מימי לדר
 | |
| לידה | 26 בינואר 1952 (בת 72) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה | Miriam Leder |
| מדינה | ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1976 |
| מקום לימודים | מכון הסרטים האמריקאי |
| בן או בת זוג | גארי וורנטס |
| צאצאים | האנה ורנץ |
| מספר צאצאים | 1 |
| פרסים והוקרה | פרס אמי לבימוי הטוב ביותר בסדרת דרמה (1995) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מרים "מימי" לדר (באנגלית: Mimi Leder; נולדה ב-26 בינואר 1952) היא במאית קולנוע וטלוויזיה ומפיקה יהודייה-אמריקאית הידועה בשל סרטי הפעולה והשימוש שלה באפקטים מיוחדים.[1] לדר הייתה הבוגרת האישה הראשונה של מכון הסרטים האמריקאי, ב-1973.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדר נולדה בניו יורק סיטי ב-1952 לאתיל, פסנתרנית קלאסית, ולפול לדר, במאי, מפיק, שחקן, תסריטאי ועורך של סרטים כמו "My Friends Need Killing", "Attack of the Giant Horny Gorilla", ו-"Dismember Mama".[2][3] היא גדלה בלוס אנג'לס, בבית יהודי. אמה הייתה ניצולת שואה שנכלאה באושוויץ.[4] אביה, שהתמחה ביצירת סרטים עצמאיים דלי תקציב, הכיר לה ולאחיה בילדותם את עולם הפקת הסרטים. אביה לקח אותה לעיתים תכופות לקולנוע לראות את הסרטים החדשים שיצאו, ולדר ציינה שאחד הסרטים שהשפיעו עליה בילדותה היה הסרט שמונה וחצי של הבמאי פדריקו פליני.[2] היא הייתה האישה הראשונה שהתקבלה למכון הסרטים האמריקאי, שם למדה צילום.
קריירת קולנוע
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדר החלה את הקריירה שלה בעולם הקולנוע כבודקת תסריטים במספר סרטים, כמו "Spawn of the Slithis" (1978), "Dummy" (1979), "The Boy Who Drank Too Much" (1980) ו-"A Long Way Home" (1980), ואז עברה לסדרת הטלוויזיה "בלוז לכחולי המדים" (1981). לדר יצרה את הסרט הקצר "Short Order Dreams" אותו כתב ומימן אביה, והקרינה אותו לסטיבן בוצ'קו, יוצר הסדרה "בלוז לכחולי המדים", ולחברו גרגורי הובליט, ששכר אותה לביים פרק בסדרה "פרקליטי אל איי".[5]
ב-1988 ביימה לדר פרקים בסדרת הטלוויזיה "Crime Story", "The Bronx Zoo" ו-"Midnight Caller", ולאחר מכן ביימה כמה פרקים לסדרת הטלוויזיה "צ'יינה ביץ'" (1988–1991) עליה הייתה מועמדת לארבעה פרסי אמי. היא יצרה את סרט הטלוויזיה "Woman with a Past" (1992), "House of Secrets" (1993) ו-"Baby Brokers" (1994), ואז הפכה לאחת הבמאיות העיקריות של סדרת הטלוויזיה "ER" (1994–2009). עבור עבודתה בסדרה זכתה בפרס אמי לסדרת דרמה יוצאת דופן ב-1995 וב-1996. ב-2009 חזרה לביים פרקים בעונתה האחרונה של הסדרה. ב-1997 הוזמנה על ידי סטיבן שפילברג כדי לביים את הסרט "פיסמייקר"
לדר המשיכה לעבוד עבור אולפני דרימוורקס של שפילברג, וביימה את הסרטים "פגיעה קטלנית" (1998), ו"תעביר את זה הלאה" (2000), ובמקביל יצרה את הסרט הקצר "Sentimental Journey" (1999), המתאר את סיפור האהבה של הוריה. כשנשאלה מה היא חושבת על הסרט "ארמגדון" שהתחרה בסרטה "פגיעה קטלנית" שיצאו שניהם באותה תקופה ועסקו שניהם במטאור קטלני שנמצא בדרכו לכדור הארץ, סיפרה שמייקל ביי הגיעה להקרנת הבכורה של "פגיעה קטלנית", מה שהפתיע אותה מאוד, ולאחר שצפה בו צילם מחדש את סוף סרטו.[6] לאחר שביימה את "תעביר את זה הלאה" נקלעה לדר לתקופה יבשה בה לא הוזמנה לביים סרטים, וטענה שכשאישה במאית לא זוכה להצלחה מסחרית, "היא לא מוזמנת חזרה למסיבה", וציינה שבעוד שהדבר לא השפיע על עבודתה בתקופתה כבמאית טלוויזיה, הרי שהוא משפיע עליה כבמאית קולנוע.[7] היא סיפרה שחוסר ההצלחה של "תעביר את זה הלאה" גרם לה לחוש שהיא בכלא של הוליווד לקולנוענים.[7]
עקב התקופה היבשה שאחרי הכישלון המסחרי היחסי של "תעביר את זה הלאה", החלה לדר לממש פרויקטים נוספים בטלוויזיה ובקולנוע. היא צילמה תשעה פיילוטים והפיקה שש סדרות, כולל הסדרה "The Beast" (2001), "John Doe" (2002), "Johnny Zero" (2005) ו-"Vanished" (2006). בנוסף יצרה סרטי טלוויזיה כמו "קוד השתיקה" (2009), "U.S. Attorney" (2009) ו-"Heavenly" (2011).[8] ב-2015 ביימה עבור רשת HBO פרק בעונתה הראשונה של הסדרה הנותרים, ובהמשך הפכה לאחת הכותבות הראשיות בסדרה.
