מלכי אדום
מלכי אדום היו השליטים המונרכיים של ממלכת אדום, ברכס הר שעיר ואזורים רחבים מסביבו.
שמונת המלכים במקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]  | ראו גם – פרשת שמונת מלכי אדום |
בספר בראשית מוזכרים שמונה מלכי אדום שמלכו בתקופה שקדמה למלוך מלך על ישראל, כל אחד ירש את קודמו. אצל חלקם מוזכרת גם עיר מלכותם או מוצאם. הקטע חוזר, בשינויים קלים, בספר דברי הימים. המלכים המוזכרים, לפי סדר מלוכתם, הם:[1][2]
- בלע בן בעור, ושם עירו "דנהבה".
- יובב בן זרח, נכתב שהוא מבצרה.
- חשם, נכתב שהוא מ"ארץ התימני".
- הדד בן בדד, הוא הכה את מדין ב"שדה מואב", ושם עירו "עוית".
- שמלה, נכתב שהוא מ"משרקה".
- שאול, נכתב שהוא מ"רחבות הנהר".
- בעל־חנן בן עכבור.
- הדר (בדברי הימים: הדד), ושם עירו "פעו", ושם אשתו מהיטבאל.
ייתכן שבלע בן בעור הוא לא אחר מבלעם בן בעור, שלאחר שהגיע מפתור שעל הפרת ניסה להקים לו בית מלוכה באדום.[3] גם המלך שאול מרחֹבות הנהר הגיע כנראה מאזור הפרת, המכונה במקומות רבים במקרא פשוט "הנהר".[3]
הכרונולוגיה של מלכים אלה לא ידועה.[4]
מלכים מהמקורות האשוריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלכי האימפריה האשורית החדשה מזכירים בכתובותיהם כמה ממלכי אדום שהיו כפופים להם:[4]
- תגלת־פלאסר השלישי הזכיר את קוס־מלך (באשורית: qauš-malaka) כאחד מהמלכים בלבנט שהגישו לו מנחה לפני 729 לפנה"ס.[5]
- סרגון השני הזכיר פעם אחת שמלך אדום הגיש לאשור אלוהיו מנחה, אך לא הזכיר את שמו.[6]
- סנחריב הזכיר את איה־רם (באשורית: aya-rāmu) כאחד ממלכי ארץ אמורו שהגישו לו מנחה לאחר מסעו ללבנט ב־701 לפנה"ס.[7]
- אסרחדון הזכיר את קוס־גבר (באשורית: qauš-gabri) בין עשרים ושניים מלכי חֿתִי ועבר הנהר שכינס יחד עם מלכי ידננה, ושלח להם להביא לו חומרי בנייה ופסלים גדולים לארמונו בנינוה.[8] גם אשורבניפל הזכיר מלך זה ברשימת מלכים כמעט זהה בהקשר ובתוכן.[9] מלך זה שייכת טביעת חותם מאום אל־ביארה, שתוכנו (עם השלמות) "לקוסגב[ר] / מלך אדם".[10][11]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוקים ל"א–ל"ט = ספר דברי הימים א', פרק א', פסוקים מ"ג–נ"א
- ^ להרחבה ראו שמואל אפרים ליונשטאם, "מלכי אדום", בתוך: אנציקלופדיה מקראית כרך א' (אב–אתרים), הוצאת מוסד ביאליק, 1950, עמוד 102–103 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ 1 2 ע. ג. חורון, קדם וערב, דביר, 2000, עמ' 302
- ^ 1 2 3 שמואל אפרים ליונשטאם, "מלכי אדום", בתוך: אנציקלופדיה מקראית כרך א' (אב–אתרים), הוצאת מוסד ביאליק, 1950, עמוד 103 (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר")
- ^ Hayim Tadmor, Shigeo Yamada, The Royal Inscriptions of Tiglath-Pileser III (744–727 BC) and Shalmaneser V (726–722 BC), Kings of Assyria, Eisenbrauns, 2011, עמ' 115, 122–123
- ^ Grant Frame, The Royal Inscriptions of Sargon II, King of Assyria (721–705 BC), Eisenbrauns, 2021, עמ' 368
- ^ A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 1, Eisenbrauns, 2012, עמ' 64 (הקטע חוזר גם בעמ' 114, 131, 175 ו־192) וכן A. Kirk Grayson, Jamie Novotny, The royal inscriptions of Sennacherib, king of Assyria (704-681 BC). Part 2, Eisenbrauns, 2014, עמ' 183, 188, 238
- ^ Erle Leichty, The Royal Inscriptions of Esarhaddon, King of Assyria (680-669 BC), Eisenbrauns, 2011, עמ' 23-24 (הקטע חוזר גם בעמ' 46)
- ^ Jamie Novotny, Joshua Jeffers, The Royal Inscriptions of Ashurbanipal (668–631 BC), Aššur-etel-ilāni (630–627 BC), and Sîn-šarra-iškun (626–612 BC), Kings of Assyria, Part 1, Eisenbrauns, 2018, עמ' 116–117 (הקטע חוזר בעמ' 141–142). יש לציין שחלק זה מהמסע הראשון של אשורבניפל לא מופיע בתיאורי המסע המוקדמים, והוא נוסף לאחר שהמלך ערך מחדש את ספרי שנותיו (על כך ראו בעמ' 107).
- ^ Piotr Bienkowski (ע), Umm al-Biyara: Excavations by Crystal-M. Bennett in Petra 1960-1965, Council for British Research in the Levant (CBRL), 2011, עמ' 79–81
- ^ שמואל אחיטוב, אסופת כתובות עבריות, מוסד ביאליק, 1992, עמ' 216–217