מיכאל רצון

מיכאל רצון

מיכאל רצון, 2014
לידה	21 בספטמבר 1952 (בן 72) פתח תקווה, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת תל אביב
מפלגה	הליכוד
בן או בת זוג	נאוה רצון
חבר הכנסת 10 במרץ 1996 – 17 ביוני 1996 (100 ימים)
17 בפברואר 2003 – 17 באפריל 2006 (3 שנים) כנסות 13, 16
תפקידים בולטים סגן שר התמ"ת

מיכאל רצון (נולד ב-21 בספטמבר 1952), הוא איש ציבור ישראלי. איש עסקים לשעבר ומשפטן, אלוף-משנה במילואים וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד.

נולד בשכונת שעריה בפתח תקווה. בגיל 14 עבר ללמוד בפנימייה הצבאית לפיקוד שבתל אביב^[1]. עם גיוסו לצה"ל התנדב לקורס טיס ולאחר שהודח עבר לסיירת אגוז וליחידת רימון^[2]. רצון עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר והגיע לקורס קציני חי"ר. לאחר ארבעה חודשים בקורס החליט שאינו רוצה להיות קצין, והועלה להדחה. מפקד בית הספר לקצינים, צבי בר, אמר לו שהוא יהיה קצין מצטיין, הדיח אותו מהקורס והחזיר אותו להתחיל את הקורס מחדש^[3].

רצון השתתף בפעילות מבצעית ברצועת עזה נגד הטרור הפלסטיני. במלחמת יום הכיפורים היה רצון סגן מפקד פלוגה ג' בגדוד 12 (ברק) של חטיבת גולני ולחם ברמת הגולן בקרבות הבלימה והתקפת הנגד נגד הצבא הסורי ברמה, וכן בקרב ההבקעה לרמה הסורית. משנפצע מפקד הפלוגה אביחי בקר נעשה רצון למ"פ. מאוחר יותר נפצע אף הוא^[4]. ב-1976 השתחרר בדרגת סרן ופתח סוכנות ביטוח. במילואים עשה קורס מג"דים והגיע לדרגת אלוף-משנה^[5].

באותה תקופה החל לפעול בתנועת הליכוד ונבחר מטעמה פעמיים לחבר מועצת העיר פתח תקווה (בראשית שנות השמונים ובשלהי שנות התשעים). ב-1985 נבחר ליו"ר צעירי הליכוד ושימש בתפקיד עשר שנים.

הוא אף התמודד לראשות עיריית פתח תקווה, אך לא נבחר.

בתחילת שנות השמונים תפקד גם כחבר המועצה המייעצת לשר האוצר בענייני ביטוח ושימש גם דירקטור באגודה "כוכב יאיר" לייסוד היישוב כוכב יאיר ולהקמתו בשנים 1981-1986. בשנים 1989-1990 שימש חבר דירקטוריון בחברת ממ"ן. משנת 1990 ועד 1992 היה חבר דירקטוריון חברת שיכון ופיתוח.

נכנס לראשונה לכנסת בשלהי הכנסת ה-13 (10 במרץ 1996) לאחר פטירתו הפתאומית של חבר הכנסת אריאל וינשטיין, והספיק לכהן בכנסת באופן מעשי ימים ספורים בלבד. בבחירות לכנסת ה-15 (1999) הוצב רצון במקום ה-31 ברשימת הליכוד ולא נבחר לכנסת.

בשנת 2001 נבחר ליושב-ראש הדירקטוריון של אבנר חברה לביטוח.

בבחירות לכנסת ה-16 (2003) הוצב רצון במקום ה-20 ברשימת הליכוד, ונבחר לכנסת ה-16. הוא כיהן כסגן שר התמ"ת בממשלה ה-30 תחת השר אהוד אולמרט. בתקופת המאבק בתוכנית ההתנתקות היו מיכאל רצון ועוזי לנדאו מראשי חברי כנסת "המורדים" בליכוד, ובשל כך פוטרו מהממשלה ב-28 באוקטובר 2004. המשיך לכהן כחבר הכנסת עד תום הקדנציה, ושימש כחבר בוועדת הכנסת, ועדת הכספים, בוועדת החוק, חוקה ומשפט ובועדה לפניות הציבור. כן כיהן כחבר בוועדת החקירה הפרלמנטרית לגילוי השחיתות בממשל במדינת ישראל.

בבחירות המקדימות בליכוד לקראת הבחירות לכנסת ה-17 שנערכו במרץ 2006 נבחר למקום ה-33. מאוחר יותר דווח שקיבל את הצעתו של מיכאל קליינר לכהן כמספר 1 ברשימה של מפלגת חירות - התנועה הלאומית, אולם לבסוף החליט להישאר בליכוד ולא נכלל ברשימת מיכאל קליינר.

ב-2 בנובמבר 2008, לקראת הבחירות לכנסת ה-18, הודיע כי יתמודד בבחירות המקדימות בליכוד. בסופו של דבר, זכה רצון במקום ה-24 ברשימה, אך בעקבות עתירה נדחק עם משה פייגלין ואהוד יתום למקום ה-37, הלא ריאלי. רצון ערער לבית המשפט המחוזי, ערעורו התקבל והוא חזר למקום ה-24, עד ששעות אחדות לאחר מכן אישר בית המשפט ערעור של הליכוד, ושוב נדחק אחורה ברשימה. במהלך הבחירות לכנסת העשרים מוקם במקום ה-37 ברשימת הליכוד לכנסת, ולא נבחר לכנסת^[6]. עד שנת 2013 שימש יו"ר הדירקטוריון של חברת נת"ע.

כיום, משמש כיו"ר קבוצת אב-גד המקדמת התחדשות עירונית במרכז הארץ.

מיכאל רצון בעל תואר ראשון במשפטים. למד לתואר שני במשפטים באוניברסיטת בר-אילן, וכן לתואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

נשוי לפרופ' נאוה רצון, לשעבר ראש החוג לריפוי בעיסוק וכיום מרצה באוניברסיטת תל אביב, אב לחמישה ילדים.

• מיכאל רצון, באתר הכנסת
• מיכאל רצון, ברשת החברתית פייסבוק
• מיכאל רצון, באתר כנסת פתוחה
• עדי גרסיאל, כוח רצון - בגליון השבוע, באתר ערוץ 7, 25 במאי 2004
• איתי רום, ‏תחקיר G: הרזומה של מיכאל רצון האחראי על הרכבת הקלה, באתר גלובס, 6 במרץ 2011

סגני שרי הכלכלה והתעשייה בממשלות ישראל
סגני שרי התעשייה והמסחר (1948–2003):	זלמן סוזאיב • אריה אליאב • יצחק פרץ • מאשה לובלסקי • אלי בן-מנחם
סגני שרי התעשייה, המסחר והתעסוקה (2003–2013):	מיכאל רצון • אלי אפללו • אורית נוקד
סגני שרי הכלכלה והתעשייה (2021–2022):	יאיר גולן