מיכה לינדנשטראוס

מיכה לינדנשטראוס
לידה	28 ביוני 1937; ברלין, גרמניה הנאצית
פטירה	2 במאי 2019 (בגיל 81)
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1939
מקום קבורה	בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר)
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
	4 ביולי 2005 – 3 ביולי 2012; (7 שנים)
	→ אליעזר גולדברג יוסף שפירא ←
	1999–2005; (כ־6 שנים)
	1999–2005; (כ־6 שנים)
	תובע צבאי; שופט בבית משפט צבאי; שופט תעבורה; שופט בית משפט השלום בחיפה; יו"ר נציגות השופטים בישראל;
	תובע צבאי; שופט בבית משפט צבאי; שופט תעבורה; שופט בית משפט השלום בחיפה; יו"ר נציגות השופטים בישראל;
פרסים והוקרה
	אות אביר איכות השלטון (2009); תנועת אומ"ץ (2012); יקיר חיפה (2016) ;

מיכה (מיכאל) לינדנשטראוס (28 ביוני 1937 – 2 במאי 2019) היה משפטן ישראלי שכיהן כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה וכמבקר המדינה.

נעוריו

לינדנשטראוס נולד בברלין שבגרמניה הנאצית. הוריו היו מרגרטה (מרגלית), לבורנטית בבית חולים, ואהרון ולטר לינדנשטראוס (1977-1904), עורך דין ונציג הסוכנות היהודית בברלין. ב-1938 היה אביו, אהרון, חבר במשלחת^[1] שדנה עם אדולף אייכמן בווינה על עליית יהודי גרמניה הנאצית לארץ ישראל^[2]. אחיו היחיד של מיכה, ורנר, מת בגיל 4 ממחלה עוד טרם הולדתו של מיכה.

המשפחה הצליחה להחלץ מגרמניה ולעלות לארץ ישראל בהיותו בן שנתיים. הם התיישבו בדירת חדר בתל אביב. אביו לא מצא עבודה, ואמו פירנסה את המשפחה ממכירת מוצרי קוסמטיקה. אחרי כארבע שנים עברה המשפחה לחיפה, שם מצא האב עבודה בבנק ומאוחר יותר היה מנהל סניף הבנק הישראלי לתעשייה בחיפה^[3]. האב היה פעיל במפלגת הציונים הכלליים ואחר כך בגח"ל, כיהן מטעמן במועצת העיר חיפה, והתמודד מטעמן על ראשות העיר^[4].

לינדשטראוס למד בגימנסיה ביאליק בחיפה ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. בתקופת לימודיו שיחק כשוער קבוצת הכדורגל הפועל ירושלים^[5]. בנוסף, כיהן כמזכיר תא הסטודנטים של מפא"י עד שהודח, וכיו"ר ארגון הסטודנטים של חברי ההסתדרות.

בנובמבר 1960, בשנת לימודיו הרביעית, מונה לינדנשטראוס לדובר מועצת פועלי ירושלים^[6]. כחובב צעדות, יזם את צעדת ירושלים ביום העצמאות של 1963^[7]. בשנת 1964 כיהן כמזכיר הפועל ירושלים בנוסף לתפקידו כדובר^[8]. באותה שנה הוציא ספר על חיי הסטודנטים באוניברסיטה, המבוסס על חוויותיו בפוליטיקה ואכזבתו ממנה^[9].

בשנת 1965 קיבל תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית^[10].

כתיבה

בשנות ה-60 כתב כמה ספרי פרוזה: "עדר בשדה האש: תסכית" (1960), "שלושה צעירים באפור" (1964), "משפט שבלב: סיפורים" (1970) וכן פרסם סיפורים קצרים בעיתון מעריב. כסופר צעיר השתתף בתחרות סיפורים קצרים שערך עיתון "הבוקר". סיפורו,"הבית האפור, בואכה איילה" זיכה אותו במלגת לימודים למשך שנה באוניברסיטה העברית.

