מיה דגן
 | |
| דגן, 2013 | |
| לידה | 26 באוקטובר 1975 (בת 49) בני ברק, ישראל  |
|---|---|
| מדינה | ישראל  |
| תקופת הפעילות | מ-1995 |
| עיסוק | שחקנית, מדבבת, זמרת, קומיקאית |
| מקום לימודים | בית צבי |
| בן או בת זוג | יוסי מרשק (2004–2006) |
| פרסים והוקרה | פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר (2010) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מיה דגן (נולדה ב-26 באוקטובר 1975) היא שחקנית, קומיקאית, מדבבת, וזמרת ישראלית. זכתה פעמיים בפרס התיאטרון הישראלי ופעם אחת בפרס אופיר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דגן נולדה וגדלה בבני ברק, לציפי ואיציק דגן. למדה בבית הספר היסודי "רמז" בבני ברק. במהלך שירותה הצבאי שירתה בלהקת הנח"ל ובתיאטרון צה"ל.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]למדה בבית הספר למשחק בית צבי, במסגרתו השתתפה במספר הצגות. כמו כן שיחקה בתיאטרון הספרייה בהצגות "אחים בדם", "יוסף וכותונת הפסים", "קיץ אחרון", "עד התביעה", "הגנרל של השטן", "הפלייבוי של עולם המערב" ו"ערב שירי אנדרו לויד וובר". בהמשך, הצטרפה לתיאטרון בית ליסין והשתתפה בהצגות "טוב", "עשו עלייך פעם סרט?", "פיאף", ו"מכתב לנועה" מאת גורן אגמון עליה קיבלה את פרס התיאטרון הישראלי כשחקנית המבטיחה לשנת 2001.
ב-2008 הופיעה במחזמר "מייק", המבוסס על חייו של הזמר מייק ברנט. באוקטובר 2010 זכתה בפרס השחקנית המצטיינת מטעם הקרן לעידוד מצוינות של תיאטרון בית ליסין לעונה החולפת. ב-2015 גילמה את דמותה של מגי, במחזה "חתולה על גג פח לוהט", ולאחר מכן את תפקידה של קתרינה ב"אילוף הסוררת". ב-2016 עזבה את תיאטרון בית ליסין והצטרפה לתיאטרון הקאמרי, שם גילמה את התפקיד הראשי במחזמר "מצחיקונת" בבימויו של צדי צרפתי, תפקיד עליו זכתה בפעם השנייה בפרס התיאטרון הישראלי, בקטגוריה "שחקנית בתפקיד ראשי במחזמר".[1] ב-2018 גילמה בתיאטרון הקאמרי את תפקיד קאסי במחזמר שורת המקהלה, שוב בבימויו של צדי צרפתי. ב-2019 החלה לגלם בתיאטרון הקאמרי את התפקיד הראשי במחזה "הריון" מאת עדנה מזי"א בבימויו של עמרי ניצן. בשנת 2021 החלה לשחק את ג'ודי גארלנד במחזה המוזיקלי "עד קצה הקשת" בתיאטרון הקאמרי.
בטלוויזיה ובקולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2000 החלה דגן להשתתף בתוכנית ההומור הטלוויזיונית "דומינו" ששודרה בערוץ 2, לצדם של קומיקאים שונים. בהמשך, כתבה יחד עם עדי אשכנזי את מופע הסטנד-אפ של אשכנזי, שבו הופיעה בתיאטרון "צוותא". בשנת 2004 השתתפה דגן בשתי עונות של תוכנית הטלוויזיה "השיר שלנו" ששודרה ביס ובערוץ 2, שם גילמה את דמותה של מיקי אפלבוים. ובעונה השלישית שיחקה בתפקיד עצמה. בסוף שנת 2004 היא נבחרה לגלם את דמותה של "ולמה קלי" בהצגת התיאטרון "שיקגו". באותה שנה הנחתה את טקס פרס התיאטרון הישראלי. כמו כן, הופיעה באותה שנה בתוכנית הילדים "ג'ונגל" בערוץ ניקלודיאון.
בשנים 2005 ו-2006 הופיעה בסדרה "אמא'לה" בערוץ 2. באותה שנה שיחקה במחזמר "ברנשים וחתיכות" בתיאטרון בית ליסין. בנוסף, התארחה כמה פעמים בתוכנית "מה זה השטויות האלה?" של חברתה, עדי אשכנזי. כמו כן השתתפה באופן קבוע בתוכנית הבידור "מועדון לילה" בערוץ 2 (עונות 1–2). במקביל, השתתפה בתוכנית הקומית "גומרות הולכות", ובסדרה "האקס המיתולוגי", שאף הן שודרו בערוץ 2.
