנים נוספים. חיסון הוא דרך נוספת להימנעות מהדבקה על ידי יצירת עמידות חיסונית אצל המארח.

מחקר מקיף שהתפרסם במאי 2024 מצביע על כך, ששינויים שבני האדם גורמים בסביבה האקולוגית של כדור הארץ, ביניהם משבר האקלים, פגיעה במגוון הביולוגי ועידוד התפשטות של מינים פולשים, מעודדים היווצרות של מחלות מידבקות שמסכנות בני אדם, בעלי חיים וצמחים^[2][3].

ממצא בולט הוא שצימצום המגוון הביולוגי מהווה גורם מרכזי בהגדלת הסיכונים של מחלות מידבקות. זאת מכיוון שכאשר המגוון הביולוגי מצטמצם, המינים הנדירים נעלמים ראשונים, והמינים שנותרים הם אלה שמוכשרים יותר בהעברת מחלות^[2][3].

שינויים נוספים בעלי השפעה הם מינים פולשים שמביאים איתם פתוגנים חדשים; זיהום כימי שעלול לפגוע במערכות חיסוניות של אורגניזמים שונים; ומשבר האקלים שעלול לגרום לשינויים בבתי גידול של בעלי חיים, וכך להוביל להתערבבות עם מינים חדשים שבאים עמם במגע ולאפשר להם להחליף ביניהם פתוגנים^[2][3].

קיימות עדויות להימצאות זיהומים אצל יצורים קדומים, לדוגמה זיהומים אצל דינוזאורים אוכלי בשר שנגרמו כנראה כתוצאה מפצעי נשיכה.

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: מחלות מידבקות
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: זיהום (רפואה)

• עידו אפרתי, הדרך לרפא את המיטה המזוהמת בבתי חולים, באתר הארץ, 27 ביוני 2014
• שאול אמסטרדמסקי, מספרי מוות, באתר כלכליסט, 27 בפברואר 2014
• זיהום (חיידקי), דף שער בספרייה הלאומית
• אדיר ינקו, דוח מגלה: אלו בתי החולים המזוהמים בישראל, באתר ynet, 27 במרץ 2024