קריירה משפטית

לינדנשטראוס כיהן כתובע צבאי^[11] וכיועץ המשפטי של נפת השומרון. במסגרת עבודתו זו שימש כתובע במשפטים רבים של מחבלים ופעילי פת"ח. לינדנשטראוס פעל ליצירת קשרים עם האוכלוסייה האזרחית ביהודה ושומרון. הוא הזמין את עורכי הדין הערביים להכיר את בתי הדין הצבאיים ושכנע אותם להפסיק את החרם על מערכת המשפט הצבאית. במאי 1970 נתמנה לעוזר לענייני השטחים של השר שמעון פרס שהיה ממונה על השטחים המוחזקים, תפקיד בו עסק בפיתוח תשתיות ועידוד הכלכלה בשטחים^[12]. במסגרת תפקידו הוא היה מזכיר הנאמנות לפיתוח כלכלי ולשיקום פליטים^[13]^[14].

באמצע 1971 נתמנה לשופט בבית משפט צבאי, בדרגת רב-סרן^[15]. ב-1972 מונה לשופט תעבורה. באפריל 1975 מונה לשופט בבית משפט השלום בחיפה^[16] ומאז גר בעיר. כשופט שלום הוא קרא מספר פעמים להסדיר מתן פיצויים לאנשים שנעצרו במעצר שווא^[17].

בשנת 1981 מונה לשופט בפועל בבית המשפט המחוזי בחיפה^[18], ב-17 במרץ 1982 מונה לשופט קבוע בבית המשפט המחוזי בנצרת^[19] ולקראת סוף שנות ה-80 עבר לחיפה. במקביל לכהונתו כשופט בבית המשפט המחוזי היה יושב ראש התנועה לארץ ישראל טובה^[20]. במהלך כהונתו בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי שימש שנים רבות גם כשופט נוער. בשנת 1995 התמנה לסגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה^[21] וב-1999 מונה לנשיא בית המשפט המחוזי בעיר, תפקיד בו כיהן עד פרישתו לגמלאות בשנת 2005^[22].

בהמשך מונה גם ליושב ראש נציגות השופטים בישראל. שמו עלה לכותרות כאשר זיכה את נאשמי פרשת האונס בשמרת בפסק דין שנהפך על ידי בית המשפט העליון. כיו"ר נציגות השופטים בישראל התפרסם במאבקו הנחרץ לביטול משוב השופטים של לשכת עורכי הדין בישראל והיה ממובילי חרם השופטים על אירועי הלשכה.

פסיקתו בנושא האונס בשמרת

לינדנשטראוס היה שופט בית המשפט המחוזי בחיפה במשפט האונס בשמרת ב-1992. הוא זיכה מחמת הספק את שמונת המואשמים באונס קבוצתי, תוך שטען כי גרסתה של הנאנסת לא אמינה:

"העדה עשתה עלי רושם של צעירה אינטֶליגנטית, בעלת כושר הבעה טוב, המוכנה נפשית היטב ל'מערכה' עם הסניגורים הנכבדים״

כמו כן קבע כי כיוון שהנאנסת לא הביעה מפורשות סירוב לקיום יחסי מין אין הדבר מהווה אונס. זאת קבע על סמך העובדה כי הנאנסת קיימה בעבר יחסי מין אינטימיים עם נערים בוגרים ממנה. לבסוף, ביקר לינדנשטראוס גם את הגשת התלונה המאוחרת של המתלוננת: ״מכל מקום, ספק בעיני אם בנתונים אלו יש הגיון בטענת המתלוננת כי 'מילאה פיה מים' ונכנעה לנאשמים מחשש ה'פרסום ברבים' ופגיעה בשמה הטוב".

פסק דינו עורר ביקורת רבה בציבור. הפרקליטות ערערה על פסק דינו בבית משפט העליון והנשיא דאז מאיר שמגר הפך את החלטתו והרשיע את הנאשמים.

מבקר המדינה

לקראת פרישתו של מבקר המדינה אליעזר גולדברג היה לינדנשטראוס המועמד היחיד לתפקיד. הוא נבחר במאי 2005 ברוב של 59 חברי הכנסת לעומת 29 מתנגדים ונכנס לתפקידו ביולי 2005.