בשנת 2006 דיבבה דמויות שונות בסרטים "מכוניות", "מטור ואור הרפאים" ו"הארי פוטר ומסדר עוף החול". בשנת 2007 גילמה את תמרה בסרט "אבידות ומציאות" שהופק גם כסדרת טלוויזיה. בשנת 2009 הופיעה במיני-סדרה "תמיד אותו חלום" בערוץ HOT3. השתתפה במספר תוכניות הומור ביניהן "הספסל האחורי" ו"שבוע סוף!". במקביל, שיחקה בעונה השלישית והאחרונה של הסדרה "האלופה", כמגישת תוכנית ספורט. ב-2010 שיחקה בסרטו של אבי נשר "פעם הייתי" בתפקיד ניצולת שואה. על משחקה בסרט זכתה בפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר לשנת 2010.[2] במהלך אותה שנה, שודרה בערוץ 10 הסדרה "מתלהבת", בה שיחקה דגן בתפקיד ראשי.
בשנת 2011 גילמה בסדרת הילדים "החולמים" את נעמי, מנהלת המוזיאון ואמא של דני. ב-2011 שיחקה במחזמר "אחים בדם". בשנת 2013 שיחקה דגן בסדרה "אמא ואבאז" ששודרה בערוץ HOT3. בשנת 2014 השתתפה בקליפ השיר "Everybody Needs a Man" של עופר ניסים ומאיה סימנטוב.[3]
באוקטובר 2015 החלה לשחק בסדרה הקומית "מריו" בערוץ הילדים ב-Yes, בתפקיד ראשי. באותה שנה הצטרפה להגשת תוכנית הבוקר ברדיו תל אביב (עד סיום שידוריה ב-2019). ב-2014 שיחקה בסרטו של רפאל נג'ארי "מעל הגבעה". באותה שנה הצטלמה לסרט "קאפו בירושלים" בבימויו של אורי ברבש, בתפקיד ראשי. הסרט יצא לאקרנים ב-2016. בשנת 2018 השתתפה כשופטת בתוכנית הכישרונות "גוט טאלנט ישראל" של רשת 13. משתתפת גם בסדרה השבועית "יש לה את זה" שמשודרת בערוץ קשת 12, בתפקיד ורד סוויסה מנהלת רשת של סופרמרקטים.
בשנת 2018 השתתפה בסרטו של אבי נשר, "סיפור אחר", בתפקיד טלי. החל משנת 2019 מיה דגן משתתפת בפאנל של התוכנית "מועדון לילה" בערוץ 12.
בשנת 2020 שיחקה בסדרת הדרמה המשטרתית "מנאייכ" כרונית מיינצר - סגנית ראש מח"ש.
בשנת 2021 שיחקה בסדרת הדרמה הקומית "המפקדת" את מפקדת בסיס הטירונים. כמו כן שיחקה באותה שנה בסדרה "שקשוקה" בכאן חינוכית. כמו כן מככבת לצד ישראל קטורזה בסדרה חדשה בקשת 12 בשם "מה שבע", יחד עם בתה. בנוסף התארחה בסדרה "אבא מטפלת" לצד בתה.
בשנת 2022 משחקת בהצגה של ארז דריגס "שיפוצים" בתיאטרון בית לסין לצד שלומי טפיארו.
בשנת 2023 השתתפה בעונה השביעית של תוכנית המציאות "בואו לאכול איתי" המשודרת בכאן 11.[4]
במאי 2024 עלתה סדרת הדרמת מתח "האיש שרצה לדעת הכל" בכאן 11, בה שיחקה את העיתונאית גילי שטרן.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 2004–2006 הייתה נשואה לשחקן יוסי מרשק.
משנת 2012 נמצאת בזוגיות עם ערן פפר, אחיו של השחקן אורי פפר. בשנת 2013 נולדה לשניים בת.[5]
ב-2022 התראיינה וסיפרה על התמכרותה לאלכוהול מגיל הנעורים, ועל הגמילה ממנו.[6]
מתגוררת בשכונת נווה צדק בתל אביב.
דיסקוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיה דגן, ברשת החברתית אינסטגרם- מיה דגן, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
מיה דגן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מיה דגן, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- מיה דגן, באתר ספר הקולנוע הישראלי
- אליען לזובסקי, נפש המיה, באתר nrg, 24 באוקטובר 2009
- טל פרי, "אני מקווה שהקהל לא יכעס עלינו", באתר גלובס, 31 במרץ 2010
- ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, שיחה קבוצתית עם המועמדות לפרס שחקנית המשנה בתיאטרון, באתר הארץ, 2 באפריל 2010
- מלי זיידמן, מיה דגן כבר לא דיווה: "יש משהו באמהות שהפך אותי ליותר סימפטית", באתר Xnet, 2 ביולי 2005
- איילת קליין כהן, שחקני בית צבי נזכרים בימיהם כתלמידים, באתר nrg, 2 בינואר 2015
- לירון זייד, מיה דגן מגשימה חלום על הבמה, באתר מאקו, 11 במרץ 2015
- קרן נתנזון ויץ, חתולה על גג מהפך לוהט: מיה דגן משתחררת מפחדים ופורחת מתמיד, באתר Xnet, 22 במרץ 2015
- איתי סגל, מסיבת דגן, באתר ynet, 15 בינואר 2016
- יעל גולדמן, השחקנית בראיון גלוי לב על הקנאה בגל גדות, המלחמה במשקל גופה, על הטוקבקים הארסיים נגד בתה הקטנה ועל הסיבה שבגללה היא לא רוצה להתחתן שוב, באתר מאקו, 2 באפריל 2017
יואב בירנברג, כבר לא רק מצחיקונת, באתר "ידיעות אחרונות", 21 בפברואר 2018- יהודה נוריאל, אני בדרך להיות הגברת הראשונה של משהו, באתר "ידיעות אחרונות", 31 באוקטובר 2018
- יאיר אשכנזי, האמביציה, האינסטגרם וההטרדות: לאן שלא תביטו, תתקלו במיה דגן, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2019
- איתי סגל, שנים לא היו לי התקפי חרדה והקורונה החזירה אותם בבום, באתר ynet, 14 באוגוסט 2020
- רותי שילוני, שתיתי, וזה השתלט עליי. התביישתי להגיע לכאלה תהומות, באתר מאקו, 29 במאי 2021
- יואב בירנברג, מיה דגן שבה לתיאטרון בית ליסין: "חזרתי הביתה", באתר ynet, 30 במרץ 2022
בר זגה, מיה דגן: "המילואים הצילו אותי, לא הבנתי כמה אני מרגישה בודדה", במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 19 בינואר 2024- אפרת וכטל, המלחמה הזכירה לי מי אני. אני מנוע של פרארי, מ-0 ל-100, באתר מאקו, 7 במרץ 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מיכאל הנדלזלץ, "מצחיקונת": מיה דגן היא בהחלט כוכבת-על, באתר הארץ, 8 בדצמבר 2016
- ^ פרס אופיר לסרט "הממונה על משאבי אנוש", באתר ynet, 21 בספטמבר 2010
- ^
Offer Nissim feat Maya Simantov Everybody Needs A Man, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 03:41) - ^ קיץ ברבנר, "אולי אשים קלונקס באוכל?": מיה דגן מגיעה ל"בואו לאכול איתי", באתר מעריב אונליין, 10 ביולי 2023
- ^ מערכת וואלה!, אמא ואבא: מיה דגן ילדה בת ראשונה, באתר וואלה, 26 באוגוסט 2013
- ^ רתם איזק, מיה דגן: "ההתמכרות שלי לאלכוהול התחילה בגיל 12, אז עוד לא ידעו לקרוא לזה בשם", באתר ynet, 8 באפריל 2022
| פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר | ||
|---|---|---|
| 1990–2010 | ריטה זוהר (1990) • דפנה רכטר (1991) • ענת וקסמן (1992) • חגית דסברג (1993) • רונית אלקבץ (1994) • חנה אזולאי-הספרי (1995) • לוסי דובינצ'יק (1996) • אסתי זקהיים (1997) • דפנה רכטר (1998) • אוולין קפלון (1999) • טינקרבל (2000) • רונית אלקבץ (2001) • אורלי זילברשץ (2002) • איילת זורר (2003) • דאנה איבגי (2004) • סיגלית פוקס (2005) • אסי לוי (2006) • רונית אלקבץ (2007) • היאם עבאס (2008) • עירית קפלן (2009) • מיה דגן (2010) | |
| 2011 ואילך | אוולין הגואל (2011) • הדס ירון (2012) • סיון לוי (2013) • דאנה איבגי (2014) • מורן רוזנבלט (2015) • נועה קולר (2016) • שאדן קנבורה (2017) • שרה אדלר (2018) • לירון בן-שלוש (2019) • אלונה איב (2020) • ג'ונא סולימאן (2021) • ריטה שוקרון (2022) • ריימונד אמסלם (2023) | |