מילטון אריקסון

מילטון היילנד אריקסון (באנגלית: Milton Hyland Erickson; ‏ 5 בדצמבר 1901 – 25 במרץ 1980) היה פסיכיאטר ופסיכולוג אמריקאי, ממייסדי הגישה האסטרטגית בטיפול פסיכולוגי ואבי השיטה האריקסוניאנית בהיפנותרפיה. התפרסם בשל גישתו הבלתי קונבנציונלית לטיפול פסיכולוגי, השימוש הנרחב שלו במטפורות, בטיפול נרטיבי ובהיפנוזה, תרומתו לפיתוח טכניקת ה-NLP (ניתוב לשוני פיזיולוגי), טביעת הביטוי "טיפול מהיר" וניסיונו ליצור שינוי בקרב מטופלים במספר מועט של פגישות טיפוליות. בניגוד לפסיכולוגיה הקלאסית, אריקסון תפס את התת-מודע כנפרד מן החשיבה המודעת; לטענתו, התת-מודע הוא יצירתי, מחולל פתרונות, ולעיתים קרובות בעל השפעה חיובית.

אריקסון נהג לספר לעיתים קרובות דוגמאות על כוחו של התת-מודע, מניסיונותיו האישיים. את רוב כישוריו רכש מלימוד עצמי.

אריקסון גדל בוויסקונסין במשפחת חוואים צנועה, והתכוון להיות חוואי כמו אביו. אריקסון לקה בעיכוב התפתחותי בדיבורו - בגיל ארבע עדיין לא דיבר. אמו טענה כי "כשיגיע הזמן, הוא ידבר", ואריקסון הסתייע בתמיכתה. הוא התייחס להשתהות זו כראייה לכך שלתת-מודע דרוש זמן ללמידה של דברים, וגם אימו הבינה זאת. לבסוף לאחר קשיים למד לדבר.

כילד בן שש סבל אריקסון מדיסלקסיה. מוריו התקשו ללמדו שהספרה "3" והאות "m" הן סמלים שונים. יום אחד המורה כתבה 3 ואז m תוך כדי שהיא מנחה את ידו. אריקסון עדיין לא היה מסוגל להבחין בהבדל. לפתע, לדבריו, חווה הזיה ויזואלית ספונטנית, שבה הוא ראה את השוני בתוך אור מסנוור.

אריקסון: "יום אחד, זה כה מדהים, הייתה לפתע התפרצות אטומית של אור. ראיתי את ה-m ואז ראיתי את ה-3. ה-m עמדה על רגליה, וה-3 הייתה על צידה, עם הרגליים בולטות החוצה. האור המסנוור! הוא היה כל כך חזק! הוא הסיט כל דבר אחר אל תהום הנשייה. היה הבזק של אור מסנוור, ובמרכז ההתפרצות הנוראית של האור היו ה-3 וה-m."^[1]

בגיל 17, הוא חלה בפוליו והפך למשותק בצורה כה קשה, עד כי היה חשש לחייו. אריקסון: "כששכבתי במיטה באותו היום, שמעתי שלושה רופאים מדברים עם ההורים שלי ואומרים להם, שהבן שלהם יהיה מת בבוקר. חשתי זעם רב על כך שמישהו בכלל אומר לאמא, שהבן שלה יהיה מת בבוקר. אמא שלי נכנסה עם הפנים הכי שלוות שיכלה לעטות על עצמה. ביקשתי ממנה שתזיז את השידה ותדחף אותה, כך שתיצור זווית עם המיטה. היא לא הבינה מדוע וחשבה שאני הוזה. הדיבור שלי גם היה כבד. אך בזווית הזאת, בזכות המראה שעל השידה, יכולתי לראות מבעד לדלת, דרך החלון המערבי שבחדר השני. הייתי מוכרח לראות עוד שקיעה אחת, אם נגזר עלי למות. לו היה לי שמץ של כשרון ציור, הייתי יכול לצייר עכשיו את השקיעה הזאת."^[1]

הכעס של אריקסון והרצון שלו לראות עוד שקיעה היו הדרך שלו להישאר בחיים, למרות תחזיות הרופאים. הוא החלים, אך נשאר משותק בכל גופו: הוא היה מסוגל רק לשמוע ולהזיז את עיניו. בעודו מרותק למיטה וחסר יכולת דיבור, הוא שם לב באופן חזק לחשיבותה של תקשורת לא-מילולית - שפת הגוף, טון הדיבור - ולכך שלעיתים קרובות, התקשורת הלא-מילולית סותרת את זו המילולית.