כמבקר המדינה ראה במאבק בשחיתות השלטונית אחד מתפקידיו העיקריים, וביחד עם יועצו לענייני שחיתות יעקב בורובסקי התייחס בחומרה לשחיתות השלטונית ובניגוד למבקרים קודמים נטה לבצע גם תחקירי ביניים ולפרסמם בתקשורת. מהלכים אלו הובילו להתנגדות מגורמים רבים שטענו כי תפקידו של המבקר אינו ליזום חקירות בדומה למשטרה ולקדם הגשת כתבי אישום, אלא רק להציג אי-סדרים^[23]. מנגד טוענים תומכיו כי כל שעשו מבקרי המדינה הקודמים היה לפרסם דו"ח שנתי שעורר אמנם רעש בתקשורת במשך מספר ימים אולם לאחר מכן התעלמו ממנו, כך שעל המבקר לפרסם את ממצאיו לעיתים תכופות.

לינדנשטראוס הקים את האגף לתפקידים מיוחדים שהתמחה בחקירות שחיתות וטוהר המידות ומנה כעשרה עובדים^[24]. בתקופת כהונתו של לינדנשטראוס היה האגף אחראי לחלק מחקירות השחיתות נגד ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט.

עלו טענות רבות כי לינדנשטראוס רודף תקשורת ופרסום עד כדי פגיעה בחקירות משטרתיות. בין משמיעי ביקורת זו נמנים אנשי תקשורת בכירים כנחום ברנע, יואל מרקוס ובן כספית^[25].

זכה באות אביר איכות השלטון לשנת 2009 על פועלו כמבקר המדינה. קיבל תואר כבוד של האיגוד הישראלי לאיכות בשנת 2010. בתחילת 2011 מילא תפקיד מרכזי בביטול מינויו של יואב גלנט לרמטכ"ל. בשנת 2012 הוענק לו אות המופת על ידי עמותת אומ"ץ - אזרחים למען מנהל תקין וצדק חברתי ומשפטי.

לאחר פרישתו

לאחר שסיים את תפקידו כמבקר המדינה, לימד שני קורסים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת חיפה. ציפי לבני הציעה לו להצטרף אליה במקום השני ברשימתה, אולם הוא סירב לכך בעקבות התנגדות בני משפחתו.

באוקטובר 2013 נבחר מיכה לינדנשטראוס לכהן כיו"ר עמותת "שקיפות בינלאומית - ישראל" (שבי"ל)^[26], שמטרתה קידום נורמות של אתיקה ושקיפות כחלק מהמאבק לצמצום השחיתות בחברה הישראלית. עמותה זאת היא השלוחה הישראלית של ארגון "שקיפות בינלאומית" העולמי^[27]. ב-2016 קיבל את אות יקיר חיפה^[28].

משפחתו ומותו

מיכה לינדנשטראוס היה נשוי ואב לשלוש בנות. בתו, אילונה לינדנשטראוס-אריאלי, היא שופטת. בת נוספת, שרון סורקיס היא מנהלת תיכון בישיבת בני עקיבא מירון בן דודו הוא המתמטיקאי יורם לינדנשטראוס.

לינדנשטראוס נפטר ב-2 במאי 2019.

לקריאה נוספת

שי חורב, מיכה לינדנשטראוס, בלקסיקון החיפאים, אישים ודמויות בחיפה, דוכיפת הוצאה לאור, 2018, עמ' 220

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מיכה לינדנשטראוס בוויקישיתוף

מיכה לינדנשטראוס, באתר הרשות השופטת
אלי לוי, שופט, איש קבע וכדורגלן, באתר nrg‏, 25 במאי 2005
תומר זרחין, גידי וייץ, אחרי שאהוד אולמרט הרגיש את מגעו, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מתפנה לבדוק את אהוד ברק ודליה איציק. ראיון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
שיחה עם מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, השופט (בדימוס) מיכה לינדנשטראוס באתר מבקר המדינה, 3 במרץ 2011
קלמן ליבסקינד, בא לבקר: ריאיון עם מיכה לינדנשטראוס, באתר nrg‏, 29 בספטמבר 2011
ראיון פרישה עם המבקר לינדנשטראוס, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, יולי 2012
אבי בר-אלי, איך נעלמו פרקים על חברת החשמל מדו"ח המבקר?, באתר TheMarker‏, 3 במאי 2012
מיכל רשף‏, נכדים ופרוזה: החיים החדשים של מבקר המדינה לשעבר, באתר וואלה, 5 בספטמבר 2013
מיכה לינדנשטראוס (1937-2019), דף שער בספרייה הלאומית