סרטה "המין החזק", סיפורה של רות ביידר גינסבורג בדרכה להפוך לשופטת בית המשפט העליון של ארצות הברית יצא לאקרנים ב-2018, והיה סרט הקולנוע הראשון שלה לאחר 18 שנה.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לדר נשואה לשחקן גארי וורנטס. בתם היא השחקנית האנה לדר.[9] לדר ציינה כי חונכה לפמיניזם, ומחתה נגד מלחמת וייטנאם.[10]
פילמוגרפיה קולנועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "פיסמייקר" (1997)
- "פגיעה קטלנית" (1998)
- "Sentimental Journey" (1999) (סרט קצר)
- "תעביר את זה הלאה" (2000)
- "קוד השתיקה" (2009)
- "המין החזק" (2018)
פרסים ומועמדויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | פרס | קטגוריה | העבודה המועמדת | תוצאה |
|---|---|---|---|---|
| 1990 | פרס אמי | סדרת הדרמה הטובה ביותר | "China Beach" | מועמדות |
| 1991 | מכון הסרטים האמריקאי | פרס פרנק שפנר | זכייה | |
| פרס אמי | בימוי בסדרת דרמה | "China Beach" | מועמדות | |
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | מועמדות | |||
| 1992 | בימוי בסדרת דרמה | מועמדות | ||
| 1995 | "ER" | זכייה | ||
| סדרת הדרמה הטובה ביותר | מועמדות | |||
| פרס גילדת הבמאים של אמריקה | בימוי בסדרת דרמה | מועמדות | ||
| 1996 | מועמדות | |||
| פרס אמי | סדרת הדרמה הטובה ביותר | זכייה | ||
| בימוי בסדרת דרמה | מועמדות | |||
| 1997 | פרס גילדת הבמאים של אמריקה | מועמדות | ||
| 2000 | פרסי קריסטל + לוסי לנשים בקולנוע | פרס דורותי ארזנר לבימוי | זכייה | |
| 2006 | Emmy Award | בימוי בסדרת דרמה | "הבית הלבן" | מועמדות |
| 2020 | פרס אמי | בימוי בסדרת דרמה | "תוכנית הבוקר" (הפרק: "The Interview") | מועמדות |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מימי לדר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מימי לדר, באתר AllMovie (באנגלית)- מימי לדר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
מימי לדר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hurd, Mary G. Women Directors and Their Films. Westport, CT: Praeger, 2007.
- ^ 1 2 Brodesser, Claude (ביוני 2000). "Helmer: Leder Among Men". Daily Variety: A4 – via JSTOR.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Mimi Leder Biography". filmreference.com. נבדק ב-5 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Healing the World". Jewish Journal. 26 באוקטובר 2000.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Gregory, Mollie. Women Who Run the Show: How a Brilliant and Creative New Generation of Women Stormed Hollywood. New York: St. Martin's, 2002.
- ^ O’Connell, Michael (באוקטובר 2019). "Mimi Leder: Apple's Trailblazing The Morning Show Director on How to Shoot Jennifer Aniston, Her Time in 'movie Jail and Working in TV Long before It Was Cool". Hollywood Reporter.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Scott, Tobias (באוקטובר 2015). "Veteran TV Director Still Tries to Scale Film Barriers". New York Times: C2 – via JSTOR.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Mimi Leder: Television Director, Producer." The Paley Center for Media: She Made It. Curator Ron Simon. The Paley Center for Media. Web. May 5, 2012.
- ^ Sperling, Nicole (7 בספטמבר 2018). "The Long Road from Pay It Forward to Ruth Bader Ginsburg: Inside Director Mimi Leder's Return to the Big Screen". Vanity Fair. נבדק ב-8 בנובמבר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rochlin, Margy (Spring 2018). "For Mimi Leder, Persistence Pays Off". Directors Guild of America Quarterly.