הוא החל להיזכר ב"זכרונות גוף" של הפעילות השרירית בגופו שלו. באמצעות ההתרכזות בזכרונות אלו, הוא התחיל לאט-לאט להשיב שליטה על חלקים בגופו, עד כי יכול היה לדבר ולהשתמש בזרועותיו. בהיותו עדיין מחוסר יכולת ללכת, הוא החליט להמשיך לאמן את גופו, על ידי יציאה לשיט קאנו במסלול בן 1,600 ק"מ, לבדו, עם מעט דולרים בכיסו. לאחר הטיול המפרך, היה מסוגל ללכת בעזרת מקל.

אריקסון היה סטודנט לרפואה שאפתני וממוקד, ומסוקרן מפסיכיאטריה. הוא קיבל תואר בפסיכולוגיה, בעת שעדיין למד רפואה.

בשנות החמישים לחייו, חלה בפוליו פעם נוספת, אך היות שכבר חווה סיטואציה זו בעבר, הייתה לו אסטרטגיה "מוכנה" להחלמת שריריו, וכך עשה. לאחר ההתאוששות השנייה הוא היה מרותק לכיסא גלגלים, וסבל מכאבים כרוניים, עליהם שלט באמצעות היפנוזה עצמית. בכל בוקר נדרשה לו כשעה להוציא את כל הכאב החוצה.

נשא אישה והוליד שמונה ילדים.

בשנות השבעים החל שמו להתפרסם. הוא החל להעביר סמינרים, והמשיך בכך עד למותו במרץ 1980, בהיותו בן 78. אריקסון השאיר מורשת חשובה בתחומי הפסיכולוגיה, הפסיכיאטריה, הפסיכותרפיה, החינוך והתקשורת.

אריקסון מפורסם בעיקר כהיפנו-תרפיסט (מטפל באמצעות היפנוזה), אך הניסיון והמחקר שלו בהיפנוזה הביאו אותו לפתח שיטות תרפיה יעילות. הרבה משיטות אלה אינן היפנוטיות בצורה מפורשת, אבל הן הרחבה של אסטרטגיות היפנוטיות ותבניות דיבור. אריקסון ראה שההתנגדות לטראנס (שהייה במצב של היפנוזה) דומה להתנגדות לשינוי, ופיתח שיטות המתבססות על ידיעה זו. אריקסון פיתח את השיטה האסטרטגית קצרת המועד בפסיכותרפיה- טיפול מנחה, מהיר, ממוקד בשינוי, תחבולני, ער מאוד לתכנים מילוליים וללשון הגוף.

• עידוד התנגדות - בעיני אריקסון הבקשה הקלאסית: "ספר לי הכול על..." היא אגרסיבית ומזלזלת. הוא היה מבקש ממטופלים להסתיר ממנו דברים ולספר לו עליהם רק כאשר הם באמת מוכנים לחשוף אותם.
• המלכוד הכפול - הצגת שתי אפשרויות למטופל, לעשות דבר מה בדרך א' או בדרך ב'. בחירת המטופל בכל אחת מהאפשרויות, היא למעשה יציאה מנקודת הנחה שהוא אכן רוצה לעשות את הדבר המוצע. בעוד אם היה מוצע לו לעשות מעשה, ללא הצגת אפשרויות הביצוע, היה לבטח מסרב.

לדוגמה, אם תשאל אדם אם הוא רוצה לשתות מים או מיץ, אז הוא קרוב לוודאי יבחר באחת מבין שתי האפשרויות. וזאת אף על פי שאם היית שואל אותו אם הוא רוצה לשתות, היה כנראה מסרב ואומר כי אינו צמא.