מסיפוריו:

לפנסיה, מעריב, 20 באוגוסט 1965
פגישת רעים, מעריב, 9 בספטמבר 1966
מרחק של טלפון בלבד, מעריב, 2 ביוני 1967

הערות שוליים

^ עדותו של אהרון לינדנשטראוס
^ גידי וייץ ותומר זרחין, אחרי שאהוד אולמרט הרגיש את מגעו, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מתפנה לבדוק את אהוד ברק ודליה איציק. ראיון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009
^ מי ומי בארגון התערוכה, הארץ, 25 בינואר 1956
פורש לגמלאות, למרחב, 13 ביולי 1970
^ ראובן בן צבי, חושי מול לינדנשטראוס, מעריב, 2 בנובמבר 1959
^ אלי לוי, שופט, איש קבע וכדורגלן, באתר nrg‏, 25 במאי 2005
^ נתמנה על קשרי עיתונות במועצת הפועלים, מעריב, 20 בנובמבר 1960
^ יהושע ביצור, גם לבירה צעדה משלה, מעריב, 11 באפריל 1963
^ אלי פוקס בא לאימון ב-2:30 השחקנים ב-4..., מעריב, 28 בינואר 1964
^ יחיאל לימור, הסטודנטים גילו את הקרן, מעריב, 27 ביולי 1964 ; המשך
^ שמות מקבלי התארים באוניברסיטה העברית בירושלים, מעריב, 28 ביוני 1965
^ חזי כרמל, עו"ד משכם שכנע שופט צבאי בנימוקי משפט עברי, מעריב, 14 בינואר 1970
הנאשמים בחברות באלפתח לא ידעו מיהו חאמודה, מעריב, 8 באפריל 1968
^ רזי גוטרמן, נשות שכם הבטיחו:נמליץ עליך כשגריר ישראלי ראשון בערב, מעריב, 6 במאי 1970
^ חשבון נפש בקרן הנאמנות, דבר, 4 באוגוסט 1971
^ יעקב ארז, הוקפאו פעולות קרן הנאמנות למען הפליטים, מעריב, 16 בספטמבר 1971
^ 22 כדורים ירה הנאשם בחייל דוד הלל ז"ל, מעריב, 13 באוגוסט 1971
^ הודעה על מינוי שופט, 22 באפריל 1975, ילקוט הפרסומים 2110, עמ' 1614
^ שופט מביע צער על היעדר חוק לפיצוי מי שנכלא לשווא, דבר, 13 במרץ 1977
שופט קורא להבטיח פיצוי לעצירים שנכלאו לשווא, דבר, 15 בדצמבר 1978
^ הודעה על מינוי שופט, 1 בספטמבר 1981, ילקוט הפרסומים 2756, עמ' 66
הודעה על מינוי שופט, 1 בדצמבר 1981, ילקוט הפרסומים 2772, עמ' 607
^ הודעה על מינוי שופטים, 17 במרץ 1982, ילקוט הפרסומים 2801, עמ' 1480
^ נבון:על כל אדם במדינה לחשוב מה הוא יכול לתת, מעריב, 20 בינואר 1984
^ הודעה על מינוי סגן נשיא, 21 במאי 1995, ילקוט הפרסומים 4312, עמ' 3671
^ הודעה על גמר כהונתו של שופט, ילקוט הפרסומים 5430, עמ' 3928
^ מיטל צור ומירי חסון, המבקר: אמשיך ללא חת במאבק לטוהר המידות, באתר ynet, 2 בנובמבר 2006
^ שחר אילן, מבקר המדינה מחסל את הסיירת שנלחמת בשחיתות, באתר כלכליסט, 9 בדצמבר 2020
^ רן בנימיני, "החצר של לינדנשטראוס", העין השביעית, גיליון 68, יוני 2007, עמ' 10-12
^ אתר עמותת שבי"ל
^ צבי זרחיה, הג'וב החדש של לינדנשטראוס: יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית ישראל, באתר TheMarker‏, 6 באוקטובר 2013
^ אות יקיר חיפה לשנת 2016, באתר עיריית חיפה