• תקשור באמצעות מטפורה - אריקסון השתמש בסיפורים מטאפוריים על מנת לנצל את השפעתו של התת-מודע לשינוי מצב נפשי.
• הכשלה מכוונת - על מנת להימנע מציות קצר חיים, הנוטה להוביל להידרדרות בהיעדר המטפל, לעיתים היה אריקסון גורם למטופלים שלו להיכשל בניסיונותיהם להשתפר, לדוגמה, על ידי השתדלות יתר. כישלון הוא חלק מן החיים, ובאותו זמן שברירי כשהמטופל לומד כיצד לחיות, לחשוב ולהתנהג שונה, כישלון אקראי יכול להיות בעל השפעות הרסניות. גרימה מכוונה לכישלון איפשרה לאריקסון שליטה על משתנים בכישלון זה, ואיפשרה לו להציג חוויה זו באור חיובי למטופל.
• תסכול מכוון - זוהי גישה פרדוקסלית לשימוש בהתנגדות לשינוי של המטופל. למשל, בטיפול משפחתי, התעלמות מבן משפחה שקט במיוחד עד כי התסכול גורם לו לפלוט בעיה שעל לבו. דוגמה נוספת היא לבקש מאנשים עם בעיה של משקל-יתר לעלות במשקל.
• שימוש במרחב ומיקום - לפעמים, בעת טיפול משפחתי, היה מוציא למשל את האם והילד, ומעביר בזהירות את האבא לכיסא של האמא. או את האמא לכיסא של הילד. לפעמים היה מעיר על כך באומרו: "אם תשבי בכיסא של הבן שלך תוכלי לחשוב עליו טוב יותר" או "אם תשבי היכן שבעלך ישב תוכלי אולי להבין את הדרך בה הוא רואה אותי". באופן זה, במהלך סדרת הפגישות, היה כל הזמן מסדר מחדש את מיקומי בני המשפחה. דימוי למה שקורה בעת טיפול במשפחה - סידור מחדש של היחסים ביניהם.
• הדגשת החיובי - לעיתים קרובות היה אריקסון מחמיא למטופל על סימפטום שלו, ואפילו מעודד את סימפטום זה, בדרכים מאוד מסוימות. דוגמה למקרה כזה היא אישה שהורי בעלה גרמו לה לתחושה של בחילה כל פעם שהם 'קפצו' לביקור ללא הודעה. הוא 'אימן' אותה להקיא בכל פעם שביקורים אלו היו לא נוחים במיוחד. באופן טבעי, הורי הבעל היו מאוד נחמדים ועזרו לה לנקות את הקיא מהרצפה. עד מהרה, הקרובים המציקים החלו להתקשר מראש לפני שבאו, לראות אם היא מרגישה 'מספיק בטוב' כדי לראותם.
• ווריאציה קטנה של הסימפטום - אריקסון היה מורה למטופליו לבצע באופן פעיל ומודע את הסימפטום שממנו סבלו, בדרך כלל עם שינוי קטן כלשהו. בהרבה מקרים הסטיה הקטנה מן הסימפטום המקורי הייתה ניתנת להדגשה והגברה, וניתנת לשימוש כדי לשנות לגמרי את ההתנהגות כולה. דוגמה טיפוסית היא מקרה של ילדה אחת שהייתה כוססת את ציפורניה. אריקסון אמר לה שהיא בעצם שודדת מעצמה את ההנאה האמיתית של כסיסת ציפורניים. הוא עודד אותה לתת לחלק מציפורניה לגדול קצת יותר. היא החליטה לגדל את כל ציפורניה מספיק זמן עד שהיא תוכל ליהנות באמת מכסיסתם. אחרי כמה ימים היא החליטה שהיא לא רוצה לכסוס כלל.

• היפנותרפיה
• טיפול ממוקד פתרון

מדיה וקבצים בנושא מילטון אריקסון בוויקישיתוף

• מילטון אריקסון, באתר Discogs (באנגלית)