מבקרי המדינה

זיגפריד מוזס	יצחק ארנסט נבנצל	יצחק טוניק	יעקב מלץ	מרים בן־פורת	אליעזר גולדברג	מיכה לינדנשטראוס	יוסף שפירא	מתניהו אנגלמן
1949–1961	1961–1982	1982–1987	1987–1988	1988–1998	1998–2005	2005–2012	2012–2019	2019 ואילך

[1] עדותו של אהרון לינדנשטראוס

[2] גידי וייץ ותומר זרחין, אחרי שאהוד אולמרט הרגיש את מגעו, מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס מתפנה לבדוק את אהוד ברק ודליה איציק. ראיון, באתר הארץ, 25 בספטמבר 2009

[3] מי ומי בארגון התערוכה, הארץ, 25 בינואר 1956
פורש לגמלאות, למרחב, 13 ביולי 1970

[4] ראובן בן צבי, חושי מול לינדנשטראוס, מעריב, 2 בנובמבר 1959

[5] אלי לוי, שופט, איש קבע וכדורגלן, באתר nrg‏, 25 במאי 2005

[6] נתמנה על קשרי עיתונות במועצת הפועלים, מעריב, 20 בנובמבר 1960

[7] יהושע ביצור, גם לבירה צעדה משלה, מעריב, 11 באפריל 1963

[8] אלי פוקס בא לאימון ב-2:30 השחקנים ב-4..., מעריב, 28 בינואר 1964

[9] יחיאל לימור, הסטודנטים גילו את הקרן, מעריב, 27 ביולי 1964 ; המשך

[10] שמות מקבלי התארים באוניברסיטה העברית בירושלים, מעריב, 28 ביוני 1965

[11] חזי כרמל, עו"ד משכם שכנע שופט צבאי בנימוקי משפט עברי, מעריב, 14 בינואר 1970
הנאשמים בחברות באלפתח לא ידעו מיהו חאמודה, מעריב, 8 באפריל 1968

[12] רזי גוטרמן, נשות שכם הבטיחו:נמליץ עליך כשגריר ישראלי ראשון בערב, מעריב, 6 במאי 1970

[13] חשבון נפש בקרן הנאמנות, דבר, 4 באוגוסט 1971

[14] יעקב ארז, הוקפאו פעולות קרן הנאמנות למען הפליטים, מעריב, 16 בספטמבר 1971

[15] 22 כדורים ירה הנאשם בחייל דוד הלל ז"ל, מעריב, 13 באוגוסט 1971

[16] הודעה על מינוי שופט, 22 באפריל 1975, ילקוט הפרסומים 2110, עמ' 1614

[17] שופט מביע צער על היעדר חוק לפיצוי מי שנכלא לשווא, דבר, 13 במרץ 1977
שופט קורא להבטיח פיצוי לעצירים שנכלאו לשווא, דבר, 15 בדצמבר 1978

[18] הודעה על מינוי שופט, 1 בספטמבר 1981, ילקוט הפרסומים 2756, עמ' 66
הודעה על מינוי שופט, 1 בדצמבר 1981, ילקוט הפרסומים 2772, עמ' 607

[19] הודעה על מינוי שופטים, 17 במרץ 1982, ילקוט הפרסומים 2801, עמ' 1480

[20] נבון:על כל אדם במדינה לחשוב מה הוא יכול לתת, מעריב, 20 בינואר 1984

[21] הודעה על מינוי סגן נשיא, 21 במאי 1995, ילקוט הפרסומים 4312, עמ' 3671

[22] הודעה על גמר כהונתו של שופט, ילקוט הפרסומים 5430, עמ' 3928

[23] מיטל צור ומירי חסון, המבקר: אמשיך ללא חת במאבק לטוהר המידות, באתר ynet, 2 בנובמבר 2006

[24] שחר אילן, מבקר המדינה מחסל את הסיירת שנלחמת בשחיתות, באתר כלכליסט, 9 בדצמבר 2020

[25] רן בנימיני, "החצר של לינדנשטראוס", העין השביעית, גיליון 68, יוני 2007, עמ' 10-12

[26] אתר עמותת שבי"ל

[27] צבי זרחיה, הג'וב החדש של לינדנשטראוס: יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית ישראל, באתר TheMarker‏, 6 באוקטובר 2013

[28] אות יקיר חיפה לשנת 2016, באתר עיריית חיפה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]